(כתב: אסף קמר, צילום: אורי דוידוביץ, עריכה: איתי פולק)

צפונית לטבריה, באחד החופים הכי יפים של מערב הכינרת, מסתתרים עינות רקת המופלאים והמסתוריים, אולם הגישה אליהם חסומה באמצעות גדרות תיל. מתברר שהבריכות המפורסמות של עינות רקת והמים הצוננים ומרוממי הנפש נמצאים בתוך השטח הפרטי של הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית, ובריכה נוספת נמצאת בתוך השטח של אכסניית ימק"א הנטושה.
הטבילה בבריכות הצוננות וריח המים העדין והמשכר מפורסמים בקרב המטיילים הוותיקים, אולם כלבי השמירה העצבניים, והגדרות הגבוהות סביב השטח של הכנסייה הרוסית ושל האכסניה השרופה, הפכו את הרחצה הייחודית בעינות רקת הקסומים לחלום רחוק ולא מציאותי.
בעקבות עליית מפלס הכינרת והצפת חלק מהגדרות והמכשולים הפיזיים בדרך לעינות רקת, נוצרה הזדמנות פז מרעננת ויוצאת דופן להיכנס למעיינות באמצעות איגוף ימי דרך הכינרת. גליה יקים הרוש, פעילה חברתית ולוחמת למען גישה חופשית לעינות רקת, הזמינה אותנו להצטרף אליה בחתירה על גלשן סאפ לאורך החוף המערבי של הכינרת - היישר אל המעיינות.
עינות רקתעינות רקת
אסף קמר בעינות רקת
(צילום: אורי דוידוביץ')
עינות רקתעינות רקת
אסף וגליה
(צילום: אורי דוידוביץ')
עינות רקתעינות רקת
גליה יקים הרוש, פעילה חברתית ולוחמת למען גישה חופשית לעיינות רקת,
(צילום: אסף קמר)
קבענו להיפגש בשעת בוקר מוקדמת באזור חוף ארבל, רצועת החוף הפראית הממוקמת מצפון לשטח של הכנסייה הרוסית. על קו המים החדש שנוצר הכנסייה הרוסית הקימה גדר גבוהה וחדשה שחוסמת את המעבר אל הבריכות. הרוש הביאה גלשן סאפ עם משוט והבטיחה לקחת אותנו בבטחה אל היעד.
"הכנסייה הרוסית קנתה את השטח הזה במאה ה-19, אבל יש חוקים במדינת ישראל", הסבירה. "החוק הראשון הוא מעבר חופשי סביב הכינרת, וחוק המים קובע שגם אם יש לך מעיין בתוך שטח פרטי - המים הם ציבוריים, של כולם, ואסור לחסום את הגישה אליהם. אנחנו במאבק לשחרר את כל הקטע של החוף מגדרות".
הצלם קיבל את בובת חד הקרן המתנפחת שאיתה חדרנו בעבר בהצלחה לתוך נחל האסי המגודר, ואמיר דרור, שמאי מקרקעין והמתנדב הכמעט קבוע בסדרת הכתבות על המקומות המוזרים, קיבל מזרן ים בצבע ורוד נוצץ. בשעות הבוקר המוקדמות, כשאין רוח והכינרת עומדת כמעט ללא תנועה, החתירה במים המפנקים היא תענוג עילאי.
לפי המפה מדובר במסע ימי של כמה מאות מטרים דרומה, והרוש מובילה את המשלחת בבטחה, חותרת באיטיות בתוך יער קסום של עצי אקליפטוס שהוצף במי הכינרת שעלו על גדותיהם. החתירה עם הגלשן במקביל לגזעי העצים היא חוויה מאוד מיוחדת ומזכירה סרט טבע על נהר האמזונס בברזיל: ציפורי מים גדולות עומדות על צמרות העצים, שלדגים כחלחלים צועקים ובאפלולית המים המוצלת יש הרבה תנועות של דגים וסרטנים.
מפה עינות רקת מפה עינות רקת
(Google Maps)
הנקודה הראשונה במסע אל עינות רקת הקסומים היא בריכת מים מרשימה שנמצאת מאחורי גדרות התיל הגבוהות של הכנסייה הרוסית הפרובסלבית, שקנתה כחוק את רצועת החוף היפה במאה ה-19. לכאורה הכניסה למעיינות הסודיים בשטח הכנסייה היא בלתי אפשרית, אבל בזכות החורף הגשום ועליית מפלס הכינרת, כוחות הטבע הכבירים ועוצמת המים הטביעו את הגדרות, ולמעשה עברנו בחתירה עם הסאפ מעליהן.
יקים חותרת בזהירות בתוך מבוך של גזעי עצים ושרידי גדרות התיל, שחלקם מבצבץ מעל המים, נתיב נסתר ופתלתל שנוצר במחיר של דם ופציעות רבות, וזה המקום להזכיר לקוראים שלנו כי הכניסה לעינות רקת מסוכנת מאוד, מדובר בחדירה לשטח פרטי - ולכן איננו ממליצים לכם לבקר שם!
כמו יחידת קומנדו מטורללת עם סאפ ומזרן ים ורוד, אנחנו עולים בשקט לחוף, קושרים את הסאפ לאחד האקליפטוסים ומתקדמים בזהירות דרך ג'ונגל סבוך וירוק אל החוף הנסתר, צמוד למבנה אבן עתיק וגבוה המוקף בעצי תאנה משורגים. הרוש מדלגת במעלה השביל כמו אינדיאנית, ואנחנו מטפסים אחריה אל החלק העליון של המבנה, שמתגלה כבריכת מים גבוהה ומוזרה עם תכלית לא ברורה.
עינות רקתעינות רקת
ג'ונגל בתוך המים
(צילום: אסף קמר)
מעיינות רקת ובריכת ימק"אמעיינות רקת ובריכת ימק"א
גלית חותרת אל המטרה
(צילום: אורי דוידוביץ')
עינות רקתעינות רקת
בריכת הרמה מהתקופה הרומית בתוך שטח הכנסייה הרוסית
(צילום: אסף קמר)
יקים מסבירה לנו כי "מדובר ב'בריכת הרמה' מהתקופה הרומית, שמטרתה הייתה חקלאית. בגלל שמדובר בנביעה טבעית, המים פורצים מהאדמה ועולים למעלה - ומשם הם היו מוזרמים באמצעות הגרביטציה לשדות. כשאני רואה את הגדרות זה עושה לי רע מאוד, כי עד לפני כמה שנים הייתי מסתובבת במעיינות עם הילדים חופשי, ואז הכנסייה הרוסית החליטה שהם שמים תלתליות וכלבי שמירה ולוקחים לנו את החופש".
הנוף המהמם של הכינרת מבריכת ההרמה מרשים ומרגש כמו ציור סוריאליסטי הזוי של גן העדן האמיתי, אך גדרות התיל החדשות והמכאיבות לעין שנבנו בעקבות ההצפה לאורך קו החוף החדש, והנביחות הרועמות של כלבי השמירה העצבניים של הכנסייה הרוסית פרבוסלבית, שזיהו אותנו מתגנבים לבריכה, גרמו להתרוממות הרוח להחמיץ. אנחנו מחליטים לצמצם מגע, לחזור לכינרת ולהמשיך לנקודה הבאה - הבריכה הקסומה בשטח אכסניית ימק"א הנטושה.
מעיינות רקת ובריכת ימק"אמעיינות רקת ובריכת ימק"א
כלב זועם בכנסייה הרוסית
(צילום: אורי דוידוביץ')
עינות רקתעינות רקת
הגדר מתחת למים
(צילום: אסף קמר)
עינות רקתעינות רקת
הגדר הבלתי חוקית של הכנסייה
(צילום: אסף קמר)
עינות רקתעינות רקת
(צילום: אסף קמר)
עינות רקתעינות רקת
אמיר דרור והמזרן הוורוד
(צילום: אסף קמר)
בדרך לאכסניה הנוצרית הנטושה, דרור השמאי, שבמהלך המסע פחד ששרידי הגדרות מתחת למים יפנצ'רו את מזרן הים שלו, החליט להתחכם ולנסות ללכת דווקא בקו החוף, לאורך הגדר החדשה, אבל מתברר שזאת הייתה טעות חמורה. מדובר בבוץ טובעני ודביק, בעל תיאבון לכפכפים ומלא בסלעים ובשרידי גדרות תיל טבועים. בנוסף לכל הצרות, מסתבר שכלבי השמירה מחוברים לכבל ארוך הצמוד לגדר כמו בבסיסי חיל האוויר, והם עוקבים אחרינו בכעס ובנביחות אימתניות.
יקים, ראשת המשלחת, מובילה אותנו בבטחה בחזרה לעומק הכינרת, דרך יערות מוצפים ולהקות של קורמורנים ואנפות נדירות. השמש עלתה לשמיים, המים חמים ומהבילים והתחושה הכללית היא של חתירה מפנקת בדבש מתוק. מתוך היער המוצף מתרומם מבנה אבן מרשים, המוקף בחומות ובגדרות תיל כמו בבית המעצר באבו כביר. אנחנו חותרים אליו חרישית דרך מבוך של עצים טבועים וגדרות תת-מימיות, ורק כשמתקרבים אפשר להבין כי המקום המוזר נטוש.
עינות רקתעינות רקת
המעיין המגודר
(צילום: אסף קמר)
עינות רקתעינות רקת
(צילום: אסף קמר)
עינות רקתעינות רקת
הנביעה המגודרת
(צילום: אסף קמר)
אכסניית ימק"א פניאל נבנתה מסלעי בזלת כהים על חוף הכינרת בשנת 1930, ושימשה בעיקר צליינים נוצרים. בשנת 2016 היא נשרפה וננטשה לאנחות. בזכות עליית מפלס הכינרת אנחנו חותרים בזהירות דרך עצי דקל מעוקמים, מעל לגדרות התיל, וקושרים את הסאפ לגדר הברזל החלודה על הקיר החיצוני של הדובדבן שבקצפת הסיור המיוחד שלנו - בריכת הסלע היפהפייה, שמי הנביעה המליחים של עינות רקת ממלאים אותה באופן טבעי מתוך הנביעה שבאדמה.
יקים, שנלחמת להנגשת עינות רקת לציבור הרחב ופתיחת שביל סובב כינרת, זוכרת את הימים היפים לפני שהקימו כאן את החומות והגדרות. "המעיין נראה כמו בית כלא", היא אומרת. "בקרוב יתקיים משפט על הגדרות, ונקווה שהצדק ינצח והמעיין הזה ישוחרר. המטרה שלי היא להעיף את הגדר הזאת, והמעיין הזה יהיה חופשי וכולם יוכלו לבוא ולשחות פה".
היא מצביעה על פרצה קטנה בגדר, ואנחנו מטפסים בזהירות על הסלעים והבטון ומיד קופצים פנימה לתוך המים הקרירים והכחולים של הנביעה הטבעית - תענוג אמיתי, ממש חוויה רוחנית. מדובר בבריכה גדולה ויוצאת דופן שחצובה בסלע, וגדר גבוהה חוצצת בין המעיין המוגבה לכינרת. באופן מפתיע, המים של עינות רקת שונים לחלוטין מהמים שממלאים את הכינרת - יש להם ריח עדין ומלטף, סוג של חוויה מיסטית. באופן מכעיס ומקומם מאוד, ובניגוד לחוקים של מדינת ישראל, המעיינות המפורסמים של רקת סגורים בחומות בטון ובגדרות תיל ולציבור הישראלי אסור להיכנס.
עינות רקתעינות רקת
עינות רקת
(צילום: אסף קמר)
כותרת ביניים תגובות
מיחידת הפיקוח והאכיפה רשות הכינרת נמסר: מרחב שטח הכנסייה הרוסית וימק"א נמצא בשטחה השיפוטי של עיריית טבריה, ובהתאם האחריות המוניציפלית במרחב זה הינה באחריות עיריית טבריה. בהמשך לכלל הטענות והשאלות בנושא הקמת הגדר בשטח מי הכינרת – הנושא מטופל בהליך משפטי מתקדם, בהובלת היחידה הארצית לתכנון ובנייה של משרד האוצר.
כלל ההליך המשפטי המתקיים בימים אלה מתבסס ברובו על הליך משפטי שסוכם בבית המשפט כבר בשנת 2014, ואותו הובילה יחידת הפיקוח של איגוד ערים כינרת ורשות הכינרת, והוא מהווה את הבסיס להליך המתקיים בימים אלו.
בהתייחס לפעילות האכיפה של יחידה הפיקוח והאכיפה של איגוד ערים כינרת – כלל תהליכי האכיפה במרחב זה נעשו לאורך זמן ארוך (שנים) למול בעלי השטח במרחב זה (שטחי הכנסייה ומתחם ימק"א הינם שטחים פרטיים) ובשיתוף פעולה הדוק עם פקחי היחידה הארצית לתכנון ובנייה, פקחי יחידת עיטם של המשרד להגנת הסביבה ומשטרת טבריה.
הטיפול במרחב חוף הים מול מרחב זה, בדגש על הטיפול במפגעים במקום, יבוצע בהתאם להחלטת בית המשפט. יחידת הפיקוח והאכיפה של איגוד ערים כינרת ורשות הכינרת תמשיך להוביל את האכיפה במרחב חופי הכינרת בכל תחומי האכיפה שעליה היא מוסמכת, וזאת על מנת להמשיך בתהליך של שינוי המציאות בחופי האגם כפי שמתקיים בשנים האחרונות.
היחידה תמשיך לסייע לכלל גורמי האכיפה האחרים בהסדרת החוקים ושמירה על חופי הכינרת והנגשתם לציבור.
מהרשות לאכיפה במקרקעין במחוז צפון בהליכים מנהליים נמסר: "שני המקומות המדוברים מטופלים על ידי הרשות לאכיפה במקרקעין במחוז צפון בהליכים מנהליים. בנוגע לימק"א - לאחר צו הריסה מנהלי של הרשות לאכיפה במקרקעין, הנושא מתנהל בבית המשפט בימים אלו.
בנוגע לגן הרוסים - בימים אלו הרשות לאכיפה במקרקעין פועלת בתיאום עם משטרת ישראל להסדרת הגידור, גם זה לאחר צו הריסה מנהלי של הרשות.
מצ"ב תמונה ובה ניתן לראות את הדבקת צו ההריסה על הגדר שבנתה הכנסייה הרוסית.
הדבקת צו ההריסה על הגדר שבנתה הכנסייה הרוסיתהדבקת צו ההריסה על הגדר שבנתה הכנסייה הרוסית
הדבקת הצו
(צילום: הרשות לאכיפה במקרקעין במחוז צפון בהליכים מנהליים)
מעיריית טבריה נמסר: "מקו המים והלאה זהו שטח שיפוט של המדינה, ולא של עיריית טבריה, והיא זו שבסמכותה לאכוף את החלטת בית המשפט השלום בבית שאן מהתאריך 2.9.2020 שבה קבעה השופטת דלית שרון גרין כי יש להסיר את הגדרות, ובמידה שלא יוסרו תוכל היחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובנייה להוציא צו הריסה חדש, וזו תהיה רשאית לבצע את צו ההריסה.
אכסניית ימק"א הנטושה פרסמה מכרז לשיפוץ המקום והפעלתו. ימק"א והכנסייה הרוסית אמורות להגיש לוועדת התכנון ובנייה העירונית תוכנית מפורטת לשינוי ייעוד הקרקע, תוך הסדרת המקום ופינוי המבנים שחרגו מזרחה לתוך הכינרת ומערבה לתוך הכביש".
לא הצלחנו להשיג את תגובת הכנסייה הרוסית.
אזהרה: הביקור בעינות רקת מסוכן. השחייה והחתירה לבריכות מחייבות כושר גופני גבוה. משעות הצהריים הרוח במערב הכינרת מתחזקת, נוצרות מערבולות ויש סכנה להיסחפות ולטביעה. בתוך המים מסתתרות גדרות תיל רבות שעלולות לחתוך ולפצוע. מדובר בחדירה לשטח פרטי שהבעלים החוקיים אוסרים את הכניסה אליו. אין בפרסום הכתבה המלצה לקוראים לבקר בעינות רקת.