גלעד כפיר חיכה כבר להיות אבא. בגיל 48 הוא היה שבועות ספורים מהגשמת החלום הזה, אבל המתקפה הנוראה של 7 באוקטובר גדעה את החלום. כפיר נרצח על ידי מחבלים שחדרו בבוקר יום שבת למושב נתיב העשרה שבו התגורר. הוא הותיר אחריו בת זוג בהריון מתקדם.
כפיר, צלם טבע מוכשר, יצא מביתו כשהחלו האזעקות והספיק לצלם את הרקטות שעפו באוויר ואת הרחפנים ועליהם מחבלים חמושים דואים לעבר הקרקע. אלו היו התמונות האחרונות שצילם.
מאיר יוסף כפיר, אביו, איבד את בנו היחיד. "הוא אהב את החיים", סיפר האב בכאב. "הילד הזה חי חיים שמחים, עם הרבה טוב לב, אופטימיות ואהבה לבני אדם ולבעלי חיים. כל מה שקרץ לו כטוב וככיף - הוא חטף בשתי ידיים, ולפעמים גם עם כל כספו. אם הוא היה שומע שיש עדשה חדשה למצלמה, הוא היה קורא, שוקד וחוקר על אודותיה. אחר כך היה מזמין אותה וממתין שתגיע – כמו ילד שמחכה למתנת יום הולדת".
עבור כפיר, הנדסאי אלקטרוניקה שעבד במפעל אינטל בקריית גת, הצילום היה הרבה יותר מתחביב. רועי גליץ, מבכירי צלמי הטבע בישראל, יצא עם כפיר לכמה מסעות צילום בשנים האחרונות, במקומות מרהיבים כמו טנזניה, קניה והקוטב הצפוני – "כל זה בשנה" – הוא ציין. "הצילום היה בשבילו תשוקה. אובססיה. הוא היה קונה כל ציוד חדש שיצא, כל עדשה חדשה. הוא התחיל מאוחר יחסית ולקח את זה לרמות מאוד גבוהות. מאוד מוכשר; מאוד טוטאלי".
לדברי גליץ, שניכר שכפיר והוא הפכו חברים קרובים במהלך המסעות האלה, "גלעד היה מאוד סוליסט מבחינת זוגיות. אבל לאחרונה הוא אמר לנו, 'סוף סוף מצאתי. סוף סוף אני הולך להיות אבא'".
אביו מאיר הוסיף: "הוא הכיר את ג'ינקי, אזרחית הפיליפינים, בינואר האחרון. הם נפגשו בתל אביב והיה ביניהם קליק חזק מאוד. במרץ היא כבר הייתה בהריון וזמן קצר אחר כך הם כבר החליטו על שם. הוא חלם על הרגע שבו יינשאו".
ג'ינקי הייתה אמורה לעבור לגור עם כפיר בנתיב העשרה, שם חי בשלוש וחצי השנים האחרונות. "הוא אהב לגור שם", סיפר אביו. "לא דאגנו לו, כי גלעד לא רצה שנדאג". גליץ הוסיף: "כשהוא סיפר על המקום הוא השתמש במילים כמו 'פסטורלי ו'שקט'. מילים שהן שקר, כמובן. במבצע האחרון שהיה בעזה הוא צילם תמונות נהדרות של כיפת ברזל פוגעת ברקטה. הוא התלהב מזה, כי יצאו לו תמונות טובות, אז הוא רצה לשפר את זה. זאת מחלה של צלמים, תמיד אנחנו רוצים לשפר".
בבוקר שבת, ה-7 באוקטובר, כפיר היה אמור לצאת בשעה מוקדמת מביתו למשמרת במפעל בקריית גת. "התקשרתי אליו ב-6:50 ושאלתי אם הוא הולך לעבודה. הוא אמר שהוא לא הולך. אמרנו לו שיישאר בבית. הוא גר בבית מוגן, מרתף משוריין. סמכנו עליו שיישאר בבית, אבל גלעד זה גלעד".
האב הוסיף וסיפר: "אנחנו נחשבים בני מזל שקיבלנו את ההודעה יחסית מוקדם. הודיעו לנו במוצאי החג בשתיים בלילה, בזמן שישבנו במשרדי להב 433 כדי לתת דגימת DNA. ברגע שראיתי את גלעד נרגעתי מכך שהפנים שלו שלמות, שהגוף שלו שלם".
אתמול (יום א') ביקר את בני המשפחה האבלים קצין הביטחון של נתיב העשרה, שמצא את כפיר וזיהה אותו. הוא הביא להם את המצלמה של בנם. בני המשפחה הורידו את התמונות למחשב ונדהמו ממה שראו. "הוא עמד וצילם את הרקטות בשמיים ופתאום הופיעו מולו רחפנים עם מחבלים מעופפים. התמונה האחרונה היא של אחד כזה".
כמו רבים שאיבדו את חייהם באותה שבת שחורה, נסיבות מותו של כפיר לא ידועות לאשורן. אבל בניגוד לרבים מהם, הוא עצמו תיעד את רגעיו האחרונים. גופתו נמצאה שעות אחר כך, כשהוא ירוי, ולצידו המצלמה שלו, עם העדשה החדישה ביותר שרכש רק לאחרונה והמתין כל כך לבואה. הוא נטמן ביום שישי האחרון בבית העלמין בגן יבנה. ברקע היו אזעקות והמשתתפים נשכבו על הרצפה. בת זוגו, ישובה על כיסא ומלטפת את בטנה, מיררה בבכי.
"עכשיו כל דבר מזכיר לי את זה", אמר אביו של גלעד. "עכשיו יש כאן הרבה אנשים שמשכיחים, אבל אתמול, בתפילת מנחה, אמרתי את הקדיש הראשון לאחר הקדיש בבית הקברות. נחנקתי. לא חשבתי שאגיד עליו קדיש. כל כך רציתי שהוא יגיד עליי, אבל אמרתי שאחכה עד שהוא יתבגר. עכשיו אין לי מי שיגיד עליי קדיש.
"מי שמנחמות אותי עכשיו, חוץ מהמשפחה המורחבת, הילדים של אימא של גלעד והילדים של אשתי השנייה, הן שתיים – ג'ינקי והתינוקת שבבטנה. הן נותנות לי את האושר והתקווה".
