יש רגעים בטבע שלא חוזרים פעמיים. דקות ספורות – ולעיתים שניות – שבהן המדבר מתעורר, הערוצים מתמלאים, ומפל שקט הופך לזרם אדיר. את הרגע הזה, במפל קומראן האייקוני שבאזור ים המלח, תפס השבוע סא"ל (מיל') חיים חבשוש, הבלוגר של הבלוגרים, ומוביל קבוצת טיולי האתגר חשבמ"א (חברים שבאמת מטיילים בארץ) – בלייב.
מפל קומראן במלוא תפארתו
(צילום: חיים חבשוש)
"מהבוקר ועד עכשיו אני בתחושת אופוריה", הוא אומר בשיחה עם ynet, לאחר שחזר מהשטח. "זה משהו מרגש שמרעיד לך את הלב". ההחלטה לצאת לא הייתה מקרית. היא נולדה משילוב של תחזיות, ניתוח שטח והרבה סבלנות. "רצינו לראות זרימה במקומות אחרים", הוא מתאר. "אבל מהניתוח שעשינו על הבוקר הערכנו שקומראן יזרום. פתחנו מכ"ם גשם על אגני ניקוז, וראינו שבאגן של קומראן ירדו הרבה גשמים. החלטנו להמתין לו – ויצאנו לרדוף שיטפונות".
בזמן שחבורת ציידי השיטפונות ממתינה בסבלנות לתחילת המופע, הרחפנים עולים לאוויר כדי לדווח אם יש סימנים ראשונים לזרימה, ולאפשר לכל הצלמים להיות מוכנים. "חיכינו משהו כמו חצי שעה. בהתחלה הרמנו רחפנים ולא ראו כלום", הוא מספר בהתלהבות. "וכל פעם היה צריך להוריד אותם – כי הסוללה עומדת להיגמר".
כאן הסייר הוותיק מתחיל להתרגש. "ואז הלכתי אחורה לתפוס איזו זווית שאוכל לראות את הנחל יותר למעלה, ולתת התראה לחברים לקראת הגל הראשון – ופתאום זה מתחיל. אני צועק לאנשים שהגל מגיע, שיהיו להם כמה שניות להתארגן לקראת הצילום. התחלתי לראות כמו עשן כזה, אדים שעולים מהערוץ. זהו, צעקתי להם מרחוק: תהיו מוכנים. את השאר אפשר לראות בסרטון. היה מרגש. תפסנו אותו. בלייב. זה היה מדהים".
חבשוש מוסיף ומשתף: "לראות גל ראשון – זה השיא של האקסטזה". לדבריו, יש הבדל משמעותי בחוויה בין נחל שזורם לבין מפל שמתעורר. "לראות זרימה זה מרשים, ולראות שיטפון במפל זה ממש מרעיד", הוא אומר. "ולראות אותו גל ראשון – זה השיא של האקסטזה. הוא קרוב אליך, אתה מרגיש הכול".
קומראן עצמו הוא נחל קטן יחסית – אבל כזה שמגיב מהר. נחל קומראן הוא אחד הערוצים הדרמטיים במדבר יהודה: קטן בממדיו, אך כזה שמגיב בעוצמה חריגה לאירועי גשם. אגן הניקוז המצומצם שלו גורם לכך שכאשר יורדים משקעים משמעותיים באזור, הזרימה מתפתחת במהירות, מתכנסת אל מצוק ההעתקים ונשפכת בסדרת מפלים מרשימה.
"זה נחל שאגן הניקוז שלו קטן יחסית", הוא מסביר. "אגן הניקוז שלו נמצא בבקעת הורקניה, ויש כמה ערוצים קטנים שנכנסים אליו. משם הוא מתחפר במצוק ההעתקים בסדרה של מפלים. בכלל זה נחל מקסים, ויש לו גבים מדהימים. יש גם שביל מסומן שיוצא מהגן הלאומי קומראן ועולה למעלה על הנחל. כמובן שבזמן שיטפונות זה מסוכן".
זרימה חזקה בנחל קומראן
(צילום: יחל"צ מגילות)
מי רודף אחרי שיטפונות?
הם לא קבוצה רשמית, אין להם מועדון, ואין להם לוח זמנים קבוע. אבל הם יודעים מתי לקום. "אלה כל מיני חובבי טבע, פריקים של טיולים", אומר חבשוש. "אנשים שבסדרי העדיפויות שלהם אומרים שאם עכשיו יש מזג אוויר קיצוני עם הרבה מאוד משקעים – אנחנו יוצאים החוצה ולא הולכים למשרד. זה משהו רגעי כזה שצריך לתפוס בזמן, אבל לא תמיד זה מצליח".
"גם הרבה סבלנות צריך", הוא מדגיש. "אנחנו נוסעים לפעמים למקומות וממתינים שעתיים־שלוש, וזה לא מדע מדויק. זה שילוב של תחזיות והערכות. יוצא מצב שאנחנו מגיעים למקומות ומתאכזבים, או שמפספסים את הגל הראשון. לפעמים חוסמים אותנו ואז אי אפשר להגיע, או שבאמת פיזית אי אפשר להגיע – כשיש זרימה על הכביש".
ועכשיו כללי זהירות בסיסיים של חבשוש לציידי שיטפונות: ההתלהבות לא פוטרת מאחריות, להפך. "צריך קודם כול לא להיכנס לערוצים ולקניונים", הוא אומר בטון רציני. "לא לחצות נחל זורם, כי אתה לא יודע מה עוצמת השיטפון. לא להיות קרוב מדי למפל. לא לעלות על מצוקים – יש כאלה שלפעמים, בשביל לצלם, מטפסים על מצוקים ועל כל מיני מקומות מסוכנים".
והכביש? גם שם יש סכנה
"גם בכביש צריך לעצור בזהירות", הוא מזהיר. "לפעמים זה פתאום בא, ואנשים עוצרים באמצע הכביש. בדרך כלל הכבישים גם חלקים. העצירה והירידה מהכביש צריכות להיות במקום בטוח".
בסוף, אחרי הרחפנים, ההמתנה והזרימה הראשונה – נשאר זיכרון מתוק. "זה משהו מרגש", אומר חבשוש. "מרעיד לך את הלב. מהבוקר ועד עכשיו אני בתחושת אופוריה. לראות מפל שוטף ולראות אותו גל ראשון – זה השיא", זה רגע מטורף".
