9 צפייה בגלריה
קרחון ליד גרינלנד
קרחון ליד גרינלנד
קרחון ליד גרינלנד
(צילום: shutterstock)
התחממות כדור הארץ מורגשת היטב. יש מדינות שבהן הטמפרטורות נוסקות למספרים שטרם נמדדו, אחרות חוות אסונות טבע, ואזורי הקרחונים הנמסים בקצב מדאיג, מאיימים להיעלם ובדרך להוביל לעליית מפלס פני הים.
מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Nature העלה תמונת מצב מדאיגה. הקרחונים נמסים מהר יותר ומאבדים בשנה כ-31% יותר שלג וקרח לעומת מצבם לפני 15 שנה - כך עלה ממדידות שנערכו על ידי לוויינים, העוקבים אחר שכבות הקרח בהרים ברחבי העולם. לאחרונה גם ירדו גשמים בפסגה הגבוהה ביותר בגרינלנד - מקום שבו לא אמור להתרחש אירוע שכזה בשל הטמפרטורות הנמוכות.
עד לא מזמן הקרחונים היו סמל לקביעות. כעת, כשהם הולכים ונעלמים מהכדור שלנו, הם הפכו לתזכורת חיה למקום המדאיג שאליו הולך העולם כתוצאה ממשבר האקלים. חוקרי קרחונים צופים שרבים מהקרחונים בעולם - מאפריקה ועד הרי האלפים - ייעלמו לגמרי בשניים עד שלושת העשורים הקרובים. הקרחונים הללו הם בין מהמונומנטים הגיאולוגיים הכי מרשימים בעולמנו. הנה כמה מהיעדים הבולטים והייחודיים ברחבי הגלובוס, שבהם עדיין אפשר לצפות בקרחונים לפני שיהפכו חלילה, לנחלת העבר.

ואטניוקול (Vatnajokull), איסלנד

9 צפייה בגלריה
קרחון ואטניוקול
קרחון ואטניוקול
קרחון ואטניוקול
(צילום: shutterstock)
הקרחון שפירוש שמו "קרחון האגמים", נמצא בדרום-מזרח ארץ הקרח והאש והוא הגדול ביותר באיסלנד. שטחו כ-7,900 קמ"ר (כ-8% משטח המדינה) ועובי הקרח הממוצע בו הוא 380 מטר. למעשה, הוא הסגן האירופאי של כיפת הקרח באי סברני שבארכיפלג נוביה זמליה ברוסיה. בהתחשב בנפחו העצום, זה לא מפתיע שיש פעילות רבה מתחת לפני השטח שלו - שבעה הרי געש נפרדים ופעילים ברובם, כשב-2011 התרחשה ההתפרצות האחרונה שיצרה עמוד עשן שהיתמר לגובה של 17 ק"מ. האזור, שבו צילמו מספר סרטי קולנוע וכן את העונה השנייה של הסדרה "משחקי הכס", הפך ב-7 ביוני 2008 לחלק מהפארק הלאומי ואטניוקול ויחדיו הם נכנסו ב-5 ביולי 2019 לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. הקרחונים האיסלנדיים שנפגעו קשות מעליית הטמפרטורות בקיץ, הצטמקו בכמעט 200 קמ"ר בעשרים השנים האחרונות. ואטניוקול, הגדול שבהם, צפוי להיות האחרון שישאר, אך לפי ההשערות חלקו הדרומי צפוי להתכווץ ב-60% במהלך העשורים הקרובים.

יעקובסון (Jakobshavn), גרינלנד

9 צפייה בגלריה
קרחון יעקובסון
קרחון יעקובסון
קרחון יעקובסון
(צילום: shutterstock)
האי הגדול בעולם הוא גם אחד היעדים שסובלים הכי הרבה מהמסת הקרחונים עקב עליית הטמפרטורות. אם לא די באירוע הגשם החריג שהתרחש לאחרונה בפסגתו, לא מזמן נאלצו תושבי כפר קטן במערב האי להתפנות מבתיהם בשל קרחון צף שהתנתק ושהיה עלול לגרום לצונאמי. יעקובסון, שאורכו כ-65 ק"מ, עוביו כ-2 ק"מ והוא מהווה כ-6.5% משטחה של גרינלנד, סייע להבין את השפעת שינויי האקלים על האזור. הוא גם נחשב לקרחון שנע למרחק הארוך ביותר בעולם, עם תזוזה של כ-12.6 ק"מ בשנה. ב-2004 הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. למרות יופיו המרהיב, הוא גם נקשר לטביעה של הטיטאניק.

פריטו מורנו (Perito Moreno), ארגנטינה

9 צפייה בגלריה
קרחון פריטו מורנו
קרחון פריטו מורנו
קרחון פריטו מורנו
(צילום: shutterstock)
קרחון פריטו מורנו, הנקרא על שם החוקר ומגלה הארצות הארגנטיני פרנסיסקו מורנו (כונה "פריטו מורנו"), מכונה "הקרחון המתנפץ" בגלל גושי הקרח שנופלים ממנו אל הים. הקרחון הוא חלק מהפארק הלאומי לוס גלסיירס (גם הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו), שניזון משדה הקרח הפטגוני הדרומי בהרי האנדים, והוא חלק ממאגר המים המתוקים השלישי בגודלו בעולם. בהערכה זהירה, נראה כי בניגוד לקרחונים רבים אחרים, פריטו מורנו כמעט ולא מראה סימני נסיגה - שטחו 250 קמ"ר, אורכו כ-30 ק"מ ועומק הקרח שלו הוא סביב 170 מטר. כאחד מיעדי התיירות המוכרים בדרום אמריקה, יש למבקרים דרכים רבות ליהנות מהפלא הקפוא בין אם בנקודת תצפית, שבילי הליכה, טיולי טרקים או בשייט.

פרנץ יוזף (Franz Josef), ניו זילנד

9 צפייה בגלריה
קרחון פרנץ יוזף
קרחון פרנץ יוזף
קרחון פרנץ יוזף
(צילום: shutterstock)
אחד היעדים הפופולריים במערב ניו־זילנד הוא אזור הקרחונים. אחד מהם הוא פרנץ יוזף, שאורכו כ-10.5 ק"מ ועוביו כ-300 מטר, הממוקם בפארק הלאומי ווסטלנד טאי פאוטיני (Westland Tai Poutini National Park) ונקשר לאגדה מקומית, שלפיה נוצר כזרם דמעות של אישה צעירה שאהובה נהרג במפולת (אם כי הגיאולוג הגרמני, יוליוס פון האסט קרא לו כך ב-1865 על שם הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף הראשון). הוא נחשב לאחת האטרקציות המרכזיות במדינה. במרחק של כ-5 ק"מ ממנו נמצאת עיירת תיירות בשם הזה, המספקת לתיירים לינה, אוכל וסיורים. האטרקציות העיקריות הן מסלולי טיפוס והליכה, טרקים, מעיינות חמים ובריכות מחוממות וכן תצפיות אל הר קוק והר טסמן - הגבוהים, בניו זילנד. למרבה הצער, הוא נמצא בסטטוס "נסוג" וצפוי לאבד 38% מהמסה שלו עד 2100.

יוסטדאלסבריין (Jostedalsbreen), נורווגיה

9 צפייה בגלריה
קרחון יוסטדאלסבריין
קרחון יוסטדאלסבריין
קרחון יוסטדאלסבריין
(צילום: shutterstock)
אורכו של הקרחון העצום הזה, היושב במחוז סוגן אוג פיורדנה (Sogn og Fjordane) בחוף הדרום-מערבי של נורווגיה, הוא כ-60 ק"מ, הנקודה העמוקה ביותר שלו נאמדת בכ-600 מטר והוא משתרע על פני כ-480 קמ"ר. הקרחון המסיבי הזה אוגר די מים מתוקים שיספיקו למילוי כ-300 מיליארד אמבטיות – או לספק מים לנורווגיה כולה במאה השנים הבאות ויותר. גם פלא הטבע הזה סובל מההתחממות הגלובלית: לפני כמה שנים עוד ניתן היה לחצות אותו ברגל. היום זה כמעט בלתי אפשרי מפני שהוא הצטמק ומהווה סכנה למחפשי האתגרים.

רון (Rhône), שוויץ

9 צפייה בגלריה
קרחון רון
קרחון רון
קרחון רון
(צילום: shutterstock)
קרחון הרון, השוכן באלפים השוויצריים, הוא המקור של נהר הרון וספק המים העיקרי לאגם ז'נבה הסמוך. הקסם טמון במנהרות ובחדרים שבקרחון - בעוד שחלקו החיצוני צבוע בגוון אפור-לבנבן, המנהרה והחדרים שנמצאים תחתיו זוהרים בגוונים כחולים עוצרי נשימה. כפי שקורה במרבית הקרחונים, גם הרון הולך ומצטמצם - הוא נסוג מדי שנה בכמה עשרות מטר וב-120 שנה האחרונות איבד כ-1.3 קמ"ר משטחו בשל העלייה בטמפרטורות.

מרג'רי (Margerie), אלסקה

9 צפייה בגלריה
קרחון מרג'רי
קרחון מרג'רי
קרחון מרג'רי
(צילום: shutterstock)
אלסקה היא ביתם של יותר מ-100 אלף קרחונים, כשאלפיים מהם נחשבים לגדולים במיוחד. מקור השם של הקרחון הגדול שבה, הוא בגיאולוג ובגיאוגרף הצרפתי עמנואל דה מרג'רי, שביקר במקום ב-1913. אורכו של הקרחון הוא 34 ק"מ - מה שהופך אותו לארוך מבין הקרחונים בפארק גליישר ביי (Glacier Bay) באלסקה, שנכנס ב-1992 לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. בניגוד למרבית קרחוני הפארק שנסוגו במהלך העשורים האחרונים, מרג'רי נותר יציב יחסית.

לאמברט (Lambert), אנטארקטיקה

9 צפייה בגלריה
קרחון לאמברט
קרחון לאמברט
קרחון לאמברט
(צילום: shutterstock)
הקרחון הגדול בעולם. אורכו 400 ק"מ, רוחבו 65 ק"מ ועומקו 2,500 מטר. באנטארקטיקה יש מאות קרחונים מעוררי השתאות, אך זה היושב במזרחה הוא הגדול והמרשים מכולם. הוא מנקז כ-8% מגיליון הקרח האנטארקטי, מדרום וממזרח להרי הנסיך צ'ארלס וזורם צפונה ונשפך אל מפרץ פרידז, לתוך מדף הקרח אמרי. הקרחון מופה לראשונה ב-1952 על ידי הגיאוגרף האמריקאי גון ה. רוסקו (שהעניק לו את השם "קרחון בייקר שלוש"). ארבע שנים לאחר מכן, הוא מופה מחדש על ידי משלחת החקר האנטארקטית הלאומית של אוסטרליה, שגם נתנה לו את שמו הנוכחי כהוקרה לברוס פ. לאמברט, מנהל סוכנות המיפוי של משרד הפיתוח הלאומי של אוסטרליה. שינויי האקלים לא פסחו גם עליו, ולראייה - אורכו של לאמברט נאמד בעבר בכ-700 ק"מ.