יש חלומות שלא צריך לפרק או לנתח אלא פשוט לחיות אותם. כשהייתה ילדה, יערה סובול מקרית אונו הייתה לובשת את המדים של אחותה הדיילת וחולמת לטוס ולראות את העולם הגדול. היום, בגיל 23, היא כבר שם – דיילת אוויר בחברת אל על, מדלגת בין יבשות ובתי מלון וחיה חיים מרתקים ומלאי עניין שרבים חולמים עליהם מגיל צעיר. והחלום הזה – לטוס לעבוד ולגלות את העולם שוב ושוב – יושב עליה בדיוק במקום.
ברצלונה למתקדמים - המלצות של יערה הדיילת
(צילום: יערה סובול)
"זה היה לי די ברור מגיל מאוד צעיר שאני רוצה להיות דיילת אוויר". היא מספרת בשיחה עם ynet. "אחותי הייתה דיילת ויש לי אח שעבד בסניף אל על בניו יורק. אנחנו משפחה שמאוד מחוברת לעולם התעופה”, היא צוחקת. "בתור ילדה קטנה הייתי לובשת את המדים של אחותי. זה מצחיק, אבל זה היה ממש חלק מהמשחקים שלי. והזיכרון הכי חזק שלי זה שאחותי הייתה חוזרת כל שבוע עם מתנה אחרת ממקום אחר בעולם".
שנה אחרי שהתחילה לעבוד כדיילת מן המניין יערה מגלה שהמציאות לא רק שלא אפורה ושוחקת – אלא אפילו יותר שווה וכיפית מהחלום. "האמת היא שזה אפילו יותר טוב ממה שדמיינתי", היא משתפת. "היה לי קשה להבין מראש את אורח החיים הזה, ואני חושבת שהוא מתאים לאנשים מאוד מסוימים. לי, באופן אישי, זה פשוט יושב בול".
רבים בוחרים במקצוע הדיילות כדי לטייל בעולם בזמן העבודה ולקבל תקציב הוצאות ומגורים בחינם. אחרים טוענים כי הדיילים עוצרים בחו"ל לעצירות בזק, ולא מדובר בטיול של ממש. יערה בטוחה שתפסה את הדיל הכי שווה בעולם. "תמיד אמרתי לעצמי: זה רק יומיים בניו יורק, זה רק יום בבנגקוק. מה כבר מספיקים?", היא מודה. "אבל כשאתה חווה את הטיסות כחלק מהשגרה, אתה פתאום מבין כמה זה מדויק".
ההבדל, מבחינתה, הוא לא בכמות הימים שמבלים בכל יעד – אלא בחזרה מרובת פעמים לאותו יעד. "זה לא חופשה קצרה שאתה יודע שאתה צריך להספיק הכל. אני חוזרת לאותו מקום שוב ושוב. אני כבר מכירה מה קורה לידי, אני חוקרת יותר, אני מכירה אנשים מקומיים שממליצים לי על דברים חדשים".
וכך נעלם גם הלחץ. "יש פחות פומו (פחד מהחמצה - א"ק). אני יודעת שאני אחזור ליעד הזה, ואני יודעת בדיוק מה בא לי לעשות הפעם – ואני יודעת בדיוק לאיזה קפה אני אוהבת ללכת בבוקר. זה ממש חריש עמוק", היא מסבירה, “במקום לעשות שבוע רצוף בעיר – אני חוזרת אליה אינסוף פעמים. כל פעם טעימה קטנה".
ויש אתגר משמעותי בעבודה הנוצצת שלא רואים מהצד: הצוות מתחלף כל טיסה. "תמיד חשבתי שהכי קשה זה השעות – לעבוד בלילה, לקום לפנות בוקר, ודווקא לזה מתרגלים", היא אומרת. "האתגר האמיתי הוא האנשים".
לדבריה, כל טיסה נפתחת בסימן שאלה - ולא בגלל הנוסעים. "כל טיסה זה צוות אחר. אנשים אחרים. מנהל אחר, ואני לא יודעת איך ייראה יום העבודה שלי. יש בערך 1,700 דיילים, וכמעט כל טיסה אני מכירה אנשים חדשים לגמרי. לכל אחד יש את הדרך שלו, את השיטה שלו. אומנם אתה עובד לפי הנהלים, אבל עדיין צריך כל הזמן להסתגל".
ומה עם אתגר מול הנוסעים? כאן, בניגוד למה שרבים מצפים, יערה דווקא רגועה. "המון אנשים שואלים אותי איך אני מתמודדת עם לשרת ישראלים", היא אומרת בחיוך. "ואני חושבת שזה דווקא קל יותר".
למה?
"ישראלים זה עם חם וקל מאוד להתחבר. ברגע שאתה מוצא נקודה משותפת – והאמת שעם רוב האנשים יש – הדרך משם קצרה. יש צחוקים, יש חיבור". הקושי, לדבריה, מגיע ממקום אחר לגמרי. "בסוף זה מטוס, ובטיסה של חמש־עשרה שעות אין פרטיות ואין רגע לעצמך. אני יכולה לרצות רגע לבד – ואין דבר כזה. המטבח הוא של כולם, הכול פתוח, אין ספייס. אתה במרחב סגור כל הזמן".
לצד השגרה המהנה, יש גם טיסות שנחרטות. "אחרי המלחמה טסנו עם משפחות של חטופים", הדיילת הצעירה מספרת בהתרגשות. "זה לא היה פשוט, אבל זה היה מאוד משמעותי להיות עם אנשים שעברו דברים כאלה, ולנסות לתת להם חוויה הכי טובה שאפשר בכמה שעות שאת איתם – זה מרגש".
"פתחתי טיקטוק כשהייתי בקורס דיילים ולא חשבתי לקחת את זה ברצינות. אני בן אדם שמאוד אוהב לשתף. אני אוהבת אוכל, אוהבת ללכת למקומות טובים ולהמליץ. אין דבר שעושה לי יותר סיפוק מלדעת שמישהו הלך להמלצה שלי ונהנה"
בין טיסה לטיסה וטיולים בערים רחוקות, נולד פרויקט נוסף – הרשתות החברתיות. "זה התחיל לגמרי בספונטניות", היא מודה. "פתחתי טיקטוק כשהייתי בקורס דיילים ולא חשבתי לקחת את זה ברצינות. אני בן אדם שמאוד אוהב לשתף. אני אוהבת אוכל, אוהבת ללכת למקומות טובים ולהמליץ. אין דבר שעושה לי יותר סיפוק מלדעת שמישהו הלך להמלצה שלי ונהנה".
עם הזמן זה הפך למשהו קבוע – ובעיקר לאינסטגרם. "בין טיסה לטיסה יש הרבה מאוד זמן פנוי. זה לא עבודה של שמונה עד חמש. ופתאום מצאתי משהו שאני באמת נהנית ממנו – צילום ועריכה, לחשוב על מקומות, לחקור וללכת אליהם. זה משדרג לי את התפקיד בטירוף. אני מרגישה שאני חיה טוב, ואני יכולה להעביר את זה הלאה – להנגיש טיולים ולהראות מקומות שבאמת שווים".
היתרון של הדיילת הצעירה: היכרות עמוקה ולא חד-פעמית. "אני לא הולכת למקומות תיירותיים כדי לסמן וי", היא מדגישה. "אני מגיעה לאותו מקום בפעם העשירית או ה-15, ואני כבר יודעת מה באמת טוב – מקומות מקומיים, גלריות קטנות ודברים שלא מופיעים בהמלצות הרגילות".
הפריצה הגדולה הראשונה של הדיילת הצעירה הגיעה בעקבות סרטון על אי קטן בפריז – איל סן לואי. "זה מקום מאוד אותנטי, מרגיש כמו סרט. מאפיות, חנויות פרחים, בתי קפה קטנים, קרפים. סיפרתי גם על גלידריה היסטורית – וזה התפוצץ".
אחר כך הגיע סרטון על רחוב סונגוואט בבנגקוק – "אזור של אמנות רחוב, בתי קפה, חנויות וינטג’, משהו מאוד היפסטרי וסטייליסטי. וגם סרטונים של מה קניתי בסופר בבנגקוק, או איך נראה יום של דיילת אוויר – זה מאוד מצליח".
מתברר כי השאלות של העוקבים לא מפסיקות להגיע. "שואלים איך זה עובד, אם יש קו קבוע, כמה עובדים וכמה טסים – וכמובן השאלה שהכי מסקרנת: המשכורת".
אבל שגרה קבועה של דיילת אוויר? כנראה שאין דבר כזה. "העבודה היא לפי שעות טיסה באוויר, וזה משתנה לפי עונה. יש חודשים שהייתי בארץ חמישה־שישה ימים, ויש חודשים עם עשרה ימים בארץ. אין משהו קבוע".
זוגיות בגובה 30 אלף רגל. לכל מי שמתכנן על כרטיס חינם משפחתי שמקבלים הדיילים בסוף השנה - יערה בזוגיות כבר כמעט ארבע שנים, ולדבריה, למרות אורח החיים הבינלאומי, זה אפשרי. "זה מתאים לזוגיות שלא צריכה להיות כל הזמן ביחד. זה לא לאנשים שצריכים קרבה יומיומית. לי המרחק מדי פעם עושה טוב. הגעגוע בריא".
שחף, בן הזוג שלה, כבר הצטרף אליה פעמיים ליעדים כמו ניו יורק וברצלונה - על בסיס מקום פנוי. "במטוס הוא נוסע כמו כל הנוסעים”, היא מבהירה. “אין הקלות, אין פריבילגיות. בטיחות זה מספר אחד, וכולם צריכים לעמוד בנהלים".
ונסיים עם ההמלצות החמות של יערה.
ניו יורק | קפה: ENLY, סוהו
"הקפה הכי טוב בעיניי בניו יורק נקרא ENLY. זה מקום קטן ומאוד חמים. הוא מעוצב יפה, והקפה עצמו מאוד איכותי. זה מקום שכיף לשבת בו — לא מקום תיירותי, אלא מקום שאתה חוזר אליו כי נעים לך".
ניו יורק | אוכל: ההמבורגר של Emily, ווסט וילג’
הבחירה שלה להמבורגר הטוב בעולם מפתיעה. "זו בכלל מסעדה של פיצות", היא מחייכת. "וגם הפיצות שם אומרים שהן מעולות. אבל לפני כמה שנים הם הוציאו ספיישל של המבורגר — ומאז זה הקטע של המקום: המבורגר בלחמניית פרצל, דאבל בורגר. הוא די כבד, אבל פשוט מעולה, ועם צ’יפס ממש ממש טוב".
ברצלונה | טאפס: Paco Merlado
כאן, יערה לא מהססת לרגע. "המסעדה הכי טובה שאכלתי בה בעולם נמצאת בכלל בברצלונה וקוראים לה פאקו מרלדו. כל חומרי הגלם שם מדהימים. מספיק שאתה מזמין סלט עם עגבניות וטונה — וזה כבר חגיגה. יש להם קרפצ’יו שמגיע עם קווי דבש ופרמזן, ויש טרטר בקר. כל ביס הוא חוויה אחרת. באמת אלה טעמים ודברים שבחיים לא חוויתי, וזה גם לא מקום יקר בצורה קיצונית".
בנגקוק | ספא: Infinity – Body Scrub
"הספא האהוב עליי בעולם נמצא בבנגקוק", היא אומרת. "קוראים לו אינפיניטי, ויש לו עיצוב מאוד נעים. השירות מדהים. הכול מרגיש רגוע". וההמלצה שלה ברורה: "הטיפול שנקרא Body Scrub — פילינג גוף חם עם עיסוי שמנים. זה פשוט משהו מדהים".
בנגקוק | הרחוב הכי שווה: Song Wat Art Street
"הרחוב הכי מגניב בעולם, לדעתי, נמצא בבנגקוק”, היא קובעת. “קוראים לו Song Wat Art Street. זה רחוב של הרבה אומנות רחוב, בתי קפה, מסעדות, חנויות של כלי בית, קרמיקה, וינטג’ — הכול ביחד".
אבל יש אזהרה קטנה. "כשמגיעים לשם לפעמים זה נראה כאילו הגעת לשום מקום. צריך לדעת להיכנס לסמטה הנכונה, לאחד המקומות בפנים".
בוסטון | יוגה: סטודיו Boston Yoga Union – Back Bay
המלצה פחות צפויה — אבל משמעותית בשביל יערה. "אפשר לעשות שם מנוי של השבועיים הראשונים ב-50 דולר", היא מסבירה. "ובזמן הזה אפשר להיכנס לכמה שיעורים שרוצים. זה מחיר שלא רואים בארצות הברית". אבל הסיבה האמיתית עמוקה יותר. "באופן כללי, לתרגל יוגה בחו"ל זו חוויה מדהימה. השמות של התנוחות זהים בכל מקום בעולם". והתחושה? "אני נכנסת לסטודיו ליוגה — ומרגישה שחזרתי הביתה".
פריז | קפה בר של מקומיים: Café de Posta
"זה מקום לא מוכר בכלל לתיירים”, היא מספרת. "יש שם אווירה מאוד מגניבה ואוכל טעים. זה לא אחד המקומות הצרפתיים הישנים, אלא משהו קצת יותר מודרני. זה מקום שכיף לשבת בו, ואתה יודע שלא תתאכזב משום מנה".
לוס אנג’לס | סופרמרקט: Erewhon Market
כשנוסעים בכל העולם, גם סופר יכול להפוך ליעד. "זה נחשב הסופר הכי יוקרתי בלוס אנג’לס", היא אומרת. "הוא מאוד מאוד יקר, צריך להגיד את זה". אבל: "האוכל המוכן שם ברמה הכי גבוהה. הדגים בדיג חופשי, הסושי מטורף, הירקות והפירות - הכול שיא של בריאות ואוכל אורגני. גם אם יקר ולא קונים - אפשר פשוט להסתובב".
