(צילום: שמוליק דודפור)
אחרי שלושה חודשים שבהם היה סגור למבקרים, מוזיאון מגדל דוד בירושלים פתח אתמול (רביעי) את שעריו עם תערוכה מוזיקלית חדשה ולא שגרתית המספרת את סיפורה של משפחת בנאי לדורותיה.
התערוכה, שנקראת "הבנאים - זאת המנגינה שלנו", עוקבת אחר יצירתם של בני משפחת בנאי - יצירה ששורשיה בתרבות היהודית-פרסית בשיראז, אשר עלתה והתגבשה בהווי הירושלמי עם עלייתם של בני המשפחה ארצה.
"התערוכה מביאה את סיפורה ויצירתה של משפחת בנאי, מנכסי התרבות המובילים בארץ", אמרה לאולפן ynet מנכ"לית מוזיאון מגדל דוד, אילת ליבר. "היא מאפשרת הצצה לדרך הארוכה שעברה המשפחה מהעיר הפרסית שיראז ועד לירושלים העתיקה, ומאוחר יותר לסמטאות שוק מחנה יהודה ושכונת נחלאות".
ליבר מוסיפה עוד כי, "באמצעות התערוכה נחשפים המבקרים לאופן שבו בני המשפחה לדורותיהם לקחו עימם את המטען התרבותי אותו ספגו בארץ הולדתם, איראן (שבאותה תקופה עוד נקראה פרס) - וכיצד הצליחו להשריש אותו אל לב התרבות הישראלית".
מהיכן הגיע הרעיון? הרי רוב בני המשפחה לא מתגוררים בירושלים כבר שנים רבות
ליבר: "נכון אבל כמו שאמר יוסי בנאי – 'אפשר להוציא את בנאי מירושלים, אבל לא את ירושלים מבנאי'. התערוכה מציגה את המשפט הזה הלכה למעשה, כשהיא עוברת בין התחנות המרכזיות שליוו את בני המשפחה כאשר התגוררו בעיר - וכל זה בתוספת ליווי מוזיקלי, כאמור".
בניסיון לפנות לקהל בטווח גילים רחב ככל הניתן, הקפידו יוצרי התערוכה לתכננה כך שתהיה בין-דורית. בין היתר, מוצגים בה מספר סרטים שנוצרו במיוחד עבור התערוכה, בהם מככבים בני הדור הצעיר של המשפחה כאשר הם מציגים את הסבים והסבתות לבית משפחת בנאי, שהיו גם הם מספרי סיפורים, נגנים ומוזיקאים - והיוו עבורם השראה.
7 צפייה בגלריה
מימין לשמאל השופט (בדימוס) יצחק בנאי ואשתו שמחה (הוריו של אביתר), אביתר בנאי, יואב קוטנר, טל קובו, גברי בנאי ואילת ליבר, מנכ"לית מוזיאון מגדל דוד
(צילום: ריקי רחמן)
"התערוכה למעשה קושרת בין חמישה דורות – סבא רחמים, סבא אליהו, מאיר והדור הצעיר - שגדלו על הסיפורים, השירים והסרטים לבית בנאי", מוסיפה ליבר.
מפרס לשוק מחנה יהודה
הסיפור של משפחת בנאי מתחיל, כאמור, בפרס של סוף המאה ה-19, וממשיך אל השכונות הסמוכות לשוק מחנה יהודה הירושלמי - ועד לימינו אנו.
קורותיה של משפחת בנאי הירושלמית, המוצגות בתערוכה, הן למעשה סיפורה של עת יוצאת דופן בתולדות העיר, והמשפחה לדורותיה היא ראי להתפתחותה של התרבות הישראלית בראשיתה.
לדברי אוצרת התערוכה, טל קובו, "התערוכה היא שיא של עבודת אוצרות ומחקר שארכה כשנתיים, עבודה שהתמקדה גם בפן ההיסטורי-תרבותי - וגם בהיכרות מעמיקה עם בני המשפחה שפתחו בפניי את ביתם ואת ליבם והפכו שותפים לדרך.
"בתערוכה מופעים תצלומים מהאלבומים המשפחתיים, לצד חפצים שעברו במשפחה מדור לדור, ומספרים לא רק את סיפורה של המשפחה - אלא גם לוכדים רוח של תקופה חשובה בהתגבשותה של החברה הישראלית", היא מסכמת.
"בני המשפחה הגיבו בהתרגשות רבה לתערוכה, והאמת היא שנחשפנו כאן אפילו לדמעות", מוסיפה מנכ"לית המוזיאון.
יכולה לספר לנו מי בכה?
ליבר: "גברי וגם אורי, הבן שלו שפרץ בבכי כשהקרנו סרטון של הבית ברחוב האגס 13, בו רואים את בית המשפחה מבפנים - וזה החזיר אותו לילדות, ולסבא וסבתא ולרגעים שנשכחו ממנו עם השנים".
אהוד גם ביקר בתערוכה?
ליבר: "אהוד עוד לא היה, אבל אנחנו בהחלט ממתינים לו שיבוא. אגב, הוא השתתף גם באחד מהסרטים המוצגים בתערוכה - בו הוא מספר את סיפורו של סבו בעודו עומד באזור שבו התגורר הסב, בעיר העתיקה".
7 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: אביתר, יצחק (אביו של אביתר) וגברי בנאי - בתערוכה השבוע
(צילום: ריקי רחמן)
אהוד אמנם טרם הגיע לצפות בתערוכה, אבל מי שכן היה הוא אביתר, שהגיע יחד עם הוריו יצחק ושמחה. לדברי ליבר, השלושה התרגשו מאוד לראות את מאיר הצעיר בשירו של שפשף. "סוף-סוף הבנו גם מה זה שפשף".
מה זה "שפשף"?
"מתברר שסבתא בכורה שהתגוררה באזור השוק, נהגה לשלוח את הנכדים הצעירים לשליחויות. כלומר - 'סינג'רה' אותם, או בשפת הבנאים - עשתה מהם 'שפשף'.
"ובכלל, התערוכה חושפת את הז'רגון הייחודי של משפחת בנאי - מדובר ממש בסוג של מילון ל'בנאית ירושלמית', אליו נחשפנו אמנם באמצעות ה'גששים' - אבל מתברר שזו הייתה השפה שבה השתמשו בני המשפחה".
פרטים נוספים על אודות התערוכה ניתן למצוא באתר המוזיאון ובטלפון: 2884*
