לטייל בעקבות מורשת קונרד שיק בירושלים
(צילום ועריכה: רון פלד)
קונרד שיק היה אחת מהדמויות הססגוניות והמרתקות של ירושלים של המאה ה-19. הוא שרטט מפות, בנה מבנים, דגמים של מבנים, תכנן את שכונת מאה שערים, גילה את כתובת השילוח בעיר דוד והרשימה עוד ארוכה. בחודש שעבר ציינו את יום הולדתו ה-200 ולכבוד כך יצאנו לטיול בעקבות מורשתו.
סמוך לגן הקבר ולשער שכם בירושלים נמצא רחוב קטן וצר בשם קוֹנְרָד שִׁיק. דבר מגודלו של הרחוב אינו מעיד על דמותו של האיש הענק ורב הזכויות הזה. שיק נולד בינואר 1822 למשפחה נוצרית בגרמניה. ב-1846, כשהיה בן 24, יצא מבאזל עם שותפו כריסטיאן פלמר למסע אל ארץ הקודש. השניים הפליגו לטורקיה ומשם לנמל יפו. את הלילה הראשון בישראל העבירו אצל סוחר ארמני באסם קטן ודחוק לצד סוס וחמור.
כשעלה בדרך יפו-ירושלים ההיסטורית, רכוב על סוס, הוא התענה ללא הפסקה מכאבים, פיו התמלא אבק, ושפתיו נסדקו מהיובש. כאשר נכנסו בשער יפו אל העיר העתיקה הוא נמחץ אל הקיר על ידי חמורים עמוסים בארגזים ובחבילות שהיו בדרכם החוצה. אירוע זה נכתב בדברי זיכרונותיהם של נכדיו ומתואר בספר "ירושלים של שיק" שכתבה מורת הדרך ד"ר שירלי גרץ.
כאשר הצליח לבסוף לפקוד על גופו המאובן לרדת מהסוס, רגליו רעדו וריח ריקבון של בשר צרב באפו, שלא לדבר על מיצי הקיבה שאיימו לפרוץ החוצה. ואז אירע הקשה מכל, קופסה עליה שמר מכל משמר נמחצה ונהרסה. מה הדבר שהיה כה חשוב בקופסה? כובע הצילינדר היקר ששיק סחב עימו כל הדרך מאירופה, כי איך יוכל לעשות את עבודתו כמיסיונר ללא כובע צילינדר? באותו רגע של ייאוש, כשבידיו הכובע ההרוס, הבין שעדיף לו להיכנס לירושלים כצליין פשוט ולא כאדון.
זה המקום לציין ששיק נשלח לירושלים על ידי המיסיון של סנט קרישונה, גבעה ליד באזל, והתפקיד הראשון שהוטל עליו היה להקים את "בית האחים", סוג של בית מלאכה שבו ילמדו השליחים את הילדים מלאכות מועילות כגון נגרות ונפחות. הוא היה אמור לשמש דוגמה נוצרית טובה ובכך להיטיב עם תושבי ירושלים. אולם ירושלים של 1846 לא הייתה מקום מסביר פנים, ושיק ושותפו פלמר סבלו מאוד. הם בקושי הצליחו לתקשר עם השכנים, התקשו להתרגל לתנאי היום-יום, שהיו כה שונים מאירופה, נאלצו לתחזק חזית נגד עדות נוצריות אחרות שלא ממש אהבו בלשון המעטה את חדירתם אל העיר שלהם.
16 צפייה בגלריה
האזור בעיר העתיקה שבו התגורר שיק במשך 30 שנה לפני שבנה בנית ברחוב הנביאים של ימינו
(צילום: רון פלד)
16 צפייה בגלריה
האזור בעיר העתיקה שבו התגורר שיק במשך 30 שנה לפני שבנה בנית ברחוב הנביאים של ימינו
(צילום: רון פלד)
לאחר ארבע שנים, שיק החליט שנמאס לו לעבוד בתנאים כאלה ועבר לעבוד עבור החברה הלונדונית לקידום הנצרות בקרב היהודים - המיסיון הבריטי. מדובר בגוף שהיה פעיל מאוד בירושלים של אמצע המאה ה-19. על אף האנגלית הקלוקלת שלו, הצליח שיק להתברג מצוין בבית התעשייה, שם לימד את התלמידים חריטה על עץ, וביחד הם הכינו מזכרות, רהיטים ועוד דברים שאפשר היה למכור.
מבנה בית התעשייה שברחוב הכנסיות בעיר העתיקה, שם התגורר שיק בקומה העליונה, מכונה עד היום דאר שיק, כפי ששירלי ואני הצלחנו לראות בחוזה של אחד הדיירים במתחם. שיק התבלט בכישרונו כבעל מלאכה יצירתי ואדם בעל יכולות למידה אוטודידקטיים יוצאי דופן. מהר מאוד הוא בנה לעצמו שם של חוקר רציני, והתבקש לא פעם לעזור למשלחות החוקרים שהגיעו מאירופה לירושלים.
אבל לא רק חוקרים מאירופה פנו אליו לעזרה, גם השלטונות העות'מאניים שביקשו ממנו ליצור דגמים של מבנים שלימים יתפרסמו בכל העולם. את חלקם ניתן לראות כיום במוזיאון הקטן שבמתחם כנסיית המשיח הסמוכה לשער יפו ולמגדל דוד, במתחם אוגוסטה ויקטורה שעל הר הזיתים ובבית פאולוס שבקולג' שמידט מול שער שכם.
ב-1860, כששיק כבר נשוי עם ילדים ומנהל את בית התעשייה, ביקש ממנו מושל ירושלים הטורקי, הפחה, להכין דגם של אל-ח'נקה א-צלאחיה, מבנה ברובע הנוצרי אשר נבנה במקור על ידי הצלבנים ומאז ימי צלאח א-דין נמצא בידיים מוסלמיות. באותה שנה, נציין, נהרסה כנסייה קתולית בדמשק ולכן הם ביקשו מהעות'מאניים את המבנה הזה בירושלים כפיצוי על מה שנהרס.
לא העות'מאניים ולא הכנסייה היוונית אורתודוקסית התלהבו מהבקשה. השער העליון (השלטון העותמאני), התקשה להבין במה מדובר, הרי אי אפשר היה אז לפתוח Google Earth ולהתרשם, ולכן ביקשו משיק להכין דגם עץ של המבנה. לא היה צריך לבקש פעמיים, שיק מיד לקח על עצמו את האתגר והכין דגם לתפארת, אולם לפני שהדגם עבר לעות'מאניים, הוא הוצג במתחם עמנואל (כנסיית המשיח) בשער יפו. הדגם הקטן תפס את תשומת לב המבקרים ומיד נכנסו הזמנות לדגמים נוספים. שיק התבקש להכין חמישה דגמים של כנסיית הקבר - לצאר הרוסי, לכנסייה היוונית האורתודוקסית, למלך מוירטמברג (גרמניה), לאנגליה, ולמיסיון בירושלים.
במקוריותו, שיק צבע חלקים בדגם בצבעים שונים על פי חלוקת העדות השונות בכנסיית הקבר. כך כל אחד יכול היה לראות מה שייך למי, או במילים אחרות - הסטטוס קוו. ולא רק זה, ניתן היה להרים את החלקים העליונים של הדגם ולראות מה יש מתחת, וגם שם צבע שיק את החלקים השונים. הדגם הפך לסנסציה באותה תקופה ולא היה צליין או תייר שעזב את העיר מבלי שביקר בחנויות המיסיון שם עמד הדגם לתצוגה.
הבקשה השנייה לא איחרה לבוא. בשנת 1872 ביקשו העות'מאניים להתפאר באוצרות האימפריה שלהם בתערוכה העולמית בווינה. לכבוד האירוע הכין שיק דגם של הר הבית, שכמו בדגם של כנסיית הקבר, ניתן היה להרים את החלקים העליונים ולראות מה שיש מתחת לפני האדמה. הוא הכין שני דגמים, אחד של כיפת הסלע ואחד של כל מתחם הר הבית. זאת הייתה הזדמנות מצוינת עבור שיק לחקור את הר הבית, מכיוון שלא אישרו לאירופאים לעשות זאת, רק ליחידי סגולה. בכך ביסס שיק את מעמדו הן אצל העות'מאניים והן בין חוקרים אחרים ועד היום הדגמים שבנה מרשימים מבקרים, ומחקריו של שיק מהווים בסיס לימודי לדור של היום.
תצוגה כזאת של פירוק והרכבת הדגמים לפני קהל התבצעה לאחרונה במתחם עמנואל הסמוך לשער יפו שבו שוכן, בין השאר, מוזיאון הדגמים של שיק. במהלך אירוע מרשים לקראת 200 שנים להיוולדו של שיק, ד"ר איל מירון, חוקר ירושלים שגם בו ניכר כי דבק החיידק השיקי, פירק והרכיב מחדש דגם של הר הבית, תוך חשיפת חלקיו מעל פני השטח וחלליו שמתחת.
בשנת 1851 יסדו האחיות הדיאקוניסיות מסדר גרמני, בית חולים ובית ספר בעיר העתיקה בתוך מבנה קרוב למתחם עמנואל ומגדל דוד. הביקוש למקום לחולים, ועוד ילדים, גדל מהר והאחיות ביקשו משיק לבנות להם אגף חדש. שיק שמאז ומתמיד התעניין בארכיטקטורה לימד את עצמו את רזי המקצוע באמצעות קריאת ספרים שהזמין מאירופה, ובאופן מעשי על ידי כך שהלך והביט בכל בית שנבה בעיר. וכך הוא בנה את המבנה הראשון שלו בעיר העתיקה בשנת 1860 - אגף חדש לבית החולים. המבנה עומד עד היום ומשמש אכסניית בית מר מרון, והתצפית מהגג מדהימה.
לא עברו כמה שנים והאחיות שוב ביקשו משיק את עזרתו - לבנות להם מבנה בית ספר גדול יותר, הפעם מחוץ לחומות. הוא בנה עבורן את המבנה המפורסם של טליתא קומי (ז"ל) במרכז העיר, מבנה שלימים נהרס ומה שנשאר ממנו הפך עם השנים למקום מפגש לבליינד דייטס ירושלמי. בין המבנים שבנה שיק בעיר הקודש והוריש לנו עד ימינו, ניתן למנות גם את בית החולים למצורעים (הראשון והשני) המוכר לנו כיום כבית הנסן, מרכז תרבות ואמנות ירושלמי. כאשר פנה יואל משה סלומון וביקש משיק לתכנן עבור קבוצה לא עשירה שכונה חדשה מחוץ לחומות, עשה זאת שיק ללא לבטים, וכך תוכנן הגרעין ההיסטורי של מאה שערים.
בית מהתבור עם כתובת מגזר
בשנת 1882, כשלושים שנים לאחר שגר בעיר העתיקה בדאר שיק, הוא בנה את ביתו החדש ברחוב הנביאים של ימינו, רחוב שכונה אז הרחוב האחורי. את ביתו כינה (וכך עד היום) "בית תבור", שם אותו לקח מפסוק בספר תהילים: "צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ". על הבית הזה נכתב כי הוא הבית היפה ביותר בירושלים. בית תבור הוא שעטנז של בית כפיר גרמני, מזבח תנכי ומוזיאון לממצאים ארכיאולוגים. אין ירושלמי שאינו מכיר את חזית הבית המפואר הזה.
הבית לא נבנה מקשה אחת, אם כי במספר חלקים. לצד ביתו בנה אגף שהיה לו מקום לדגמים המרהיבים שלו וגם, חלום חייו, ספריה גדולה שתכיל אוצר הספרים והמפות שאסף במשך חייו. בספריה יש ספרים אישיים של שיק שחלקם אף הודפס במאה ה-16.
16 צפייה בגלריה
ספר פרטי של שיק - "קדמוניות היהודים" של יוספוס פלאביוס - הודפס ב-1561
(צילום: רון פלד)
החלק האחרון שנבנה במתחם הינו הקפלה המשפחתית, שם התפלל עם משפחתו, בנותיו, חתניו, והנכדים בימים שההליכה הייתה ארוכה מדי לעיר העתיקה. בקיר החיצוני של חדר הספרייה של שיק הוא קבע את אחת מכתובות גזר שמצא בחפירותיו. היום מתחם בית תבור מנוהל על ידי המכון השבדי תאולוגי שמשמר גם את מורשתו של שיק. ביקור חדר הספרייה של שיק במתחם הוא חוויה לכשעצמה.
דרישת שלום ממלכי יהודה
בשנת 1880, בשם המדע, שיק כמעט קיפח את חייו כאשר אחד מתלמידיו סיפר לו על כתובת שגילה בנקבת השילוח. התלמיד, שובב שאהב לברוח מהשיעורים מבית התעשייה, נכנס לנקבה בתקווה לצאת משם בחיים בצד השני. לאחר שהנרות שלו נפלו למים, המשיך את דרכו בחושך מצרים על ידי מישוש הקירות וככה גילה את הכתובת. בהבנה שמצא דבר שבטוח יעניין את המורה שלו, חזר וסיפר את סיפורו. שיק בלי לחשוב פעמים ארז כמה דברים ומיד הלך למוצא את הכתוב. הוא נכנס לנקבה, המים כמעט הטביעו אותו, אבל בסוף מצא אותה, זאת כתובת נקבת השילוח, שמספרת בדרמטיות איך החוצבים חצבו את הנקבה. לצערינו הכתובת המקורית שוכנת במוזיאון באסטנבול.
מצֵבה עם סיפור
בדצמבר 1901 נפל דבר בירושלים. קונרד שיק עצם את עיניו. אגדה ירושלמית מספרת כי כאשר הגיע הנגר והראה אלמנתו פרדיריקה את ארון הקבורה, הבינו שהוא קטן מידי. הנגר התנצל והבטיח שייקח ויחליף אותו אולם פרדריקה הסתכלה עליו וענתה שלא צריך כי בוודאי יימצא לו בקרוב שימוש. שנים עשר יום לאחר מותו של שיק הלכה לעולמה גם אלמנתו, פרדריקה, שנקברה יחד עימו ולשניהם מצבה אחת משותפת בליבו של בית הקברות הפרוטסטנטי שבהר ציון.
את הסיפור הזה שמעתי ממורה דרך וחוקר ירושלים, ניר אורטל, שלקה גם הוא בחיידק השיקי. אורטל המשיך וסיפר כי מצבתו של שיק מלאה בסמלים ובסיפורים. צלב ירושלים שבחלקה העליון של המצבה, זה אמנם צלב קתולי (פראנציסקאני) ושיק עצמו היה לותרני (פרוטסטנטי) אולם צלב זה היה נושא אחד מ-200 ממאמרים שכתב ופרסם בכתבי עת ברחבי העולם ולכן כנראה בחר בו לעיטור מצבתו.
מתחת לצלב מצוין שהיה ד"ר לפילוסופיה, תואר כבוד שקיבל בחייו מאוניברסיטת טיביגן שבגרמניה בשנת 1896. שיק, כאמור, על אף שבנה בתים רבים בירושלים, עסק בארכיאולוגיה ובאמנות, מעולם לא למד רשמית בשום מוסד אקדמי.
שורה מתחת במצבה נכתב "יועץ בנייה ממלכת וירטמברג", תואר שקיבל בשנת 1869 מהנסיכות העצמאית שבגרמניה עוד בטרם איחודהּ. מתחת לאזכור אשתו, פרדריקה לבית דבולר, מוזכרות ארבע המילים האחרונות מפסוק בספר במדבר, פרק ל"ב: "כִּי מִלְאוּ, אַחֲרֵי יְהוָה", רמז לאמונתם ללא פשרות של השיקים ביושב במרומים.
בתחתית המצבה יש ציטוט מאיגרת אל העבריים שבברית החדשה: "כִּי אִם־בָּאתֶם אֶל־הַר צִיּוֹן וְאֶל־עִיר אֱלֹהִים חַיִּים אֶל־יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבַּשָּׁמָיִם". כמה סמלי שבאו לירושלים ונקברו בהר ציון.
