יש מקומות בארץ שמספיק לעלות אליהם, לנשום את האוויר הצלול ולתת לנוף הפתוח לעשות את שלו. תצפית טובה היא לא רק יעד לטיול אלא מרפסת לנשמה – מקום שבו מחשבות מתבהרות, הלב נרגע והעולם נראה פתאום פשוט יותר. הישראלים מטיילים, מצלמים ומעלים, אבל מי שמכיר באמת את נקודות הקסם הם הבלוגרים שחורשים את הארץ: קמים בארבע בבוקר לזריחה נדירה, נשארים עד השקיעה כדי לתעד את צבעי המדבר, ובדרך מוצאים גם פינות סודיות שנראות כמו גלויה. לכתבה הזאת ריכזנו את ההמלצות החמות שלהם – תצפיות עם נופים מרהיבים, חוויות אישיות, טיפים מקצועיים וסיפורים צבעוניים מאחורי העדשה.
ברגע נדיר של הפוגה מהמילואים, ורגע לפני הכניסה לעזה, סא"ל (מיל') חיים חבשוש – קצין סיור ותיק ובלוגר מהבולטים בארץ – מוצא זמן יקר כדי להמליץ לנו על התצפיות האהובות עליו בישראל. "אני חובב תצפיות, ובעיקר זריחות ושקיעות. זה הכי יפה", הוא אומר בשיחה עם ynet. "יש משהו מרומם נפש כשמגיעים לתצפית, זה ממש מרחיב לב".
מצפה קובת א-נג'מה – הר הכוכב
התחנה הראשונה של חבשוש נמצאת בבקעת הירדן, מעל היישוב כוכב השחר. "קוראים למצפה קובת א-נג'מה (כיפת הכוכב בערבית), ובעברית – הר הכוכב. זה הר מאוד בולט וגבוה, ששולט על כל הבקעה. יש שם תצפית מיוחדת, וכבר בנסיעה לאורך הבקעה רואים את ההר הזה מרחוק".
הנוף שחבשוש מתאר נשמע כמו ציור אימפרסיוניסטי עצום הנפרש לכל עבר: "בגדול, אתה רואה מצפון את ים המלח ואת כל בקעת הירדן, וגם את הרי ירדן ואת הסרטבה. מצפון רואים עד בקעת בית שאן, ובנוסף את הרי מואב. עשיתי שם הרבה טיולים – גם טיול זריחה, גם לילה, וגם בג'יפ אפשר להגיע לשם. זאת תצפית מאוד דרמטית, ממש מרחיבת לב".
למי זה מתאים? "לאנשים שאוהבים טיולים וזריחות – לזוגות, למשפחות של מטיבי לכת. אגב, זו לא הליכה מאוד קשה". ומה לגבי ביטחון אישי? "זה באיו"ש, אבל לא באזור רגיש ביטחונית. מי שעולה להר זה אנשים שעברו את הש"ג של היישוב, כך שפלסטינים לא יכולים לעלות לשם בקלות".
איך מגיעים? "נוסעים לכיוון היישוב כוכב השחר, ומשם יש פנייה ימינה. אפשר גם לעלות ברגל – כחצי שעה טיפוס. אני ממליץ להגיע בלילה, כשעה לפני הזריחה, ואז לשתות קפה מול השמש העולה. אפשר גם בליל ירח מלא – לא צריך פנס, העין מתרגלת. עם רכב שטח אפשר להתקרב ממש עד התצפית".
מצפה אופיר – רמת הגולן
התצפית השנייה של חבשוש לוקחת אותנו צפונה, לרמת הגולן. "אחת התצפיות הכי יפות בעיניי ובעיני חברים רבים של חסמב"א", הוא מתלהב. "מצפה אופיר נמצא ליד היישוב בני יהודה בדרום הגולן. זאת תצפית מדהימה על השקיעה. אפילו עשיתי סקר באחת הקבוצות שלנו בפייסבוק, והיא זכתה לניקוד הכי גבוה".
ולמי שעדיין מתלבט, מדובר בתצפית שמיועדת במיוחד לשעות בין הערביים. חבשוש מסביר: "רואים כמובן את הכנרת, ולראות אותה בשעות האלה – זה מדהים. מהתצפית רואים גם את הרי הגליל העליון, כולל גוש הרי מירון והחרמון, ואת עמק הירדן מדרום. זאת תצפית שמתאימה לכולם – חובבי טבע, משפחות, ובמיוחד זוגות רומנטיים. היו שם המון הצעות נישואים".
איך מגיעים? "יש ווייז למצפה אופיר, פשוט יוצאים מהרכב ומגיעים. המקום עבר שיפוץ, ויש כביש עד לנקודת התצפית". וכמו שקורה במקומות יפים באמת – הרומנטיקה פורחת.
הר יואש – אילת והמשולש
התחנה האחרונה במסע ההמלצות של חבשוש נמצאת בקצה הדרומי של ישראל. "נלך לאזור אילת – אל הר יואש. מהתצפית רואים את משולש הגבולות. הנוף פשוט מטורף: הרי אדום והרי אילת, עם כל הצבעים והגוונים הייחודיים שלהם".
ולמי זה מתאים? "בעיניי, כל מי שיורד לאילת חייב לעצור בהר יואש. זה ממש על הדרך, בכביש 12. השקיעה שם מומלצת במיוחד, וגם הזריחה יכולה להיות מאוד יפה".
איך מגיעים? "יש ווייז להר יואש. יוצאים מאילת דרך כביש 12, הצמוד לגבול מצרים, ולאחר כ-11 ק"מ פונים לשביל קצת שבור שעולה למעלה – ומשם מגיעים לתצפית".
שלִי גולדשמיט, הידועה כ"בלוגרית המעיינות", מסמנת הפעם שלוש נקודות תצפית שמצדיקות סטייה קלה מהמסלול הרגיל שלה. "הפאן הרומנטי לא מדבר אליי," היא צוחקת בשיחה עם ynet, "בשבילי תצפית זה פשוט לנשום".
מצפה השלום, כפר חרוב — מבט אחד שמקיף את כל הכינרת
שלִי מציבה את מצפה השלום גבוה מאוד ברשימה: "זו תצפית עם נוף מדהים על כל הכינרת, ואומרים שהיא היחידה בארץ שממנה אפשר לראות את הכנרת בשלמותה".
ההמלצה ברורה: להגיע בזמן שקיעה. אבל מעבר לנוף, יש לה סיבה נוספת לחזור שוב ושוב למקום: "ממש מתחת למצפה מסתתר מעיין קטן. הוא צלול כל השנה, וגם עכשיו, בזמן בצורת, יש בו מים. אנחנו הגענו לשם עם פק"ל קפה בדיוק בשקיעה – היה חלום".
כשאני שואל אותה למה אנשים כל כך נמשכים לתצפיות, היא עונה בלי היסוס: "זה פשוט לנשום. אני מצטערת שזה נשמע מאוד מאוד רומנטי, אבל עבור אנשים זה באמת מקום רומנטי – לשבת עם פק"ל קפה, להציע נישואים".
מצפה מתן – חוות תל נווה (ליד חרמש)
התחנה השנייה של שלִי היא תצפית מרגשת בסמוך ליישוב חרמש שבצפון השומרון: "מצפה מתן, לזכר מתן אברג'יל ז"ל, נמצא בחוות תל נווה. מתן היה לוחם בגדוד 13 של גולני, שנהרג בקרבות העזים בתחילת המלחמה בקיבוץ ניר עוז, לאחר שקפץ על רימון כדי להציל את חבריו".
מעבר להנצחה, התצפית פותחת את האזור גם למטיילים: "יש שם נוף מדהים על כל הסביבה, עם ספסלי פיקניק ובריכת מים ענקית בעומק של כשני מטרים. לא תמיד יש מים בבריכה, כי היא מלאכותית וכל כמה זמן מרוקנים וממלאים אותה מחדש".
ומי שמחפש לילה של שקט – יש פתרון ממש בשטח: "בחוות תל נווה יש צימר מבודד למי שרוצה לישון. מקום ממש שקט".
איך מגיעים? "פשוט רושמים בווייז 'חוות תל נווה'. בתוך החווה יש שילוט ברור למצפה, והוא פתוח לכולם. הבעלים מקסימים ומאוד שמחים שמגיעים ומבקרים".
יש לזכור כי מדובר באזור שנמצא מעבר לקו הירוק - ולכן יש לשים לב להסדרי התנועה ולהוראות של צה"ל והמשטרה. הכניסה לשטחי A אסורה, וחשוב לשים לב לשלטים האדומים המוצבים בכניסות לכפרים ולערים הפלסטיניות ולא לעבור אותם.
מצפה הר גמל – מצפה רמון
באופן חריג, שלִי בוחרת בתצפית שלישית שאין בה מים: "הטיילת המונגשת במצפה הר גמל במצפה רמון הולכת לאורך כל המצוק. יש שם גבעה שנראית כמו דבשת של גמל – ומכאן השם. הנוף מטורף. כל מי שמגיע לאזור מצפה רמון חייב לעצור שם: תצפית פנורמית מדהימה על כל המכתש".
איך מגיעים? נוסעים בכביש 40 למצפה רמון, פונים ימינה בכיכר הסמוכה למרכז המסחרי הגדול אל שדרות בן גוריון, וממשיכים ברחוב רחבעם זאבי עד לחניון. משם זו כ־15 דקות הליכה רגלית לראש ההר. המקום מונגש ומתאים גם למשפחות עם ילדים.
חן יוסף, בלוגרית טיולים ותיקה מעמק יזרעאל, פותחת את הלב ובשיחת טלפון עם ynet היא ממליצה על תצפיות פחות מוכרות, כאלה שהמקומיים שומרים קרוב ללב. "אני עושה הרבה תצפיות," היא מספרת. "זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת – פשוט לצאת לטבע, למצוא נקודת תצפית ולעצור את הזמן. בשבילי תצפיות הן מקום לנשום, לחשוב. זה לא רק שקיעה יפה או תמונה לרשת, זה רגע שאתה אומר לעצמך: הנה, זה הזמן שלי."
לדבריה, לא תמיד צריך לנסוע רחוק: "לפעמים זה קורה ליד הבית, לפעמים בנסיעה קצרה – ותמיד זה שווה. אני אוהבת לשבת עם בירה, לפעמים לבד ולפעמים עם חברה, ופשוט להרגיש את המקום".
מצפה חרובים – הנדנדה ששומרת סוד
"הכי קרוב לבית שלי – מצפה חרובים בקיבוץ בית השיטה", היא פותחת בהמלצה הראשונה. "פעם היו מגיעים לשם המונים בעונת האביב, כי שתלו שם כמויות מטורפות של פקעות אירוס הגלבוע. היית ממש מרגיש שאתה בתוך ים של אירוסים, אנשים הגיעו מכל הארץ לצלם. היום זה כבר אחרת – נשארה רק התצפית".
ועדיין, גם בלי מרבדי האירוסים המפורסמים, המקום שווה ביקור: "יש שם רכבת ישנה, שולחנות פיקניק ומקום לפרוס מחצלת. אבל האטרקציה הכי מיוחדת היא נדנדה אחת יחידה. אם תופסים אותה – יש לך ערב מהסרטים. זה פשוט קסום".
ומה רואים מהתצפית? "כל הגלבוע נפרס מולך. זה אחד המקומות היחידים בגלבוע שממש רואים מהם שקיעה. רוב התצפיות שם פונות מזרחה לזריחה, אבל פה מקבלים שקיעה מושלמת – וזה בעמק, לא על ההר, מה שהופך את זה לייחודי. מקום לדייטים, לבירה עם חברה, לשקט – וזה בדיוק מה שאני אוהבת שם."
איך מגיעים? כותבים בוויז "מצפה חרובים בית השיטה". נוסעים לקיבוץ בית השיטה, ממשיכים בשביל עפר קצר שמוביל ישירות לנקודת התצפית. החניה צמודה ונגישה.
יער שוויץ – המרפסת התלויה
משם חן לוקחת אותנו צפונה: "יש לי תצפית מהממת בשבילך – המרפסת התלויה ביער שוויץ. היא לא היחידה באזור, אבל בעיניי היא הכי יפה ומתאימה לכל ימות השנה – וזה מה שאני אוהבת בה. אתה נוסע בתוך יער, ופתאום זה נפתח לך: מרפסת תלויה מעל הכנרת. זה רגע שאתה לא שוכח. באזור יש עוד כמה תצפיות מיוחדות, וכל אחת מהן נותנת זווית קצת אחרת על הכנרת. זה הקסם – אתה לא חייב לבחור, אפשר לעבור מתצפית לתצפית וליהנות מכולן."
איך מגיעים? "כותבים בווייז 'מצפור יער שוויץ'. נכנסים לדרך נוף מדהימה עם שלט גדול בכניסה. לאורך הדרך יש שלוש תצפיות מרכזיות – הראשונה חמודה, אבל המרפסת? היא פשוט וואו. היא מצטלמת נהדר, ותמיד יפה שם – גם בקיץ כשאין ירוק מסביב, כי הכנרת תמיד ברקע."
בפועל, הדרך עוברת דרך צומת מגדל ומטפסת להר מעל טבריה. לאורך הדרך מוצבים שלטים שמכוונים לתצפיות, ויש חניה מסודרת בצד. משם הולכים כמה צעדים קצרים עד לנקודת התצפית. המקום מתאים גם למשפחות עם ילדים.
