מה ידענו על הידרה? לא הרבה האמת. "האי של לאונרד כהן", ואת זה שאין על האי כלי רכב. בינינו, מי צריך יותר? לנו זה הספיק להזמין כרטיסים.
טיסה קלילה לאתונה, רכבת משדה התעופה לנמל המעבורות בפיראוס, ומשם שיט קצר במעבורת מהירה. אבל האדם מתכנן תוכניות, וליקום תוכניות משלו - סערה קלה בים, רוח חזקה וגלים גבוהים, והמעבורת של אחר הצהריים מתבטלת. אנחנו מרוויחים ערב לא מתוכנן (אבל נפלא) באתונה, ויוצאים בבוקר במעבורת הראשונה מפיראוס להידרה.
שעתיים של שיט רגוע נוח, עם עצירה אחת בדרך באי פארוס, ואנחנו מגשימים את החלום ונוחתים על אדמת הידרה. את פנינו מקבלים בעיקר חמורים. המעבורת נכנסת למרינה קטנה בעיר הידרה עצמה. נמל יפהפה מוקף בתים לבנים ומבצר עתיק, כמה מסעדות וחנויות מזכרות שכמו מתעוררות לחיים עם הגעת המעבורת וההבטחה למבקרים טריים באי, וגדוד נהגי הפרדות והחמורים שמחכה למטענים שהגיעו מאתונה ופיראוס וצריכים להגיע לכל רחבי האי.
זה הזמן לדבר על החמור שבחדר - כפי שכבר אמרנו וידענו מראש, הידרה היא אי ללא כלי רכב. על מרצפות האבן העתיקות הולכים בעיקר ברגל, ומטענים מובילים בשיירות של חמורים ופרדות. לכל המודאגים (ובצדק) בנושא צער בעלי חיים חשוב לציין כי בימים שאנחנו שהינו על האי לא ראינו תיירים רוכבים על חמורים, והשימוש היה בעיקר להעברת משאות לאזורים העלולים. נראה גם שבעלי החיים זוכים ליחס טוב ומזון בשפע, אבל אין לי שום דרך להתחייב על זה.
בחזרה לבני האדם - הידרה הוא אי לא גדול, אבל גם לא קטן מדי. עיר/כפר מרכזי אחד (Ydra town) שאליו מגיעות הספינות ובו מרוכזים מרבית השירותים לתיירים ולתושבי הקבע באי, ומספר כפרים קטנים שפזורים לאורך החופים. אנחנו ביקרנו באי בחורף, מחוץ לעונת התיירות, ונראה היה שכמעט ואין פעילות בכפרים הקטנים - במקומות שביקרנו לא מצאנו מסעדה פתוחה למשל.
בעיר הידרה עצמה יש מספר מסעדות שפתוחות כל השנה, כמה מאפיות - כולן ממוקמות בנמל או בקירבתו. בנוסף יש מספר חנויות מכולת שמשרתות בעיקר את התושבים ומציעות סחורה מגוונת וטריה. בכלל, האי פועל בקצב שמוכתב על ידי הגעת המעבורת וספינות התיירים מאתונה. מספר חברות מציעות ביקור של שעה-שעה וחצי באי כחלק משיט שעוצר במספר איים. בכל פעם שספינה כזו עוגנת בנמל, נראה שהאי כולו מתעורר. בעלי המסעדות ניצבים בחזית ומציעים את מרכולתם, חנויות המזכרות קמות לתחייה, ושיירות החמורים מסתדרות על הרציף לכבוד האורחים המעטים שיבחרו להישאר על האי וירצו להעביר מזוודות כבדות למלונות מרוחקים. אחרי שעה הספינה עוזבת, וקצב החיים חוזר לנמנומו.
אנחנו ישנים במלון קטנטן, חמש דקות הליכה מהנמל אל תוך העיר. "מלון" זו מילה גדולה - יש שם בסך הכל שני חדרים, אבל הם נקיים ומסודרים ועמוסים בכל מה שצריך כדי להסתדר על האי, כולל מטריות ומקלות הליכה. הבעלים, קיריאקוס, הוא מארח מדהים - הוא משאיר לנו על השולחן בקבוק יין אדום מעולה שמיוצר בכרמים של המשפחה, ומוודא שלא חסר לנו כלום. כל מה שאנחנו מבקשים, נענה בנדיבות ובחיוך גדול. בכלל התחושה היא שהיוונים - בהידרה, באתונה ובכל מקום שהגענו אליו - אוהבים ויודעים לארח.
מזג האוויר משתף איתנו פעולה. אומנם אנחנו עמוק בתוך החורף, אבל אחרי הסופה בים וביטול המעבורת זכינו לשבוע של שמש (שקרנית, אבל בכל זאת) ושמיים כחולים. באופן גורף, אתם לא רוצים להיות בהידרה כשיורד גשם. המבנה של האי - הרים במרכז והעיר במדרון - הוא כזה שכל הזרימות מתנקזות לנמל. בימים כאלה, קשה לצאת מהבית כי הרחובות הצרים הופכים למהירות גועשים. קחו איתכם ספר טוב למקרה כזה.
נראה שספרים הם פריט חובה לאי. תיירים מגיעים, מתיישבים על המרפסת עם ספר עב כרס, ומרימים את הראש מדי כמה שעות כששיירת חמורים ופרדות שועטת ברחוב. שלווה. לוקח קצת זמן להתרגל
בכלל, נראה שספרים הם פריט חובה לאי. תיירים מגיעים, מתיישבים על המרפסת עם ספר עב כרס, ומרימים את הראש מדי כמה שעות כששיירת חמורים ופרדות שועטת ברחוב. שלווה. לוקח קצת זמן להתרגל ולהבין מה מקור השלווה המוזרה הזו - רק כשינקו לכם כל צליל שקשור בכלי רכב ממונעים מתערובת הצלילים שנכנסים לכם לאוזניים כל הזמן תבינו על מה אני מדבר. שקט ברמות שאנחנו לא מכירים.
אז מה עושים על האי? מטיילים. בגדול, יש לכם שתי אפשרויות - לעלות למעלה להרים, או לבחור כיוון אקראי וללכת על הטיילת האינסופית שיוצאת מהנמל ומקיפה את חופי האי. בשלושה ימים, טעמנו משתי האפשרויות. יום אחד הלכנו על הטיילת לכיוון הכפר Vlychos. הדרך מדהימה - עוברת מעל קו החוף, חושפת מבצר עתיק מצד אחד, וצוקים מרשימים מהצד השני. לא עובר זמן רב, ואנחנו מגיעים לאחת הנקודות המפורסמות באי - ספסל קטן שצופה לעבר הים, ושלט צנוע שמסביר שזהו הספסל של לאונרד כהן.
בשנת 1960, כשהוא משורר צעיר ודי אלמוני, מגיע כהן להידרה ונשבה בקסמו של האי שהיה אז כמוהו, די אנונימי. ללא סיבה ברורה, הוא משתמש בכספי ירושה קטנה מסבתו וקונה בית בהידרה. הוא חי חיים די ספרטניים שכוללים כתיבה מרובה, מנוחה בשמש ושיטוט בסמטאות, עד שהוא פוגש את מריאן הנורווגית - מי שהופכת לאהבת חייו והמוזה הגדולה שלו. הציפורים על חוטי החשמל בהידרה מביאות אותו לכתוב את Bird on a wire האלמותי, ועל הפרידה העצובה שלו ממריאן גדלנו כולנו - So long Marian. עד היום מגיעים מעריצים רבים לראות את הבית שלו בהידרה (יש גם רחוב על שמו), וחשוב לא פחות - להעלות לאינסטגרם תמונה של הספסל שלו שליד הים.
ממשיכים בהליכה בסמוך לחוף, ומגיעים לכפרים קטנים ונטושים שנמצאים ליד מפרצי חול קטנים - כל המסעדות סגורות, אבל אפשר בקלות לדמיין את הכל מתעורר ומתמלא חיים ומבקרים בקיץ. הכל ירוק מסביב, גשר אבן יפה עומד מעל ערוץ נחל, מעט מים זורמים בפלגים קטנים. בשלב מסוים אנחנו מסתובבים וחוזרים לעיר. חשוב לציין כי באי פועלות "סירות מונית" שיוצאות מהנמל הקטן בהידרה. באופן עקרוני אפשר להתקשר מכל מקום לאורך החופים, והם יגיעו לאסוף אתכם בחזרה לעיר (תמורת תשלום כמובן).
עייפים אך מוקסמים אנחנו מגיעים בחזרה למלון הקטן והנעים שלנו. בערב, יורדים לנמל לאחת המסעדות. אנחנו לא בעונת התיירות, והאפשרויות מוגבלות באופן יחסי - ועדיין, הכל טעים, השירות אדיב, והמחירים סבירים מאוד.
זה יעד נפלא לחופשה קצרה ושלווה, מחוץ לעונה כמו שאנחנו עשינו, או בעונה ואז אפשר להוסיף ימי חוף ואטרקציות בים, וכנראה גם אי הרבה יותר תוסס ופעיל - שכל אחד יחליט מה מתאים לו
המלון שלנו נמצא על אחת הסמטאות המרכזיות באי, והרחוב עולה מהנמל במעלה ההר. אנחנו יושבים במרפסת הקטנה ונהנים מארוחת בוקר שליקטנו בחנות המכולת הסמוכה. מולנו שקדיה פורחת בין הבתים הבוהקים בלבן, ואת השקט מפר מדי פעם רק הטיקטוק של פרסות החמורים על מרצפות האבן, ממש מתחת לשולחן היפה שערכנו. השכן מהחדר הסמוך יושב ליד השולחן השני - הוא כבר בספר השני שלו מהבוקר. מקנחים בקפה משובח ומתארגנים ליום טיול נוסף.
הפעם אנחנו עולים - וזו אכן עליה. השביל מתחיל בין בתי האבן הלבנים והשקדיות הפורחות שבכפר, ולאט לאט נהיה תלול יותר ויותר. כשאנחנו עוברים את אחרוני הבתים במעלה המדרון, השביל הופך לדרך סרפנטינות יפהפייה ואינסופית שמתפתלת בתוך היער. פרחי בר, פטריות מסוגים שונים, והדרך ממשיכה וממשיכה. אנחנו עוברים כנסייה מרהיבה עם נוף מדהים למפרץ ולעיר - אבל זו רק אמצע הדרך. אחרי אינספור פיתולים נוספים ועליה עיקשת בתוך היער, מגיעים ליעד הסופי של השביל הזה - Profitou Iliou Monastery, מנזר הנביא אליהו בתרגום חופשי. את אליהו לא מצאנו, אבל אוויר פסגות בשפע ונוף מדהים, וגם זוג תיירים חביב מדרום אפריקה – ואפילו חובבי ישראל, אכן נסים ונפלאות.
אנחנו בוחרים שביל אחר לירידה, וזה הפלא ופלא מביא אותנו עד פתח החדר, מול השקדיה היפה. זה כבר היה טיול רציני ותובעני יותר. לא טרק בפטגוניה או דולומיטים, אבל שישה קילומטרים שמחציתם בעליה תלולה ורצופה. אנחנו מרגישים ראויים לארוחת הערב שתגיע, והיא אכן משובחת.
בבוקר המחרת אנחנו מתייצבים מוקדם בנמל למעבורת הראשונה שחוזרת לפיראוס. מפחידה אותנו שביתה מתוכננת בנמלים, כשברקע דיבורים על תקיפה באיראן שתשבית את הטיסות לארץ. בצער אנחנו נפרדים מהאי הקסום, המתחילים במסע חזרה לעולם הרועש. אהבנו את הידרה - זה יעד נפלא לחופשה קצרה ושלווה, מחוץ לעונה כמו שאנחנו עשינו, או בעונה ואז אפשר להוסיף ימי חוף ואטרקציות בים, וכנראה גם אי הרבה יותר תוסס ופעיל - שכל אחד יחליט מה מתאים לו. פגשנו את עקבותיו של לאונרד כהן וגם את החמורים המפורסמים, אבל הידרה הרבה יותר מזה. יאסו!
