אחרי כמה חודשים שבהם הנוף ברוב אזורי הארץ היה צהוב ונטול פריחה, הפרחים האמיצים הראשונים כבר מגיחים לאוויר הפתוח שעדיין לא התקרר – אלו, כמובן, החצבים. על אף שהוא נחשב ל"מבשר הסתיו", החצב הוא למעשה פרח קיץ, ואת ראשוני החצבים ניתן לראות פורחים כבר באוגוסט. בצפון ובדרום החצבים כעת רק בתחילת פריחתם, אך במישור החוף הם כבר ממש בשיא הפריחה. אז לאן מומלץ להגיע כבר עכשיו? ריכזנו לכם כמה המלצות – ותמונות מרהיבות שכולן צולמו בשבוע האחרון.
נחל תנינים
נחל תנינים הוא נחל איתן שמתחיל את זרימתו ברמות מנשה ונשפך לים התיכון בסמוך לקיבוץ מעגן מיכאל ולכפר ג'סר א-זרקא. בתקופה הרומית נבנה באפיק הנחל סכר שהיווה בסיס למפעל מים מתוחכם שנועד להעלות את מפלס המים כדי שניתן יהיה להזרימם בכוח הכבידה אל העיר החשובה קיסריה באמצעות אמת המים ששרידיה המרשימים מוכרים היטב מחוף האקוודוקט.
חוסר התחזוקה של אתר הסכר עם השנים גרם ליצירת ביצה שהייתה ידועה בשם ביצת כבארה – שיובשה ברובה, אך האגם המכונה בריכת תמסח ונמצא בשטח שמורת הטבע נחל תנינים הוא שריד לאותה ביצה. שביל טיול באורך כ-1.5 קילומטרים הוכשר בגדתו הדרומית של הנחל, עד לשפך שלו לים. בשמורה אף מסלול הליכה "רטוב" באורך של 260 מטרים – בתוך קטע חצוב של אמת המים, שבו זורמים מי הנחל ועומקם 45 סנטימטרים.
הכניסה לשמורה בתשלום: 22 שקלים למבוגר, 9 שקלים לילד, חינם למנויי מטמון של רשות הטבע והגנים. יש להירשם לביקור מראש באתר רשות הטבע והגנים. בשבתות בחודש ספטמבר ובימי ראש השנה (27-26 בספטמבר) יתקיימו בשמורה סיורים מודרכים בסימן סתיו – חצבים פורחים ועופות נודדים – ללא תוספת תשלום בשעות 10:00 ו-12:00. סיורים ברוסית יתקיימו מדי יום שישי בספטמבר בשעה 11:00.
תל דור
תל דור, על רכס הכורכר של חוף הכרמל, צפונית-מערבית לקיבוץ נחשולים, מזוהה עם העיר המקראית דור. באזור התל שלושה מפרצים, שהדרומי והארוך מביניהם תחום על ידי שלושה איים קטנים היוצרים מעין לגונה הנוחה לעגינת ספינות – מה שאפשר ליושבי העיר לבנות בה כמה נמלים ולהפוך אותה לעיר נמל ונקודת סחר חשובה בעולם העתיק.
ניתן להגיע אל התל רגלית מחוף דור או דרך דרך עפר העוברת ממזרח ומצפון לקיבוץ נחשולים. עוד ניתן להגיע משמורת חוף הבונים הסמוכה (בתשלום ובתיאום מראש דרך אתר רשות הטבע והגנים) דרך השביל המסומן באדום. בחלקו המזרחי של התל נמצא ריכוז חצבים גדול.
בריכת חורף לב השרון
בריכת החורף לב השרון היא אתר טבע משוקם שהוקם בשטח ששימש בעבר לכריית אדמת חמרה בחולות הסמוכים למושב עין שריד. שטח הפארק כ-30 דונם ובמרכזו בריכה קטנה שמתמלאת בחורף במי גשמים שאינם מתייבשים עד הקיץ.
לאחר הפסקת הכרייה במקום, הפך האתר למזבלה פיראטית – עד ששוקם בשנת 2013 ביוזמת המועצה האזורית לב השרון ובתמיכה ומימון של הקרן לשמירה על שטחים פתוחים ברשות מקרקעי ישראל. הבריכה עצמה אינה מרשימה במיוחד, אך אל סביבתה הושבו מיני בעלי חיים וצמחים האופייניים לשרון. באביב ניתן לראות כאן מרבדי פריחה צבעוניים ומרשימים – אך גם כעת, בסתיו, אזור הבריכה מתמלא בפריחת חצבים.
כדי להגיע לפארק מנווטים באמצעות ווייז אל "בריכת חורף לב השרון", אשר ממוקמת בין המושב עין שריד לבין היישוב קדימה-צורן. במקום רחבת חנייה ושבילים מסודרים ונוחים המתאימים למטיילים בכל הגילים. הכניסה לאתר ללא תשלום וללא צורך בתיאום מראש.
גבעת נפוליאון
צמוד לפארק הירקון נמצאת גבעת נפוליאון אשר מוכרת גם כתל ג'רישה ומתנשאת לגובה של 38 מטרים. במקום התגלו שרידי יישוב כנעני קטן ששכן על הגבעה כבר בשנת 2700 לפני הספירה. בהמשך היישוב התרחב והפך לעיר מבוצרת מוקפת חומה, שבה נבנו גם ארמון ומפעל מים. בעת המצור על יפו ב-1799, חנה צבאו של קיסר צרפת נפוליאון על הגבעה - ומכאן שמה.
החל מחודש ספטמבר ניתן לפגוש על פסגת הגבעה ריכוזי חצבים מרשימים, לצד שיחי סברס רבים ונוף עירוני מרהיב של תל אביב ורמת גן. ההגעה הקלה ביותר היא דרך רחוב רוקח פינת שד' הנרקיסים ברמת גן, אך ניתן להגיע גם דרך פארק הירקון ויער ראש ציפור. הכניסה לאתר ללא תשלום וללא צורך בתיאום מראש.
"שביל החצבים" בתל אפק
במתחם תל אפק שבגן הלאומי ירקון הכשירה רשות הטבע והגנים את "שביל החצבים" – שבו נשתלו מאות בצלי חצבים וצמחים מוגנים אחרים שניצלו והועברו למקום בעת בניית השכונות החדשות של ראש העין. את בצלי החצבים טמנו לפני כמה שנים מבקרים ומתנדבים. השביל מתחיל בתצפית על בריכת החורף החריבה, ממשיך בתצפית אל "דרך הים" ההיסטורית, צופה על המסדרון האקולוגי שגן לאומי ירקון הוא חלק ממנו ומשתלב עם רחוב רומי עתיק (קארדו) של העיר אנטיפטריס שנבנתה על ידי המלך הורדוס ומנציחה את שם אביו. לאחר ביקור במבצר השביל ממשיך לאורך מפעל המים המנדטורי שהוביל מים לירושלים ויורד לאגם שבו שט לבנון הירקון - הדג היחיד בעולם שנכחד מאזור מחייתו והושב אליו בהצלחה יתרה.
הכניסה לגן הלאומי בתשלום (28 שקלים למבוגר, 14 שקלים לילד) ויש לתאם את מועד הביקור מראש דרך אתר רשות הטבע והגנים.
גבעות הכורכר – נס ציונה
גבעות הכורכר של נס ציונה, שהוכרזו כגן לאומי, מפורסמות בשל ריכוז פריחת אירוס הארגמן המרשים שבה בסוף החורף, אך בסתיו ממלאת את האתר פריחת חצבים.
השביל המרכזי באתר, המוכשר להולכי רגל וכן לרוכבי אופניים, הוא "שביל שומר הגבעות" – מסלול מעגלי שאורכו כ-2.5 ק"מ ומסומן בשטח בצבע סגול – אשר עובר בין כמה מוקדי עניין ופריחה. ניתן לצאת למסלול מהחניה ליד הכיכר בצומת של רחוב השריון בנס ציונה ודרך גבעות הכורכר. בנוסף, הגבעות מרושתות עוד בשלל שבילים שאינם מסומנים. הכניסה לאתר ללא תשלום וללא צורך בתיאום מראש.
דרך הבשור
דרך הבשור היא דרך נופית באורך של כ-18 ק"מ לאורך נחל הבשור בצפון הנגב, הנמשכת מקיבוץ צאלים בדרום עד לפארק אשכול. הדרך חוצה שמורת טבע ששטחה כ-35 קמ"ר ובה נופי בתרונות, מעיינות הנובעים כל השנה, בריכות מים, צמחייה עשירה, מגוון בעלי חיים ואתרים ארכאולוגיים. מדובר בדרך עפר, אך היא עבירה לכל סוג רכב.
במקטע שבין פארק אשכול לתל שרוחן פורח בראשית הסתיו החצב הגלוני – קרוב משפחה קטן, נדיר ומדברי של החצב המפורסם והשכיח, אך יפהפה ומוערך על ידי חובבי בוטניקה שנוסעים לדרום באופן מיוחד כדי לחפשו. כמו החצב המצוי, גם החצב הגלוני פורח ללא עלים – אך עמוד הפריחה שלו דליל וגובהו נמוך, עד 30 ס"מ. צבע הפרחים חום-ורוד, וייתכן גם מופע נדיר שצבעו ירוק. בעת הביקור מומלץ להיעזר באפליקציית "עמוד ענן" כדי לאתר את נקודות הפריחה.
שמורת כרמיה
שמורת כרמיה משתרעת מדרום לקיבוץ כרמיה שבמועצה האזורית חוף אשקלון, בין השטחים החקלאיים של הקיבוץ לאפיק נחל שקמה. ייחודה של השמורה במי תהום גבוהים בגבול בין החולות הנודדים לבין אדמות החמרה הכבדות. בשמורה, שסבלה בשנים האחרונות משריפות רבות בשל טרור בלוני התבערה מעזה, גדלים עצי שיטה מלבינה, שארץ ישראל היא גבול תפוצתם הצפוני ביותר בעולם – ובעונת הסתיו ממלאים את שטחה חצבים.
ההגעה לשמורה בדרך גישה מסומנת כחול היוצאת מכביש כרמיה-זיקים, כ-900 מטר מערבית לצומת כרמיה. הכניסה לאתר ללא תשלום וללא צורך בתיאום מראש.
אתרים נוספים שבהם כבר החלה פריחת חצבים: מגדל צדק, אפולוניה, מערות אפקה, חוף פלמחים, תל יודפת (תחילת פריחה, שיא בשבועיים הקרובים), נחל מערות, שמורת חי-בר כרמל, שמורת עין אפק, תל ערד, שמורת גמלא.
