אני זוכר היטב את אגמי הטורקיז, הקרחונים ורכסי ההרים המשוננים, עוד כשהגעתי לשם בפעם הראשונה. לראות את יופיה הבתולי של דרום אמריקה חודשים לאחר השחרור מהצבא יכול היה להיות מתואר היטב בצמד המילים "חוויה מטלטלת". מאז נדבקתי בחיידק הטיולים והספקתי לבקר בלא מעט מדינות, אבל משהו בחוויה הפראית של פטגוניה נחקק עמוק בליבי. אותה חוויה גורמת לי לחזור לשם כמעט מדי שנה, ולתעד דרך עדשת המצלמה את הנופים המהפנטים שבעיניי הם מהיפים בעולם.
לכל הכתבות במדור "נזכרים בטיולים" - הקליקו
התשוקה העיקרית שלי היא לטייל בעולם ולצלם נוף בצורה שלא תועדה קודם לכן, לתת טעימה מהחוויה ולגרום לצופים לרצות להגיע לאותם מקומות. השילוב הקדוש של אור וקומפוזיציה מלווה אותי לכל מקום שאליו אני יוצא, וברגע שצוללים לתחום הצילום משהו משתנה גם בצורה שבה תופסים את המרחב. לפתע הפרטים הקטנים שמולנו מקבלים פרספקטיבה שונה לגמרי - טקסטורות בקרקע, שיח או עץ, הצורה שבה העננים מסודרים בשמיים - כל אלו הופכים ליצירות מופת. בעוד שלקומפוזיציות אפשר להגיע עם מספיק גישוש ומחקר, האלמנט של איתני הטבע (אור, מזג אוויר) הופך את העסק להרבה יותר מורכב ומאתגר.
כאשר טסים לאושוואיה, העיר הדרומית בעולם, מתחילים להבין עד כמה פטגוניה עצומה ומבודדת. נחלקת בין ארגנטינה וצ‘ילה, גודלה פי 50 לערך ממדינת ישראל. במקום שבו אוכלוסיית הפינגווינים כמעט שווה בגודלה לאוכלוסיית האדם, בתוספת העובדה שהיא ממוקמת בשפיץ הדרומי של יבשת דרום אמריקה ומוקפת באוקיינוסים רחבים אפילו יותר, אפשר להבין מדוע הרוויחה פטגוניה את הכינוי "סוף העולם".
המטוס לא צריך להנמיך גובה בשביל לזהות ממרחק את רכס הרי האנדים. כאשר הוא בכל זאת מנמיך לקראת נחיתה, מבחינים בשני דברים נוספים - בפסיפס צבעי השלכת המכסים כל הר ועמק, ולרוחות החזקות שגורמות למטוס לרקוד טנגו באוויר. צבעי הסתיו מורגשים היטב בחודשים אפריל-מאי, ואילו אותה רוח עזה ובלתי נסבלת תדאג להוכיח לי בהמשך שהיא מסוגלת להעיף צלם על ציודו כעלה נידף. אושוואיה עצמה היא עיר נמל מנומנמת, אך ניתן למצוא בה מוזיאונים, הפלגות לאנטארקטיקה ואפילו קזינו. הנופים מסביב, במיוחד בסתיו, עוצרי נשימה.
צפונה יותר ניתן לבקר באחד מפלאי הטבע של היבשת - קרחון פריטו מורנו. עם מספיק סבלנות ניתן לחזות בגושי קרח ענקיים מתנתקים מהקרחון ומתנפצים למים בקול מחריש אוזניים. אם זה לא מספיק נידח, קיימת גם האפשרות ללכת על הקרחון עצמו, לפלס דרך בין ענקי הקרח בחוויה סוריאליסטית שבה המושג "מים צלולים" מקבל משמעות מחדש.
מנקודת מבט של צלם נוף, לומדים לפתח יחסי אהבה-שנאה עם הטבע המקומי. לעיתים רבות קמים לפני עלות השחר ומטפסים כמה שעות רק בשביל לגלות שלטבע חוקים משלו, ושההרים שאותם קיווית לצלם מכוסים לחלוטין בעננות. כאן נוצרים עננים, ואין שום דבר שביכולתך לעשות בנידון. במקומות מסוימים הרוח כל כך חזקה שאפילו משימות פשוטות כמו לייצב חצובה או להחזיק מצלמה הופכות לאתגר.
אך לפעמים יש הפתעות לטובה, כמו למשל לחזות בעננים לנטיקולריים (”ענני עדשה“), בקשת בענן או באור מושלם שנופל ברכות על ההרים שנחשבים ליפים בעולם. טורס דל פיינה, אחד הפארקים המפורסמים בעולם, מרכז בתוכו שילוב של יופי טבעי שאין שני לו - מצוקי גרניט מרשימים המיתמרים מעל קרחונים, אגמים כחולים, מפלים ונחלים שוצפים. "פיינה" בשפת הטיהואלצ‘ה הילידית משמעותו "כחול", "טורס" משמעותו מגדלים, והשם בהחלט הולם את המקום. בפארק ניתן גם לצפות בעדרי גואנקו (סוג של גמל דרום-אמריקני) משוטטים בחופשיות וביונקים נוספים כמו שועלים, איילים ואפילו פומות.
אך למטבע שני צדדים, ואחת מתופעות הלוואי של ריבוי המבקרים בפארק ושל החיכוך עם הטבע הם ריכוזי העכברים באתרי הקמפינג, דאגה יומיומית אם בחרת לטייל באמצעות אוהל. מדי בוקר ניתן למצוא מטיילים שכל עוונם היה שהלכו לישון עם אוכל, משחת שיניים או קרם הגנה בתיק שלידם, וקמו לגלות אוהל ותרמיל מכורסמים היטב.
כמה שעות נסיעה משם נמצאת בירת הטרקים של ארגנטינה - העיירה הצעירה אל צ'אלטן, דלת הכניסה להרי ה-Fitz Roy וה-Cerro Torre. כבר בהגעה לעיירה ניתן להבחין בענקים הללו מברכים אותך לשלום, בנוף שאפילו סט הוליוודי מוצלח לא מסוגל לשחזר.
גדולתה של העיירה נמצא במיקום שלה - בהליכה רגלית קצרה ממנה ניתן למצוא עמקים מיוערים, מפלים ובהמשך הדרך גם לגונות ופסגות. בכל פעם שאני חוזר לשם אני נדהם לראות כיצד העיירה גדלה ומתפתחת, לטוב ולרע. ואם כבר ביקרתם שם בעבר, ונראה לכם שהאוכל לא יכול היה להיות טוב יותר - מצפה לכם הפתעה.
גם השנה השתוקקתי להגיע לשם - זה לא שיכולתי לעמוד בפיתוי. לצערי, ימים ספורים לפני הטיסה המתוכננת לבואנוס איירס נסגרו השמיים. איך אומר המשפט בספרדית? Todo es posible, nada es seguro (”הכול אפשרי, שום דבר לא בטוח“). עם זאת, קיים בי צד אופטימי. הנגיף חיזק את הצורך של כולנו להתחבר לטבע, להבין שלטבע חוקים משלו ולתת גם למרחבים הזדמנות להתחדש, להתנקות ולרפא את עצמם. למרות החסך, אמתין בסבלנות.
רוצים לפרסם סיפורים, חוויות, תמונות וסרטונים מטיולים מיוחדים שעשיתם? כתבו לנו הודעה בעמוד הפייסבוק של ערוץ החופש - ואולי גם הסיפור שלכם יתפרסם אצלנו.
