כחובבת חורף מושבעת, עמק המעיינות הוא אזור שעבורי מתאפשר לביקור במשך שלושה חודשים בשנה לכל היותר. ביתר חודשי השנה החום הכבד מותיר אותו הרחק ממפת הטיולים שאני משרטטת. כמות המשקעים שירדה לאחרונה צבעה את העמק בירוק ומילאה את מקורות המים. תוסיפו לזה ערפילים סמיכים שליוו את הדרך על כביש הסרגל בואכה הגלבוע - ותבינו את האושר שליווה אותו בוקר חמישי.
תחזית מזג האוויר הקודרת בואכה סופת רוחות מובטחת לא זו בלבד שלא גרמה לנו לשקול שנית את התכניות שלנו, אלא שמניסיון - הפיחה בנו כוחות-יתר. בכל זאת מדובר בישראל וכבר ראינו שבין מטחי הגשמים המשמחים, השמש זורחת לפרקים והטיול המתוכנן מתאפשר, הגם שהוא נדרש להתאמות מעת לעת.
בשעת חשכה, ובעוד בני הבית נמים את שנתם, חמקתי החוצה עם תיק צילום על הגב אל מזג אוויר סגרירי וסומר שיער בדיוק כמו שאני אוהבת. נסיעה שקטה בוואדי ערה, מפגש חיבוקים בצומת מגידו ומשם לצומת נבות ודרומה לכביש 675. דרך עפר מובילה לחורשה קטנה הנטועה עצי אקליפטוס רבים ומצלים. במרכז החורשה נמצא המעיין, עין יזרעאל שלמרגלות הגלבוע.
בספר שמואל א' נזכר האתר כמקום ההתכנסות של צבא ישראל לפני המלחמה עם הפלישתים בגלבוע, בה נפלו שאול ובניו. ביזרעאל עצמה שכן גם ארמון החורף של אחאב מלך ישראל, וסביבו נרקם הסיפור הטראגי על כרם נבות. במקום בריכה גדולה שבמרכזה בית משאבות שיצא מכלל שימוש. הבריכה מלאה במים כל ימות השנה, הודות להזרמת מים אל הניקבה מתחנת השאיבה של חברת מקורות שבנחל חרוד. אנחנו פורקים את הציוד, מציבים חצובות וממתינים לעליית השמש שבלעדיה דבר לא יוכל לקרות כאן. תה צמחים שנמזג מהתרמוסים מחמם את הידיים הצפודות מקור. רבע שעה מאוחר יותר עולה השמש, מאירה אט-אט את העמק, קרניה נשברות על קירות בית המשאבות לכוכבים מדויקים ויפים.
משם לגן השלושה, הלא הוא הסחנה. גן השלושה הוא אחד האתרים מהם התרחקתי בעשרות השנים האחרונות. פעמיים-שלוש ניסיתי להגיע עם הילדים בצעירותם, ובכל פעם השתרך תור אינסופי בכניסה, שגרם לי לשוב על עקבותיי. בילדותי היה זה אחד המקומות החביבים ביותר על אבא שלי עליו השלום. עשן המנגלים המיתמר, קולו של זוהר ארגוב שנשמע בכל רחבי עמק המעיינות. הסחנה היה החלום הירוק-רטוב. הפעם הגעתי עם חברים. בשבוע שבו מצוינת השנה ה-12 לפטירתו של אבי, אני צועדת בעקבותיו אל המקומות שאהב. הדרך לאתר ירוקה ומלאה מים, רכס הגלבוע ברקע ירוק מתמיד. טפטוף סגרירי קיבל את פנינו, אדים חמים עלו מהבריכות הטבעיות, שאון המים במפל המרכזי והקצף הלבן שהתכנס למרגלותיו - ובכן, גמרו לנו את הסוללות ואיימו לסתום את כרטיסי הזיכרון במצלמות.
משם המשכנו לעין מגדל שנובע לאורך כל השנה ומזין את נחל הקיבוצים. מגשרון העץ הקטן החוצה אותו אנחנו מביטים מטה אל שחייני בוקר אמיצים שחותרים במים צלולים לצד דגי אמנון. עין שוקק, שבו ביקרנו בשנה שעברה, ונמצא במרחק של 250 מ' מעין מגדל - נמצא כרגע בשיפוץ, כך שהפעם פסחנו עליו והתמקדנו באחד משני המגדלים שנראה לאורך היום, וקילומטר אחד מפריד ביניהם: המגדל הקטן שעל שמו עין מגדל, והמגדל הגדול יותר הקרוי עמדת ג'ורג' והוא נראה היטב מהכביש המוביל לעין הנצי"ב.
בוקר מוקדם, ראות מושלמת. שנים רציתי לחוות את העמק מלמעלה, והיום זה סוף סוף זה קרה. הגענו לנקודת ההמראה ברמת צבי, שם המתין לנו כדור פורח וצוות של Sky Trek שדאג לכל פרט. תהליך הניפוח היה מחזה בפני עצמו – הבד הענק שהלך והתמתח, קרני השמש הראשונות שעטפו אותו, והלהבות שהתלקחו מדי כמה רגעים כדי לחמם את האוויר שבתוך המעטפת. כשהקרקע החלה להתרחק, העמק כולו נפרש מתחתינו: מאגרי מים, להקות שקנאים תחתינו, חקלאים שיצאו לעמל יומם והחרמון שהופיע בבהירות יוצאת דופן. הרוח הייתה קלה והשקט מוחלט. שעה נעימה באוויר חלפה מהר מהצפוי, ואז נחיתה רכה בשדה הפתוח עם כוס שמפניה כמנהג הבלונאים.
אנחנו שבים לרכב ומתחילים לטפס. דרך נוף הגלבוע חוצה את הרכס ומתפתלת בין מצוקים תלולים, חורש טבעי ונופים מרהיבים של עמק המעיינות ועמק חרוד. הדרך מצויה כעת בשיא הפריחה, ושלל כלניות ורקפות צובעות את השוליים באדום-ורוד. בקרוב יפרח כאן גם האירוס הגלבועי הנדיר.
בקצה הכביש נמצאת חוות טורבינות הרוח. החווה כוללת שורה של טורבינות מרשימות להפקת אנרגיה ירוקה - שילוב בין טכנולוגיה מתקדמת לטבע פראי. הביקור במקום מאפשר הצצה לעולם האנרגיה המתחדשת, לצד תצפית עוצרת נשימה על מרחבי הצפון. אנחנו עוצרים להתרשם מהאיוושה החרישית של הטורבינות, ולראשונה מרגישים קטנים כל כך אל מול העוצמה הכבירה שמעלינו. כמה קליקים ואנחנו עושים את הדרך חזרה.
יום של שמחות והשתקפויות הסתיים בדרך היחידה האפשרית - אירוח מוקפד במבנה האבן הרחב והיפהפה של קימל בגלבוע, לצד שולחן מלא כל טוב. 15 שנים מאז שנפתחה, והמסעדה שומרת על איכות המנות ועל טריות חומרי הגלם. מקץ שעה נינוחה, כשהשמש כבר החלה לרדת מולנו, סיימנו יום של שמחות בפריחה צבעונית במנחת מגידו. שלוליות ומאגרי מים רבים, שלל עופות שחגו מעלינו ו-50 גוונים של ירוק. ככה מקבלים פני שבת.
