ינואר 2025. מתן (שם בדוי), ישראלי שעובד בפעילות הומניטרית, יוצא לנסיעת עבודה בתוניס. יצר ההרפתקנות שבו, יחד עם העובדה שהוא מחזיק בדרכון זר, מוביל אותו להחלטה נועזת – לצאת למסע יוצא דופן במדינה השכנה, לוב, שעל פי הנחיות המטה לביטחון לאומי הישראלי מוגדרת ברמה של "איום גבוה", ומומלץ להימנע מלבקר בה או אפילו לטוס בנתיב שעובר מעל לשטחה. "במדינה זו", נכתב באתר המל"ל, "מתקיימת במשך שנים רבות מלחמת אזרחים, לצד פעילות ענפה של ארגוני טרור רבים, חלקם בעלי אג'נדה מקומית; מתקפות טרור ופעולות אלימות הינן אירועים שכיחים במדינה זו, וקיים סיכון חמור לישראלים אשר יבקרו בלוב".
אך למרות זאת, עם סקרנות מפותחת ודריכות מתמדת מחשש להיחשף, מתן נחת ביעד ויצא לגלות את לוב השסועה – מדינה שהייתה תחת שלטונו של הדיקטטור מועמר קדאפי במשך ארבעה עשורים, וכיום, לאחר מלחמת אזרחים הרסנית, נמצאת במצב של אנרכיה. בשיחת עם ynet הוא מספר על החוויות יוצאות הדופן מהטיול הקיצוני.
בין כוס קפה לקרבות רחוב
מתן נחת בשדה התעופה הצבאי, שהפך בשלהי תקופת קדאפי לשדה לטיסות פנים וכעת משמש כשדה צבאי ואזרחי לכל סוגי הטיסות, כתחליף לשדה התעופה הבינלאומי המרשים של טריפולי שנשרף עד היסוד במלחמת האזרחים שהתפרצה לאחר נפילת קדאפי.
"שדה התעופה הקטן עובר כעת שדרוג, אך עדיין נראה כמו משחטה של גרוטאות מטוסים מכל הדורות השונים של חברת התעופה הלאומית. חלקם מחוררים בכדורים, בעיקר השמשות". הוא מספר. "אנחנו נוחתים בשדה תעופה צבאי קטן, מוקף באנשי ביטחון. הגעתי עם מדריך מקומי, שכן תיירים נדרשים לליווי צמוד בלוב. הייתי דרוך כל הזמן – כל תנועה, כל שיחה עם מקומי, נאלצתי לחשוב פעמיים לפני שהגבתי. פחדתי להיחשף כישראלי. אגב, גם התושבים של טריפולי נראים די לחוצים. יש המון נקודות ביקורת בעיר של גורמים שונים, וכל הזמן צריך להזדהות".
אך למרות הכול, מתן מגלה שעיר הבירה טריפולי מפתיעה בניקיונה וביופייה. "ההשפעה האיטלקית ניכרת בבנייה, ברחובות הרחבים ובארכיטקטורה המרשימה. קדאפי החל לשחזר את המבנים האיטלקיים, אך כל זה נעצר עם מותו. כל מה שקשור אליו – שמות רחובות, ארמונות – פשוט נמחק. כאילו האיש לא היה קיים. המקומיים מדברים על כך בלחש, בחצי חיוך, אבל ברור שהם מתגעגעים לתקופה שבה הכול היה מסודר יותר.
"טריפולי היא עיר של ניגודים – מצד אחד היא שוקקת חיים, עם שווקים הומים ובתי קפה, ומצד שני, בכל רגע עלולה לפרוץ בה אלימות בין פלגים חמושים. השליטה בעיר אינה מוחלטת. מיליציות מקומיות מפעילות מחסומים, גובות מיסים בלתי רשמיים ואף מחזיקות בכוח צבאי משלהן. השלטון המרכזי מתקשה לאכוף את מרותו, והתושבים מתנהלים בין תקווה לחוסר ודאות תמידי. כולם רוצים יציבות, אבל איש אינו באמת מאמין שזה יקרה בקרוב. המאבקים הפנימיים לא נפסקים, והחשש מהתערבות זרה רק מגביר את המתח".
המצב הפוליטי בלוב מאז נפילתו של מועמר קדאפי ב-2011 מאופיין באי יציבות מתמשכת, קרע פנימי עמוק והתערבות בינלאומית נרחבת. המדינה מחולקת למעשה בין ממשלת האחדות הלאומית (GNU), היושבת בטריפולי וזוכה לתמיכת האו"ם, לבין כוחותיו של הגנרל חליפה חפתר, השולטים במזרח המדינה בתמיכת מצרים, רוסיה ואיחוד האמירויות. למרות מאמצים בינלאומיים להשגת יציבות פוליטית, מאבקי הכוחות, מיליציות חמושות ונוכחות שכירי חרב הפכו את לוב לשדה קרב בין אינטרסים זרים.
בזירה הבינלאומית, לוב עדיין מהווה מוקד אסטרטגי בשל מאגרי הנפט העצומים שלה ומיקומה הגיאוגרפי בין אפריקה לאירופה. מדינות מערביות כמו איטליה וצרפת מעורבות בשימור האינטרסים הכלכליים שלהן, בעוד שטורקיה מספקת תמיכה צבאית לממשלת טריפולי, בניסיון להבטיח את אחיזתה באזור. בעקבות נפילת משטר אסד בסוריה, רוסיה העבירה ללוב ציוד צבאי. בנוסף, סוגיית ההגירה הבלתי חוקית מהווה נקודת מחלוקת בין לוב לאיחוד האירופי, כאשר מיליציות מקומיות מנצלות את הכאוס השלטוני כדי לשלוט בנתיבי ההברחה בים התיכון.
"פעם היו פה יהודים. הרבה יהודים"
טריפולי, בירת לוב והעיר הגדולה במדינה, היא עיר בעלת עבר עשיר המשתרע על פני אלפי שנים, עם שילוב מרתק של היסטוריה, תרבות ואדריכלות. העיר נוסדה במאה ה-7 לפני הספירה על ידי הפניקים. בתקופה הרומית שגשגה טריפולי כמרכז מסחרי חשוב, ועד היום ניתן למצוא בה שרידים מרשימים מתקופה זו, כמו קשת מרקוס אורליוס מהמאה השנייה לספירה. למרות האנרכיה השלטונית, מתן מגלה עיר עם ארכיטקטורה ייחודית.
בין המבנים המרשימים, אחד הרגעים המרגשים ביותר עבורו היה ביקור אנונימי קצר בבית הכנסת היהודי של טריפולי. הוא מספר בהתרגשות רבה כי גילה - ממש במקרה - פרטים על גורלו העצוב של בית הכנסת היהודי של טריפולי, זאת במהלך ביקור אקראי בחנות מזכרות, שבה מוצגים גם תכשיטי יודאיקה אותנטיים.
"נכנסתי במקרה לחנות קטנה להחלפת כסף, שהייתה מלאה במזכרות מקומיות, תכשיטי כסף, חרוזים ודברי חן עתיקים. פתאום הבחנתי במדף קטן שעליו נחו חפצי יודאיקה – מגן דוד מכסף, חנוכיות קטנות, וטבעות עם כיתוב בעברית".
למרות הסכנה של זיהויו כיהודי, מתן ההרפתקן הנועז החליט לנצל את ההזדמנות הנדירה שנפלה בחלקו, ולאסוף בסתר מידע על שרידי הקהילה היהודית המפוארת של לוב. למזלו הרב הסוחר הממולח, שהיה מעוניין מאוד למכור תכשיטים לתייר החביב, שיתף פעולה.
"בעל החנות, איש מבוגר, שם לב להתעניינות שלי ביודאיקה ואמר: 'פעם היו פה יהודים, הרבה יהודים. הם עשו עסקים, היו צורפים מעולים'. משם השיחה התגלגלה לבית הכנסת המקומי, שהיה פעיל עד שנות ה-60. הוא אמר לי: 'הם עזבו, אבל החפצים שלהם נשארו. לא כולם מכרו רכוש, חלק פשוט נטשו וברחו'. הרגע הזה היה עוצמתי – לשמוע מישהו שמספר על הקהילה היהודית שנעלמה כאילו זה קרה אתמול.
"יצאתי לרחובות לחפש את בית הכנסת הנטוש, שאלתי אנשים בזהירות, ואז מצאתי אותו ליד קשת הניצחון של מרקוס אורליוס בעיר העתיקה. כיום זהו חלל המשמש כגלריה מקומית. אין בו שום סממן יהודי, אבל זיהיתי את המבנה המקורי של בית הכנסת העתיק של טריפולי בוודאות. זה היה רגע מוזר – לעמוד במקום שבו פעם התפללו יהודים, וכיום אין זכר להיסטוריה העתיקה. אבל כשחיפשתי היטב ראיתי שלט קטן בספרדית, המציין כי הקהילה היהודית של טנג'יר תרמה לשיפוץ המבנה בשנות ה-40. זו הייתה עדות חיה לנוכחות היהודית שנעלמה מהעיר".
המצלמה שצילמה תמונה אחת יותר מדי
הטיול המרתק במדינה המסקרנת נמשך בעקבות שרידי האימפריה הרומית לאורך חופי הים התיכון, דרך אתרים ארכיאולוגיים מרשימים שמוכרים היטב לחובבי עתיקות ותרבות רומית. "נסעתי ללפטיס מגנה (Leptis Magna), כשעה נסיעה מטריפולי, בכביש חדש ומפתיע. זהו אחד האתרים הארכיאולוגיים המרשימים ביותר שראיתי – עיר רומית שלמה, עם תיאטרון, מרחצאות ושוק עתיק. כל פרט קטן מעיד על התחכום של הרומאים – איך הם שמרו על חום בחורף וקור בקיץ, איך כיוונו את התיאטרון בהתאם לשמש. זה הזכיר לי את הביקור בפומפיי, אבל בלי הציורים. אתה מסתובב שם ומרגיש איך ההיסטוריה נושמת סביבך".
בסברתה (Sabratha), אתר רומי נוסף, מתן, חובב היסטוריה, הפך מודאג לאחר שגילה כי לא נעשה כל מאמץ משמעותי לשימור המקום, וההזנחה בו ניכרת. "אין כמעט מבקרים. השחיתות מכלה כל תקציב, והעתיקות מתפוררות מול העיניים. הארכיאולוגים האיטלקים עדיין מנסים להציל מה שאפשר, אבל אין להם תקציב. המקומיים, לעומת זאת, בקושי מבינים איזה אוצר יש להם כאן. זה היה עצוב לראות את כל היופי הזה הולך לאיבוד".
כמו שקורה לא פעם בטיול אקסטרים במדינה לא יציבה, לא כל החוויות של מתן באתר הארכיאולוגי היו חיוביות. "צילמתי גרפיטי פוליטי בעד פלסטין בסברתה, ואנשי ביטחון מקומיים דרשו שאמחק את התמונות. זה היה רגע מלחיץ שגרם לי להבין עד כמה המקום הזה רגיש, ועד כמה צריך להיזהר עם כל מילה ותמונה".
מהעתיקות, בחזרה למאה ה-21. קדאפי השקיע רבות בתשתיות המדינה, ושרידי העשייה שלו ניכרים עד היום. כאשר הזמן עצר מלכת בתחום הבנייה בלוב, עבודות השיקום והפיתוח שהיו בשיאן לפני הפלתו נראות כאילו הופסקו אתמול. במיוחד מהאוויר, ניתן לראות כיצד קו החוף של טריפולי ובנותיה תוכנן בצורה הנדסית מוקפדת. קדאפי נחשב בעיני רבים להורדוס של לוב, ויש המוצאים דמיון בינו לבין סדאם חוסיין בעיראק. תשתיותיו עדיין פועלות היטב, ומבניו עומדים מוכנים להשלמה. במובנים רבים, לוב נשארה מדינה שנעצרה בזמן, עם יסודות לתשתיות מודרניות אך ללא מי שישלים את חזונו.
כך או כך, מי שיסתובב בטריפולי יגלה עיר בעלת שכבות אדריכליות מרתקות. היא משלבת השפעות איסלאמיות-אנדלוסיות (שבהן ספרד סייעה לשחזור), לצד ארכיטקטורה עותמאנית, איטלקית ואף ניאו-אוריינטלית ובאוהאוס. כמובן, נותרו בה גם שרידים רומיים רבים, כאשר חלקם עדיין משמשים אבני תמך לבניינים עתיקים ומודרניים בעיר העתיקה. אפשר למצוא עמודי גרניט, בזלת וטוף עם כותרות קורינתיות או מוסלמיות, הפזורים לאורך הרחובות הרומיים שהתנקזו לקרדו – ממש ליד הקשת היפהפייה של מרקוס אורליוס.
זול מאוד לטייל - אבל יש מחיר גבוה
"משולש הגבולות של לוב, תוניסיה ואלג’יריה הוא עולם אחר", מתאר מתן. "שש שעות נסיעה מטריפולי מובילות לעיר בנויה מבוץ, בסגנון תימני. סמטאות צרות, בתים בגובה שלוש וארבע קומות – הכול מסורתי מאוד. זה מרגיש כמו מסע בזמן. המקומיים עדיין מתהלכים בגלביות לבנות, והכול נראה כאילו הזמן עצר מלכת".
המקום מפורסם בזכות הדיונות העצומות ופסטיבל התמרים השנתי. החלק האחרון של הטיול כלל יציאה מקו החוף המתורבת ונסיעה ארוכה אל עומק יבשת אפריקה, לנווה המדבר היפהפה Ghadames, השוכן בקצה הנידח של לוב – בלב המדבר העצום.
"מגדלים כאן 56 סוגי תמרים. מעולם לא טעמתי כאלה טעמים", הוא מספר. "בנוסף, ראיתי חיילים מאלג’יריה חוצים את הגבול ברגל כדי לבקש אוכל וסיגריות – תמונה שממחישה את המצב הקשה באזור. גם הבדואים כאן חיים כמו בעבר – נודדים עם הגמלים שלהם, מבשלים על אש חיה ומספרים סיפורים ליד המדורה".
התרמילאי הממוצע שיגיע ללוב ירגיש בעננים – ארוחה טובה עולה פחות מחמישה דולר, והדלק כל כך זול עד שהתושבים המקומיים מבריחים אותו לאלג’יריה בחביות למכירה. ומה לגבי לינה? בניגוד לדעות הקדומות על לוב, מתן מצא בטריפולי מלון מפנק ומרשים. "גרתי במלון ברמה בינלאומית, עם מים חמים ואינטרנט – הכול עובד כמו שצריך. המחיר נע בין 50 ל-70 אירו ללילה, שזה יקר יחסית ללוב, אבל שווה כל שקל. החדרים מרווחים, עם מיזוג אוויר ופינת קפה. צוות המלון היה אדיב מאוד, והם הזהירו אותי מראש שלא להסתובב לבד בלילה בעיר".
אבל הקושי האמיתי הוא הביטחון – וכאן מגיע המחיר הגבוה לכל תייר, לא רק לישראלים. "כל העיר החדשה של טריפולי מחולקת בין מיליציות יריבות. בכל מעבר ממקום למקום יש מחסומים. לי היו כל האישורים הנדרשים, ובכל זאת, צריך לדעת עם מי לדבר ולקוות שלא תיתקלו בקבוצה הלא נכונה".
מה אוכלים בטריפולי, קוסקוס?
"זה היה מפתיע, אבל קוסקוס צפון-אפריקאי כמו שמכירים ואוהבים בישראל היה ניתן למצוא רק בכפרים נידחים. האוכל בטריפולי חריף מאוד, והמאכל הפופולרי ביותר הוא Imbakbaka - סוג של ספגטי עם חתיכות בשר, בסגנון בולונז לובי, עם הרבה תבלינים חזקים שמזכירים טעמים מזרחיים. המנה מוגשת ברוב המסעדות המקומיות עם לחם שטוח שסופג את הרוטב. יש גם מזון מהיר כמו שווארמה, והכול חריף מאוד. מתברר שהקרבה הגיאוגרפית בין איטליה לצפון אפריקה יצרה סגנון פיוז'ן ייחודי לאזור. בתי הקפה מגישים אספרסו ופסטות בדיוק כמו באיטליה, וזה אחד הדברים המדהימים כאן – תחושה של דרום איטליה במזרח התיכון, עם מנות שיש להן טוויסט לובי מיוחד".
יש סיכוי שלוב תחזור להיות יעד תיירותי?
"תוצאות האביב הערבי היו הרסניות עבור האזרחים. לוב אחרי קדאפי הפכה למדינה ללא כיוון. רבים מתושבי לוב זוכרים אותו לטובה – לפחות אז הייתה להם עבודה ואוכל. היום יש רק כאוס. האנשים כאן לא ציפו לרדיקליזציה דתית כזו, זה לא מה שהם פיללו לו כשהפילו אותו. אז האם לוב תחזור להיות יעד תיירותי? כנראה שלא בקרוב, אבל למי שמוכן לקחת סיכון – זו אחת החוויות המסעירות ביותר שאפשר לחוות".
