הגשמים הראשונים אחרי שנה שחונה החזירו את הזרימות לנחלי הגולן והחרמון, העירו את המפלים והוציאו את הסלמנדרות אל השבילים הרטובים. בבניאס נרשם מחזה מרהיב במיוחד: מי השיטפונות החומים של נחל גובתה נפגשו עם מימיו הצלולים של הבניאס, ויצרו מפגש יוצא דופן בין שני זרמים בצבעים שונים.
מפל סער, הבוקר
(צילום: שסאדה, נווה אטי"ב )
"ממש רואים חצי-חצי, וזה מדליק לגמרי", מספרת נעמה מנספלד, מנהלת מרכז חינוך והסברה גולן ברשות הטבע והגנים, בשיחה עם ynet. היא מתארת את המפגש בין מי השיטפונות החומים של נחל גובתה, המנקז את הזרימה מהחרמון, לבין המים הצלולים של הבניאס. "בנקודת החיבור, מתחת לגשר הרומי, רואים את הנחל השוטף, שהוא כבד יותר וכהה, עם חומרים אורגניים וחול, מגיע ומתמזג עם הנחל הנקי והרגיל – וזה מראה מדהים".
ולחובבי הדו-חיים חיכתה הפתעה משמחת נוספת. "כבר ביום שישי בבוקר, כשהתחילו הגשמים, התחלנו לקבל תמונות של סלמנדרות מתל דן ומהבניאס. איך שהגשמים מתחילים, האדמה נעשית לחה ורטובה, וכל האווירה בכלל אפלולית. וזה בדיוק הזמן שבו רואים את הסלמנדרות (דו-חי נדיר ובעל זנב, המוכר בזכות צבעי האזהרה הבולטים שלו – א"ק). הן יוצאות לחפש מזון ולהיפגש על השבילים".
אם רוצים לצאת לטייל בעקבות הזרימות שהביאו הגשמים, לאן כדאי להגיע?
"נחל סער והמפל, נחל הבניאס ומפל הבניאס, מעיינות הבניאס ונחל גובתה, וגם נחל חזורי", ממליצה מנספלד, וממהרת להזהיר מפני הסכנות הייחודיות לטיולים בחורף.
"כשאנחנו באים לטייל אחרי גשם, צריך לזכור שהבוץ בגולן מחליק מאוד. זה בוץ כבד, דביק וקשוח. יש סכנה בטיול אחרי גשם, ולכן אנחנו מדגישים שצריך ללכת רק בשבילים מסומנים. אנחנו עורכים בדיקות של השבילים, ואם שביל מסוים לא בטוח, אנחנו קובעים שאין אליו כניסה. למשל, אתמול נסגר השביל שיורד לעיר העתיקה בגמלא, כי הירידה הזאת מחליקה מאוד כשיורד גשם. לכן חשוב להישאר על שבילים מסומנים ולהיכנס לאתר רשות הטבע והגנים כדי לקבל את כל ההנחיות".
מפל הבניאס בשמורת טבע נחל חרמון בניאס
(צילום: ויטלי גרדנר, רשות הטבע והגנים)
נחל גובתה בזרימה ראשונה
(צילום: עופר שנער, רשות הטבע והגנים)
למנספלד יש גם טיפ חשוב למטיילים בחורף: "העדיפות היא תמיד ללכת עם נעליים שמחזיקות את הקרסול, עם סוליה רצינית יותר מזו של נעלי ספורט. ואם מחליטים להיכנס לשטח, אז רק אחרי בדיקה באתר הרשות. וכדי לשמור על עצמנו, וגם על מי שחס וחלילה יצטרך לבוא לחלץ אותנו – בבקשה לא להיכנס לנחל כדי להרגיש את חוזק הזרימה".
אחרי שנת בצורת והקיץ הקשה, מה זה עושה לך לראות פתאום גשם ונחלים זורמים? "זה נותן לכולנו תקווה", היא מחייכת. "הייתה לנו באמת שנה קשה, לראות את המעיינות המפורסמים מתייבשים, כאלה שבחיים לא חשבת שיתייבשו. אז אולי הגשם של השנה הזאת ימלא את המאגרים, ותהיה יותר ספיקה בתל דן ובנחל שניר. ואנחנו מחכים גם לנחל עיון, שייתן איזו שטיפה טובה".
בדרום: 16 קילומטרים של גבים, צבאים וקניונים
גם בדרום חוללו השיטפונות שינוי דרמטי בנוף. נחלים יבשים התמלאו בגבים עמוקים, בריכות מים הופיעו בין קירות הסלע, והמדבר הצחיח הפך לגן עדן למטיילים. ניר פינקלשטיין (63) מלהבים לא בזבז זמן ויצא למסע רגלי של 16 קילומטרים בנחל מרזבה. בדרך פגש עדר צבאים פראיים ושחה בגבים שהתמלאו במים קרים. "אני מכור למדבר", הוא מספר ל-ynet. "אני הולך אליו כשהוא יבש והולך אליו כשהוא רטוב, וזה אושר עילאי".
נחל מרזבה, מהנחלים המרשימים והפחות מוכרים בצפון הערבה, נמצא ממערב לעין יהב ומשלב ערוצים רחבים, קניונים צרים וגבים שהמים חצבו בסלע במשך שנים רבות. מסלולי ההליכה באזור מתאימים בעיקר למטיילים מנוסים. השיטפונות הגדולים התרחשו ביום הבחירות, והגשמים בסוף השבוע האחרון הוסיפו עוד מים. "מאילת, דרך כל הערבה והנגב, היו זרימות מטורפות", מספר פינקלשטיין בהתלהבות. "עין ירקעם, שזה אזור שכמעט תמיד יש בו מים, מפוצץ ברמה שלא ראיתי מעולם. אין בריכה אולימפית שמשתווה למה שקורה שם".
ביום שישי האחרון יצא פינקלשטיין למסלול של 16 קילומטרים הלוך ושוב בנחל מרזבה, במעלה הנחל עד לגב הנסתר עין אום צלח ובחזרה. "אני חונה את הג'יפ בתחתית הנחל ומתחיל לטפס נגד כיוון הזרימה", הוא משחזר. "הנחל מתחיל עם קונגלומרט (תלכיד – סלע המורכב מחלוקי נחל ושברי סלע המלוכדים יחד ומזכירים בטון יצוק – א"ק). בהמשך יש כל מיני קניונים מאוד יפים, שהמים חתרו ועברו בהם. פתאום אני הולך על משטחי סלע שיש בהם גבים, חלקם קטנים ברמה של שלולית וחלקם עמוקים מספיק כדי שאוכל להיכנס ולשחות".
עין אום צלח
(צילום: ניר פינקלשטיין)
רוכבים על רקע הרי אדום
(צילום: ניר פינקלשטיין)
כחלון הינבוט על שיטה
(צילום: ניר פינקלשטיין)
בדרך פגש גם שפע של חיות בר. "ראיתי להערכתי קרוב ל-50 צבאים באותו יום. ממש וואו. סביר להניח שהם הגיעו בעקבות המים. ראיתי גם יעלים וציפורים נדירות, כמו שרקרק גמדי".
בין קירות הקניון גילה פינקלשטיין, ממש במקרה, מעבר מיוחד בין הסלעים. "יש שם חריץ כזה, ואני הולך פנימה והוא לא נגמר, והוא מהמם. הייתי בנחל הזה כמה פעמים, וזאת הפעם הראשונה שאני נכנס לשם", הוא מספר. "החריץ הזה לא נוצר בשיטפון אחד, אלא לאורך שנים רבות. ויש שם אבנים בגוונים משגעים. סלעים בצבע ורוד, אדום, צהוב, חרדל, כאילו מישהו שפך שם דליי צבעים. זה מרתק לראות את זה".
רגע, זה לא מסוכן להיכנס לחריצים האלה, בייחוד כשאתה לבד?
"עצם זה שאני לבד זה מסוכן. מספיק שאני חוטף דום לב כשאני לבד, ואף אחד לא יכול לעזור לי. אז לא מומלץ ללכת לבד, חד-משמעית".
אז למה אתה עושה את זה?
"כי אני מאוד אוהב להיות לבד. אני הולך בשקט שלי, עם המחשבות שלי. אם אני רואה איזה פרפר, אני יכול לעמוד עשר דקות ולחכות שהוא ייעצר כדי שאוכל לתפוס תמונה טובה. לאנשים יש פחות סבלנות לדברים האלה, וכשהולכים בקבוצה, כל אחד מושך לכיוון שהוא אוהב יותר".
אחרי כשמונה קילומטרים של הליכה מאומצת הגיע פינקלשטיין לעין אום צלח, גב גדול ועמוק שמחזיק מים זמן רב אחרי השיטפונות. בסביבתו יש גבים נוספים שהתמלאו במים. **איך המים?** "קרים", הוא צוחק. "בגלל שזה במדבר והלילות קרים, אז גם המים קרירים. אני לא יכול להגיד שהם נעימים, אבל הם לא קפואים. ובניגוד לכל מי שאני מכיר, שכולם קופצים למים במכה אחת, אני נכנס לאט לאט".
למטיילים שמעוניינים להגיע לעין אום צלח בלי ללכת את מלוא המסלול, פינקלשטיין מציין כי קיים שביל לרכבי שטח שמגיע לאזור שמעל הגב, ומשם נדרשת ירידה רגלית קצרה יחסית. גם נקודת ההתחלה של המסלול הארוך מחייבת הגעה ברכב שטח. את נתיבי הגישה ואת מצב השבילים יש לבדוק במפה עדכנית ובמקורות הרשמיים לפני היציאה.
נחל קומראן, אתמול
(צילום : דן פרקש רשות הטבע והגנים)
למחרת, בשבת, חזר פינקלשטיין למדבר, הפעם עם בת זוגו, לטיול קצר בנחל מסור שבצפון הערבה. השניים ויתרו על הטיפוס להר מסור ובחרו לצעוד בין הגבים שהתמלאו בעקבות השיטפונות, בתוך מעוק (ערוץ נחל צר ועמוק – א"ק) שקירותיו הלבנים כמעט נוגעים זה בזה.
"אתה מושיט ידיים לצדדים ונוגע בקירות", הוא מספר בהנאה. "אתה הולך בין שני קירות אבן לבנה, בתוך מעוק מפותל מאוד, ומדי פעם יש איזה גב קטן שאתה צריך לעבור אותו. הגב התחתון מלא מים, בעומק של מטר וחצי לפחות – שחייה קלה".
אל תחילת המסלול הגיעו השניים לאחר נסיעת שטח של 12 קילומטרים מכיוון עין יהב, עד לחניה מסודרת שממנה מתחיל המסלול הרגלי. "הגבים כרגע לא מאוד עמוקים, אבל עדיין אתה הולך במים. גם הפעם היינו די לבד. השקט המוחלט של המדבר, המים בגבים – זה פשוט אושר".
צבי הנגב
(צילום: ניר פינקלשטיין)
גב בנחל מסור
(צילום: ניר פינקלשטיין)
הר מסור
(צילום: ניר פינקלשטיין)
צבי הנגב
(צילום: ניר פינקלשטיין)
ואילו בעלי חיים פגשתם הפעם?
"ראיתי עדר של צבי הנגב, שרקרק גמדי, חוגלות וגם זנבן ערבי, והייתי בהלם מהצבעים. מבחינת בטיחות, אני בודק את התחזית, מסתכל על מכ"ם גשם וגם מתייעץ עם חברים שמבינים בזה יותר ממני. כך שאין שום סיכוי שאני אכנס למעוק כשאני יודע שיש סיכוי שתגיע לשם זרימה".
למה אתה כל כך אוהב את המדבר דווקא אחרי שיטפון?
"כי המדבר באופן קבוע הוא יבש וצחיח, והשיטפון מכניס בו חיים. חיים חדשים. יותר בעלי חיים אתה רואה מסתובבים, גם צמחים מתחילים לנבוט. ראינו מלא פקעות של חצבים שמתחילות להוציא עלים. אם כל השנה אני אלך למדבר יום-יום, אני אראה אותו יבש. אחרי שיטפון הוא שונה. גם בחום, כשחם, אתה פתאום קופץ לאיזה גב, מצטנן וקר. זה יופי, זאת הרגשה מעולה".
אזהרה: טיול בנחלי המדבר לאחר גשמים מחייב בדיקה מוקדמת של תחזית מזג האוויר והתראות השיטפונות. שיטפון עלול להגיע לאפיק גם כשלא יורד גשם במקום עצמו. אין להיכנס לנחל בעת סכנת שיטפונות. גם רחצה בגבים עמוקים ועכורים עלולה להיות מסוכנת, במיוחד כשהקרקעית אינה נראית לעין.
