שעת בוקר מוקדמת בערבה, בין מעלה עקרבים לעיר אובות ומתחת להר צין האייקוני, הוקמה במדבר הפראי עיר זמנית. מידברן 2025 נראית כמו פטה מורגנה בלב השממה: שורות של אוהלים, רחובות מאולתרים, מייצגי אמנות ענקיים ואלפי אנשים שרוקדים בגשם.
מידברן 2025 - עיר אוטופית במדבר
(צילום: אסף קמר)
בצד השני של הפלאיה (שטח האירוע – א"ק), נמר (40), נגר-אמן הלבוש כמו פועל תאילנדי עם כיסוי פנים נגד הרוח והחול, עובד במרץ ותוקע בזנטים באדמה הקשה. "התקבלתי לקמפ הלמון טרי כי אמרתי להם שאני אחלה גבר. סמכו עליי וגם יש לי מלא כלי עבודה", הוא מציג את עצמו בקלילות. "המידברן זה המקום הבטוח, אחי. שמים את הילדים בבית, משאירים אותם עם סבא וסבתא, באים וטועמים קצת את טעם החיים".
לשאלה על הקושי הפיזי של החיים במדבר, גם הגבר הקשוח מביע רגשות: "המידברן השנה קריר ויבש. קפוא פה ואני לא מצליח לישון, אני רועד על הרצפה. יש אימונים של מטוסים מעלינו בשמיים ואני לא מבין מה קורה – אבל אנחנו שורדים את זה. נהנים רצח מההקמות. האדמה כאן אכזרית, אני עובד עם קונגו על הבוקר. עוד לא שתיתי קפה – ואני כבר עושה פה בורות".
"היציאה מאזור הנוחות זה הדבר הכי קריטי פה. אתה לא בא להיות בנוח אתה בא להתפתח למצב נסיקה"
בת-אל (26), די.ג’יית ומפיקת אירועים התעוררה מלילה של מסיבות ואבק והיא נמצאת באמצע "שגרת בוקר" קשוחה במיוחד מול עוקב המים. "יש גיגית על האדמה וברזון קטן - לכו תסתדרו על זה 50 איש בבוקר", היא צוחקת ומנסה לנקות את הפנים עם ספוג רטוב. "אלו התנאים וזה כל הכיף ומה שלא הורג – מחשל. היציאה מאזור הנוחות זה הדבר הכי קריטי פה. אתה לא בא להיות בנוח אתה בא להתפתח למצב נסיקה".
"באתי לפגוש את עצמי", בת-אל משתפת אותי בפשטות על הסיבה שלה להגיע למידברן 2025. "באתי לפגוש אנשים שמדברים את אותה שפה ולחוות חוויה חוץ-גופית במרחב מנותק מכל מה שקורה בחוץ ובעיקר – לפגוש את עצמי".
מה גילית?
"שאני כישרונית ברמות. שיש לי אנרגיות מטורפות למרות שכולנו גמורים. שאני פתוחה להרפתקאות. יש לי יצר סקרנות מדהים. מידברן הוא מרחב למפגש אומנים אנשי לב ורוח, אנשי נשמה. מקום שבו אתה מביא את עצמך לידי ביטוי. אם בא לך לקום היום כמו תרנגול – תהיה תרנגול. אם את מרגישה נסיכת הקרח – תהיי נסיכת הקרח".
"כמעט הכל אפשרי, אבל יש גבולות מאוד ברורים, כל מה שפוגע באחר, זה הגבול"
למרות הפתיחות המוטמעת באופן מוחלט באירוע הליברלי, בת-אל מדגישה שלא הכול מותר, ושבעיר האוטופית יש גבולות ברורים גם בתוך המרחב הפתוח. "כמעט הכל אפשרי, אבל יש גבולות מאוד ברורים", היא אומרת. "כל מה שפוגע באחר, זה הגבול. הטרדות מיניות, אלימות. גם איכות הסביבה, אנחנו דואגים למיין פסולת".
ומה עם המלחמה?
"אם המלחמה השפיעה, זה בעיקר בזה שאנחנו פה אחרי שנתיים שלא היה מידברן. האמנות שהובאה לכאן מגיעה גם מהכאב של המלחמה וגם מהרצון לחזור. אבל המרחב הזה לא מדבר מלחמה. הוא מדבר מציאות שאנחנו יוצרים לעצמנו כאן ועכשיו".
טל לבנה (36), היא אשת חינוך ביום-יום, אך במדבר הצחיח היא מובילה את קמפ "מרבד הקסמים", המארגן חתונות ומסיבות חינה של האגדות. "אנחנו קמפ ותיק שנוצר מכמה אנשים רנדומליים שהכרנו בברן הראשון בשנת 2018", היא אומרת בזמן שהיא מכינה לי קפה איכותי במכונת קפה מפנקת, ואני מצטרף אליה לתור למקלחת השטח. "יצאנו לטיול בפלאיה, שתינו מלא מלא ערק והתגבשנו, ומתוך הקבוצה הזו יצא גם סיפור אהבה".
בעלה שומע ומסמיק, וזה ממש לא סיפור האהבה היחיד של המידברן שאני שומע במהלך היום.
שחר אילוק (30), מתכננת מטבחים תעשייתיים מקריית מוצקין, משתפת אותי בחוויה הייחודית שלה במידברן: "זה מקום שבו כל אחת יכולה להיות מי שהיא רוצה, אפילו אם היא לא מעזה לחלום על זה ביום-יום. חיים ביחד בקמפ ומתחברים לאנשים במשך שבוע: ישנים ואוכלים יחד, ומרגישים שייכות כמו משפחה. הכרתי כאן את בן זוגי לפני כמה שנים", היא מחייכת.
וכמו כל ברנר, גם שחר בטוחה שהקמפ שלה "אקווה" הוא הקמפ הכי טוב בעולם. "המידברן מחולק ל-200 קמפים לפחות, ולכל אחד יש את הייחוד שלו", היא צוחקת. "יש כאן סוג של תחרות, כל קמפ רוצה להראות שהוא הכי שווה, הכי מטופח והכי מתוקתק".
במידברן 2025, הממוקם בקצה העולם, יש בעיות קליטה קשות, ועקב השטפונות הדרך חזרה לציוויליזציה חסומה. ואני, קבצן רשת שמחפש קליטה בלב המדבר, מוזמן להתארח בקמפ "אקווה" המושקע והיוקרתי, שהתארגן על צלחת סטארלינק של אילון מאסק שמאפשרת לי לשלוח חומרים למערכת.
כמה זה עולה?
"כרטיס כניסה - 1,370 שקל, ודמי קמפ - 1,800 שקל נוספים, ויש עוד הוצאות", מסבירה שחר. היא מדגישה שהתנאים הטובים במידברן עולים כסף: "זוג יכול לקחת טיסה עם מלון בחו"ל, ואנחנו מעדיפים לבוא למידברן. עוזבים עבודה, לוקחים חופש, ומשלמים 4,000 שקל בשביל לישון באוהל במדבר, לאכול אבק ולנשום".
במסגרת חוקי הצילום המוגבלים במידברן, שחר מתעדת ברשתות את שגרת יומה ללא פילטרים. "אני מצלמת את חיי היומיום במידברן, כמו תהליך שטיפת הכלים ושימוש במים אפורים, לא רק את המסיבות והדברים היפים. קשה לחיות כאן ולשמור על טיפוח. מראש הבאנו הרבה חבילות מגבונים, ויש לנו מקלחת שווה בקמפ ואפשר לחמם מים חמים בקומקום, אבל תוך שלוש דקות אני מרגישה מטונפת שוב", היא צוחקת.
ענן אבק מכסה את המדבר, ואילן שרמן (50), מוביל מחלקת הנגשה, לוקח אותי לסיבוב רכוב כמו VIP בארט-קאר מפנק, אופנוע ישן עם סירה שקיבל מנוע חשמלי. הוא מדבר כמתנדב, כמהנדס, וגם כאדם ששרד את ה-7 באוקטובר.
"ההובי שלי זה לבנות כלי רכב משוגעים כאלה שלא רואים כל יום. המידברן מאפשר לי לשתף את הגיפט הזה עם עוד הרבה אנשים. בגלל זה אני גם מוביל מחלקת הנגשה, ומביא כל מיני כלים משוגעים לכל מיני חבר’ה עם צרכים מיוחדים, שאחרי זה נוסעים בעיר ומשתוללים בחול. אין כיף גדול מזה.
"אנחנו עובדים כתף אל כתף עם עמותות אחרות כמו 'גרוטראלי', בונים רכבים מדהימים כדי לעזור לכל החיילים הפצועים וכל מי שצריך הנגשה ובא לאירוע. אנחנו רוצים להזמין את כל החבר'ה עם צרכים מיוחדים, או כל מי שחושש להגיע מסיבה כלשהי בספקטרום הפיזי, ולהוכיח שדווקא במקום הקשוח הזה אנחנו יכולים ביחד להתגבר".
שרמן הוא חלק מקבוצת המארגנים של מידברן 2024 ששרדו את הטבח במתקפת החמאס בשבת השחורה, שבה נרצחה ד"ר חגית רפאלי-מישקין ז"ל.
"מידברן 2025 מבחינתי זה אירוע מיוחד, אירוע של ניצחון. אנחנו, חברי ההפקה שורדים של המסיבות בשביעי באוקטובר, להגיע לפה לבנות את העיר מחדש 'על מלא': מעגל של קמפים מטורפים, 900 דונם של עיר ו-170 דונם של שטח בנוי, להגיע לפה זה מבחינתי ניצחון ענק".
