בין פפואה גינאה החדשה לאוסטרליה מסתתרת מדינת איים שכמעט אף אחד לא יודע למקם על המפה. אורי לירון (27) בילה כמעט שבועיים באיי שלמה, וחזר עם חוויות על מקומיים כהי עור בעלי שיער בלונדיני, מערומים של גולגולות שבטיות, אהבה עזה ליהודים ולישראל ותרנגולים על מסלול ההמראה.
אורי לירון באיי שלמה
(צילום ועריכה: אורי לירון)
"זו מדינה מיוחדת גם מבחינה תרבותית וגם מבחינת הטבע, וזה בדיוק מה שאני מחפש במסעות שלי: לצאת מחוץ לשביל החומוס – ואיי שלמה מבחינתי זה מעל ומעבר", סיפר בשיחה עם ynet. "איי שלמה היא מדינת איים קטנה שממוקמת באוקיינוס השקט. עיר הבירה נקראת הוניארה והיא יותר כפר. יש בה 80 אלף איש, אבל האווירה ממש כפרית. המדינה מאוד מגוונת: בכל אי גרים אנשים מקבוצות אתניות שונות, בצבעים אחרים, עם תרבויות ושפות אחרות. בחלק מהאיים עדיין משלמים בקונכיות.
"בעיר הבירה יש מלנזים, פולינזים ומיקרונזים, הכל מעורבב, אבל כולם חיים ביחד, כולם 'סולומונים'. מרגישים את זה כבר בנחיתה: משהו רגוע, יש אווירה 'סטלנית' כזו. אנשים הולכים בבגד ים וכפכפים בכל מקום. במסעדות האוכל מגיע אחרי שעתיים. הכול באווירת רגועה".
אבל יש משהו נוסף שמעניק למסע לשם נופך ייחודי: להיות ישראלי באיי שלמה זה יתרון עצום. "הם מאוד מאוד אוהבים את ישראל", סיפר לירון. "הם נוצרים ומבחינתם ישראל היא ארץ הקודש. היה לי מספר טלפון של מקומית אוהבת ישראל, היא אספה אותנו מהשדה, חיבקה כאילו הילדים שלה הגיעו: 'איזה כיף, לא היו פה ישראלים המון זמן'. התעקשה לשלם על מסעדה יקרה, הסיעה אותנו לכל מקום, דאגה לנו לסים, לכסף – הכול. בכל מקום באיי שלמה, שאמרנו שאנחנו מישראל, הם 'קופאים' במקום. אם הייתי גרמני או אמריקני לא הייתי מקבל את אותו יחס. הם מעריצים את ישראל בצורה שלא ראיתי".
13 צפייה בגלריה
איים טרופיים שופעי צמחייה מוקפים בשוניות אלמוגים חזקות באיי שלמה
(צילום: Ethan Daniels / shutterstock)
מתברר שאפשר גם לחסוך המון כסף באיי שלמה עם דרכון ישראלי. "רצינו לשכור סירה עם מדריך כדי להגיע לכמה איים. אנחנו מתמקחים על המחיר, ואז הוא שואל 'מאיפה אתם?' אמרנו ‘ישראל’. הוא מסתכל, ונותן חצי מחיר. יש שם יתרון בלהיות ישראלי".
לאחר לילה בעיר הבירה הוניארה, אורי המשיך לאי גיזו, השוכן על אחת משוניות האלמוגים הגדולות בעולם. “הטיסות הפנימיות היו מלאות, אז לקחנו מעבורת של 17 שעות, מלאה מקומיים. זה היה כמו סרט על גן עדן: איים יפים, מים טורקיז, ובדרך עצרנו מדי פעם בשווקים מקומיים. הנוף הכי טרופי שאפשר לדמיין – חופים צלולים, מים מטורפים. ראיתי כרישים וצבי ים מהחלון בחדר, ואין שם אפילו תייר אחד. מועדון הצלילה היחיד היה של בחורה אוסטרלית. אם רואים ‘לבנים’ באיי שלמה, אלה אוסטרלים שהשתקעו שם. זו אחת המדינות הכי פחות מתויירות בעולם".
הילדים הבלונדינים בקצה העולם
"באחד הימים שכרנו סירה לשיט בין האיים של גיזו, ושם סיפרו לנו על שבט של אנשים בלונדינים. זה היה אקזוטי ויפה: שחורים כהי עור עם שיער בלונדיני צהוב – כאילו חמצנו אותו, אבל זה טבעי לגמרי. יש להם מוטציה גנטית שאחראית על צבע השיער, וזה לא קשור לאירופאים. העברנו עם הבלונדינים חצי יום, הם קילפו לנו קוקוסים מהעץ. אין שם תיירים, ובכל מקום שהגענו הייתה חוויה אותנטית עם המקומיים.
"במהלך ההפלגה הבטיחו שנראה משהו מעניין. בכל פינה בכפר היו ערימות של גולגולות בני אדם. הסבירו לנו שהן בנות 50 שנה לפחות. בעבר היו שם מלחמות שבטים – השבט באי הזה הרג אנשים מהשבט השני ואסף את גולגולותיהם כדי להפחיד. היום כבר אין מלחמות, והתחושה היא של מדינה בטוחה. גם בעיר הבירה, יצאתי בלילה להסתובב בלי בעיה".
מתברר שגם בצד השני של העולם אי אפשר להתחמק ממוראות המלחמה, במיוחד מתחת לפני המים. "במלחמת העולם השנייה האמריקנים והיפנים נלחמו המון באיי שלמה", סיפר אורי. "עד היום המדינה מלאה בכלים צבאיים נטושים. צללנו לגוף מטוס אמריקני שנפל לים ולספינת מלחמה יפנית שטבעה אחרי שהאמריקאים הפציצו אותה מהאוויר. אלה אתרי צלילה ברמה עולמית, ואף תייר לא נמצא שם. בחופים ראינו גם כלים אמריקניים חלודים, פשוט מונחים כך. המקומיים פחות מתמצאים בהיסטוריה, אבל יודעים שזה מרגש את מעט התיירים שמגיעים".
איך המלונות?
"אין כמעט מקומות לישון ואין תשתית תיירות. רוב ההתנהלות היא דרך מקומיים: מישהו מכיר מישהו באי הבא, וכך מעבירים אותך מאושפיזין לאושפיזין. יש מעט גסטהאוסים, הם מאוד יקרים וברמה נמוכה. בגיזו יש מלון אחד, בערך 150 דולר ללילה. אצל משפחות שילמנו כ-50 שקלים ללילה, שזה כ-200 דולר סולומוני. רוב הזמן ישנים על מזרנים על הרצפה עם כילה נגד יתושים, מקלחת עם דלי מים ושירותים שהם בורות. כמעט שאין מסעדות – קונים בשוק פירות וירקות, דגים ואורז, והמארחת המקומית מבשלת. זו לא מדינה בנויה לתיירות ולא מקבלים בה את הנוחות של יעדים שישראלים אוהבים, אבל כך מגיעים לאותנטיות".
מה אוכלים?
"אני טבעוני כבר שבע שנים. באזור הפסיפיק החלטתי לעבור לצמחונות ולאכול דגים, כי פשוט אין מה לאכול שם. ברגע שאצא מהאזור אני חוזר לטבעונות. יש שם הרבה שורשים: טארו, קסבה, וגם בננה עמילנית שצריך לבשל כדי לאכול. קצת חסה, קצת גזר, לפעמים מלפפון ושפע של דגים. הרבה פעמים מבשלים על מדורה, שמים סיר על האש וזהו. זה לא טיול שמתאים לכל אחד".
13 צפייה בגלריה
בתים שנבנו על איים מלאכותיים בלגונת לאו, מחוז מלאיטה, איי שלמה
(צילום: Jeffrey Aluta Jionisi / shutterstock)
במהלך השיחה עם הנווד הצעיר גיליתי להפתעתי כי הסם הנרקוטי הלאומי צובע את הרחובות באדום. "באיי שלמה כמעט כולם לועסים ‘ביטל נאט'", סיפר אורי. "גברים, נשים וילדים לועסים אגוז עם מקל חרדל. זה יוצר השפעה על המוח, צובע את השיניים באדום, הורס אותן ומעלה סיכון לסרטן – והרחובות מלאים ברוק אדום. ניסיתי פעם אחת: לעסתי עשר דקות וירקתי כמו מקומי. התחושה היא כמו עשר כוסות קפה בבת אחת".
טיסות פנימיות – חוויה בפני עצמה
כמו הרבה דברים באיי שלמה, גם הנסיעה במטוס מקומי מרגישה יותר כמו סצנה מסרט הרפתקאות מאשר שירות תעופה סדיר. "במשרד של חברת התעופה המקומית, בקתה קטנה, הפקיד מיד זיהה אותנו 'הישראלים' שבאו לאי. כדי להתעדכן על הזמנים של הטיסה, לקחנו את הוואטסאפ שלו. בערב כתב 'כרגע כמתוכנן'. למחרת הפלגנו שלוש דקות לאי אחר, אל שדה התעופה. כדי לא לפספס הקדמנו חמש שעות לפני הטיסה. השדה נטוש, תרנגולים על המסלול. חצי שעה לפני הטיסה אנשים התחילו להגיע. דייל עם רשימה ידנית בעט, לא בדקו דרכון, לא הדפסנו כרטיס – והמטוס יצא בזמן. טיסה מטורפת מעל מים בצבע לא נורמלי".
בניגוד לגן העדן התנ"כי, בגן העדן של איי שלמה קיימות גם סכנות בריאותיות רבות, שהופכות אותו ליעד תיירותי מורכב ופחות פופולרי. "באיי שלמה יש הרבה מלריה וקדחת דנגי. אני לוקח כדור מונע למלריה, אבל זה לא נותן הגנה של מאה אחוז, ותמיד קיים גם הסיכון לדנגי. ובאמת, ביום האחרון בגיזו קמתי ולא הרגשתי טוב. הדבר הראשון שעושים בכזה מצב, זה ללכת לעשות בדיקה למלריה ולדנגי".
אורי נשמע טראומטי כשהוא מתאר ביקור קשוח בבית החולים המקומי: “אין מילים לתאר כמה היה מלוכלך ומגעיל שם. בכניסה ראיתי אנשים חולים על מיטות אשפוז באמצע המסדרון של בית החולים המגעיל הזה. חיכיתי שעה בתור, ואז מגיע מישהו עם כפכפים וגופייה ואומר לי שהוא הרופא. ביקשתי בדיקת דנגי, אמר 'אין לנו'. עשיתי בדיקת מלריה, יצא שלילי. מזל.
"היתושים שם זה לא היתושים שאנחנו מכירים בארץ. צריך מאוד להיזהר מהם, כל הזמן אלתוש, בגדים ארוכים וכדורים נגד מלריה. בתחילת הטיול זה עשה לי בחילות, הזיות, חולשה, כאבי בטן וקצת שלשולים. בגלל שאני לוקח את זה כבר חודשיים אני חושב שהגוף מתאזן, אבל אני בטוח שזה מעייף אותי. בסוף זו תרופה חזקה ויש לזה מחירים. אבל חד-משמעית עדיף לקחת אותה".
איך מגיעים? טיסות לפה יוצאות מפפואה גינאה החדשה, מאוסטרליה או מפיג'י. בתוך המדינה פועלות טיסות פנימיות קטנות, עם לוחות זמנים משתנים.
כמה זה עולה? שבועיים באיי שלמה עלו לאורי לירון כ-2,500 שקלים בלבד, כולל לינה בסיסית ואוכל פשוט.
