במשך ארבע שנים דילגה נוריה מס בין ערי אירופה לניו יורק, מיאמי, בנגקוק וטוקיו. היא שירתה נוסעים בגובה 35 אלף רגל, למדה למבחנים בין טיסה לטיסה והפכה חוויות משעשעות מחיי הדיילים לסרטונים ויראליים בטיקטוק ובאינסטגרם.
נוריה מס נפרדת מעולם הדיילות
(צילום: נוריה מס)
כעת, בגיל 28, היא נפרדת ממקצוע הדיילות, מרחיבה את פעילותה ברשתות החברתיות גם לעולם חופשות הסקי ומסכמת ארבע שנים בלתי נשכחות באוויר. בשיחה איתנו היא מספרת על הנוסעים התובעניים, הארוחות החטופות מאחורי הווילון במטבח המטוס, הלילות ללא שינה והרגע המפחיד שבו גילתה שהטיסה שלה הוסטה לבנגקוק בעקבות המתקפה האיראנית.
"מה יותר כיף מלהיות סטודנטית ענייה, אבל כזאת שיכולה לסיים טיסה במיאמי וללכת להשתזף על החוף, להסתובב בשדרה החמישית בניו יורק או לבלות בריזורט מפנק בפוקט?", שואלת בחיוך נוריה מס (28). אלא שמאחורי החופים האקזוטיים, המלונות המפנקים והשופינג בניו יורק הסתתרה גם מציאות הרבה פחות זוהרת: משמרות ארוכות, לילות ללא שינה, נוסעים תובעניים, ארוחות חטופות במטבח המטוס, שעות ארוכות על הרגליים ולא מעט סימנים כחולים ממפגשים לא נעימים עם עגלות השירות.
מס, במקור מכפר אורנים וכיום תושבת תל אביב, היא הבכורה מבין שלושה אחים. במקביל לעבודתה כדיילת השלימה תואר במנהל עסקים ויזמות באוניברסיטת רייכמן, ובשנתה השלישית ללימודים התמחתה בקרן הון סיכון. בין הטיסות ללימודים היא מצאה זמן גם לתעד את שגרת העבודה בגובה אלפי מטרים, בסרטונים הומוריסטיים שחשפו צדדים בחיי הדיילים שהנוסעים בדרך כלל לא זוכים לראות.
"נוריה, קומי, אנחנו חוזרים לבנגקוק"
אחת החוויות שמס לא תשכח התרחשה בליל המתקפה האיראנית הראשונה על ישראל, באפריל 2024. היא הייתה אז בטיסה מפוקט לתל אביב, שהוסטה לנחיתה בבנגקוק בעקבות סגירת המרחב האווירי של ישראל.
"היינו בטיסה מפוקט לתל אביב. ישנתי בתא המנוחה, ופתאום חברה ממש טובה שלי נכנסה והעירה אותי. היא אמרה לי: 'נוריה, קומי, אנחנו חוזרים לבנגקוק'. הייתי שקועה בשינה, אז הייתי בטוחה שהיא עובדת עליי. אמרתי לה: 'די, שחררי אותי, אני לא מאמינה לך'. אבל היא המשיכה: 'קומי כבר, אנחנו חוזרים לבנגקוק'. ואז הבנתי שבאמת הייתה מתקפה ושאנחנו צריכים לחזור. אחרי ארבע שעות באוויר, כשהיינו בדרך לישראל, המטוס שינה כיוון וטס לבנגקוק".
"זה היה רגע מטורף. את מבינה שדברים יכולים להשתנות בשנייה, ושגם כשאת נמצאת באוויר, רחוקה מהכול, המציאות הביטחונית בישראל מגיעה עד אלייך".
חוויה חריגה נוספת התרחשה בטיסה לניו יורק, כשהמטוס נאלץ לבצע נחיתה לא מתוכננת באירופה בעקבות מקרה חירום רפואי."נוסע חש ברע ונאלצנו לנחות באירופה. נשארנו שלוש שעות על הקרקע. אלה רגעים שבהם את מבינה כמה העבודה הזאת יכולה להיות קשה ולא צפויה".
"את חוזרת מריזורט בתאילנד, מגיעה לדירה שלך בפלורנטין, פותחת את המקרר ומגלה שאין לך כלום לאכול"
למרות הרגעים המלחיצים, כששואלים את מס מה הדבר הכי כיפי בעבודה כדיילת, התשובה מגיעה בלי היסוס: האפשרות לראות עולם.
"תחשבי שאת סטודנטית, אין לך הרבה כסף, אבל פתאום את מוצאת את עצמך בניו יורק, במיאמי, בבנגקוק או בפוקט. החברים שואלים אותך 'איפה את?', ואת שולחת להם מיקום מבנגקוק. את אוכלת פאד תאי בתאילנד, מסתובבת בניו יורק, נהנית מהחופים במיאמי. אלה חוויות מטורפות".
אבל בסופו של דבר, גם מהחופשה הכי מפנקת צריך לחזור למציאות. "את חוזרת משהייה מפנקת, נוחתת בישראל, מגיעה לדירה שלך בפלורנטין, פותחת את המקרר ומגלה שאין לך כלום לאכול. לפני רגע היית בריזורט בתאילנד, מתפנקת במסאז' לכפות הרגליים, ועכשיו את שוב סטודנטית בדירה בתל אביב. המעברים האלה הזויים".
איך מצליחים לשלב עבודה כדיילת עם לימודים לתואר?
"זה ממש לא פשוט. יש אפשרות למשרת סטודנט עם שעות מופחתות, אבל עדיין צריך לג'נגל בין הכול. היו פעמים שנחתי שעה לפני שיעור, אחרי לילה שלם בלי שינה, והייתי צריכה לצלול ישר ללימודים, כאילו לא הרגע סיימתי טיסה ארוכה שבה שירתי נוסעים".
"היו כל כך הרבה פעמים שישבתי בשהיות בניו יורק ולמדתי למבחנים, או התחברתי לשיעורי זום ממיאמי. זה נשמע מאוד נוצץ, אבל בפועל זה קשוח. הרבה בנות שואלות אותי איך אפשר לשלב בין לימודים לדיילות. אפשר, אבל צריך להבין שזה דורש הרבה מאוד מאמץ".
ואיך נראים חיי האהבה כשכמעט בכל שבוע נמצאים במדינה אחרת? מתברר שגם כאן יש מחיר לחיים על מזוודות. "מאוד קשה לנהל זוגיות כשאת דיילת. את כל הזמן בתנועה, צריכה לשלב בין עבודה, לימודים, חברים וחיים אישיים. לא פשוט לתכנן שום דבר".
"מבחינת הנוסעים את דיילת רעננה שמגיעה עם חיוך, אבל בפועל את גמורה"
אחד הנושאים שמעוררים הכי הרבה סקרנות בקרב העוקבים של מס הוא המקום שבו הדיילים ישנים במהלך טיסות ארוכות. "אנשים ממש מתעניינים בתאי המנוחה של הדיילים. יש נוסעים שבכלל חושבים שהדלת מובילה לשירותים", היא צוחקת. "אבל יש לנו תא מיוחד למנוחה, עם מיטות קטנות. התחושה היא לפעמים כמו להיכנס לקבר. את שוכבת שם, מנסה להירדם, ובקושי מצליחה לנוח".
אלא שהקושי האמיתי, לדבריה, מתחיל דווקא כשהמנוחה מסתיימת. "הכי קשה זה לקום מהמנוחה. את יוצאת עם עיניים אדומות, מרגישה שלא ישנת באמת, וצריכה מיד לחזור לתפקד, להכין ארוחת בוקר ולשרת את כל הנוסעים במטוס. מבחינת הנוסעים את דיילת רעננה שמגיעה עם חיוך, אבל בפועל את גמורה".
ומה הכי מעצבן ברגע הזה?
"כשנוסע פונה אלייך בשנייה שהתעוררת, לפני שהספקת בכלל להתאפס".
גם ההכנות לטיסה רחוקות לפעמים מהתדמית הזוהרת של המקצוע. "לפני טיסה אני חייבת להתקלח. אני אוספת את השיער כשהוא עדיין רטוב, שמה קצת אודם, מותחת את השיער עם מים ויוצאת. במהלך הטיסות אני גם מצחצחת שיניים המון פעמים, עם מברשות השיניים מהקיטים".
ויש גם הקפצות לא צפויות. "את יכולה להיות בכוננות (סטנד ביי), ופתאום בשלוש לפנות בוקר מתקשרים ואומרים לך שבעוד שעה את יוצאת לניו יורק. מצד אחד, אין לך זמן להתארגן. מצד שני, הרווחת סוף שבוע בניו יורק. זאת הקפצה חיובית".
עוד פרט שמפתיע לא מעט נוסעים, לדבריה, הוא שהדיילים אינם עוברים במסלול הקניות הרגיל של הדיוטי פרי לפני הטיסה. "אנשים בטוחים שאנחנו מסתובבים בדיוטי פרי וקונים דברים לפני כל טיסה. אז שתדעו, דיילים לא עוברים בדיוטי פרי כמו הנוסעים. אם אנחנו רוצים להביא חטיפים לטיסה, למשל, צריך לדאוג לזה מראש ולהביא אותם מהבית".
"אני לא עפיפון שעף בקבינה"
במשך שנותיה באוויר אספה מס לא מעט סיפורים על נוסעים, חלקם משעשעים וחלקם מתישים במיוחד. "יש למשל נוסעים שנרדמים כשהראש שלהם על המסך, ובטעות מפעילים שוב ושוב את אור הקריאה. את רואה את האור, מגיעה לבדוק מה הם צריכים, ואז מגלה שהם ישנים. את חוזרת למטבח, האור שוב נדלק, ואת שוב הולכת. ככה הלוך ושוב".
ויש גם את מבצעי החיפוש אחרי אוזניות שנעלמות בין המושבים. "נוסעים מפילים את האיירפודס שלהם בין המושבים, ואז מתחיל מבצע חיפוש. אני מוצאת את עצמי מחפשת מתחת לכיסאות, מזיזה חלקים של המושב ומנסה לאתר אוזנייה זעירה. אני תמיד מוצאת בסוף", היא צוחקת.
פעם אחת, היא מספרת, כמעט השליכה לפח בטעות טלפון של נוסע. "פיניתי מגש בלי לשים לב שהטלפון של הנוסע היה עליו. פתאום הבנתי מה קרה והתחלתי לחפש את הטלפון בין כל המגשים שפינינו. למזלי, הסיפור נגמר טוב. מצאתי את הטלפון בין כל המגשים המלוכלכים, תודה לאל".
מה ההתנהגות שהכי מעצבנת אותך אצל נוסעים?
"כשנוסע נוגע בי כדי למשוך את תשומת הלב שלי. זה ממש לא נעים. ויש גם נוסעים שבזמן העלייה למטוס, כשהמעבר מלא באנשים ובמזוודות, מבקשים ממני להגיע אליהם מיד. איך בדיוק אני אמורה להגיע? אני לא עפיפון שעף בקבינה. ברור שאנחנו משתדלות לתת שירות, להביא כוס מים או שמיכה, אבל לא פשוט לעבור הלוך ושוב בין כל הנוסעים שעוד לא התיישבו במקומות שלהם".
ויש נוסעים שמוצאים שימושים יצירתיים במיוחד למטבח המטוס. "יש כאלה שמחליטים לעשות מתיחות דווקא שם. זה אזור העבודה שלנו, ולפעמים אנשים פשוט מחליטים להפוך אותו לחדר כושר".
לפעמים התנהגות הנוסעים עלולה להיות גם מסוכנת. "את הולכת בקבינה בחושך, ופתאום נתקלת בנוסע שהחליט לישון על הרצפה. זה יכול להיות ממש מסוכן. חוץ מזה, הרגליים שלי היו מלאות סימנים כחולים מהעגלות. את כל הזמן נתקעת בדברים".
מאחורי החיוך לנוסעים: החיים הפחות זוהרים של דיילת אוויר
(צילום: באדיבות נוריה מס)
פיתה עם חומוס באמצע הלילה
ומה אוכלים הדיילים עצמם? מתברר שגם כאן המציאות רחוקה מהתדמית הזוהרת של המקצוע. "באמצע הלילה, אחרי שסיימנו להגיש ארוחות לנוסעים, את פתאום קולטת שאת מתה מרעב. אז את מתגנבת מאחורי הווילון במטבח, תופסת פיתה עם חומוס ודופקת ביס. תכל'ס, פיתה עם חומוס באמצע הלילה היא הדבר הכי טעים בעולם. זו המנה המנצחת של הדיילים".
"ובכלל, דיילים מנשנשים כל הזמן כדי לא להירדם. פיתה עם חומוס, קציצות עוף עם קוסקוס, מנות חמות. היו טיסות שאכלתי ארבע מנות. את פשוט לא מפסיקה לאכול, ואז ברור שכואבת לך הבטן כשנוחתים".
וגם פינת האוכל של הצוות רחוקה מלהיות מסעדת יוקרה. "לפעמים את מוצאת את עצמך אוכלת ליד השירותים, כי זה המקום היחיד שבו אפשר לתפוס רגע של שקט".
גם חלוקת התפקידים במטוס יכולה להשפיע על מצב הרוח של הצוות. "למשל, כולם מקווים שלא לקבל את התפקיד האחורי במטוס. זה תפקיד קשה מאוד, כי את אחראית על המגשים ועל העגלות שיוצאות לשירות. לפעמים את מגיעה לטיסה וחושבת שתעבדי במחלקת עסקים, וברגע האחרון משנים את השיבוץ ואת מוצאת את עצמך במטבח האחורי. באסה".
אבל דווקא במטבח המטוס, בין השירות לנוסעים להכנות לארוחה הבאה, נרקמים לפעמים גם קשרים מפתיעים בין אנשי הצוות. "את יכולה לעלות לטיסה עם דיילת שאת בכלל לא מכירה, ופתאום אתן מוצאות את עצמכן לבד במטבח לשלוש שעות. מתחילות לדבר, משתפות סיפורי חיים, ולפעמים מגיעות עד דמעות. תוך שלוש שעות את יודעת עליה דברים שאנשים שמכירים אותה שנים לא יודעים".
אלא שלא תמיד הכול הרמוני. "קרה שהייתי צריכה להגיש ארוחה עם דיילת שרבתי איתה קודם. אין ברירה, אתן ממשיכות לעבוד יחד ולחייך לנוסעים".
אחרי ארבע שנים של טיסות מסביב לעולם, לילות ללא שינה, נוסעים מכל הסוגים ואינספור חוויות, מס נפרדת ממדי הדיילת ומעגלות השירות. את הסיפורים שצברה בגובה 35 אלף רגל, לעומת זאת, אף אחד לא יוכל לקחת ממנה.
