(צילום ועריכה: רון פלד)
יום ירושלים מתקשר לרוב למורשות קרב כמו גבעת התחמושת, סמטת המוות, קריאתו של מוטה גור ("כל הכוחות חדל - הר הבית בידינו"), מצעד הדגלים, מוסדות לאומיים כאלה ואחרים ובקיצור, אתרי וסיפורי קונצנזוס.
הפעם, בחרנו להתמקד דווקא בצד האופטימי של העניין ובגווני הירוק; ביקרנו בכמה גינות קטנות וקסומות, ואפילו קצת נסתרות, הנמצאות במרכז הבירה. כי בינינו, אחרי מתקפת הקורונה והסגר שחווינו כאן - כולנו זקוקים לקצת רומנטיקה.
במִדְרָשׁ רַבָּה כתבו חכמינו כי "שְׁמוֹת רַבִּים לָהּ, לִירוּשָׁלַיִם. רבותינו אָמרוּ: "שִׁבְעִים שְׁמוֹת יֵשׁ לִירוּשָׁלַיִם". זו הסיבה שבהמשך הכתבה לא אשתמש במילה המדויקת "ירושלים", אלא בשמותיה הרבים והמגוונים של יְבוּס - הלוא היא עיר הקודש.
במרכז מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל נחבאות להן גינות חמד שהגישה אליהן, לשמחתנו, פתוחה לקהל, זאת על אף ניסיונותיהם של המתכננים להסתירן מעין המשוטטים ברחובותיהָ הראשיים של אריאל (המקורית).
על מנת לגלות וליהנות מכמה מהן, הצטרפתי לחברתי הטובה, אסתר סעד, מורת דרך ירושלמית ותיקה ומקצועית. חבשנו כובע, הצטיידנו במים ויצאנו לטיול ירושלמי ופרחוני.
כל אבטיח מלמיליאן
התחנה הראשונה הייתה מאתגרת מעט עבורי; בכל זאת, עבור אוהד מכבי תל אביב להיכנס לגן ציבורי מוריק, השוכן על שרידי מגרש ימקא ששימש בעבר את בית"ר ירושלים - זו לא משימה פשוטה.
נכנסנו דרך שדרת עמודים אירופאית בת 90 שנה, הנמצאת בצידו האחורי והמערבי של מתחם י.מ.ק.א המפורסם. ממנה, עברנו אל שדרה דומה ומודרנית אל הגן שבשכונת כתר דוד. נדהמתי לגלות שחלונות דלפקי מכירת הכרטיסים נשתמרו היטב למרות כל השנים שחלפו מאז הוקמו.
את אוחנה ומלמיליאן לא מצאנו, אבל מה צריך יותר ממים מפכפכים באמת מים מודרנית וילדים קופצניים המקפצים בה ומשפריצים מים זה על זה להנאתם?
מתחם ימקא (ראשי תיבות של Young Men's Christian Association) נבנה בשנות ה-20 של המאה שעברה, אבל לא בו עסקינן. שידורי המשחקים ממגרש הכדורגל המפורסם (יאללה מכבי!), מזכירים לי את יורם ארבל וניסים קיוויתי ברשת ב' מידי שבת. נוסטלגיה במיטבהּ.
כמעט חמישה דונם של גן מקסים שעומד מעל חמש קומות של חנייה וחדר כושר. שבילים קטנים, פרחים צבעוניים, פסל מתכת ושקט בליבה ההומה של העיר. כך בקטנה, על הדרך.
כמובן שמי שכבר טרח והגיע עד הלום, מוזמן לבקר בימקא (נסו לבקש לטפס למגדל – מהתצפיות המדהימות שבקריה נאמנה!) ובמכון האפיפיורי לחקר המקרא הסמוך שם תוכלו לפגוש במומיה מצרית אמיתית בשר ודם (תרתי משמע).
הכניסה אל הגן אפשרית מחצר העמודים הצפונית מהכניסה אל מגדל ימקא או מהרחוב האחורי. מומלץ!
דייטים זה כאן
נחצה את הכביש מדרום למלון המלך דוד, וניכנס אל גן בלומפילד החוצץ בין ימין משה למלון המלך דוד, בריכת הסולטן וחוצות היוצר (ממילא).
הגן עצמו (שאינו נסתר), תוכנן בשנת 1964 על ידי האדריכל אורליך פלסנר בתרומת ברנרד ולואיס בלומפילד מקנדה. על השביל באמצע הדשא נמשוך ימינה (דרומה) נחלוף על האתר הארכאולוגי, שנחשב במשך שנים כקברי בית הורדוס עד שפרופסור אהוד נצר ז"ל, בישר כי מצא את מתחם קברו בהרודיון.
ממש מעל לקבר, שלוש קפסולות זמן חקוקות באבן, פרויקט של הבּוֹנְדס משנת 1996 עת חגגה העיר צִיּוֹן 3,000 שנה להיווסדה על ידי המלך הג'ינג'י, דויד. קפסולה אחת בה שמות 300 בתי כנסת מצפון אמריקה, קפסולה אחת עם שמות 21 נשים והביוגרפיה שלהן וקפסולה נוספת בה טמונים שמות משפחות.
הקפסולות צרובות כאן באדמה ל-180 שנים. אלה מבינינו שיזכו להגיע לשנת 2176 - יוכלו לגלות ולספר את שמות החקוקים בקפסולה. נו שויין.
ד"ש ממרקש
סמוך לגן בלומפילד שוכנת אמת המים העליונה מהתקופה הרומית, הזורמת מאזור גוש עציון ועד לכאן, וממשיכה לכיוון בריכת ממילא ולעיר העתיקה.
נמשיך ונרד אל גן קסום או ליתר דיוק - בוסתן רומנטי שעוד לא קרה שביקרתי בו, בכל שעה ביום אגב, ולא מצאתי באחת מפינותיו המתוכננות היטב, לפחות זוג אוהבים אחד - ברוכים הבאים לגן גוזלן, תרומתו של היהודי המרוקאי אברהם גוזלן, שהוקם לזכרם של יהודי מרקש.
כבר בירידה במדרגות, הרעש היחיד שתשמעו הוא את זרימת המים היורדים באמה הקטנה אל בריכה מרובעת עם מזרקה. זה המקום לתפוס ספסל מוצל ולשתוק. גילוי נאות: כאן נהגתי לשבת בזמן לימודיי באוניברסיטה העברית בהר הצופים מדי פעם, ולשנן את הסימניות הסיניות יחד עם חבריי לכיתה. הכי לא רומנטי שיש...
כשעמדתי כאן עם אסתר, היא סיפרה בחצי חיוך כי ממש בגן הזה קיבלה הצעת נישואין. שאלתי אותה אם זה היה בסינית - והיא ענתה שאינה זוכרת.
המשכנו לשוטט בבוסתן בינות לעצי שבעת המינים ואחרים המשקיפים לעבר חומות העיר העתיקה, כשברקע נשמע רעש החזרות לחגיגות יום מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל.
מכאן, המשכנו לכיוון ממילא וליתר דיוק - "כפר דוד", שגם בו שוכנת גינה מהנה. לצערנו, היא הייתה סגורה בשל הקורונה וטרם נפתחה לקהל.
התזמורת האנדלוסית זה לא כאן
מכאן עלינו והמשכנו דרך רחוב אליהו שמאע וחלפנו על מרכז בית שמואל והיברו יוניון קולג', חצינו את רחוב המלך דוד ונכנסנו בסמטה קטנה וקצרה אל רחוב המערבים - ובו עוד עדן קטן ונוסף מהרבים שבנְווֵה צֶדֶק (כן כן, עוד כינוי לעיר הקודש שהתל אביבים "העתיקו").
סיפורו של הגן הקטן והמרשים השוכן כאן, הנו בדמות ירושלמית מרתקת מאמצע המאה ה-19 בשם הרב דוד בן שמעון (הצוף דב"ש) שעלה בשנת 1854 אל ארץ הקודש מרבט שבמרוקו. הצוף דב"ש הקים כאן את השכונה השנייה בקִרְיַת מֶלֶך רַב בשנת 1865, כ-5 שנים לאחר הקמת משכנות שאננים על ידי מונטיפיורי.
16 צפייה בגלריה
הגן האנדלוסי ליד המרכז ליהדות צפון אפריקה בשכונת מחנה ישראל, השכונה השנייה מחוץ לחומות
(צילום: רון פלד)
הייחוד כאן הוא בזה שמדובר בשכונה שהוקמה ביוזמת יחידים, ומקימיה מיהדות המגרב, אשר אספו את ממונם ובאמצעותו הקימו את שכונת מחנה ישראל. עשירי השכונה בנו בתים ומבנה גדול אחד לעניי הקהילה, מבנה ששוקם וכיום שוכן כאן המרכז העולמי למורשת יהדות צפון אפריקה (כניסה בתיאום מראש בלבד).
בעיתון "הלבנון" נכתב בשנת 1866: "בעבור שמעו אחינו אשר בירושלים, כי עם לבב השר משה מונטיפיורי הי"ו לבנות עוד בתים מחוץ לעיר, קנו בעת ההיא רבים מבני המערביים חלקת שדה במגרש העיר ויבנו למו בתים וגם בית כנסת, כי עתה יגדל היישוב מאחינו בכרם משה, גם שאר אחינו שיתיישבו מחוץ לחומה לא יפחדו מפני המזיקים גם בלילה".
אבל לא בהיסטוריה עסקינן, אלא בגנים קסומים בטַבּוּר הָעוֹלָם. כשהגענו למקום, מספר חרדים עמלו על הכנת שטיח אדום עם פרחים לבנים לקראת הצעת נישואין של חברם. שיהיה במזל טוב. הלוקיישן מושלם.
מה הקשר בין צדק, חוק וכסף?
עד כה סיירנו רגלית במספר גינות ירושלמיות. הגן הבא, אליו נגיע באמצעות נסיעה ברכב, הוא גן הוורדים הגדול בישראל השוכן בין בית המשפט העליון והכנסת ובסמוך לבנק ישראל. בגן 400 זני וורדים, 15,000 שיחים וכן חלקת אומות עולם - ובו זני ורדים המותאמים לאקלים הישראלי, שתרמו מדינות שונות מרחבי העולם.
הגן פורח במשך רוב ימות השנה, וכמויות צילומי החתן-כלה והדייטים שמצולמים כאן, בסמוך לאגם שבמרכז הגן - מרשימות בהחלט. גם המרחבים כאן גדולים הרבה יותר מאלו שהגינות הקטנות שבמרכז העיר.
לעמוד הפייסבוק של אסתר סעד - הקליקו כאן
