צועדים ומצלמים: שביל ישראל מבעד לעדשה

דן ואצבע הגליל

גלריה

מצודת ישע

(צילום: נדב פולק)

החרמון והכינרת. צולם מיישוב מצפה

(צילום: נדב פולק)

שביל ישראל מסומן בשלושה פסים מקבילים, במדורג: לבן, כחול וכתום. המטיילים הצמידו פרשנות יצירתית לסימון, לפיה הצבע הלבן מייצג את החרמון, הכחול את הים והכתום את המדבר, אך למעשה הצבעים נבחרו אקראית, לוודא שיהיו שונים מהסימונים הקיימים

נחל דן

(צילום: אורי מרילוס)

מנהרת גרפיטי, נחל דישון

(צילום: עדי טרבלסי)

נחל קדש

(צילום: אלישיב אופן)

נחל דן

(צילום: נדב פולק)

תחילת מקטע 2 ליד כפר הגלעדי

(צילום: נדב פולק)

הר מירון

שביל הפסגה הר מירון

(צילום: גל מאירי)

הר מירון

(צילום: גל מאירי)

הראשון שעבר את כל שביל ישראל בריצה היה קרלוס גולדברג, ב-2007, בהיותו בן 60. הוא רץ 850 קילומטרים ב-13 יום. ב-2019 רץ האולטרה-מרתוניסט האמריקאי מייק סמית' את מלוא השביל - 1,000 ק"מ - בעשרה ימים ו-16 שעות

שביל הפסגה בהר מירון

(צילום: גל מאירי)

וודי הקאבליר. שביל ישראל, מקטע מספר 5- הר מירון, בדרך אל שביל הפסגה

(צילום: אלכס בבין)

העליה להר מירון

(צילום: אלישיב אופן)

הר מירון

(צילום: נדב פולק)

נחל מירון

(צילום: נדב פולק)

חלמוניות בהר מירון

(צילום: איל לוי)

סלמנדרה בעין זבד

(צילום: ירדן אזולאי)

הישרדות, חירבת חוממה

(צילום: ירדן אזולאי)

מצוק ארבל

הארבל, שני שביליסטים בזריחה

(צילום: אילת עמר)

בז מצוי בצוק ארבל

(צילום: נדב פולק)

צוק ארבל, שיא הפריחה

(צילום: נדב פולק)

מצוק הארבל

(צילום: נדב פולק)

יריב יערי מקיבוץ מעברות היה האדם הראשון שהלך ברצף את כל שביל ישראל

מצוק הארבל, תצפית על הכינרת

(צילום: אלישיב אופן)

סביב הכינרת

ירידה מפוריה לכיוון המושבה כנרת על רקע הגולן

(צילום: אלישיב אופן)

עין נון

(צילום: אילת עמר)

החרמון והכינרת

(צילום: נדב פולק)

תצפית החללית, סמוך ליבניאל

(צילום: ירדן אזולאי)

עקבים של בוץ ליד יבניאל

(צילום: ירדן אזולאי)

סימון שבילים לא קונבנציונלי, מצפה אלות

(צילום: אלישיב אופן)

הצל שלה ושלי בדרך לכפר קיש

(צילום: ירדן אזולאי)

נחל תבור והר תבור

המנזר על הר תבור

(צילום: אלישיב אופן)

העליה מנחל תבור

(צילום: אורי מרילוס)

אברהם תמיר, עיתונאי בדבר לילדים, היה בן 78 כשהגה את רעיון שביל ישראל בפני אורי דביר. הוא ביקש שהשביל ייחנך ליום הולדתו ה-80. הוא זכה ללכת קטע בנחל תבור, שסומן לכבודו. לימים הלך בנו את כל השביל ברצף לזכרו

תצפית אל נחל תבור

(צילום: אורי מרילוס)

נחל ציפורי

נחל ציפורי

(צילום: איל לוי)

הכרמל

כפר חסידים, סוס על רקע הכרמל

(צילום: עדי טרבלסי)

השינוי האחרון שנעשה בתוואי השביל עד כה הוא בנחל מהר"ל בכרמל

מישור החוף

תחנת הכוח בתל אביב

(צילום: ירדן אזולאי)

גן דינה, ארסוף. גלריה בטבע, כיתת חופש

(צילום: עדי טרבלסי)

גשר בנתניה

(צילום: עדי טרבלסי)

בתחילת הירידה מרמת הנדיב לכיוון נחל תנינים

(צילום: צחי שטיין)

כרמי ענבי טלי

(צילום: ירדן אזולאי)

גן לאומי תל לכיש, סמוך לכרמים של ענבי טלי

(צילום: עדי טרבלסי)

צב יבשה מצוי (זן דרומיוזן צפוני), צב חולות, צב רך, צב ביצות, צב ים (חום וגם ירוק) הם סדרת הצבים שאפשר לפגוש לפי בתי הגידול השונים לאורך השביל. אוכלוסייה מצטמצמת של הצב הישראלי חיה בתחומי הגן הלאומי חוף השרון. כמעט בכל גיחה לאתר והליכה על תוואי השביל אפשר לפגוש נציגים של אוכלוסייה זו

דרום הר חברון וצפון הנגב

יעיר יתיר

(צילום: עדי טרבלסי)

סנסנה

(צילום: עדי טרבלסי)

הר עמשא

(צילום: אילת עמר)

הר חירן

(צילום: חונן חיים)

הר חירן, ממזרח ליישוב מיתר, והשביל שעובר למרגלותיו, הוא נקודת אמצע מוערכת. נוכח מגבלות מדידה ידועות של מכשירי GPS לא ניתן לקבוע במדויק את אורכו של השביל, והאפליקציות הסלולריות למדידת מרחק מספקות רק הערכה גסה. כל עוד השביל לא יימדד בעזרת גלגלת מדידה מכוילת, לא נדע את אורכו המדויק. בעת כתיבת שורות אלה אורכו הוא 1,100-1,080 קילומטרים

חרבת יתיר

(צילום: חונן חיים)

זריחה בהר עמשא

(צילום: ירדן אזולאי)

יער יתיר

(צילום: חונן חיים)

נחל צאלים תחתון

(צילום: יורם גיל)

נחל צאלים תחתון

(צילום: יורם גיל)

נחל צאלים תחתון

(צילום: יורם גיל)

נחל צאלים תחתון

(צילום: יורם גיל)

נחל צאלים תחתון

(צילום: יורם גיל)

נחל צאלים תחתון

(צילום: יורם גיל)

נחל צאלים תחתון

(צילום: יורם גיל)

נחל צאלים תחתון

(צילום: יורם גיל)

סמוך לנווה זוהר

(צילום: ירדן אזולאי)

שפך נחל צאלים תחתון

(צילום: יורם גיל)

הנגב ומצפה רמון

עין ירקעם

(צילום: אורי מרילוס)

עין ירקעם

(צילום: אורי מרילוס)

בירידה למכתש הקטן

(צילום: עדי טרבלסי)

מכתש רמון, כמו אחיו, המכתש הגדול והקטן, נוצר כתוצאה מארוזיה: שחיקה של מים ורוח. מקור שמו הוא "ראמאן", כלומר, הרומאים, שעברו על דרך הבשמים. בתחילה הייתה סביבת המכתשים יבשתית ושקעו בה סלעי אבן חול. מאוחר יותר התכסה האזור בים, ועל גדבי אבן החול נוצרו שכבות של סלעי משקע ימיים. כוחות קימוט יצרו קמרים, כלומר, הרים הנוצרים מקימוט הקרקע. מאוחר יותר הציף הים שוב את האזור, ומשנסוג, נחשף האזור לתהליכי בלייה, ששחקו את ראשי הקמרים, ואבן החול הרכה שבתוך הקמר נחשפה. לפני כשבעה מיליוני שנים התרומם הרכס שוב, ונטה אל עבר הערבה, כתוצאה מהשבר הסורי-אפריקאי. כך נותר קמט לא סימטרי. שכבות החול שבלב הקמר התרוקנו במהירות, נוכח ההיווצרות של בקע הערבה. הנחל שזרם על הרכס הסיר את תוכו של הקמר ויצר את המכתש: עמק המוקף קירות זקופים, המנוקז על ידי נחל יחיד בדרך כלל

מצפה רמון בשקיעה

(צילום: נדב פולק)

מצפה רמון

(צילום: נדב פולק)

דרום הערבה ואילת

שביל ישראל. צולם בנאות סמדר

(צילום: מורדי שמיר)

שביל ישראל פארן

(צילום: מורדי שמיר)

סוף השביל בחוף אלמוג

(צילום: אורי מרילוס)

הר צפחות

(צילום: שמחה לוינקופף)

עמודי שלמה, תמנע

(צילום: יורם גיל)

תמנע

(צילום: יורם גיל)

סלעי הגרניט ומצוקי אבן החול יוצרים בפארק תמנע מגוון מרתק של צורות, קניונים ותופעות טבע גיאולוגיות ייחודיות. עמודי שלמה ו"הפטרייה", הם רק שתי דוגמאות. הנחושת באזור נוצרה בארבעה מחזורים לאורך תקופות גיאולוגיות שונות. המכרות המודרניים, שהיו פעילים עד תחילת שנות ה-80, חידשו את ימיהם אחרי עליית מחירי הנחושת בעולם. הארכיאולוג האמריקני נלסון גליק המציא בשנות ה-30 של המאה העשרים את השם "עמודי שלמה" לעמודי האבן העצומים בבקעת תמנע

מאושרים בפסגת הר צפחות

(צילום: חונן חיים)

תצפית זריחה בהר צפחות

(צילום: חונן חיים)

קטע השביל האהוב ביותר על תיירים מגרמניה הוא מקטע המדבר, מערד עד אילת.