"בא לי לטוס מפה הכי רחוק שרק אפשר" – סביר להניח שאת המשפט הזה אמרתם לעצמכם בלב לפחות פעם אחת בחיים, אבל לא בטוח שבדקתם לעומק באמת מהי האפשרות שלכם לברוח הכי רחוק שאפשר מכאן, וספק אם ידעתם שמדובר במקום מרהיב, מיוחד ובאחד מהאיים המיושבים המבודדים ביותר בעולם - רפה איטי (Rapa Iti).
יש לכם שתי דרכים להגיע לשם – הראשונה היא באמצעות שני מטוסים ושתי אניות. השניה והמאתגרת יותר היא פשוט לחפור בור באמצע מדינת ישראל עד שתגיעו לצד השני של כדור הארץ. סביר להניח שהאופציה הראשונה היא ריאלית יותר, אבל היא גם היא מאתגרת, אפילו מאוד.
רגע לפני שנמשיך במסע, שווה לעצור ולהסביר מהי בכלל נקודת אנטיפודה. דמיינו קו שחוצה את כדור הארץ מתל אביב הישר אל הצד השני שלו, כמו לקדוח מנהרה עד שתצאו החוצה מהכדור בצד השני. הנקודה שבה תצאו נקראת האנטיפודה של ישראל. רוב האנטיפודות בעולם נופלות בלב האוקיינוסים, ורק במעט מקרים הן פוגשות יבשה. במקרה שלנו, אם נחצה קו כזה מתל אביב נעצור בדיוק בלב האוקיינוס השקט הדרומי. והיבשה הקרובה ביותר לאותה נקודה דמיונית היא האי רפה איטי, המקום המיושב הרחוק ביותר מאיתנו על פני כדור הארץ.
מתל אביב לרפה איטי: שבוע של טיסות והפלגות
רפה איטי, או בקיצור "רפה", הוא אי וולקני זעיר בקבוצת איי באס שבדרום פולינזיה הצרפתית, ששטחו כ-40 קילומטרים רבועים בלבד. הפסגות שלו מתנשאות עד לגובה של כ-650 מטרים, ומעניקות לו נוף דרמטי ומרשים — רכסים ירוקים שנשפכים הישר אל הים ויוצרים מפרץ טבעי עגול ומוגן.
המסע מישראל לרפה איטי מורכב משלושה שלבים: שמיים, המתנה, וים. המסע מתחיל בטיסה ישירה משדה התעופה בן גוריון תל אביב ללוס אנג'לס. משם ממשיכים בטיסה ישירה נוספת של Air Tahiti Nui אל פפאאֶטֶה (PPT) — בירת פולינזיה הצרפתית, הממוקמת באי טהיטי, שהיא גם שער הכניסה הראשי לארכיפלג. מדובר בכשמונה שעות טיסה מעל האוקיינוס השקט.
בשלב השני, נדרשת המתנה של יום-יומיים בפפאאֶטֶה, משום שלרפה איטי אין שדה תעופה וכל הגעה אליו מתבצעת רק בים. כאן נכנסת לתמונה ספינת המטען־נוסעים Tuhaa Pae IV, שיוצאת לסבבים קבועים אל איי האוסטרל. ההפלגה אורכת כ-86 שעות נטו: יומיים של הפלגה עד לאי ביניים, עצירת נמל קצרה, ועוד יומיים נוספים בלב האוקיינוס עד לנקודת היעד.
בסך הכל מדובר ב-9-6 ימי מסע מרגע ההמראה מנתב"ג ועד הרגע שבו דורכים על הרציף בכפר אהוריי שברפה איטי, והנה הגעתם אל אחד המקומות הנידחים ביותר על פני כדור הארץ.
המסע לרפה איטי הוא חוויה חד-פעמית — וגם השקעה לא קטנה. טיסת הלוך-חזור מתל אביב ללוס אנג׳לס תעלה לרוב בין 1,250 ל־1,900 דולר. הטיסה הבאה - טיסת הלוך־חזור נוספת ללוס אנג׳לס–טהיטי, שנעה סביב 900–1,200 דולר. מכאן מגיע החלק הייחודי: הפלגה הלוך-חזור בספינת Tuhaa Pae IV, מסע ימי של כמעט ארבעה ימים לכל כיוון, שמחירה נע בין 3,300 ל-3,800 דולר לאדם, בהתאם לסוג הקבינה. ביחד, המחיר הכולל של כרטיסי הטיסה וההפלגה עומד על כ-5,200 עד 6,900 דולר לאדם, שהם בערך 19,000 עד 25,500 שקלים. וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון לילות ביניים בטהיטי, אוכל, העברות וביטוח נסיעות. במילים אחרות: זה לא יעד ל"חופשה זריזה", אלא מסע יקר, ארוך וייחודי — אל המקום המיושב הרחוק ביותר מישראל על פני כדור הארץ.
מרכז החיים ברפה איטי מתרחש סביב מפרץ אהוריי (Ahuréi Bay), מעין קלדרה געשית ששקעה חלקית ומילאה את עצמה במי ים. המפרץ, שצורתו חצי ירח וגם מזכירה את האות C, מהווה נמל טבעי נדיר בלב האוקיינוס. סביבו שוכנים שני כפרים קטנים בלבד: אהוריי, היישוב המרכזי והגדול באי, ואראה, כפר קטן ומבודד יותר בצידו השני של המפרץ. אין כביש שמחבר ביניהם, ולכן הדרך הנוחה ביותר לעבור מצד לצד היא בסירת מפרץ שחוצה את המים.
באי מתגוררים כ-450 עד 500 תושבים בלבד. הקהילה מתפרנסת מדיג, מגידול ירקות ומחקלאות זעירה של פפאיות, בננות ושורשים מקומיים. בגלל המרחק העצום מהעולם, הספינה שמגיעה אחת לכמה שבועות עם אספקה נחשבת לחוט המקשר המרכזי לאיים האחרים ולאי טהיטי. התושבים מדברים בשפה הפולינזית הייחודית "רפה", ניב עתיק ונדיר המשלב מילים מהשפה הטהיטית ושורד בעיקר בקרב הדורות המבוגרים.
בואו, תשנו על הספה
ברפה איטי לא תמצאו ריזורטים או מלונות מפוארים וגם לא הוסטלים פשוטים. תיירים שמגיעים לאי מתארחים אצל משפחות מקומיות שמציעות חדרי אירוח בסיסיים — חוויה אותנטית שמצריכה תיאום מראש מול המועצה המקומית באמצעות האימייל.
באי ישנם שבילי הליכה שמטפסים לרכסים הירוקים, עשרות "מבצרי פסגה" קדומים שנבנו על פסגות ההרים, ונקודות תצפית שמעניקות נוף דרמטי אל המפרץ. ביום שמשי אפשר לשוטט בין החופים הקטנים או לעלות ברגל אל אחד המבצרים ולדמיין איך נראו החיים כאן מאות שנים קודם. זהו לא יעד לתיירות המונית, אלא מקום למטיילים סקרנים שמחפשים קהילה קטנה, טבע פראי ושקט שאין דומה לו בלב האוקיינוס.
בבלוג The Apart Project — שנוסד על ידי מטיילים וצלמים המתמחים במסעות למקומות נידחים — מתוארת החוויה ברפה איטי כך: "כשנכנסנו לנמל קיבלה אותנו רוח קרירה ומפתיעה. השמש זרחה מעל גשם דק ששטף את השמיים, והנוף נראה יותר כמו אחר צהריים סתווי בניו־יורק מאשר אי טרופי בלב האוקיינוס. רפה איטי, פיסת אדמה געשית קטנה בצורת האות C, שפתחיה פונים מזרחה, עם מפרץ טבעי מוקף רכסים ירוקים המתנשאים לגובה של כ-650 מטרים, הרגיש לנו פראי, חשוף וכמעט בלתי נגיש.
"המארחת המקומית, סינתיה, הובילה אותנו מהמרינה לאורך הדרך היחידה באהוריי. חלפנו על פני מחסן קירור קהילתי שבו מאחסנים דגים ותוצרת חקלאית עד להגעת ספינת האספקה, ואז התחלנו לטפס בשבילי ההרים התלולים המובילים לפסגות מורונוגו־אוטה. משם נפרש מולנו נוף עוצר נשימה של מפרץ אהוריי ושני הכפרים הקטנים לחופו. בצהריים התארחנו בבית משפחה מקומית לארוחה פשוטה אך נדיבה — דגים מטוגנים, אורז ושיחת חולין לבבית — כשברקע ממתין החתול רטטוי ללקק את העצמות. את היום סיימנו מול שקיעה כתומה מעל ההרים, עם התחושה שהזמן כאן מתקתק אחרת: לא לפי שעון, אלא בקצב הרוח והגלים".
פורסם לראשונה: 11:33, 23.09.25
