יש ערים שמתפארות במבנים היסטוריים, אחרות מתהדרות במשאבי טבע וברצועות חוף ארוכות, ויש כאלו שמוכרות בשל ארכיטקטורה מרשימה ובניינים מודרניים המתנשאים לגובה. לצד אלו יש ערים שקנו את שמן פשוט הודות לצבעוניות המרהיבה שלהן. כדי להעניק מעט צבע לימים אפרוריים משהו, הנה רשימה חלקית של ערים ושכונות כאלה בעולם.
קייפטאון היא אחת הערים הצבעוניות ביותר בעולם הודות לרובע בו-קאפ (Bo-Kaap) שבה. השכונה הזו, אחת משכונות המגורים העתיקות ביותר ששרדו בקייפטאון, היא בעלת היסטוריה עשירה ורב-תרבותית, ויש בה בתים ססגוניים הצבועים בגוני פסטל. היא ידועה ברחובותיה המרוצפים באבנים ובבנייניה הצבעוניים, שבמאות 18-17 שוכנו בה עבדים שבאו ממלזיה, מאינדונזיה, מסרי לנקה ומכמה מדינות אפריקאיות, על ידי ההולנדים, ששלטו באזור באותה העת. הבתים הושכרו לעבדים, והם שצבעו אותם מאוחר יותר והעניקו להם את המראה הססגוני כדי להביע את חירותם ואת אושרם כשהעבדות הגיעה לקיצה. מי שירצה ללמוד יותר על ההיסטוריה של הרובע, יוכל לעשות זאת במוזיאון בו-קאפ, שנבנה עוד בשנת 1760.
היום חיים בפרבר הצבעוני, שנמצא למרגלות גבעת סיגנל, בעיקר מוסלמים, ויש בו 14 מסגדים. סגנון האדריכלות הוא שילוב בין מזרח ומערב. מראה יפה יוצרים בתי האוכל הקטנים וחנויות התבלינים שברחוב צ'יאפיני (Chiappini), הצבועים בשלל צבעים על רקע הנוף של הר השולחן.
כשביקרנו בקייפטאון בקיץ 2019
"ראו את הקרניים" - זו משמעות השם של העיירה הציורית שפשאוון (Chefchaouen), השוכנת בצפון מרוקו, באזור הרי הריף, ומאופיינת בסגנון בנייה המשלב אלמנטים אנדלוסיים וצפון אפריקאים. בעיירה מתגוררים כ־40 אלף תושבים, והיא מכונה "הפנינה הכחולה", מה שמסמל את הניגוד בין הצבע הכחול השולט בה לצבע סביבתה המדברית והצחיחה. כל בית, בניין, כיכר, עמוד תאורה ואפילו עציץ צבועים בגוונים כחולים.
העיירה נצבעה כך בידי יהודים שנמלטו מהאינקוויזיציה הספרדית והתיישבו בה. הצבע נועד להזכיר להם את צבע השמיים ואת הקרבה לאלוהים. כמו כן, יש אמונה שהצבע הכחול מרחיק מעין הרע, למי שמאמין בכך. מה שבטוח, הכחול הייחודי הזה משרה אווירה רגועה מאוד ומעניק יופי שאין כמוהו. לא פלא שהפנינה המרוקאית נכללה לא פעם ברשימת הערים היפות בעולם. בעיר יש מקומות לינה במחירים סבירים, מסעדות, בתי קפה וחנויות.
בוראנו (Burano) הוא ארכיפלג קטן של כמה איים המחוברים באמצעות גשרים ותעלות בלגונה הוונציאנית הצפונית-מזרחית. גולת הכותרת שלו היא הבתים הצבעוניים, בצבעי תכלת, ורוד וירוק ועד כתום, אדום וחום. אחד ההסברים לצבעוניות הבתים הוא שמקור ההכנסה העיקרי בבוראנו הוא דיג. בחורף הדייגים התקשו לזהות את בתיהם בגלל הערפל הכבד שירד על האזור, ולכן החליטו לצבוע אותם בצבעים שונים. היום בחירת הצבע לבית לא נעשית סתם כך. על התושבים לשלוח בקשה רשמית לשלטון המקומי, שמחליט באיזה צבע רשאי מגיש הבקשה לצבוע את ביתו. התוצאה בפועל היא שאין שני בתים סמוכים שצבועים באותו הצבע. המבקרים באי יכולים להתרשם גם מכנסיית סן מרטינו, ליהנות מטיול ברחובות הצבעוניים ולסעוד באחת המסעדות המקומיות, או לקנות מעבודות התחרה והרקמה שבהן האי מפורסם.
חובבי הכדורגל יכירו את שכונת לה בוקה (La Boca) שבבואנוס איירס בשל הקשר למועדון הכדורגל המפורסם והמפואר בוקה ג'וניורס, אבל מבחינה תיירותית השכונה, שפירוש שמה בספרדית הוא "השפך", מפורסמת בעיקר הודות לצבעוניות בתי העץ שלה. חזיתות הבתים ודלתותיהם צבועות בסגול, כחול, כתום, ורוד, ירוק, צהוב ושלל צבעים נוספים. תושביה הראשונים של השכונה היו מהגרים מגנואה שבאיטליה. התושבים העניים, שעבדו בנמל, הביאו איתם את שאריות הצבע של האוניות וצבעו בהן את הבתים. בהמשך שימשה הצבעוניות הזאת כדי למשוך תיירים ולסייע לשכונת המצוקה. הרחוב הכי מפורסם בלה בוקה הוא מדרחוב אל קמיניטו (El Caminito), "השביל הקטן", שבנוסף להיותו ציורי וצבעוני, הוא גם אחד המקומות הפופולריים למופעי טנגו ספונטניים, לרכישת תכשיטים ומזכרות ולסיור מלא התפעלות מיופייה של השכונה לצלילי מוזיקה מקומית שמתנגנת בכל עת.
בתי העיר הוורודה ג'איפור (Jaipur), בירת מדינת רג'סטאן שבצפון-מערב הודו, על שלל ארמונותיה ומקדשיה, נבנו מאבן חול במאה ה-18, וצבעוניותם בולטת מאוד בתמונות של מטיילים שחוזרים מהודו. הצבע הוורוד מסמל הכנסת אורחים, והעיר נצבעה בו בשנת 1876 בהוראתו של המהראג'ה ג'אי סינג השני, ששלט בעיר, לרגל ביקורו של הנסיך מוויילס (בנה של המלכה ויקטוריה ולימים המלך אדוארד השביעי).
אין זו העיר היחידה בהודו שמאופיינת בצבע מובהק. יש גם את העיר הכחולה ג'ודפור, העיר הלבנה אודאיפור והעיר הכתומה נאגפור. אך מאז שקיבלה הבירה הרג'סטאנית את צבעה הייחודי ועד היום נשמר המאפיין הזה בכל פינה בה ועל כל מבנה, בייחוד ברובע העתיק. רחובות העיר עשירים במקדשים ובארמונות ומספקים מענה גם לחובבי פריטי טקסטיל, תכשיטים ורהיטים. היהלום שבכתר בין מגוון האטרקציות שמציעה העיר הוא האווה מהאל (Hawa Mahal), "ארמון הרוחות", שנבנה ב-1799 ובולט בעיקר בשעות הזריחה כשהוא זוהר בוורוד.
האיים הקריביים מלאים ביעדים צבעוניים ועתירי שמחת חיים, אבל אחד הבולטים שבהם הוא העיר וילמסטאד (Willemstad), הקרויה על שמו של וילם מאורנז', שנחשב למייסד הרפובליקה ההולנדית. העיר היא בירתה של קבוצת האיים קוראסאו. על פי התושבים המקומיים, בתחילת המאה ה-19 המושל ההולנדי אלברט קיקר סבל מכאבי ראש, שהחמירו בעקבות קרינת השמש הקריבית הבהירה על הבניינים הלבנים בעיר. זה גרם לו להוציא צו מיוחד שהורה לצבוע את כל המבנים בכל צבע שאינו לבן, ומאז מגוון של צבעי פסטל מעטרים את בנייני האי. מרכז העיר מציג כ-750 מבנים צבעוניים, בהם מבני ממשלה, מרכזי קניות, בתים פרטיים, מסעדות ובנייני עסקים. הצבעוניות והעושר ההיסטורי של קוראסאו ובירתה וילמסטאד, שהוכרה בשנת 1997 כאתר מורשת עולמית, מושכים מבקרים רבים לצפות במבנים המזכירים בתי בובות, וכן ליהנות מחנויות, ממסעדות, משווקים וממונומנטים.
איזמאל (Izamal), "העיר הצהובה", נמצאת בחצי האי יוקטן שבמקסיקו, ומבניה, בין היתר מנזרים וכנסיות, שהוקמו עוד בתקופת שלטון הספרדים במאה ה-16, צבועים כולם בצבעי צהוב-חרדל. גם חלק מהכבישים והמדרכות צבועים בצבע זה. רק מסגרות הדלתות והחלונות נותרו בלבן. המקום שימש בעבר הרחוק כמרכז הגדול והחשוב ביותר של בני שבט המאיה. כאשר הספרדים כבשו את המקום הם בנו עיר על הריסות הפירמידות של המאיה, ולכן יש בה לא מעט אתרים היסטוריים. כיוון שהמקום היה אתר עלייה לרגל ופולחן לאל השמש קיניץ' אג'או (Kinich Ahau), שנחשב לאחד החשובים במיתולוגיה של המאיה, צבעו לכבודו תושבי הקולוניה הספרדית את העיר בצהוב. ב-1993 הודיע האפיפיור יוחנן פאולוס השני כי יבקר בעיר ויקיים בה מיסה, ולכבוד האירוע נצבעו מחדש בתי העיר בגוני הצהוב, שהוא גם צבע דגלו של הוותיקן.
