דניאל וולפסון בשיחה עם ynet
"אני מאושרת וגאה להיות האישה הישראלית הראשונה שהגיעה לפסגת האוורסט, ההר הכי גבוה בעולם". כך כתבה בעמוד הפייסבוק שלה אחר הצהריים (יום ג') דניאל וולפסון, לאחר שירדה מפסגת ההר הגבוה בעולם - אליה הגיע בתחילת השבוע. לאחר שהגיעה למחנה הקרוב הצליחה להתחבר לרשת האינטרנט ולהעלות את התמונה המרגשת. בשיחה עם ynet אחר הצהריים מבייס קאמפ, בגובה 5,300 מטרים מעל פני הים, סיפרה וולפסון: "המסלול היה מאוד מאוד קשה, הייתה רוח חזקה, שלג, ערפל וגם היה תור של כמעט 100 אנשים שכולם חיכו להזדמנות להגיע לפסגה, זה היה היום האולטימטיבי מכל הימים הגרועים. מזג האוויר לא היה טוב ובדרך פוגשים גופות ששוכבות שם כבר שנים, או גופות חדשות של מטפסים שמתו, מראות לא נעימים בכלל, מראה לא נעים".
המטפסת הישראלית הוסיפה וסיפרה: "הרגע הזה שאני מגיעה לפסגה, אני על גג העולם, אני מבינה שאני האישה הישראלית הראשונה שדורכת על הפסגה, אחרי כל המראות האלה אני לא יודעת אם הייתה לי שמחה גדולה, רק חשבתי איך אני יורדת בבטיחות למטה".
וולפסון התייחסה גם לתחושות המורכבות: "הראש מבין שאני על גג העולם ומצד שני אני מרגישה פרדוקס מסוים בין מראות הזוועה שאת רואה בדרך. בהתחלה עמדתי בפסגה ואחר כך התיישבתי ואמרתי אני צריכה להצטלם, להוציא דגל, באתי בשביל המדינה שלי כאישה ישראלית, לא היה בכי או לא הייתה שמחה, היה קושי".
3 צפייה בגלריה
הישראלית הראשונה: דניאל וולפסון על פסגת הר האוורסט
(מתוך עמוד הפייסבוק של דניאל וולפסון)
דניאל וולפסון על פסגת האוורסט
(באדיבות דניאל וולפסון)
תיארת לעצמך שזה יהיה כל כך קשה?
"לא, האוורסט הוא לא ההר הכי קשה בעולם, יש הרים טכניים יותר קשים, אבל המשלחת הזו בעונה הזו הייתה מאוד מאוד קשה, המזג אוויר לא היה טוב, הרבה אנשים חלו בקורונה והרבה מטפסים חזרו הביתה, הרבה אנשים לא החזיקו מעמד וויתרו. ביום הפסגה היו רוחות ומזג אוויר מאוד קשה, אבל משהו נפתח ובכל צעד וצעד ידעתי שזה מביא אותי לפסגה, היו בי יכולות בלתי אנושיות שאני לא יודעת להסביר, ועשיתי את זה ואני מאוד מאושרת ומאוד שמחה ומאוד עייפה".
המטפסת הישראלית הוסיפה וסיפרה: "לא החלפתי בגדים, אני באותם בגדים כבר שבועיים, לא החלפתי גרביים, לא צחצחתי שיניים, לא התקלחתי, אז אני קצת מבולבלת, לא מבינה מה עובר אבל זה כל כך שווה זה כל כך מרגש אותי".
מה היעד הבא?
היעד הבא זה לסגור את שבע הפסגות הכי גבוהות בעולם, נשאר לי עוד אלסקה ואנטרקטיקה, אז יש עוד יעדים למשלחת וגם לחזור לחיים רגילים, אני עורכת דין במקצועי אז לעבוד קצת במשרד, לחזור לישראל, אני כל כך אוהבת את ישראל".
וולפסון (בת 43) היא למעשה האזרחית הישראלית השישית שהגיעה לפסגת ההר. קדמו לה חמישה גברים ישראלים, הראשון היה דורון אראל שטיפס על ההר בשנת 1992.
"המסע שלי לפסגה החל במצב הכי 'נמוך' שאפשר, כאשר אני סובלת מפציעת סקי כואבת, עם תחזיות רופאים מחמירות בנוגע ליכולת שלי לשוב וללכת כמו קודם. אבל אני לא אישה שנשברת בקלות. עוד בבית חולים אמרתי לעצמי, הם לא צודקים, אני אוכיח להם שאפילו אל גג העולם אני אגיע. ומאז אותו יום מטרתי הייתה חדה וברורה - אני אדרוך על פסגת האוורסט", הוסיפה וולפסון לתאר בפוסט האחרון.
בפוסט שפרסמה בפייסבוק הוסיפה וולפסון וכתבה: "תכף ויתחיל המסע חזרה הביתה לישראל. חשוב לי במיוחד בתקופה זו למסור לכל עם ישראל מסר של תקווה ושל אמונה. כמו שאומרת הקלישאה המוכרת - אין דבר העומד בפני הרצון, וזה נכון לכל אישה או גבר וגם למדינה האהובה שלנו. אם רק נלמד לקבל את השונה ולאהוב את האחר נוכל להגיע ביחד להישגים מופלאים, כמעט כמו לטפס על פסגת האוורסט. מחכה לפגוש את כולם בישראל ותודה שוב על כל התמיכה והאהבה לאורך הדרך. דניאל וולפסון".
הרגע ההיסטורי שריגש רבים בישראל נרשם ביום ראשון בבוקר כאשר וולפסון פרסמה סטטוס בעמוד הפייסבוק שלה ובו כתבה: "אני בפסגה! ברגעים אלו ממש הגעתי לפסגת האוורסט, ואני בגג העולם :) מבטיחה לעדכן עוד, עכשיו נשאר לרדת".
לפני כחודש פרסמה סמדר שיר ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet את סיפורה של וולפסון. לפני עשר שנים היא נפלה מרכבל במהלך חופשת סקי עם חברים בבולגריה. הרופאים לא נתנו לה אז סיכוי לחזור וללכת. על טיפוס הרים לא היה בכלל מה לדבר. "התעוררתי מחוברת להמון צינורות", סיפרה באותו ריאיון. "הסבירו לי ששברתי את עצם הירך ושהשתילו לי פלטינה. לכל אורך רגל ימין יש לי פלטינה". במהלך השבוע בבית החולים בסופיה היא כבר סימנה לעצמה מטרה. "הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו מעבר ליכולות שלי. אמרתי לעצמי, 'אני אראה לכולם, אני עוד אטפס לפסגת האוורסט'. זה היה הזוי, על גבול הלא-שפוי. לפני עשר שנים לא ידעתי שום דבר על טיפוס, חוץ מזה שהאוורסט הוא ההר הכי גבוה בעולם".
באותה שיחה עם שיר סיפרה עוד כי "הרופאים בשיקום היו קצת יותר אופטימיים. זה אמר לי, 'תוכלי ללכת רק עם מקל' וזה אמר, 'תמיד תהיה לך צליעה'. במשך שמונה חודשים של אימוני פיזיותרפיה יומיומיים ההבטחות האלה נכנסו לי לראש דרך אוזן אחת ויצאו דרך האוזן השנייה. בכל פעם שאמרו לי 'לא' אמרתי לעצמי 'כן'. אני יודעת להיות עקשנית, זה חלק מהחינוך הרוסי".
קטע מסרטון שוולפסון פרסמה ב-11 במאי
(מתוך עמוד הפייסבוק Daniel Wolfson - Explorer)
ואכן, וולפסון הצליחה להתגבר על הקשיים הפיזיים הקשים, ובעשר השנים האחרונות היא טיפסה על עשרות הרים בכל רחבי הגלובוס. אררט, איילנד פיק, מון בלאן, אקונקגווה, אלברוס, קילימנג'רו, קזבק, קוטופקסי, צ'ימבורסו, איליניסה נורטה, רוקו פיצ'ינצ'ה, וויטני, צ'אסטה ועוד.
הדרך לפסגת האוורסט הייתה כצפוי קשה ביותר, ודניאל שיתפה את עוקביה בפייסבוק בתחושות ובקשיים. "אני ממש מתרגשת (ושומעים את זה בקול שלי) ככל שהימים עוברים, ואני מתקרבת בעוד צעד לכיוון המטרה של המסע הזה והיא פסגת האוורסט, ההר הכי גבוה בעולם", כתבה בפוסט שפרסמה ב-11 במאי. "כל ההכנות שעשיתי וכל ההרים שטיפסתי לא הכינו אותי לקושי הרב של המסע הזה, אבל הנפש שלי חזקה ואני ממשיכה. עכשיו ירדנו ליומיים מנוחה ב-4,000 מטר - אולי אפילו אתקלח במים חמים :) - ואז נחזור ונתחיל את העלייה לכיוון הפסגה".
וולפסון סיפרה כי בנתה לו"ז מדויק למסעה. "יש חלון זמן שבו אפשר להעפיל לפסגת האוורסט", הסבירה. "זה קורה, בדרך כלל, מ-19 עד 25 במאי, אחרי התאקלמות של חודש וחצי בשטח. זה אומר שב-11 באפריל אני צריכה לנחות בקטמנדו, להמשיך לשדה התעופה לוקלה ומשם לנוע ברגל, עם הקבוצה, במשך עשרה ימים, עד לבייס קמפ שנמצא בגובה 5,400 מ', שם נמצא החמ"ל וממנו תופרים את ההר. עולים לקמפ 1 ויורדים, ממשיכים לקמפ 2 ויורדים וכך הלאה. רק אחרי ההתאקלמות והאימונים בוחרים ביום הכי מתאים. מבייס קמפ עולים לקמפ 1 וישנים שם, למחרת עולים לקמפ 2 וישנים שם, בלילה השלישי ישנים בקמפ 3, ורק אחרי שמתעוררים בקמפ 4 מתחילים את ההעפלה. זה מסע בן שישה שבועות, ארבעה שבועות הלוך ושבועיים חזור".
פסגת האוורסט מתנשאת לגובה של 8,848 מטרים מעל פני הים – בערך פי ארבעה מגובהה של פסגת החרמון הישראלי. ההר הוא חלק מרכס הרי ההימלאיה, ונמצא בגבול שבין נפאל לבין טיבט שבסין. על פי נתונים מאוגוסט 2020, אל פסגת האוורסט הצליחו להעפיל 5,790 בני אדם – בהם 772 נשים. אולם לא כל מי שניסה לטפס על ההר שב בחיים. 3.5 אחוזים מהמטפסים, שהם 304 בני אדם, נהרגו בניסיון להגיע אל הפסגה הגבוהה בעולם - 13 מתוכם נשים. למעשה, בשל קשיי פינוי ושיקולי תקציב, רוב הגופות של ההרוגים הושארו עד היום על ההר.
