חופים שנראים כאילו נלקחו מגלויה, ערים עתיקות ומלאות קסם ונופי טבע עוצרי נשימה – כמה מהיעדים המבוקשים בעולם הפכו לקורבנות של ההצלחה שלהם. מגזין התיירות האמריקני "פודורס" (Fodor's Travel) פרסם אתמול (שלישי) את רשימת ה-No List לשנת 2027, ובה שמונה יעדים שבהם התיירות הגואה גובה מחיר כבד מהתושבים, מהסביבה או משניהם. בין המקומות שנכנסו לרשימה נמצאים הריביירה האלבנית, חוף אמלפי באיטליה, האי באלי באינדונזיה והעיר קיוטו ביפן.
אבל לפני שאתם מבטלים את החופשה, חשוב להבהיר: זו אינה קריאה לחרם תיירותי, אלא הזמנה לחשוב מחדש על האופן שבו אנחנו מטיילים, על העיתוי שבו אנחנו מגיעים ליעד ועל ההשפעה שאנחנו משאירים אחרינו.
הריביירה האלבנית: המחיר של גן העדן החדש
במשך שנים נחשבה הריביירה האלבנית לאחת החלופות הזולות והפחות מוכרות לחופשות ביוון ובאיטליה. חופים עם מים בצבע טורקיז, עיירות ציוריות ומחירים נוחים משכו אליה עוד ועוד מבקרים. אלא שכיום, דווקא ההצלחה הזאת מאיימת על מה שהפך אותה לאטרקטיבית מלכתחילה.
בשנת 2025 נרשמו באלבניה כ-12.5 מיליון כניסות של מבקרים זרים, והפיתוח התיירותי לאורך החוף מתקדם בקצב מסחרר. בעיירות כמו קסאמיל ודרמי נבנים מלונות, וילות ודירות נופש, בעוד שתשתיות הביוב ופינוי האשפה מתקשות לעמוד בעומס.
תיירים בחופים החוליים של עיירת הנופש קסאמיל שבדרום אלבניה. האם היעד הזה רק מצטלם יפה?
(צילום: Tupungato / shutterstock)
החשש אינו מוגבל לצפיפות בחופים. תוכניות להקמת מתחמי נופש גדולים מעוררות התנגדות של ארגוני סביבה, המזהירים מפגיעה בשטחים מוגנים ובבתי גידול של בעלי חיים. ב"פודורס" מצביעים על הפער בין הרצון להפוך את אלבניה למעצמת תיירות לבין המחיר הסביבתי של הפיתוח המואץ.
עם זאת, המגזין אינו מציע לוותר על המדינה כולה. האלפים האלבניים, הכפרים ההרריים ונהר ויוסה (Vjosa) מציעים אפשרויות לטיול הרחק מרצועת החוף העמוסה.
כך נראתה החופשה שלנו באלבניה ב-2023
(צילום: יריב כץ, הופק ע"י ACT News - מהדורת A.I)
חוף אמלפי, איטליה: גן עדן שנתקע בפקק
מעטים המקומות באיטליה שמזוהים עם חופשה חלומית כמו חוף אמלפי (Amalfi Coast). בתים צבעוניים הצמודים לצוקים, מרפסות המשקיפות אל הים ועיירות כמו פוזיטנו ואמלפי מושכים המוני תיירים. אלא שמאחורי התמונות המושלמות מסתתרת מציאות פחות פסטורלית.
הכביש הראשי המחבר בין עיירות החוף צר ומפותל, ובעונת התיירות הוא הופך למוקד של פקקים ממושכים. אוטובוסים עמוסים, מכוניות פרטיות ורכבי הסעות חולקים את אותו נתיב מוגבל, ולעיתים תאונה או תקלה ברכב מספיקות כדי לשתק את התנועה.
כיכר הומה בתיירים בעיירה אמלפי שבאיטליה
(צילום: Boryana Manzurova / shutterstock)
גם התושבים משלמים מחיר. הביקוש לדירות נופש מעלה את מחירי השכירות והדיור, והופך את המגורים באזור לבלתי אפשריים עבור חלק מהצעירים והעובדים המקומיים. אפילו שבילי ההליכה המפורסמים בהרים, שבעבר סיפקו מפלט מההמולה, מתחילים לסבול מעומסים.
האפשרות המועדפת למי שבכל זאת מתכנן חופשה באזור היא להגיע מחוץ לחודשי השיא, להסתמך ככל האפשר על תחבורה ציבורית ולבחור בעיירות הפחות עמוסות.
באלי, אינדונזיה: מאחורי החופים מסתתר משבר סביבתי
מקדשים עתיקים, שדות אורז ירוקים, חופים טרופיים וריזורטים מפנקים הפכו את באלי לאחד היעדים המזוהים ביותר עם חופשה אקזוטית. אלא שהאי האינדונזי, שכבר הופיע בעבר ברשימת ה-No List, חוזר אליה בעקבות החרפת הלחץ על הסביבה.
מסיבת חוף המונית בלגיאן שבבאלי, אינדונזיה
(צילום: datuahe / shutterstock)
בשנת 2025 ביקרו באי כמעט שבעה מיליון תיירים מחו"ל, לצד עשרות מיליוני נסיעות תיירות פנים. אחת הבעיות הקשות היא הטיפול באשפה. מערכות פינוי הפסולת אינן מצליחות לספק מענה מלא, ובאזורים מסוימים תושבים שורפים אשפה בשטח פתוח, תופעה שתורמת לזיהום האוויר.
בעיה נוספת היא הפגיעה בשטחים החקלאיים ובמשאבי המים. שדות אורז מפנים את מקומם למלונות, וילות ובריכות שחייה, והפיתוח המואץ מגדיל את צריכת המים ופוגע ביכולת של הקרקע לספוג גשמים. באי שסבל בשנים האחרונות גם מהצפות קשות, מדובר בסכנה ממשית.
באלי עדיין מציעה חוויות יוצאות דופן, אבל השאלה שמעלה "פודורס" היא כמה זמן יוכל האי להמשיך ולקלוט מספרים כה גדולים של מבקרים בלי לפגוע באיכות החיים של תושביו ובמשאבי הטבע שלו.
קיוטו, יפן: כשהתיירים משתלטים על חיי היומיום
קיוטו, בירתה העתיקה של יפן, נחשבת לאחד היעדים היפים במדינה. מקדשים מרהיבים, גנים מסורתיים, בתי עץ עתיקים ורחובות ציוריים הופכים אותה לתחנת חובה עבור תיירים רבים. אלא שהפופולריות העצומה שלה הפכה גם למטרד יומיומי עבור חלק מתושביה.
המוני תיירים בשער הכניסה למקדש קיומיזו-דרה בקיוטו, יפן
(צילום: Cristi Croitoru / shutterstock)
על פי נתוני העירייה, בשנת 2025 נרשמו בקיוטו כ-62.8 מיליון ביקורים, נתון שממחיש את היקף התנועה התיירותית בעיר. העומסים מורגשים במיוחד באתרים המפורסמים ובתחבורה הציבורית, שבה תושבים מתקשים לעיתים למצוא מקום באוטובוסים עמוסים במבקרים ובמזוודות.
ברובע גיון, המזוהה עם תרבות הגיישות, נאלצו הרשויות להגביל את כניסת התיירים לסמטאות פרטיות בעקבות מקרים של הטרדה וצילום פולשני. במקביל, העירייה מפעילה קווי אוטובוס ייעודיים לתיירים ומנסה לעודד ביקורים בשעות ובאזורים פחות עמוסים.
קיוטו ממחישה היטב את אחת הדילמות המרכזיות של תיירות היתר: כיצד אפשר לשמר עיר היסטורית ולהציג את תרבותה לעולם, בלי להפוך את חיי היומיום של תושביה לחלק מהאטרקציה?
קורסיקה, צרפת: המאבק על האי מגיע גם לתיירים
האי קורסיקה, השוכן בים התיכון, מציע שילוב מרהיב של חופים, מפרצים, עיירות עתיקות והרים מיוערים. אבל מאחורי הנוף הפסטורלי מתנהל מאבק על עתידו של האי, שבו התיירות הפכה לסוגיה כלכלית ופוליטית רגישה.
עיירת החוף בוניפצ'יו שבאי קורסיקה, צרפת
(צילום: MadisonSheaPhoto / shutterstock)
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בצרפת, בשנת 2023 כ-36.7% מיחידות הדיור באי שימשו כבתי מגורים שניים או למגורים מזדמנים. בחודשי הקיץ אוכלוסיית האי כמעט מכפילה את עצמה, והתשתיות המקומיות מתקשות לעמוד בביקוש למים, לתחבורה ולשירותים בסיסיים.
המצב מעורר גם מתיחות עם התנועה הלאומנית המקומית, שחלק מאנשיה רואים ברכישת בתי נופש בידי זרים איום על זהותו של האי ועל יכולתם של תושביו להמשיך להתגורר בו. בשנים האחרונות אף נרשמו תקיפות נגד בתי נופש, ובאוגוסט האחרון השמיע ארגון בדלני חמוש איומים כלפי מבקרים.
התיירות היא מקור פרנסה מרכזי בקורסיקה, אך ב"פודורס" מזהירים מהפער בין ההכנסות שהיא מייצרת לבין הקשיים שהיא יוצרת עבור התושבים, בעיקר בשיא עונת הקיץ.
אדינבורו, סקוטלנד: עיר היסטורית שהופכת יקרה מדי
הטירה המתנשאת מעל העיר, הרחובות העתיקים ופסטיבלי התרבות המפורסמים הפכו את אדינבורו לאחד היעדים האהובים בבריטניה. אלא שבירת סקוטלנד מתמודדת עם בעיה שמוכרת מערים תיירותיות רבות: מרכז היסטורי שהולך ומתאים את עצמו למבקרים, לעיתים על חשבון תושביו.
המונים מבלים בפסטיבל הפרינג' באדינבורו, סקוטלנד
(צילום: dvlcom - www.dvlcom.co.uk / shutterstock)
לאורך הרויאל מייל, הרחוב המפורסם בעיר העתיקה, חנויות מזכרות ועסקים המיועדים לתיירים החליפו חלק מהחנויות ששירתו בעבר את האוכלוסייה המקומית. במקביל, הביקוש לדירות להשכרה לטווח קצר והעומס בתקופות הפסטיבלים מגבירים את הלחץ על שוק הדיור.
הרשויות כבר החלו לנקוט צעדים. ביולי האחרון נכנס לתוקף מס תיירות בשיעור של 5% על לינה בתשלום, המוגבל לחמשת הלילות הראשונים. ההכנסות נועדו לסייע במימון שירותים עירוניים ובהתמודדות עם השלכות התיירות, בין היתר בתחום הדיור.
אלא שגם הצעדים האלה לא בהכרח יפתרו את הבעיה: התיירים ממשיכים להגיע, ומספר התושבים שיכולים להרשות לעצמם להתגורר במרכז העיר נמצא תחת לחץ.
נגורונגורו, טנזניה: מי משלם את מחיר הספארי?
אזור השימור נגורונגורו בטנזניה הוא אחד מאתרי הטבע המרשימים באפריקה. המכתש הגעשי העצום והמגוון העשיר של בעלי החיים מושכים אליו מטיילים מכל העולם, אבל במקרה הזה הסיבה להכללתו ברשימה שונה מזו של רוב היעדים האחרים.
בלב המחלוקת עומדים בני המסאי, קהילה שחיה באזור במשך דורות ומתפרנסת בין היתר מגידול בקר. בשנים האחרונות פועלת ממשלת טנזניה להעברת תושבים מהאזור, בטענה שהגידול באוכלוסייה ובעדרים פוגע בסביבה ובבעלי החיים.
קרנף במכתש נגורונגורו שבטנזניה
(צילום: Michal Hamet / shutterstock)
הממשלה מציגה את המעבר כתהליך התנדבותי, שנועד גם לשפר את השירותים הניתנים לתושבים. אולם ארגוני זכויות אדם מציגים תמונה שונה לחלוטין. בדוח שפרסם ארגון Human Rights Watch בשנת 2024 תועדו הגבלות על הגישה לשטחי מרעה, פגיעה בשירותי הבריאות והחינוך ולחצים שהופעלו על תושבים לעזוב את בתיהם. הארגון קבע כי הצעדים עולים לכדי פינוי כפוי.
ב"פודורס" מעלים שאלה מוסרית נוקבת: האם תיירות שמכניסה כסף רב למדינה ומסייעת לשימור חיות הבר יכולה להיחשב הצלחה, אם האוכלוסייה המקומית משלמת עליה באובדן זכויותיה ואדמותיה?
סדונה, אריזונה: כשהתיירים תופסים את הבתים
סדונה, עיר קטנה במדינת אריזונה שבארצות הברית, מפורסמת בזכות צוקי אבן החול האדומים, הנופים המדבריים ומסלולי ההליכה שלה. פחות מעשרת אלפים תושבים מתגוררים בה, אבל מדי שנה מגיעים אליה מיליוני מבקרים.
הבעיה המרכזית אינה רק הצפיפות בשבילים או העומסים בכבישים, אלא המחסור בדיור. על פי נתוני העירייה לשנת 2025, כ-18% מיחידות הדיור בעיר שימשו להשכרה לטווח קצר. משמעות הדבר היא שחלק ניכר מהבתים הזמינים באזור משמשים תיירים במקום תושבים.
פקק תנועה בכביש 179 בכניסה לסדונה שבאריזונה, ארה"ב
(צילום: Mystic Stock Photography / shutterstock)
המצב מקשה על עובדים מקומיים למצוא דירות במחירים סבירים, בעוד שחוקי מדינת אריזונה מגבילים את יכולתן של הרשויות המקומיות לצמצם את פעילות דירות הנופש. העירייה מנסה להתמודד עם המשבר באמצעות קידום פתרונות דיור לעובדים, אך מדובר באתגר מורכב.
במקרה של סדונה, אחת הדרכים שבהן יכולים תיירים לצמצם את השפעתם היא פשוט לבחור ללון בבית מלון במקום בדירת מגורים המושכרת לטווח קצר.
