טיול אל בריכת יער שבפארק השרון
מרבדי הפריחה הצבעוניים שמאפיינים את האביב, כבר התחלפו במרבדים צהובים של עשבים וקוצים יבשים, ולמעשה את רוב הפריחה היפה השנה, בכלל פספסנו בשל האיסור על טיולים בתקופת התפרצות הקורונה. אבל במקום אחד ומיוחד ליד חדרה, הפריחה נמצאת בשיאה דווקא בימים אלו: הכירו את בריכת יער.
- לטיולים נוספים בישראל - הקליקו
בריכת יער, המוכרת גם בשם הישן בריכת עטא, היא שריד לביצה הגדולה "בִּירְכֶּטָאס" – אחת הביצות שהטילו את אימתן על ראשוני המתיישבים בעיר חדרה - אז מושבה של אנשי העלייה הראשונה שהגיעו מהערים ריגה, וילנה וקובנה. רבים מהתושבים מתו ממחלת המלריה, שטבחה בהם באמצעות שליחיה – יתושי האנופלס שהגיחו מן הביצות.
כדי להילחם במחלה ובמפיציה, החליטו אנשי חדרה למסור חלק מאדמות הביצות לידי הברון רוטשילד – אשר הסכים לאחר הפצרות רבות לקבל את השטח ולהתחיל בנטיעת עצי איקליפטוס, מתוך ציפייה שהם ישתו את מי הביצה.
הניסיון לא צלח, והביצות יובשו רק 30 שנה לאחר מכן באמצעות תעלות ניקוז, אך במקום צמח יער האיקליפטוסים הגדול ביותר בארץ, שמוכר כיום כיער חדרה.
מדרום ליער נותרה הביצה בשטח שהיה בעבר בבעלות משפחת עטא הערבית – והשתמרה עד היום. את הבריכה ממלאים מי גשמים שמתנקזים אליה מכל עבר, ובשנים גשומות במיוחד היא הופכת לאגם גדול בשטח המתפרס על פני כ-400 דונם, ואף יותר. בשנים פחות גשומות הבריכה מתייבשת עד סוף הקיץ.
מרבדי פריחה ורודים מעל המים
בימים אלו מכסה את רוב שטח הבריכה (שעדיין מלאה וקרובה לשיא גודלה) פריחה ורודה מרהיבה. זהו הבוציץ הסוככני – צמח נדיר הנמצא כיום בסכנת הכחדה בשל היעלמות בתי הגידול שלו, הביצות.
משום שהוא צומח מתוך המים, ניתן להתרשם מקרוב רק מהפרטים שנמצאים בשולי הבריכה, בחלקים שכבר התייבשו – אולם יש לזכור כי מדובר בפרח מוגן, אין לקטוף אותו ויש להיזהר מאוד שלא לרמוס את הפרטים שטרם פרחו.
חדי העין אולי יצליחו להבחין, בחלקים שבהם המים רדודים במיוחד, גם בנורית המים – קרובת משפחה של הכלנית שפרחיה הלבנים-צהובים צפים על פני המים בשלוליות ובבריכות רדודות, ולעיתים אף יוצרים מרבדים שמכסים את פני המים כליל באלפי פרחים. "דרום אדום" בגרסה המימית והלבנה, אם תרצו.
בבריכת יער, עם זאת, נורית המים פורחת רק בנקודות בודדות – וגם אותה יש להיזהר מאוד שלא לרמוס.
מלבד הצמחים הנדירים, הבריכה היא גם בית גידול נדיר לבעלי חיים. בחורף ובאביב מושכת הבריכה עופות מים רבים, וחלקם נשארים במקום גם בקיץ. בנוסף, הבריכה היא אתר רבייה חשוב לדו-חיים.
היער העבות שנעלם
בריכת יער נמצאת בשטחו של פארק השרון – גן לאומי מיוער בעצי חרוב ואלון התבור, שנחשב לשריד הגדול ביותר שנותר מיער השרון העבות, שהשתרע בעבר מאזור הירקון ועד למרגלות הכרמל. היער נכרת ברובו במאה ה-19, והושמד כמעט לחלוטין במהלך מלחמת העולם הראשונה, כדי לספק את צורכי העץ של המאמץ המלחמתי הטורקי.
מספר העצים שנכרתו בתקופת המלחמה היה כה גדול, ששתי מסילות רכבת הידועות בשם "רכבת האלונים" נסללו על מנת להוביל את העצים הכרותים.
איך מגיעים?
הפארק משתרע בין כביש 4 לים - בין חדרה לנתניה. בשל ההפרדה המלאה בין נתיבי הכביש, הגישה לבריכת יער אפשרית מכיוון צפון בלבד, ועל הבאים מדרום לנסוע עד הרמזור שבכניסה הדרומית לחדרה (רח' ביאליק) ולבצע פניית פרסה. מהרמזור יש לנסוע כ-2.3 ק"מ דרומה, ולפנות ימינה לתחנת הדלק "דור אלון". את הרכב מחנים בחניה שמאחורי תחנת הדלק, וצועדים דרומה בשביל הלא מסומן הסמוך לשלט "חניון בריכת יער".
לאחר כ-400 מטרים מגיעים למגדל אבן גבוה אשר נבנה במהלך המרד הערבי (מאורעות 1939-1936), מתוך ניסיון למנוע חבלה במשאבה ששאבה מים מהבריכה לצורך השקיית הפרדסים של המושבה חדרה.
המשך השביל מוביל אל הבריכה עצמה, והצעידה היא על סוללת עפר – זכר לתקופה שבה נעשה ניסיון (שלא צלח) להפוך את הבריכה לבריכת דגים.
סוללת העפר חוצה את הבריכה לאורכה, ומובילה אל "מנהרת הקנים" ואל דיונות החול בצידה הדרום-מזרחי של הבריכה - אך בשנים גשומות כמו זו, השביל נקטע והמשכו נמצא מתחת למים. משום שמדובר בשמורת טבע המגינה על בית גידול לח ייחודי, הכניסה למים אסורה.
מכאן ניתן לחזור באותה הדרך ולהמשיך לטייל בשבילים האחרים שבפארק. כל המסלולים אינם מסומנים, למעט "שביל ישראל" שחוצה את הפארק, והליכה בו לכיוון צפון תוביל אל שולחנות פיקניק. מומלץ לטייל במקום גם בסוף החורף, אז הפארק מתמלא בפריחת כלניות.
הטיול קליל, והכניסה לפארק אינה כרוכה בתשלום. הבערת אש בכל שטח הפארק אסורה, ויש להקפיד שלא להשאיר אשפה בשטח (למרבה הצער, תפגשו בטיול אשפה רבה שאלו שטיילו לפניכם כבר השאירו).
