אחרי כמעט שנתיים בדרכים, הגר רשף (21) שבה לאחרונה לישראל לאחר שסיימה להקיף את יבשת אוסטרליה בקרוואן ישן ומטופל היטב שעונה לשם שירלי. "זה היה המסע שלי, אבל ידעתי שהוא זמני", סיפרה הגר בשיחה עם ynet. "אוסטרליה הייתה חוויה מטורפת, אבל תמיד ידעתי שזה לא לנצח. רציתי לראות את כל היבשת, וכשהגעתי לנקודה שבה הרגשתי שסגרתי מעגל היה לי ברור שזה הזמן להמשיך הלאה".
הגר רשף עושה את ישראל
(צילום: הגר רשף)
רגע לפני שנחתה בישראל הגר החליטה לעצור לכמה ימים בתאילנד. "רציתי חוויית מעבר, קצת להרגיש שוב את הישראלים לפני שאני חוזרת לארץ, זה היה שלב ביניים מושלם", הסבירה. "ידעתי שישראל הולכת להיות קפיצה חדה מדי אחרי כל כך הרבה זמן באוסטרליה, וקופנגן, עם עברית מכל עבר, הייתה כמו להרטיב את הרגליים לפני הקפיצה למים. פגשתי שם חברים מהטיול, דיברנו שעות על ישראל, על החזרה, והתחלתי להרגיש שוב בבית עוד לפני שהמטוס נחת. זה עזר להפחית את הפחדים ולחזור עם אנרגיה טובה".
איך היה המפגש עם ההורים?
"אמא שלי כמעט חנקה אותי בחיבוק, לא משנה כמה דיברנו בשיחות וידאו, זה לא אותו דבר. כשהגעתי – התחלתי לבכות כמו תינוקת. הכול פתאום הציף אותי.
אבל מעבר לרגש המשפחתי, הייתה גם התמודדות עם המציאות הישראלית. "עוד מהמטוס ראיתי את שלטי החטופים והמלחמה. זה היה רגע עוצמתי. אני רגילה להיות מעודכנת מרחוק, אבל פתאום להיות פה, בתוך כל זה – הרגשתי משהו אחר. זה גם חיזק בי את ההבנה שזה באמת הבית שלי".
כמה ימים לאחר הנחיתה הגר כבר חיפשה הרפתקה חדשה. "רציתי לפגוש את החברים שלי בפסטיבל 'מעבר למיקו' באזור ים המלח – זה פסטיבל של התפתחות אישית. היה חיבור מדהים ותוך שנייה הרגשתי שוב בבית".
משם היא המשיכה אל המדבר. "היה ברור לי שאם אני כבר בדרום, אני לא מפספסת את הגבים שהתמלאו אחרי שיטפונות. הלכתי לבדוק את בריכת צפירה, והבנתי שהגעתי בתזמון מושלם. הגעתי, הסתכלתי על המים ואמרתי – אין מצב שאני לא קופצת. זה הרגיש כמו אמבטיית קרח. השחרור המטורף, הצרחה שמגיעה מהגוף בלי שליטה, וההד שחוזר מהמצוקים – זה רגע שלא אשכח בחיים.
"הייתי שם לבד במשך שעה, רק אני והמים הקרים. בהתחלה היה לי קר כל כך שלא הצלחתי לנשום, אבל אז הבנתי שאני חייבת לזוז. התחלתי לרקוד במקום, לשים מוזיקה בפול ווליום ולחמם את הגוף. זה היה רגע של טירוף מוחלט, לבד בטבע, במדבר השקט – ואני רוקדת כמו משוגעת, מחממת את הדם ומרגישה חיה מתמיד".
ואז, כמובן, הגר פגשה מטייל נוסף שהגיע למקום. "פתאום אני שומעת קול מאחורי – 'קפה?'. אני מסתובבת ורואה בחור עם כיפה וראסטות, מחייך ומחזיק ביד גזיה קטנה. ברור שנעניתי להזמנה, לשבת על שפת הבריכה, לשתות קפה חם עם נוף מדברי זה רגע קסום".
בריכת צפירה בצפון מדבר יהודה, היא פנינת חמד בראש המפל של נחל צאלים, בגובה של כ-300 מטר מעל פני הים. המסלול אל הגב קצר יחסית ונמשך שלושה וחצי קילומטרים הלוך-חזור, אולם הוא כולל סולם יתדות מאתגר שלא מתאים לכל אחד ובטוח שלא למשפחות עם ילדים קטנים.
איך מגיעים? מערד נוסעים בכביש לכיוון כפר הנוקדים הממוקם מאחורי המצדה מכיוון ערד. משם ממשיכים בדרך לכיוון חניון הלילה של ברכת צפירה, או כותבים בווייז "חניון לילה ברכת צפירה". מהחניון יורדים בדרך מסומנת בשחור, ואז פונים מזרחה בשביל כחול. אחרי כ-200 מטר, יש פיצול ימינה לשביל ירוק קצר שמוביל לבריכת צפירה. בסיום הטיול שבים לאותו חניון בדרך שבה הלכנו. מומלץ לעלות עוד 300 מטר לתצפית מרהיבה על נחל צאלים. במקום אין שירותי הצלה והרחצה היא באחריות המטיילים. לפני היציאה לדרך חובה להתעדכן בתחזית מזג האוויר.
הגר רשף בבריכת צפירה
(צילום: הגר רשף)
לאחר המלצת הטיול של הגר השיחה גלשה באופן טבעי בחזרה להרפתקאות שעברה ביבשת החמישית. "אוסטרליה זה עולם אחר", אמרה הגר. "זה מרחבים אינסופיים ודרכים שלא נגמרות. לפעמים נוסעים 10 שעות בלי לפגוש נפש חיה. בארץ אתה נוסע שעתיים ואתה כבר במדבר. זה מטורף. הכל פה קטן אבל צפוף באנרגיות טובות. אנשים תמיד מחייכים, תמיד מוכנים לעזור".
מה ההבדל המרכזי לדעתך בין שתי המדינות?
"באוסטרליה האנשים נחמדים מאוד ומנומסים, אבל יש גם קצת ריחוק. בישראל, אתה תיכנס לתחנת דלק באמצע שום מקום ויעצרו אותך לשיחה, יציעו לך קפה, ואחרי חמש דקות כבר יספרו לך על הדודה שלהם. יש משהו חם וחברתי בישראל שאין בשום מקום אחר.
"הטבע פה אחר – זה לא ג'ונגלים ונחלים ענקיים, אבל כל צוק וכל גבעה מספרים סיפור. אני מרגישה יותר מחוברת לפה, כאילו האדמה מדברת אליי. במיוחד כשאתה נמצא לבד, במדבר, ופתאום הכל שקט מסביב – זה רגע שאין לו תחליף".
מה התחנה הבאה?
"כל פעם שאני חושבת שאני חוזרת לשגרה, אני מוצאת את עצמי מתכננת טיול חדש. אבל בינתיים – אני חורשת את הארץ. יש פה יופי מטורף שאנחנו לפעמים שוכחים להעריך. אני בונה לעצמי כאן בית, אבל עדיין רוצה להמשיך לחיות בסגנון הנוודות – לקנות וואן, לשפץ אותו ולצאת למסעות. יש בארץ כל כך הרבה מקומות מטורפים – אני רוצה לחקור אותם. כל פעם שאני חושבת שאני חוזרת לשגרה, אני מוצאת את עצמי מתכננת טיול חדש. אולי לדרום אמריקה".
אחת היוזמות המבורכות של הגר היא קבוצת וואטסאפ לנשים מטיילות. "רציתי ליצור קהילה בטוחה למי שרוצה לטייל לבד, לשתף מסלולים ולעזור אחת לשנייה. אני מסננת כדי שזה יישאר רק לנשים, והחלום שלי שזה יגדל לקהילה תומכת". כדי להיכנס לקבוצה צריך לכתוב להגר הודעה באינסטגרם. בחודש הבא, ב-21 במרץ, ייערך מפגש ראשון של הקהילה במתחם וולנס ביישוב חופית שבעמק חפר.
הגר הוסיפה ואמרה כי כאישה שמטיילת הרבה לבדה היא נזהרת ותמיד נושאת איתה גז פלפל. "הכי חשוב זה שאני מקשיבה לאינטואיציה שלי", סיכמה. "אם משהו לא מרגיש לי טוב – אני פשוט לא נשארת שם".
