מאצ'ו פיצ'ו, פרו
בהרי האנדים בפרו, בגובה של 2,500 מטר מעל פני הים, שוכנת מאצ'ו פיצ'ו, או בתרגום שמה – "הפסגה העתיקה". העיר היא יצירה מרשימה של בני האינקה, שבנו אותה במאה ה-15. עם השנים היא ננטשה בשל נפילת האימפריה והכיבוש הספרדי, וכוסתה על ידי יער עבות.
רק בסביבות המאה ה-19 היא התגלתה שוב. ב-1911 ביקר בה ארכיאולוג אמריקני מאוניברסיטת ייל בשם הייראם בינגהאם. הוא כתב ספר שבמרוצת השנים הפך לרב מכר והביא להתעניינות תיירותית רבה בעיר הקדומה, עד שבשנת 1983 היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו. ב-2007 היא נבחרה לאחד משבעת פלאי תבל, ותוארה כ"יצירת אמנות ארכיטקטונית מושלמת ועדות ייחודית לציוויליזציית האינקה".
סיגירייה, סרי לנקה
סיגירייה, "סלע האריה" בשפת המקום (הודות לשער כניסה דמוי אריה), היא מהמונומנטים ההיסטוריים היקרים ביותר של סרי לנקה, עד כדי כך שהמקומיים מכנים אותה "פלא העולם השמיני". מדובר בשרידי עיר עתיקה שנוסדה ב־477 לספירה, אם כי יש השערות כי הייתה התיישבות באזור כבר במאה השלישית לפנה"ס. היא ממוקמת על מישור סלעי בגובה 200 מטר, אליו אפשר להגיע בטיפוס מפרך של יותר מאלף מדרגות, ובסופן נוף מתגמל מאוד. בעיר יש מצודה הכוללת את שרידי ארמונו של המלך קשיאפה, שננטש לאחר מותו והפך למנזר בודהיסטי. המנזר התקיים עד המאה ה-14.
אתר ידוע נוסף בעיר הוא "קיר המראות", שזכה לכינוי זה משום שהיה מבריק עד כדי כך שהמלך יכול היה לראות בו את השתקפותו. ב-1982 הכירה אונסק"ו בסיגירייה כאתר מורשת עולמית.
פומפיי, איטליה
סיפורה ההיסטורי של העיר הרומית פומפיי שבדרום איטליה מתחיל כבר במאה השביעית או השישית לפני הספירה, אז הוקמה על ידי האוסקים, שבט של איכרים ורועי צאן, אך ההתרחשות המכוננת הייתה בשנת 79 לספירה, אז אירעה התפרצות מסיבית של הר הגעש וזוב, שקברה את העיר על תושביה תחת אפר וולקני וסלעים, עד שנעלמה לחלוטין.
במאה ה-15 הגיע למקום אדריכל רומאי בשם דומניקו פונטנה במטרה לחפור תעלה במקום, אבל החפירות החלו לבסוף רק בשנת 1748, ורק אז התגלתה העיר מחדש וזוהתה סופית כפומפיי. ההתפרצות הגעשית שכיסתה את העיר סייעה לשימורה של העיר בשלמותה, על רחובותיה ותושביה שנלכדו מתחת לאפר. ב-1997 הכריז אונסק"ו על פומפיי כאתר מורשת עולמית.
סקארה ברי, סקוטלנד
סקארה ברי היא התיישבות בנויה מאבן מהתקופה הנאוליתית, השוכנת באי מיינלנד שבסקוטלנד. על פי הערכות, בין השנים 3,200 ל-2,200 לפנה"ס התקיים בה יישוב קטן, של לא יותר מכ-100 אנשים, בלא יותר מעשרה בתים עם גגות שנבנו מעצמות לווייתנים. עד חורף 1850 היישוב היה קבור מתחת לאדמה, אבל באותו חורף היכתה סערה עוצמתית בסקוטלנד, שגרמה למותם של 200 אנשים, וכשנרגעה הסערה גילו התושבים את המקום, שנחשף כתוצאה ממנה.
ב-1868 חפר במקום תושב האזור בשם ויליאם ואט וחשף ארבעה בתים. כעבור כ-50 שנים נחשפו חלקים נוספים ביישוב, שוב כתוצאה ממזג אוויר סוער. נסיון שימור הממצאים הביא לגילוי של מבנים נוספים, ולבסוף, מחקר ארכיאולוגי בראשות ויר גורדון צ'יילד, שנערך בשנים 1930-1928, חשף את האתר במלואו. רמת השימור הגבוהה של האתר זיכתה אותו בתואר אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו בשנת 1999.
סיודד פרדידה, קולומביה
בתרגום מספרדית, שמה של העיר העתיקה סיודד פרדידה, ששוכנת במרומי רכס הסיירה נוואדה בצפון קולומביה, הוא "העיר האבודה". על פי הערכה, היא הוקמה בשנת 800 לספירה וננטשה בעת הכיבוש הספרדי.
בשנת 1972, ציידי ציפורים שעברו במקום גילו אותה תחת צמחייה עבותה. היא אמנם מפורסמת פחות ממאצ'ו פיצ'ו שבפרו, אבל עתיקה ומסתורית לא פחות ממנה. היא ממוקמת בגובה של 1,300 מטר במעבה הג'ונגל, ומדורגת גבוה בין האתרים הקסומים של דרום אמריקה. עד היום התגלו בה יותר מ-1,000 במות אבן מעוגלות, ששימשו כיסודות לבתי התושבים.
גדי (גדה), קניה
בכביש המוביל לעיר הנמל מומבסה שבקניה נמצאת העיר גדי (או גדה), שנוסדה ככל הנראה במאה ה-12 וננטשה מסיבה בלתי ידועה בסביבות המאה ה-17.
העיר בנויה מחומות אבן, סלעים ואלמוגים, ובשנת 1927 היא הוכרזה כמונומנט היסטורי, מה שאיפשר את שימורה. בין 1948 ל-1958 בוצעו בה מספר חפירות שהביאו למציאת מבנים וחפצי אמנות רבים. נכון להיום היא אתר תיירותי לאומי של קניה ואחת התעלומות הארכיאולוגיות וההיסטוריות המסקרנות והלא פתורות.
הוולסי, גרינלנד
הוולסי הייתה חווה חקלאית במה שקרוי ההתיישבות המזרחית של האי גרינלנד – הגדולה מבין שלוש התיישבויות ויקינגיות באי. היא יושבה בשנת 985 לספירה לערך, ובשיאה חיו בה כ-4,000 תושבים. החל מאמצע המאה ה־14 הקהילה המקומית התפוררה והעיר ננטשה. התיעוד האחרון הקיים ממנה הוא משנת 1408, אז התקיימה חתונה בכנסייה.
הקשר בין אירופה לגרינלנד נותק, ובשנת 1723 חזר אל האי האירופאי הראשון, האנס אגדה, ומצא את שרידי הכנסייה, אך לא ערך במקום יותר מחפירה ארכיאולוגית בסיסית. היום חורבות הכנסייה מהוות מוקד עלייה לרגל לתיירים.
טיקאל, גוואטמלה
העיר העתיקה של תרבות המאיה טיקאל נמצאת בלב הג'ונגל של מחוז אל פטן בצפון גוואטמלה. ההתיישבות הראשונה בטיקאל החלה עוד בשנת 600 לפנה"ס. בשנת 300 לספירה היא הייתה מרכז חשוב עבור בני המאיה, עם אוכלוסייה שמוערכת ב-200-100 אלף תושבים. בתקופה שבין 830 ל-950 לספירה היא איבדה את רוב אוכלוסייתה, ככל הנראה עקב בצורת, ו"נבלעה" בתוך יערות הגשם של גוואטמלה למשך כאלף שנים.
גילויה הרשמי של העיר מיוחס למושל אל פטן, מודסטו מנדס, ב-1848. כיום ניתן להתרשם מהמקדשים שנמצאו בה, ובהם מקדש המכונה "היגואר הגדול", "מקדש המסכה" ומקדש ששמו "נחש עם שני ראשים" על שמו של אחד מהאלים של בני המאיה. ב-1979 נמנתה העיר ברשימת אתרי המורשת הלאומית של אונסק"ו.
זימבבואה הגדולה, זימבבואה
המונומנט הלאומי הבולט של זימבבואה הוא מרכז עתיקות מהגדולים באפריקה הדרומית, שמשערים כי היה מקום מושבה של אחת התרבויות המפותחות ביבשת השחורה. המקום, על מבני הגרניט שבו, היה ידוע כנתיב סחר ומקור לזהב, והיה מיושב בין המאה ה-11 למאה ה-15 על ידי כ-18 אלף בני שבט הקרנגה, עד שננטש כתוצאה מירידה במסחר, חוסר יציבות פוליטית ומחסור במזון ובמים, שנגרמו כתוצאה משינויי אקלים.
סוחרים פורטוגזים שהגיעו לזימבבואה במאה ה-15 הם שגילו את האתר מחדש. מאז 1986 הוא מוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
פרפריקון, בולגריה
העיר פרפריקון, שנחצבה בסלעים של הרי הרודופי המזרחיים בבולגריה, מכונה לעיתים מאצ'ו פיצ'ו של הבלקן. היא הוקמה באלף החמישי לפנה"ס, ובין המקדשים שנמצאו בה ישנו מקדש שעל פי הערכות הוא מקדשו של דיוניסוס, אל היין היווני.
המקדש, כמו העיר כולה, שפירוש שמה הוא "אש גדולה מאוד" (זכר לפולחן האש שהתקיים בה), נחשבו אבודים במשך שנים רבות, ורק בשנת 2000 החלו במקום חפירות ארכיאולוגיות שחשפו את השרידים המרשימים. החשיפה התאפשרה בעיקר הודות לארכיאולוג פרופ' ניקולאי אובצ'רוב, שידוע כ"אינדיאנה ג'ונס הבולגרי". הגילוי המחודש חשף את ביצורי האבן של העיר וכן את בתי המגורים, ארמון ומקדשים רבי משמעות.
