ברוכים הבאיםלשמורת עין גדי
(צילום: יובל דקס, רשות הטבע והגנים)
נווה המדבר עין גדי הוא הגדול בארץ והוא כולל את קניוני הנחלים דוד וערוגות, הזורמים כל ימות השנה, ואת המצוקים הנישאים ביניהם. יש בו מעיינות ומפלים, ולמרגלות המצוקים – ביתם של היעלים ושפני הסלע, זורמים פלגי המים.
אבל כעת מגיעה ההפתעה הגדולה: מדי שנה מגיעים לשמורת עין גדי כ-700 אלף מטיילים. לדברי דודי גרינבאום, מנהל השמורה, רובם המכריע של המטיילים פוקדים את נחל דוד ורק מעטים מגיעים לנחל ערוגות. והנה עוד משהו: מבין אלו שמגיעים לנחל דוד, הרוב הגדול מסתפק בביקור בחלק הראשון של המסלול בלבד – המפל הראשון או זה שלאחריו. בקיצור, רוב המטיילים מגיעים עד עין גדי רק כדי לצעוד קילומטר לכל כיוון בנחל דוד, ובכך מפספסים עולם ומלואו של חוויות ומראות. כדי שתוכלו ליהנות מכל הטוב שבשמורה, שמציינת השבוע 50 שנה להכרזתה, הכנו עבורכם מדריך מפורט.
המפלים שאליהם ברח דוד המלך
בשטח השמורה נובעים ארבעה מעיינות: מעיין דוד נובע באפיק נחל דוד, מעיין ערוגות נובע באפיק נחל ערוגות, ומעיין עין גדי ומעיין שולמית נובעים על המדרונות בין שני הנחלים. לארבעת המעיינות ספיקת מים מרשימה העומדת יחד על כ-3.5 מיליון מ"ק בשנה. מקור המים הוא במי גשמים היורדים בהרי יהודה, מחלחלים למי התהום, זורמים מזרחה מתחת לפני הקרקע ובוקעים למרגלות מצוק ההעתקים – אל מול ים המלח.
כמויות מים אלו הזורמים בנחלי עין גדי הופכים את השמורה למוקד משיכה לבעלי חיים רבים. היעל הנובי מותאם לחיים באזורי מצוקים וסלעים – והשמורה היא ביתו של עדר יעלים מן הגדולים בארץ, המונה מאות פרטים. בולטים כאן מאוד גם שפני סלע שמתצפתים על המטיילים בשבילים, ויונקים אחרים כגון שועלים, זאבים ועטלפים הם פעילי לילה. בשמורה אף תועדו 16 מינים שונים של עטלפים. עד סוף שנות ה-90 אף נצפו כאן נמרים – אך למרבה הצער הם ככל הנראה נכחדו מאז. במצוקים מקננים עופות דורסים כגון נשר, וציפור שכיחה מאוד היא הטריסטרמית שצבעה שחור וכנפיה כתומות.
אחד המסלולים בשמורה הוא כאמור מסלול נחל דוד – שהוא אחד מהנחלים המרהיבים במדבר יהודה, וגם אחד הנחלים הקצרים – אורכו כעשרה קילומטרים בלבד. הנחל נקרא על שם דוד המלך, אשר ברח מפני שאול בין היתר גם לאזור עין גדי שבו זורם הנחל.
לאלו שבאים עם עגלות או מתקשים בהליכה, רשות הטבע והגנים הכשירה בנחל דוד שביל נגיש, המאפשר לכל אחד לצפות במפל ובבריכה התחתונה של נחל דוד. כעבור 400 מטר של השביל הנגיש כבר תוכלו לפגוש במפל הראשון ולהשתכשך במימיו. מכאן, המשך המסלול הוא ברמת קושי קלה-בינונית ומיועד למי שאינו מתקשה בהליכה.
בשלב מסוים במהלך ההתקדמות במעלה הדרך מתגלה בפני המבקרים מראה עוצר נשימה – שרשרת המפלים המרכיבים את החלק התחתון של הנחל, מהמפל הקטן שתושבי קיבוץ עין גדי משתמשים במימיו, ועד למפל דוד (המכונה לעתים גם "מפל שולמית") המרשים שגובהו 30 מטרים. בתחתית המפל שבשיא המסלול מצויה בריכה גדולה המתאימה לרחצה, ובצמוד לה אזור ישיבה מוצל מתחת למדף הסלע.
מי שמעוניין בטיול אתגרי יותר יוכל להמשיך מכאן אל המסלול למטיבי לכת של נחל דוד עליון. המסלול ממשיך מכיוון מפל דוד במעלה ההר לכיוון מעיין שולמית ומערת דודים המרהיבה - מערה קטנה ואינטימית שעוטה על קירותיה צמחי שערות שולמית, המטפטפים מים ללא הרף. לאורך המסלול יש אפשרות להיכנס למעיינות ולבריכות, ולצפות בנוף מהפנט של ים המלח.
הטיול אל מערת דודים מוגדר בינוני-קשה ואינו מתאים לילדים קטנים. הטיול כולל הליכה בשביל תלול וירידה במצוק באמצעות דרגיות ברזל. השבילים בנחל דוד משולטים היטב ואינם מסומנים בסימון שבילים צבעוני בשטח. מומלץ לשלב במסלול גם את שרידי המקדש הכלקוליתי שנמצא בקרבת מקום, וכן את מעיין עין גדי שלידו ניתן להתרשם מבריכות האגירה העתיקות ומטחנת הקמח.
הבריכה והחלון שמככבים באינסטגרם
בעונת החורף, מומלץ למטיילים אתגריים במיוחד להתחיל את הטיול דווקא בחלקו העליון והיבש של נחל דוד – ולהגיע משם אל מפל החלון, שבראשו גב שמתמלא אחרי שיטפונות במים צלולים ונוף מרהיב של ים המלח.
הגב, שאחרי שיטפונות החורף ממשיך "להחזיק" מים עד האביב, נוטה לככב בשנים האחרונות בחשבונות אינסטגרם של מטיילים רבים בשל מראהו הייחודי – בריכת מים צלולה ששוכנת בין סלעי ענק, מול מעין חלון סלע גדול הצופה אל נחל דוד וים המלח. אבל בשביל התמונה הנכספת צריך להתאמץ.
אורך המסלול האתגרי כ-5.5 ק"מ והוא כמעט מעגלי (בסוף נדרשת הקפצה קלילה או הליכה של כקילומטר לצד הכביש). מתחילים בקצה האחורי (המערבי) של בית ספר שדה עין גדי הסמוך לשמורה, אך לפני כן יש לעבור בכניסה לשמורה כדי לשלם – ומומלץ גם לאסוף דפדפת מידע עם מפת המסלול המפורטת.
החלק הקשה ביותר במסלול נמצא בתחילתו: עלייה מעט זדונית לאורך השביל המסומן בשחור, שאורכה כ-700 מטר. בפיצול השבילים הראשון פונים שמאלה אל "שביל צפית" (סימון אדום) שעובר על שפת המצוק, והולכים לאורכו עוד כקילומטר עד לפיצול עם שביל בסימון שקוף שיורד אל גב החלון. עד שמגיעים לכאן – לא ממשיכים מיד לשום מקום. פשוט יושבים שעה ארוכה ומתמסרים למראה המהפנט.
אחרי ששבעים מהנוף, חוזרים למעלה וממשיכים עם השביל האדום כמה עשרות מטרים עד למפגש עם שביל מסומן בירוק – שהוא למעשה המשך של "שביל צפית". פונים שמאלה וצועדים כעת על שפת המצוק בצידו השני של נחל דוד, עד שמגיעים לתצפית מרהיבה מלמעלה על המקדש הכלקוליתי. מכאן מומלץ לרדת לפי השילוט אל הנחל, דרך מערת דודים, ועל הדרך להרוויח גם את המסלול המוכר ושופע המים של נחל דוד – עד לשערי השמורה.
משך הטיול 6-4 שעות והוא מיועד למטיבי לכת בלבד. אם אתם עם רכב אחד, עם ההגעה לקופות השמורה ניתן לנסות לתפוס טרמפ בחזרה אל החניה ליד בית הספר שדה – או פשוט לעלות אליו רגלית בהליכה זהירה לצד הכביש. מדובר במרחק של קילומטר.
אם אתם במוד ממש אתגרי – שמורת עין גדי מציעה גם מספר מסלולים שכוללים עלייה אל רמת המדבר שמעל מצוק ההעתקים – מה שמבטיח תצפית בלתי-נשכחת אל נופי השמורה, ים המלח ומדבר יהודה. בשטח השמורה חמישה מעלות, בהם גם מעלות עתיקים שנפרצו בתקופות קדומות כמו "מעלה הציץ" (מעלה עין גדי) הנוח יחסית להליכה שמתנשא מעל נחל דוד, ו"מעלה האיסיים" התלול שמתנשא מעל נחל ערוגות. בצידו השני של נחל ערוגות נפרץ בשנת 1963 "מעלה בני המושבים" על ידי חניכי תנועות הנוער – ועד היום הוא נחשב לאחד משבילי הטיול המסומנים התלולים והקשים בארץ.
"מכל פסגה יש נוף מיוחד עם זווית ראייה שונה של השמורה", אומר הפקח מתן בוגומולסקי. אבל אם צריך לבחור מעלה אחד, הוא ממליץ לטפס ב"מעלה ישי" – שמוביל אל פסגת הר ישי המתנשא לגובה של 600 מטרים מעל ים המלח, ומציג תמונה פנורמית מדהימה של הים והרי מואב שמעליו מצד אחד, ומדבר יהודה מהצד השני.
את הטיפוס להר ישי מומלץ מאוד לשלב עם ביקור בגב החלון, ואחריו ירידה אל נחל דוד כפי שתואר קודם וסיום בקופות השמורה. גם מסלול זה מתחיל בקצה האחורי של בית ספר שדה עין גדי. עולים בשביל המסומן בשחור, אך הפעם לא פונים שמאלה בפיצול השבילים אל "שביל צפית" – אלא ממשיכים ימינה בעקבות הסימון השחור. העלייה מובילה אל מפגש עם שביל מסומן בירוק – וכאן פונים ימינה אל השביל העולה בתלילות לפסגת הר ישי. הירידה חזרה היא באותו השביל – וכשמגיעים שוב אל צומת השבילים ממשיכים ימינה עם השביל הירוק (לא חוזרים אל השביל השחור) שמתחבר אל "שביל צפית" סמוך לירידה אל גב החלון.
35 צפייה בגלריה
בריכת מים בין סלעי ענק ונוף לים המלח בגב חלון
(צילום: מתן בוגומולסקי, רשות הטבע והגנים)
הטיול במסלולי המעלות מתאים אך ורק למטיילים מטיבי לכת שמנוסים בטיולי הליכה בשטח בכלל – ובמדבר בפרט. הטיול מומלץ רק בין אוקטובר למאי, בימים שאינם חמים במיוחד וללא סכנת שיטפונות. אין להתחיל טיול במסלולי המעלות לאחר השעה 9:00 בבוקר – ובשל קושי המסלולים ואורכם חובה ליידע את צוות השמורה על הכניסה אליהם.
גליצ'ה לילדים ומעיינות למטיבי לכת
בניגוד לנחל דוד, נחל ערוגות שגם זורם בשמורת עין גדי הוא נחל ארוך (כ-46 קילומטרים) ובעל אגן ניקוז גדול של יותר מ-230 קמ"ר. יובליו העליונים מתחילים ממזרח לגוש עציון והר חברון, אך חלקו האיתן שזורם כל השנה הוא רק בקילומטרים האחרונים שלו, לפני ים המלח. בקטע זה הנחל נופל אל קניון עצום שעומקו יותר מ-500 מטר, וזורמים בו מי מעיינות.
בעיניי רבים, הטיול בנחל ערוגות נחשב לאחיו הקשוח, האתגרי והארוך יותר של נחל דוד – וזה נכון בדרך כלל. מסלולי הנחל המעט ארוכים יותר, יביאו את המטיילים אל פינות חמד נהדרות כגון המפל הנסתר, ששוצף מים כל השנה, וגם אל הבריכות העליונות, שנראות כמו ציור ומזמנות טבילה ממושכת.
אולם, לא הרבה יודעים שבנחל הוגדר גם מקטע הנקרא "מסלול הבריכות התחתונות" – שמתאים גם לטיולי משפחות עם ילדים קטנים. נכנסים בשערי השמורה, צועדים כרבע שעה בלבד (כ-700 מטר) עם הסימון האדום ומגיעים לבריכות, באזור המכונה "הגליצ'ה". מכאן מומלץ לבצע את המשך המסלול ממש בתוך המים, בהליכה בעקבות השביל בסימון כחול – ולאחר היציאה מהמים, במפגש עם המשך השביל האדום, פונים ימינה כדי לשוב אל הכניסה.
ואם בכל זאת אתם בשוונג ורוצים לראות גם את המפל הנסתר, כדאי לדעת כי מכאן ועד אליו מדובר בהליכה של כקילומטר וחצי – כלומר 40 דקות בלבד. מדובר במפל יפהפה שגובהו כ-10 מטרים ומתחתיו בריכה גדולה. המפל מכונה "הנסתר" משום שלא ניתן להבחין בו מרחוק, ורואים אותו רק כאשר ממש מגיעים אליו.
מטיילים אתגריים יכולים להמשיך במסלול שמעל המפל הנסתר עוד כקילומטר וחצי אל מעיין הערוגות והבריכות העליונות. כאן נובע הנחל מבין הסלעים, והנביעות יוצרות בריכות ציוריות ורחבות ידיים. עקב המרחק מהכניסה, תמצאו כאן בדרך כלל גם פחות מטיילים.
קללת המוות למי שיעז לגלות את סוד האפרסמון
בסמוך לכניסה לשמורה מסתתר בית הכנסת העתיק של עין גדי – המהווה את גולת הכותרת של מתחם עתיקות עין גדי, שמוגדר כגן לאומי בפני עצמו. עין גדי היה יישוב עתיק ומרכזי לחופו המערבי של ים המלח, ושרידיו – בהם בית הכנסת עם רצפת הפסיפס מהמרשימות שהתגלו בארץ ישראל – מעידים על רצף התיישבות יהודית של יותר מ-1,300 שנה, החל מהמאה ה-7 לפני הספירה ועד המאה ה-6 לספירה.
היישוב בעין גדי נזכר רבות בתנ"ך, בכתבי יוסף בן מתתיהו מתקופת בית המקדש השני, בכתבי חז"ל ובמקורות נוצריים קדומים. היישוב חרב בזמן מרד בר כוכבא – אך השתקם בתקופת התלמוד והיה ל"כפר גדול מאוד של יהודים", כפי שהעיד בכתביו הבישוף אוסביוס, שנחשב לאבי ההיסטוריה הכנסייתית. כשלוש מאות שנה לאחר מכן נשרף בית הכנסת יחד עם הבתים הסמוכים לו מסיבה שאינה ידועה – וננטש.
בתוך בית הכנסת נמצאו בחפירות הארכיאולוגיות מה שנראה כמו ארון קודש ובו שרידים מפוחמים רבים של קלף – אחד מהם פוענח כקטע מראשיתו של ספר "ויקרא". בוודאי תזדעזעו לשמוע שברצפת בית הכנסת הקדומה גם השתמר פסיפס של – לא פחות ולא יותר – צלב קרס. אבל אפשר להירגע: מדובר בתצורה גיאומטרית הנקראת "מיאנדר" שהייתה נפוצה כעיטור בימי קדם, והיוותה סמל למזל טוב ביוון העתיקה (וגם בהודו), הרבה לפני שהמפלגה הנאצית הפכה אותו לסמל של שנאה. בכל זאת, הפסיפס הזה כוסה בשל הרגישות הרבה הכרוכה בנושא, וכיום הוא נמצא במוזיאון רשות העתיקות.
בכניסה לבית הכנסת העתיק מומלץ לבקש (ללא תשלום) את משקפי המציאות המדומה (VR) – ולצאת באמצעותם למסע וירטואלי שיציג את המבנה בימיו המפוארים.
בימי קדם התפרסמה עין גדי בגידול צמח האפרסמון שממנו הופק בושם יקר ששימש למשיחת מלכי יהודה וישראל – ובהמשך נמכר ברחבי האימפריה הרומית ומחירו נמדד בזהב. בפסיפס שנחשף בבית הכנסת העתיק מופיעה גם קללה חמורה ובה איום במוות אכזרי הכולל את בני משפחתו של מי שיעז לגלות לזרים את "רזא דקרתא" ("סוד העיירה" בארמית) – ורוב החוקרים מאמינים שאותו סוד הוא סוד הכנת שמן האפרסמון, שעבר מאב לבנו במרוצת הדורות ונשמר בקנאות.
כעת, 2,000 שנה מאוחר יותר, המבקרים בעין גדי העתיקה מוזמנים גם למשחק "בעקבות סוד האפרסמון" – מרחב בריחה למשפחות שיפגיש את המשתתפים עם הסוד – בעזרת כתב חידה ומשימות שונות. משך המשחק כשעה וחצי והוא מיועד למשפחות עם ילדים יודעי קרוא וכתוב. המשחק מוצע בסופי שבוע – בהזמנה ובתשלום מראש (80 שקלים לערכה עבור עד שישה משתתפים).
ואם אתם מתכננים לבקר בבית הכנסת העתיק – זו גם הזדמנות מעולה להכיר את "השביל הנאה". הכול התחיל ביוזמה של אנשי שמורת הטבע להכשיר שביל הליכה פונקציונלי שיחבר בין שלושת מוקדי השמורה: נחל דוד, בית הכנסת העתיק ונחל ערוגות. אך במהרה הסתבר כי בשל יופיו וייחודו, מטיילים רבים אימצו אותו כשביל טיול בפני עצמו.
"השביל הנאה" מציע מבטים לעבר מצוק ההעתקים במזרח וים המלח במערב, ולאורכו הוצבו שלטי הסבר מרתקים עם עולם הטבע וההיסטוריה בשמורה. השביל נוח להליכה, והחלק שבין נחל דוד לבית הכנסת נגיש לכיסאות גלגלים – מה שמאפשר שילוב של שביל זה עם השביל הנגיש בנחל דוד עצמו. השביל מתחיל בחניית נחל דוד ומסתיים בחניית נחל ערוגות ואורכו כ-2 קילומטרים.
חשוב לדעת!
- הכניסה לשמורה בתשלום: 28 שקלים למבוגר, 14 שקלים לילד. יש לתאם מראש את הביקור בנפרד עבור כל אחד מהמתחמים – נחל דוד או נחל ערוגות – דרך אתר רשות הטבע והגנים. למתחם עתיקות עין גדי אין צורך לתאם ביקור מראש.
- הכנסת מזון למסלולי הטיול בשמורה אסורה. האכילה מותרת רק בחניונים המיועדים לכך.
- יש לתכנן את הטיולים הרגליים כך שיתחילו בשעות הבוקר המוקדמות ויסתיימו לפני שעות החשכה. השהייה בשטח השמורה בשעות החשכה אסורה. תחילת הליכה במסלול נחל ערוגות הארוך ובמסלול "שביל צפית" (גב חלון) תתאפשר עד 12:00, תחילת הליכה במסלול נחל דוד עליון (מערת דודים) תתאפשר עד 13:30. כניסה אחרונה לנחל ערוגות ב-14:00. תחילת הליכה במסלולי המעלות תתאפשר עד השעה 9:00 בלבד.
- אין להיכנס לאפיקי נחלים ואין לחצותם בימים שבהם מזג האוויר מעונן, ובפרט בימים שבהם קיימת אזהרת שיטפונות. זו סכנת חיים! תיתכן סגירה של חלק מהמסלולים בשמורה בהתאם למזג האוויר.
- חלק ממסלולי השמורה מאופיינים במצוקים ומורדות תלולים. מטעמי בטיחות אין להתקרב למצוקים ואין לנסות לרדת בהם. כמו כן, אין לסטות מהשבילים המסומנים.
- בחודשי הקיץ מומלץ להימנע מטיולים ארוכים ברגל בשעות הצהריים. חובה לצאת לטיול עם 3 ליטרים של מים לפחות לאדם, גם בחורף.
- חשוב להקפיד לשמור על הטבע בשמורה – על החי, על הצומח וגם על הדומם – כדי שנוכל להמשיך ולהנות ממנו. נא לא להאכיל חיות בר משום סוג (גם לא יעלים ושפנים שנראה שמבקשים אוכל), לא לקטוף פרחים, לא לחרוט על סלעים, לא לפגוע בעתיקות ולא לאסוף מאובנים.
- אין במסלולים פחי אשפה. הצטיידו מראש בשקית כדי לזרוק בה את הזבל, וקחו אותה איתכם. לא משאירים אשפה בשטח!
- עישון והבערת אש בשטח השמורה אסורים בשל סכנת שריפות.
- הכנסת כלבים ובעלי חיים אחרים לשטח השמורה אסורה.
