חאן עין גדיחאן עין גדי
אבי ובן בחאן עין גדי
(צילום: אלכס קולומויסקי)
מי שטייל באוסטרליה יודע שמה שהכי מאפיין את הדרכים שם הוא ואנים מגניבים משנות ה-60 שצצים בכל מטר, במגוון גדלים ובשלל צבעים. צעירים מכל העולם טסים לשם, קונים קרוואן פולקסווגן ישן, זורקים לתוכו מיטה זוגית וציוד בישול ומטיילים איתו לאורך אלפי קילומטרים מקצה אחד לקצה האחר של המדינה.
אבי ברקאי ובן שוקרון, בני 37, נולדו וגדלו בקיבוץ עין גדי ומכירים מגיל אפס. הם המשיכו את מערכת היחסים שלהם בתור חברים הכי טובים במהלך כל שנות חייהם - גן, לימודים, שירות צבאי באותה מחלקה בגבעתי וכמובן - בטיול הגדול של אחרי הצבא. ובכל פעם שחלמו יחד לכבוש את העולם הם חשבו על דבר אחד - לקנות ואן צבעוני באוסטרליה ולטייל איתו לאורך ה-"East Coast" (החוף המזרחי), המסלול הארוך והיפה ביותר במדינה. וכך היה.
"ידענו בדיוק איך הטיול שלנו ייראה", מספר בן בעיצומו של יום עבודה משותף. "איסט קוסט הוא המסלול המקובל של כל מי שמטייל באוסטרליה. עושים אותו עם ואן לאורך קו החוף והוא לוקח בערך ארבעה חודשים".
איך החלה התופעה הזאת, של קניית ואנים? אבי: "זה בגלל המרחקים העצומים שם. מטיילים צעירים שאין להם הרבה כסף לבתי מלון ואכסניות משקיעים את המעט בוואן שהוא הבית שלך לאורך כל הטיול. כל כמה קילומטרים אפשר למצוא 'קרוואן פארק', שבו יש לכל ואן חיבור לחשמל, מטבח וכל מה שצריך כדי לחנות ולנוח למשך הלילה".
שם, באוסטרליה, בלילות הארוכים שבילו בקרוואן ובנסיעות האינסופיות לאורך החוף, נולד החלום: להביא ואנים צבעוניים לארץ ולפתוח בקיבוץ שבו גדלו את ה"קרוואן פארק" הראשון בישראל, ושוב, כך היה. "אי-אפשר לתאר במילים את מה שחווינו שם", מספר בן. "השירות של האוסטרלים, החוויות, הלילות והימים שהעברנו בנסיעה משותפת בוואן. ידענו שאנחנו הולכים לחזור לארץ ולפתוח דבר כזה. זה היה היעד המשותף החדש שלנו. חזרנו לארץ וזה נשאר לנו בראש. אבל החיים, כמו החיים, ויצא שאבי התחתן עם קטי, הביא ילדים ועבר לגור בבאר שבע. אני התחתנתי עם אישה ברזילאית שהכרתי בארץ בשם אליאן ועברנו לגור יחד בברזיל שש שנים. למרות הריחוק לא היה יום שלא היינו מדברים בטלפון, חמש שעות לפחות כל שיחה. במהלך שש השנים ניסיתי להקים כל מיני עסקים, הוסטלים ומסעדות בברזיל. אבי למד להתקין דקים ועבד בזה".

פולקסווגן תוצרת סין

כשנולדה לבן שוקרון בתו הבכורה ליבי, לפני תשע שנים, החליטו הוא ואשתו לחזור לארץ. "סאו פאולו זו עיר לא כך כך בטוחה מבחינת ילדים", הוא מסביר. "היא מלאת עוני ופשע. ובעיקר, אין את החופש של הקיבוץ". מרגע החזרה היה ברור להם שמעכשיו הם ממשיכים יחד את המסע שנקטע אחרי הטיול הגדול לאוסטרליה. "שנינו חזרנו לעין גדי וחשבנו איך אנחנו מגשימים את החלום הישן. בישראל עסקי הקרוואנים זה דבר לא כל כך מפותח, ובעיקר לא מגניב, ובים המלח יוקר הלינה גבוה במיוחד. ניסינו למצוא פתרון שיהפוך את החלום שלנו למקום שיהיה גם אטרקטיבי ומגניב, וגם משפחות יוכלו להרשות לעצמן להתארח בו".
אז הם פתחו קמפינג צנוע עם מבנים ללינה משותפת (דורמינג), שזכו כאן לכינוי "איגלואים", ורצו לראות אם זה יצליח. עד 2017 העסק של הקמפינגים תפס תאוצה ואז נפער בולען בשטח שלהם. הם נאלצו להתפנות משם וחיכו עוד שנתיים עד שיקצו להם מקום חדש. "אף אחד בקיבוץ לא פירגן לנו". מספר אבי. "נאבקנו למצוא שטח במשך המון זמן. אבל זה לא שבר אותנו, התמודדנו, התקדמנו ופתחנו שוב בשטח החדש. השקענו במקום הזה את כל מה שהיה ולא היה לנו. המון הלוואות ובעיקר עבודה פיזית קשה של שנינו. שוב העסק התפתח ותפס תאוצה ולפני שנה הבנו שזהו, אנחנו חייבים להביא את הקרוואנים שחלמנו עליהם כל השנים האלה".
חאן עין גדיחאן עין גדי
בגלל הקושי למצוא ואנים מקוריים הזמינו חדשים מסין
(צילום: אלכס קולומויסקי)
חאן עין גדיחאן עין גדי
בוואן יש הכל, חוץ ממנוע
(צילום: אלכס קולומויסקי)
מי משניכם לחץ ודחף יותר? "האמת שבן", אומר אבי וצוחק. "במשך תקופה מאוד ארוכה היינו מדברים על זה - למה כן, למה לא, מה יקרה אם. אבל ידענו דבר אחד: כנראה שאין עוד משהו כזה בארץ, ואם נביא את הוואנים לקמפינג שלנו, זה יהיה משהו שייחודי רק לנו".
בן: "חיפשנו מלא זמן בארץ ואנים של פולקסווגן משנות ה־60, מה שנקרא טרנספורטר, בדיוק כמו אלה שטיילנו בהם באוסטרליה. אבל כל מה שמצאנו כבר היה גמור, ואם כבר מצאנו משהו טוב, הוא היה יקר מדי. אז החלטנו לייצר את זה בסין אחד לאחד. יש בארץ חברה שעושה את זה מפיברגלס, אבל זה פחות התאים לנו, ובסין, כמו שאת יודעת, מייצרים הכל. ישבנו על זה ימים ולילות. שירטטנו בדיוק את הדגם, עשינו סרטון שמסביר מה אנחנו רוצים ושלחנו לאיש קשר שלנו, שיביא למסגרייה בסין. הם בנו את אותו הדגם אחד לאחד מברזל ופח, פחחות אמיתית. זה ממש כמו הרכב שהיה לנו באוסטרליה, רק בלי מנוע, מגיע עם חשמל והכל".

רגע לפני הקורונה

במשך חצי שנה היו שני החברים הטובים ערים כמעט כל לילה. חיכו לתמונות מסין, שלחו תיקונים וספרו את הדקות. בינתיים התפרץ בסין נגיף לא מוכר וקצת מלחיץ - הקורונה. בגללו המשלוח התעכב, והקרוואנים חיכו שלושה חודשים באמצע הים. "לא ידענו מה יהיה", מספר אבי, "אבל אחרי עשרות טלפונים ובירורים הם הגיעו לחאן, שלושה ימים לפני שהמשק נסגר בגלל הקורונה. הסתכלנו עליהם באהבה, היינו מאושרים כל כך, אבל הכל היה סגור והבנו שאין לנו מה לעשות איתם. בינתיים סידרנו את החאן מחדש. בנינו מיטות בתוך הוואנים, חיברנו לחשמל, התקנו מזגן וכל מה שצריך וחיכינו לאורחים שיבואו להתאהב כמונו".
חאן עין גדיחאן עין גדי
והכי חשוב - מזגן בכל ואן
(צילום: אלכס קולומויסקי)
ואם באהבה עסקינן, זו התחושה הראשונה שמרגישים כשמגיעים לחאן של אבי ובן. בתוך הנוף המדברי הכולל שרשרת הרים ארוכים שהסוף שלה אינו נראה באופק, בחום של 40 מעלות שגורם לך להתגעגע למזגן של הרכב, ועם קריצה קטנה שנראית מרחוק מהמים של ים המלח, נגלים לעיניי ארבעה רכבים חצופים ומתוקים בצבעי ורוד, תכלת, צהוב וחום. למרגלות כל ואן יש זולת ישיבה, מנגל ומקום להדליק מדורה. בתוך הוואן יש שני כיסאות, אחד לנהג ואחד לאורח, שאפשר לשים עליהם את הציוד, מולם מיטה זוגית נוחה להפליא ומעליה מדף עם תמונות לקישוט ואיך לא - מזגן חדש שמקרר את הרכב ומספק את אקורד הסיום לתחושה של מלון חמישה כוכבים. מי שנכנס לוואן מרגיש לכמה רגעים את התחושות שבן ואבי הרגישו אי שם באוסטרליה הרחוקה.
חאן עין גדיחאן עין גדי
זולת הישיבה ליד הוואן
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אין ספק שבימים כתיקונם, המקום שלהם - "חאן עין גדי" - היה סולד־אאוט למשך חודשים ארוכים. "אלו החודשים הכי חזקים שלנו בעונה רגילה", משתף אבי בכאב. "אבל עכשיו ריק מבחינת תיירים. בימים האחרונים אנחנו מתחילים טיפה לחזור לעצמנו. סופי השבוע מאוד חזקים, אבל לאט־לאט החום נהיה קטלני, אז מן הסתם יבואו פחות. עכשיו הגענו להסדר שהאורחים שלנו יכולים להיכנס לבריכה הגדולה בקיבוץ עין גדי, אנחנו עושים הכל כדי לחזור לעניינים".
איך מתמגנים מפני קורונה בקמפינג שנועד ללינה משותפת? "אנחנו עובדים לפי התו הסגול. מדידות חום, הוצאנו את כלי המטבח, מנקים כל הזמן את המקלחות והשירותים, מחטאים את הידיות של המקררים. וכמובן שביטלנו את ההזמנות של החדרים המשותפים. אי־אפשר לשכור מיטה בתוך איגלו. יכולות לבוא רק קבוצות גרעיניות - חברים ומשפחות. ברגע שהקורונה תחלוף נחזור לדורמינג, כמו שתיירים מחו"ל אוהבים".
חשבתם אי פעם לצאת מעין גדי? "ברור. לא ידענו שנחליט להשתקע פה. מה שהחזיר אותנו היה מכרז לקניית השטח בחוף הציבורי בעין גדי והכל התגלגל משם. מתרגלים לפה. נולדנו פה ואנחנו רגילים לנסוע כל הזמן לתל אביב וירושלים כדי לבלות. באוסטרליה היינו נוסעים אלף קילומטר ביום. פה מדובר על 300 קילומטר הלוך וחזור לתל אביב, אז מה זה בשבילנו?".
חאן עין גדיחאן עין גדי
ליהנות במקמפינג בהתאם לתו הסגול
(צילום: אלכס קולומויסקי)
חאן עין גדיחאן עין גדי
נראה שנחמד שם בסך הכל
(צילום: אלכס קולומויסקי)
חאן עין גדיחאן עין גדי
חאן עין גדי
(צילום: אלכס קולומויסקי)
חאן עין גדיחאן עין גדי
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אז אפשר להגיד שבן ואבי, שנולדו בעין גדי, הגשימו את החלום? "עוד לא". אומר בן. "אנחנו רוצים להביא עוד קרוואנים. עברנו הרבה בארץ ובחו"ל בתחום התיירות ואנחנו יכולים להגשים את עצמנו הרבה יותר. החלום הוא להקים רשת של חניונים לקרוואנים כמו באוסטרליה".
זה משהו שיהיה לו ביקוש אצל הקהל הישראלי? "אם זה יגיע בשילוב עם קמפינג ובקתות כמו בסיני, זה יחזיק. הקמפינג מאוד חזק בארץ ואנשים אוהבים לטייל. אנחנו מקבלים כל אחד באופן אישי ומנסים לספק לו את החוויה הכי טובה כדי שיזכור אותנו ויבוא גם בפעם הבאה".
אז איפה אני תופסת אתכם בעוד חמש שנים? "חיים בקיבוץ, בבתים שבנינו, אחרי שהגדלנו את העסק. והכי חשוב - ממשיכים לשרת אנשים. חיים את החלום של עצמנו".
מחירים: לילה בוואן: 400 שקל‬‬. לילה בדורמינג: 400 שקל (עד שלושה אנשים. עוד 100 שקל לכל אדם נוסף). השכרת שטח לאוהל: 50 שקל לאוהל אחד. להזמנות: 052-3991019.