"למה המטוס צריך להיראות ככה בסוף טיסה? כולה שלוש שעות. למה? אני באמת לא מצליח להבין", אמר מידן בר, קברניט אל על ויו"ר איגוד הטייסים לשעבר, בסרטון שבו תיעד את תא הנוסעים לאחר הנחיתה. בין אלפי התגובות לסרטון חזרה שוב ושוב הצעה שנשמעת, לפחות על פניו, פשוטה מאוד: המושבים במטוס ממוספרים, חברות התעופה יודעות מי הוקצה לכל אחד מהם – אז למה לא לקנוס את מי שהשאיר אחריו ערימת אשפה?
הסרטון שעורר סערה:
החלק הראשון נכון. נתוני ההזמנה והצ'ק-אין של חברות התעופה יכולים לכלול את מספר המושב שהוקצה לנוסע. במילים אחרות, לחברה יש בדרך כלל אפשרות לקשר בין מושב מסוים לבין הנוסע שלו הוא הוקצה.
אבל מכאן ועד חיוב אוטומטי הדרך ארוכה. בבדיקה של תנאי ההובלה הפומביים של כמה מחברות התעופה הגדולות בעולם לא מצאנו תעריף קבוע לנוסע שהשאיר עטיפות, כוסות או פירורים סביב מושבו. לעומת זאת, כשמדובר בנזק ממשי, בהוצאה חריגה או בהתנהגות שמפריעה לטיסה, החברות שומרות לעצמן כלים הרבה יותר משמעותיים.
אמריקן איירליינס וקוונטאס, למשל, מאפשרות לדרוש מנוסע החזר על נזקים והוצאות שנגרמו כתוצאה מהתנהגותו. בריטיש איירווייז מאפשרת לדרוש מנוסע לשאת בעלויות שנגרמו עקב הסטת טיסה, ואיזיג'ט יכולה במקרים חמורים לבטל טיסות המשך, לסרב להזמנות עתידיות ואף לדרוש החזר על הוצאות שנגרמו לחברה.
ריינאייר הלכה ב-2025 צעד נוסף והודיעה על חיוב מינימלי של 500 אירו לנוסעים מפריעים שמורדים מהמטוס בשל התנהגותם, בנוסף לאפשרות לתבוע מהם נזקים. אבל גם שם מדובר בהתנהגות חמורה – לא בכוס או בשקית שנשארו מתחת למושב.
ויש גם חברות שמזכירות ניקיון במפורש. בתנאי ההובלה של הוויאן איירליינס נכתב כי החברה רשאית לדרוש מנוסע החזר עבור נזקים, תיקונים או עלויות ניקיון שנגרמו כתוצאה ממעשיו או ממעשי ילדיו. אין שם "קנס על עטיפה" או מחירון קבוע ללכלוך רגיל, אבל האפשרות לחייב נוסע על ניקיון חריג בהחלט קיימת.
הנוסעים ירדו, הזבל נשאר: המקרים שהפכו לוויראליים בעולם
והתופעה כמובן אינה ישראלית. ביוני השנה פרסמה דיילת של אייר אינדיה תיעוד של תא נוסעים לאחר הנחיתה, כשעטיפות, טישו ופסולת נותרו מפוזרים בין המושבים. "אם אתם יכולים להרשות לעצמכם כרטיס טיסה, אתם יכולים להרשות לעצמכם גם קצת נימוסים", כתבה. לדבריה, מטרתה לא הייתה לבייש נוסעים, אלא להזכיר שאפשר לרכז את הפסולת ולמסור אותה לצוות במהלך הטיסה – במיוחד כשצוותי הניקיון מקבלים זמן קצר בלבד להכין את המטוס לטיסה הבאה.
מקרה אחר עורר סערה בארצות הברית ב-2023, לאחר שאורז נשפך במעבר של מטוס סאות'ווסט איירליינס בזמן העלייה לטיסה. אחת הדיילות הודיעה שהמטוס לא יעזוב את השער עד שהלכלוך יטופל. בהמשך הובא מטאטא והאורז נוקה, והאירוע הפך לשיחת היום ברשת. לא דווח על קנס כספי, אבל במקרה הזה הצוות הבהיר שהבלגן לא יישאר כפי שהוא.
באותה שנה התפתח בארצות הברית ויכוח סביב שחקן הבייסבול אנתוני באס, שטען כי דיילת של יונייטד דרשה מאשתו ההרה לאסוף פופקורן שילדיהם שפכו על רצפת המטוס. מומחית לנימוסים ששימשה בעבר דיילת הסבירה אז ל"וושינגטון פוסט" כי צוותי האוויר אמנם אוספים אשפה במהלך הטיסה, אך לכלוך שמגיע לרצפה מטופל בדרך כלל בידי צוותי הניקיון לאחר הנחיתה.
גם עובדי הקרקע מנסים מדי פעם להמחיש מה נשאר מאחור. ב-2024 סיפר עובד רמפה של אמריקן איירליינס כי במסגרת עבודתו הוא מוצא במטוסים אריזות מזון, בקבוקים ואפילו חיתולים שהושארו מתחת למושבים. התיעוד שפרסם זכה ליותר מ-600 אלף צפיות והצית דיון על גבולות האחריות של הנוסעים לנקות אחריהם.
וב-2022 התעורר דיון דומה לאחר שטיסת ריינאייר תועדה כשפירורים ואריזות נותרו מפוזרים סביב המושבים. נוסעים טענו שנאמר להם כי המטוס אינו מנוקה בין הטיסות, בעוד Ryanair מסרה בתגובה כי מטוסיה עוברים ניקיון בכל סבב בין טיסות. גם המקרה הזה הפך לוויראלי וצבר יותר משני מיליון צפיות.
לא רק בישראל הנוסעים משאירים אחריהם לכלוך
(צילום: BONDART PHOTOGRAPHY / shutterstock)
אז למה בכל זאת לא פשוט לחייב את 24A?
משום שמספר המושב לבדו אינו הוכחה לאחריות. הוא יכול ללמד למי הוקצה המושב, אבל לא בהכרח מי ישב בו במשך כל הטיסה או מי השליך כל פריט שנמצא בסביבתו. נוסעים מחליפים מקומות, ילדים עוברים בין מושבי בני המשפחה ופסולת יכולה להגיע גם ממושב סמוך.
לכן עצם הקצאת המושב אינה מוכיחה לבדה מי השאיר את הפסולת. האפשרות לחייב נוסע תלויה גם בתנאי ההובלה של החברה, בדין החל וביכולת לקשור את הנזק או את עלות הניקיון למעשיו של אותו נוסע. יש גם הבדל מהותי בין כמה עטיפות ופירורים שנכללים בניקיון השגרתי של המטוס לבין אירוע חריג שמצריך טיפול מיוחד או גורם לחברה הוצאה נוספת.
הלכלוך שנשאר סביב המושבים הוא רק חלק מבעיה רחבה בהרבה. ארגון חברות התעופה הבינלאומי, שמייצג יותר מ-370 חברות תעופה ביותר מ-120 מדינות, עוסק בשנים האחרונות בהיקף הגדל של פסולת תא הנוסעים ובדרכים לצמצם אותה.
בבדיקה שנערכה בתמיכת הארגון ב-25 טיסות בינלאומיות שהגיעו לנמל התעופה צ'אנגי בסינגפור ב-2024, נמצאה כמות ממוצעת של כ-0.94 ק"ג פסולת לכל נוסע. חשוב להדגיש: לא מדובר רק באשפה שמושלכת על הרצפה. כ-85% מהפסולת במדגם הייתה קשורה לקייטרינג – מזון, משקאות ואריזות – וכ-15% בלבד הוגדרו פסולת ניקיון.
ובכל זאת, המספרים המצטברים עצומים. לפי הערכת הארגון, בשנת 2023 ייצר ענף התעופה כ-3.6 מיליון טונות של פסולת תא נוסעים, ואם קצב הגידול הנוכחי בתנועת הנוסעים יימשך – הכמות עשויה להכפיל את עצמה עד 2040. הארגון אף מבקש מנוסעים שלא לדחוף אשפה לכיסי המושבים ולהימנע מלקחת מוצרים ומזון שלא ישתמשו בהם.
המסקנה מהבדיקה אינה שחברות התעופה חסרות כלים. כשנוסע גורם לנזק, לניקיון חריג או להוצאה מיוחדת, קיימים במקרים רבים מנגנונים שמאפשרים לחברה לדרוש ממנו לשלם. מה שלא מצאנו הוא מודל נפוץ של "קנס לכלוך" על כוס, עטיפה או פירורים שנשארו ליד המושב. לפחות בינתיים, ברוב המקרים התעשייה עדיין נשענת על צוותי האוויר, צוותי הניקיון – ועל דבר אחד שאין לו סעיף בתעריפון: נימוסים בסיסיים.
