יש נקבות מים שנכנסים אליהן רק כדי להירטב, ויש כאלה שיוצאים מהן אדם אחר. עין טמיר, אחת הנקבות המפורסמות של נחל כזיב האהוב, מסתירה עמוק בפנים סוד קטן – חדר מסתורי ומחניק שבו המים נובעים מהסלע. רק מעטים יודעים על החדרון הנסתר, ומעטים עוד יותר מעיזים לנסות ולהגיע אליו. קובי פלד, בלוגר טיולים חסר פחד, המוכר ברשת בכינוי "קוקו טריפ" ושחי ונושם הרפתקאות, צלל אל הבלתי נודע וחזר לספר לנו.
החדר הסודי בנקבת עין טמיר
(קרדיט: קוקוטריפ)
"הכניסה לחדרון הסודי היא דרך נקבת המים היפהפייה והמוכרת שמזינה את נחל כזיב", הוא מספר בשיחה עם ynet. "יש בה זרימה קבועה של מים כל השנה והכניסה אליה קלה ונעימה. משפחות עם ילדים נכנסות עם פנסים ביד, מתרגשים מהרעש של המים ומהקרירות של הנקבה. אתה צועד פנימה – המים מגיעים בתחילה לקרסוליים, אחר כך לברכיים, ולפעמים אפילו למותניים. האור מהכניסה הולך ונעלם, ואתה נכנס לעולם אחר: חשוך, לח וקריר. הנקבה עצמה באורך של כשישים מטרים, ובסופה יש קיר שנראה כמו סוף הדרך. אבל למעשה, מאחורי הקיר הזה מסתתר משהו שלא כולם יודעים עליו – חדר סודי שממנו נובעת הנביעה של כל הנחל".
כאן מתחיל החלק המפחיד של הכתבה, ונדגיש שוב: אנחנו לא ממליצים לעשות את זה. "כשהולכים בתוך הנקבה, המים קרים אבל לא קפואים", מספר קובי. "הגוף מתרגל מהר, והקולות סביבך הופכים לחלק מהחוויה – טיפות נופלות ומהדהדות על הקירות, והפנס מאיר רק כמה מטרים קדימה. לפעמים אתה רואה את הקיטור שעולה מהנשימה שלך ומתערבב עם האוויר הלח. זה קסם. אם אתה מתרכז – אתה מרגיש איך כל החושים מתחדדים. אתה שומע כל רחש, כל שינוי זרימה. זו חוויה של התנתקות מהעולם".
ואז מגיע השיא – צלילה מצמררת דרך פתח קטן. "כשאתה מתקרב לפתח הסודי, אתה רואה שהקיר לא באמת סגור. יש חריץ קטן, אולי בגודל של קסדה. אתה מתכופף, נושם עמוק וצולל. הרגע הזה בין אוויר למים יכול להיות מלחיץ מאוד בפעם הראשונה. אחרי כמה שניות אתה יוצא בצד השני, נושם אוויר דחוס, אבל חי".
מה מחכה בצד השני? צפו בסרטון
קוקו טריפ מדבר על המקום בכבוד כמעט דתי. "בשבילי זה מקום קדוש של טבע. לא קדושה דתית – קדושה של חיים. זה מקום שמזכיר לך מה זה להיות אדם: קטן מול הסלעים, תלוי באוויר שלך, אבל מלא חיים. כל פעם שאני שם, אני יוצא עם חיוך. יש מקומות שאתה הולך אליהם כדי לצלם, ויש כאלה שאתה הולך אליהם כדי להרגיש. זה המקום השני".
כחובב טיולים והרפתקאות, ביקרתי בנקבת עין טמיר האהובה מספר פעמים והלכתי עד סופה, אך ומעולם לא חשדתי שיש לה חדר נוסף. איך גילית שיש מעבר נסתר בסוף הנקבה?
"אני הייתי שם עשרות פעמים, באמת. תמיד הגעתי לסוף, הסתכלתי על הקיר ואמרתי: 'זהו, נגמר'. עד שיום אחד מישהו שאל אותי: 'הגעת כבר לחדר הסודי?'. אמרתי לו: 'איזה חדר סודי? הגעתי עד הסוף, יש קיר'. ואז הוא אמר: 'לא, יש עוד פתח, אתה פשוט לא רואה אותו'. בהתחלה חשבתי שהוא ממציא, אבל חזרתי לשם לבדוק ופתאום ראיתי עם הפנס משהו קטן בולט, כמו חור. מיששתי עם הידיים ופתאום הרגשתי חלל ריק מאחור. הבנתי שיש מעבר, שיש אוויר בצד השני. חזרתי עם חבר נאמן שנשאר בחוץ לשמור. לקחתי נשימה, צללתי כמה שניות – וכשהוצאתי את הראש, הייתי במקום אחר לגמרי.
"זה היה רגע של קסם. אתה עובר מתעלה רטובה וחשוכה לחלל קטן ודחוס; אתה לא יכול לעמוד, רק לזחול. האוויר כבד, כמעט ואין זרימת אוויר, ואתה מרגיש שאתה לבד בעולם. ואז אתה רואה מפלון קטן, אולי חמישים סנטימטר, שממנו פורצים המים בכוח מהסלע. זה המקור של המעיין. אתה מסתכל על המים שיוצאים מהסלע וחושב – כל הזרימה של נחל כזיב מתחילה כאן, מהנקודה הזאת, מהחדר הקטן הזה".
לא פחדת?
"בוודאי שזה מפחיד, הפתח קטן, צריך לשכב כמעט שטוח, הראש נכנס מתחת למים, ואתה לא יודע מה מחכה לך בצד השני. אבל זה בדיוק הקסם – להיכנס לחושך שאתה לא מכיר. זה פחד שאתה לומד ליהנות ממנו. הפעם הראשונה באמת מלחיצה, אבל כשאתה לומד לשמור על קור רוח – זה מדהים".
"אסור להיכנס לשם לבד, ובטח לא בפעם הראשונה. בפנים לא רואים את הפתח חזרה, ממש מלכודת חושך, אתה יכול להסתובב שם ולחפש את חור היציאה בלי למצוא"
אבל למרות היופי וההנאה, ההרפתקן הידוע מדגיש את הסכנה – זה לא משחק. "אסור להיכנס לשם לבד, ובטח לא בפעם הראשונה. בפנים לא רואים את הפתח חזרה, ממש מלכודת חושך, אתה יכול להסתובב שם ולחפש את חור היציאה בלי למצוא. אם מישהו מבחוץ צועק לך או מאיר עם הפנס – זה עושה את ההבדל בין ביטחון לבלבול".
קוקו טריפ מוסיף טיפים של בטיחות למי שיש לו אומץ וחושב להגיע: "לנקבה הראשית מספיק פנס רגיל. מי שמתכנן לצלול לחדר הנסתר חייב פנס נגד מים. נעליים סגורות או סנדלים – חובה; הכל סלעים, ולא כדאי להיכנס יחפים. בחורף אסור לנסות לצלול לחדרון – המים גבוהים מדי, הפתח מוצף ומדובר בסכנת נפשות. בקיץ זה הזמן הכי טוב: מפלס המים נמוך והמעבר אפשרי. ובכל מקרה – אל תעשו שטויות. זה מקום יפהפה, אבל גם מסוכן אם לא נזהרים".
קובי האנרגטי, שמנהל את קבוצת "קוקו טריפ", מחבר בין עולם הריצה לעולם הטיולים. "זה קונספט חברתי", הוא אומר. "אנחנו עושים ריצות שטח, טיולי משפחות, ומנסים לשלב בין כושר, טבע ואנשים טובים. אני מאמין שאפשר ליהנות מהארץ הזאת לא רק דרך הרכב אלא דרך הרגליים – פשוט לצאת, לרוץ, ללכת, לגעת במים, להרגיש את השטח".
אבל מאחורי האיש המחייך שמצטלם בנחלים מסתתר סיפור כואב של פציעה ושיקום. "בינואר השנה נפצעתי במילואים במהלך המלחמה," הוא מספר. "בפעילות שגרתית בצפון השומרון עלינו על מטען. החייל שלי, אביתר בן יהודה ז"ל, נהרג במקום. המג"ד שלי נפצע קשה מאוד ועבר קטיעה. אני עפתי בתוך הרכב, ספגתי מכה חזקה בראש, זעזוע מוח ופגיעת שמיעה. שלושה חודשים הייתי בשיקום בבילינסון, ומאז אני עדיין מתמודד – כאבי ראש, סחרחורות, חרדות. הפציעה לא רק בגוף, היא גם בנפש."
"שבועיים אחר כך, כשעוד לא הספקתי לעכל, חייל נוסף מהמחלקה נהרג בפיגוע במחסום תייסיר. זה פירק אותי. הרגשתי בתוך סרט שלא נגמר – טראומה כפולה של המטען והאובדן. יש ימים שאני מתפקד ויש ימים שלא. לפעמים אני לא שומע טוב, לפעמים קשה לי להתרכז. אבל אני קם ומנסה".
כאמור, אנחנו לא ממליצים להשתחל אל החדרון הסודי, אבל איך בכל זאת מגיעים אל המסלול "הרגיל" של הנקבה? "הדרך הקלאסית היא לופ של עשרה קילומטרים ממצפה הילה. יורדים בשביל המסומן לנחל כזיב והולכים לאורך הנחל עד עין טמיר – זו הנקבה האחרונה לפני עין זיו – ומטפסים חזרה. זה מסלול מושלם: יש נופים, יש מים, יש אתגר.
"מי שמחפש גרסה קצרה יכול לרדת מחניון הזיתים בפארק גורן. זו ירידה חדה של בערך שבע מאות מטרים בשביל מסומן כחול, שמביא אותך ישר לבריכה שליד הנקבה. יש שלטים, המקום מתוחזק היטב. רק כדאי לבדוק מראש שהחניון פתוח, לפעמים סוגרים בגלל תחזוקה או ביטחון".
אזהרה: הביקור בחדר הנסתר של נקבת עין טמיר הוא מסוכן ולא מתאים לכל אחד. אין שירותי הצלה במקום, והצלילה נעשית באחריות המטיילים בלבד. מי שמפחד מחללים סגורים או סובל מקלסטרופוביה – שלא יתקרב. בגלל גובה המים, בחורף אסור לנסות להיכנס לחדרון הסודי; ניתן להגיע אליו רק בחודשי הקיץ, כשהזרימה לא חזקה. חובה להשאיר מלווה אחראי בקצה הנקבה – מחוץ לחדר הסודי – כדי לכוון את הנכנסים החוצה ולהזעיק עזרה במקרה הצורך.
פורסם לראשונה: 07:29, 14.11.25
