אם הייתם שואלים אמריקני ממוצע בשנות ה-90 מה זה קטאר, סביר שהיה מושך כתפיים ושואל בחזרה אם מדובר בעיירה בדקוטה, או שאתם סתם מנסים לומר "גיטרה" במבטא קצת מוזר. 30 שנה אחר כך, הנסיכות מהמפרץ נוכחת כמעט בכל סלון בארה"ב: היא רכשה קבוצות ספורט ופיסות נדל"ן אייקוניות כמו האמפייר סטייט, ארגנה לעצמה מונדיאל, מממנת אקדמיות ותוכניות לימוד יוקרתיות, וכבשה במיומנות את מסכי הטלוויזיה עם חסויות לאירועים הכי אמריקניים שיש - ממצעד יום הזיכרון הממלכתי בוושינגטון הבירה ועד זיקוקי 4 ביולי של Macy's. כיום, האמריקני הממוצע נתקל בכסף קטארי, במודע או שלא, לפחות פעם בשבוע. וכעת דוחא לוטשת עין לתחום נוסף: נקודות הכניסה לארה"ב.
הפתיחה ב-2026: הטרמינל החדש שנבנה ב-JFK
(צילום: JFK Millennium Partners)
9 צפייה בגלריה
פרויקט של 19 מיליארד דולר. הדמיית JFK לאחר השדרוג
(Port Authority of New York and New Jersey)
קטאר איירווייז הכריזה שתעביר את פעילותה לטרמינל החדש של נמל התעופה JFK בניו יורק ותקים בו את הטרקלין הראשון שלה בארה"ב. לא מדובר רק בחלל מפואר של 1,500 מ"ר עם חדרי תפילה מוסלמיים, אזורי רילקסיישן מוזהבים, עמדות שף, חנויות דיוטי פרי יוקרתיות וצ'ק-אין ייעודי לנוסעי עסקים. זהו צעד סמלי שמעיד על הנוכחות הגוברת של הנסיכות גם בשדות התעופה – מהמרחבים הרגישים ביותר מבחינה אסטרטגית וכלכלית באמריקה.
הבחירה דווקא ב-JFK אינה מקרית. המנכ"ל בדר מוחמד אל-מיר הסביר שהמהלך מייצג "מחויבות ארוכת שנים לחבר נוסעים עולמיים לניו יורק", ומבחינת קטאר - עוד ביסוס של דימוי החברה הטובה בעולם, תואר שבו זכתה תשע פעמים ברציפות בפרסי Skytrax, האוסקר של ענף התעופה. בחברה אומרים שמדובר בצעד ראשון, ושאם המודל יצליח - היא תשקול לפתוח לאונג'ים נוספים ברחבי ארה"ב כמו לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו.
בינתיים, עם יותר מ-63 מיליון נוסעים בשנה, JFK הוא אולי לא שדה התעופה העמוס ביותר בארה"ב (אטלנטה, דאלאס ודנוור עוקפים אותו בהרבה), אבל כשמדובר בטיסות בינלאומיות, אין לו מתחרים. זהו שער הכניסה מספר 1 של אמריקה ועוברים בו כ-17% מהנכנסים למדינה. JFK הפך גם לאחד מסמליה של ניו יורק, ואחד הנמלים המוכרים ביותר לישראלים: אל על, ארקיע, דלתא, ואמריקן (בימים יפים יותר) מפעילות ממנו קווים ישירים לנתב"ג.
הקשר הישראלי
למרות המחירים האסטרונומים בשנים האחרונות ומשך הטיסה, קנדי מהווה יעד עבור כ-3.8% מכלל היוצאים מישראל, יותר מחצי מיליון איש. הרבה יותר מאשר לונדון, למשל, אך פחות מפריז-שארל דה גול (4.7% מהנוסעים) או אתונה, שמוליכה את הטבלה עם כ-7%. ולמרות כל אלה, במשך עשרות שנים JFK נודע לשמצה: מבנים מיושנים, טרמינלים שלא מחוברים היטב זה לזה, מעבר מתיש ב-AirTrain ומבוך כבישים שמבלבל אפילו נהגי מוניות ותיקים.
מי שעבר ב-JFK יודע שלא מדובר בנמל תעופה אלא בעיר של טרמינלים שהקשר ביניהם רופף במקרה הטוב. כדי לעבור ממבנה למבנה צריך להסתמך על מסלולי הליכה אינסופיים או על רכבת פנימית מסורבלת עם לופים מוזרים, שנדמה שנועדו בכוונת תחילה לגרום לך לנסוע דווקא בכיוון ההפוך - היישר לידיים של סניף סטארבקס הקרוב ולא חלילה ליעדך, שער העלייה למטוס. החוויה הזו הפכה את JFK, על אף מעמדו, לאחד השדות הכי מתסכלים באמריקה.
העבודות בפרויקט השיפוץ של נמל התעופה JFK:
לכן, הפרויקט שמתרחש בו כעת מוגדר כגדול מסוגו בהיסטוריה של שדות תעופה בארה"ב: תוכנית-על בעלות של 19 מיליארד דולר שמטרתה להפוך את JFK לשער עולמי מודרני. הליבה של המהלך היא הקמת "טרמינל 1 החדש" (New Terminal One) - מבנה ענק של כ-241 אלף מ"ר, פי שניים מהטרמינל הגדול ביותר כיום בשדה ופי ארבעה מקניון עזריאלי (אך עדיין קטן יותר מ-270 אלף המ"ר של טרמינל 3 בנתב"ג). הטרמינל החדש יאחד למעשה את הטרמינלים הקיימים - 1, 2 ו-3 - ויכלול 23 שערים רחבי גוף לטיסות בינלאומיות ארוכות טווח.
מעבר לגודל, מדובר באדריכלות שנועדה לשדר משהו אחר לגמרי מהקיים: חלונות זכוכית מהרצפה עד התקרה שמכניסים אור טבעי, חללים ירוקים מקורים, מוזיאון ותצוגות אמנות בהשראת ניו יורק, מערכות בידוק ביומטריות מתקדמות ושדה סולארי עצום עם יותר מ-13 אלף פאנלים שיספקו מחצית מהחשמל הנדרש.
ולפינת הקשר הישראלי: חברת אלקטרה, שבשליטת האחים זלקינד הישראלים, זכתה בחוזה להתקנת מערך התאורה של הטרמינל. החברה הבת גילסטון תקים כ-30 אלף גופי תאורה ותשתיות חשמליות נוספות, בעסקה בשווי 98 מיליון דולר. בהיבט החברתי, כי בכל זאת בירת הפרוגרס, הפרויקט מתהדר ביעדים של העסקת יותר מעשרת אלפים עובדים מקומיים, ומתן חוזים לעסקים קטנים בבעלות נשים וקבוצות מיעוטים.
אבל מה עם הרכבת?
המבנה, שגמע יותר מתשעה מיליארד דולר מכלל התקציב, ייפתח בשלבים החל מהרבעון הראשון של 2026 ויושלם עד 2030. חברות התעופה הזרות מחכות לרגע הזה בכיליון עיניים: קטאר איירווייז תהיה הראשונה להפעיל טרקלין יוקרתי במקום, אך לצידה יעברו גם אייר פראנס, טורקיש איירליינס, איתיחאד, קתאי פסיפיק, אייר ניו זילנד ועוד. המשמעות היא שכמעט כל החברות הבינלאומיות הגדולות שטסות לניו יורק ירוכזו בטרמינל אחד - מה שאמור להקל על נוסעי הקונקשן ולהפוך את JFK סוף סוף להאב עולמי של ממש.
המימון של כל הטוב הזה נעשה במסגרת שותפות ציבורית-פרטית (PPP), שבה המדינה (כלומר רשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי) משתתפת בכ-3.9 מיליארד דולר, שמוקדשים בעיקר לכבישים, גשרים ותשתיות. מדובר בערך חמישית מהעלות הכוללת.
יתר הכספים מגיע ממשקיעים פרטיים – ולא בהכרח אמריקנים. למשל חברת התשתיות הספרדית Ferrovial והבנק היפני MUFG. אלה קיבלו בתמורה להשקעה זיכיון להפעיל את הטרמינל, החנויות והחניונים שלו ל-40 שנים לפחות. זה מבטיח להם הכנסות יציבות מעשרות מיליוני נוסעים בשנה, אך גם מעלה חשש שדמי ההפעלה הגבוהים יגולגלו בסופו של דבר לכיסי הצרכנים, דרך עליית אגרות לחברות התעופה - שמהצד שלהן יגלגלו אותן למחירי כרטיסי הטיסה של כל מי שעובר ב-JFK.
היקף השיפוץ חורג בהרבה מטרמינל 1. טרמינל 6 מוקם מחדש על שטח של כ-111 אלף מ"ר, ויחלוש מעתה גם על טרמינל 7, עם סך כולל של 10 שערים, שטחי מסחר נרחבים והרבה אמנות ציבורית מתנת המומה, המט ומיטב מוזיאוני העיר.
טרמינלים 8 ו-4 (הגדול ביותר בשדה עד היום) עוברים מודרניזציה מקיפה - מהרחבת לובי הצ'ק-אין ועד מערכות בידוק וטכנולוגיה חדשות. טרמינל 5 של JetBlue מתחדש עם יותר מ-40 מסעדות וחנויות על טהרת ניו יורק: החל מ-Shake Shack המנהטנית במקור ורשת מזון החלאלי The Halal Guys, שצמחה מעגלת רחוב בקווינס, ועד חנות רשמית של קיילי ג'נר.
החנויות החדשות לא ייראו כמו דיוטי פרי גנרי: הן יעוצבו בהשראת פארק אווניו במנהטן, עם צמחייה, ספסלים, מתקני שחמט ותאורה חמימה שמזכירים פארק ניו יורקי, "כדי לתת לנוסע תחושה שהוא נכנס לעיר כבר מרגע הנחיתה".
מסביב מוקם מרכז תחבורה קרקעי חדש ורשת כבישים משודרגת, שנועדה להפחית את סיוט הפקקים המוכר לכל נהג שניסה להגיע ל-JFK. מחיר הנסיעה ב-AirTrain יקוצץ בחצי, מ-8.50 דולר ל-4.25 דולר, במהלך הקיץ, כדי לעודד נוסעים לבחור בתחבורה ציבורית במקום להיתקע בכבישים.
לא כל הנוסעים מתרשמים באותה מידה. לצד התלהבות מהחזון החדש ("סוף סוף JFK ייראה כמו שדה תעופה של המאה ה-21") – יש גם ניו יורקרים שטוענים שהעיצוב החדש אולי יעיל יותר - אבל חסר נשמה. "ובכל מקרה בלי רכבת תחתית ישירה מהטרמינל למנהטן, זה עדיין ירגיש מסורבל', טוען נוסע קבוע. אחרים חוששים מהפרטה שתוביל לעליות מחירים: "מי שישלם זה אנחנו". בינתיים, השדה נראה כמו אתר בנייה ענק, והנוסעים ותושבי האזור נאלצים להתמודד עם עומסי תנועה והסחות דרכים.
כיוון ש-JFK מוקף בשכונות צפופות ובכבישים פקוקים, חלק עצום מהחומרים – חול, חצץ ופלדה במשקל של עשרות אלפי טונות – מועבר בסירות דרך הנהרות כדי לחסוך מאות אלפי נסיעות משאיות. העבודות מתבצעות במקטעים ובזמנים שונים, כדי לאפשר לשדה להמשיך לפעול, מה שמחייב תיאום תמידי בין בנייה לטיסות היומיות.
משהו מהותי משתנה
היסטורית, JFK היה תמיד סמל אמריקני. הוא נבנה בשנות ה-40 של המאה ה-20 על חורבות מגרש גולף בקווינס ונקרא במקור "איידלוויילד", על שם הקאנטרי קלאב ששכן שם. ב-1963, לאחר רצח הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי, הוסב שמו ל-JFK.
עד סוף שנות ה-70 נחשב השדה לשער נוצץ לעולם, עם מבנים אייקוניים כמו טרמינל TWA של האדריכל איירו סארינן – מבנה בצורת ציפור מתעופפת, שנבנה עבור חברת התעופה האמריקנית ז"ל Trans World Airlines, ונחשב לסמל עידן הזהב של התעופה. אבל ההחלטה ברוח השוק החופשי להתרחב ולאפשר לכל חברת תעופה לבנות לעצמה טרמינל הפכה בהמשך לבעיה: השדה הפך לפסיפס של מבנים שונים שלא התכתבו זה עם זה, בלי תכנון כולל. עם השנים זה הפך לסיוט תפעולי.
בעשור שעבר נולד הרעיון לשפץ את השדה כולו. המושל אנדרו קואמו (כיום מתמודד חסר סיכוי לראשות העיר) הכריז ב-2017 על תוכנית אב לשדרוג JFK בעלות של 10 מיליארד דולר, שהתרחבה בהמשך ל-19 מיליארד. הקורונה דחתה חלק מהעבודות, אך כעת הן חזרו במלואן.
JFK נמצא כיום במאבק מול יריבים גלובליים. דוחא, סינגפור ודובאי מתהדרות בשדות תעופה שזכו בפרסי "הטובים בעולם". בסינגפור יש מפלי ענק וחוות פרפרים, בדוחא מתחמי ספא, בדובאי גן זן יפני וקניונים עצומים. אם ניו יורק רוצה להמשיך להיות שער הכניסה הראשי לארה"ב, היא חייבת להציע לנוסעים משהו דומה. המבקרים מזכירים שהתחבורה הציבורית ל-JFK עדיין חלשה יחסית לאירופה ואסיה – אין רכבת תחתית ישירה, הקווים הקיימים יקרים ומסורבלים – והמעבר בין טרמינלים יישאר מורכב גם אחרי השיפוץ.
ובכל זאת, משהו מהותי משתנה. הבחירה של קטאר לפתוח דווקא כאן את הטרקלין הראשון שלה בארה"ב מביאה עמה לא רק זריקת עידוד ליוזמים, אלא גם בשורה תפעולית: חלל ראשון מסוגו שישרת לא רק את נוסעי מחלקות היוקרה של החברה אלא גם את נוסעי ברית Oneworld – אמריקן איירליינס, בריטיש איירווייז, קוואנטס וקתאי פסיפיק. בכך הוא צפוי להפוך לאחד הלאונג'ים העמוסים והמרשימים ביותר בשדה, ולהציב סטנדרט שירות חדש מול הטרקלינים של אמירייטס ודלתא.
עבור מי שמכירים את הטרקלינים של קטאר איירווייז בדוחא או בלונדון, החוויה בניו יורק תרגיש דומה: חדרי עבודה פרטיים, מנות שמגיעות לשולחן עם מלצרים, וחללים שנועדו להשרות שקט בתוך הכאוס של JFK. ההבדל הוא שהפעם, בלב אמריקאנה, מאות אלפי נוסעים יפגשו את קטאר לא רק בפרסומת או במגרשי הספורט אלא בכוס יין בין טיסה לטיסה.
כך, הטרקלין החדש הופך ליותר מחלל אירוח מפואר: הוא עוד חוליה בשרשרת שבאמצעותה קטאר משבצת את עצמה במוקדי הכוח של המערב. בתוך שנים ספורות ייכנס הנוסע לטרמינל מודרני עם אור טבעי, מסעדות מהשורה הראשונה, חוויית בידוק יעילה ותחושה שהוא נמצא כפסע מכל העולם. ולצד כל זה – הוא יוכל להיכנס לטרקלין הקטארי ולגלות איך נסיכות מהמפרץ הפכה לחלק בלתי נפרד מהחוויה האמריקנית.
