שנים ארוכות הסתתרה נביעת מי הגופרית של עין גופרה מתחת לפני הכינרת. רק ירידת מפלס האגם בשנים האחרונות חשפה מחדש את הבריכה הקטנה, שהפכה במהירות לאחד המקומות המסקרנים בקרב מטיילים בצפון. חן יוסף, בלוגרית המעיינות הוותיקה, החליטה לבדוק אם ההתלהבות ברשת באמת מוצדקת – וחזרה עם המלצה, אבל גם עם לא מעט הסתייגויות.
בלוגרית המעיינות בטבילה ביקורתית
(באדיבות חן יוסף)
"נתקלתי בפוסט של אחד המטיילים באינטרנט ופתאום ראיתי מקום שלא הכרתי בכלל", מספרת חן בשיחה עם ynet. "אמרתי לעצמי: איך יכול להיות שיש מקום כזה יפה ומיוחד ליד הכינרת, ואני בכלל לא מכירה אותו? לא הייתי בו ולא שמעתי עליו". היא צוחקת. "מיד התחלתי לחפש מידע ולהבין מה הסיפור שלו".
לדבריה, מהר מאוד התברר לה שהמעיין האסתטי כלל אינו חדש. "הבנתי שהבריכה הזאת הייתה קיימת כל השנים, אבל היא פשוט הייתה מתחת למים. אי אפשר היה לראות אותה, אי אפשר היה להיכנס אליה ואי אפשר היה בכלל לדעת שהיא שם. כשהמפלס ירד, היא נחשפה מחדש. המקום הוסדר והונגש למבקרים, אבל הנביעה הטבעית עצמה נשארה בדיוק כפי שהייתה – חיה, קיימת ומדהימה".
עין גופרה שוכן בחוף גופרה שבחופה המזרחי של הכינרת. מדובר בנביעת מי גופרית חמימים, שמושכת אליה מטיילים סקרנים המבקשים לשלב רחצה במעיין עם בילוי על שפת האגם הלאומי וצילומים לרשתות החברתיות.
מתאים גם לקמפינג
(צילום: באדיבות חן יוסף)
בדרך אל החוף
(צילום: באדיבות חן יוסף)
"ראיתי שכתבו שהמקום מסריח", היא אומרת בחיוך. "נכון, אלה מי גופרית ויש להם ריח אופייני, אבל זה ממש לא ברמה שחששתי ממנה, כמו בעין ג'ונס למשל. גם המים לא חמים מאוד. הם חמימים, אפילו פושרים. לכן הכי נעים להגיע בבוקר או לקראת הערב. באמצע יום קיץ חם פחות כיף להיכנס, ובחורף אני גם לא בטוחה שהם יהיו חמימים מספיק".
אזור הכינרת נחשב לאחד האזורים הפעילים בישראל מבחינה גיאותרמית. לאורך קווי השבר הסמוכים לאגם פורצות נביעות טבעיות של מי תהום, המתחממים בעומק האדמה ועשירים במינרלים, ובהם גם גופרית. חלק מהמעיינות הללו, כמו חמי טבריה, עין נון ועין גופרה, מוכרים כבר עשרות שנים, בעוד אחרים כוסו לפרקים במי הכינרת. כאשר מפלס האגם יורד בעקבות תקופות שחונות, נחשפות לעיתים נביעות, בריכות טבעיות ושרידים הידרולוגיים שהיו מוסתרים מתחת למים. מנגד, לאחר חורפים גשומים ועליית מפלס הכינרת, חלקם עלולים להיעלם שוב מתחת לפני המים.
חן הגיעה למקום בשעות הבוקר, לפני שהחום הכבד והעומס של אמצע היום השתלטו על החוף. "רציתי לראות את הנביעה בעיניים, והיא באמת מצטלמת יפה מאוד – אפילו יותר מבמציאות. אם כבר נמצאים באזור, בהחלט שווה לעצור ולהיכנס אליה, אבל אני לא בטוחה שהייתי נוסעת במיוחד רק בשביל הבריכה הזאת".
לדבריה, דווקא בשעות אחר הצהריים המעיין מקבל אופי אחר. "אני חושבת שבשקיעה זה יכול להיות מקום מהמם. יש שם אווירה מאוד נעימה, וכל האזור נראה אחרת".
ואם אתם כבר באזור הכינרת:
אחד היתרונות הגדולים של המקום, היא אומרת, הוא דווקא החוף שמקיף אותו. "זה חוף מוסדר של איגוד ערים כינרת. יש שירותים, מקלחות, פינות ישיבה מוצלות, אפשר לעשות קמפינג, ויש גם קפה-בר קטן על החוף. ראינו הרבה צעירים שישנו שם באוהלים ופחות משפחות. הייתה אווירה ממש כיפית".
"חייבים להבין שמדובר במקום קטן ורדוד. זאת לא בריכה ענקית שאפשר לבלות בה שעות. באים, מתלהבים, טובלים קצת, מצלמים וממשיכים הלאה"
לדבריה, העובדה שמדובר ב"חוף שקט" מורגשת היטב. "הכול היה נקי ומסודר. אין בוקסות ואין מוזיקה חזקה. אם מישהו מפעיל רמקולים, יש אכיפה ויש למי לפנות. מבחינתי זה אחד היתרונות הגדולים של המקום".
לצד המחמאות, יוסף גם מבקשת לצנן מעט את גל ההתלהבות סביב המעיין. "חייבים להבין שמדובר במקום קטן ורדוד. זאת לא בריכה ענקית שאפשר לבלות בה שעות. באים, מתלהבים, טובלים קצת, מצלמים וממשיכים הלאה. מבחינתי זאת יותר עצירה נחמדה כחלק מיום בכינרת מאשר יעד שנוסעים אליו במיוחד".
ובכל זאת, היא מודה שיש משהו מרגש בעצם הגילוי. "במדינה קטנה כמו שלנו כבר לא קל למצוא מקום חדש בטבע. לכן, גם אם מדובר במעיין צנוע, עצם זה שפתאום נחשף עוד מקום שאפשר להגיע אליו – זה כבר כיף גדול".
איך מגיעים? נוסעים מקיבוץ עין גב צפונה על כביש 92 עד לחוף גופרה, או פשוט רושמים "חוף גופרה" ב-Waze. הכניסה לחוף מוסדרת. לאחר שיורדים במדרגות אל החוף, המעיין נמצא סמוך מאוד לכניסה. אפשר להגיע גם בתחבורה ציבורית ולהיכנס רגלית. החניה במקום בתשלום.
