רוצים לבקר באי מסתורי שאוהב יהודים, שבו דגלי ישראל מקשטים את הבתים? רוצים, לשם שינוי, להרגיש אהובים ומכובדים על ידי האוכלוסייה המקומית – ולקבל מתנות, חיוכים ומשמר כבוד של ריקודים? אז יש לנו את ההמלצה המדויקת בשבילכם. רק צריך להרחיק לצד השני של העולם, לסמואה.
המסע לסמואה
(צילום ועריכה: יונתן הרשקוביץ)
יהונתן הרשקוביץ (34) יצא עם בת זוגו שיר למסע של חצי שנה במזרח הרחוק ובאיים הנידחים של האוקיינוס השקט. "אני כל החיים מטייל", הוא מספר בשיחה עם ynet. "עד לא מזמן עבדתי בחברת סטארט-אפ, ובת הזוג שלי עורכת דין. שנינו התפטרנו מהעבודה ויצאנו לטייל".
לדבריו, בכל רחבי פולינזיה יש סקרנות וחיבה גדולה כלפי ישראלים, אבל בסמואה הוא הרגיש משהו אחר, יוצא דופן בעוצמתו. "בסיפורים אומרים שסמואים לוחמניים וגדולים. זה נכון, אנשים שם באמת גדולים מבחינה פיזית, אבל כשמטיילים שם מרגישים בדיוק הפוך: חום, אהבה ונעימות. וזה עוד לפני שאומרים שאנחנו מישראל. כשהיינו מציגים את עצמנו כישראלים – זה היה מטורף.
"האזור מאוד דתי, כמעט כולו נוצרי. מבחינתם אנחנו הבאנו להם את ישו, את הברית הישנה והחדשה, וזה נוכח אצלם ביום-יום. רואים אנשים עם קעקועי מגן דוד, דגלי ישראל תלויים בבתים, כובעים עם דגל ישראל – הם באמת חיים את זה".
אירוע החיבה הראשון שחוו כלפי ישראלים בסמואה היה מפתיע במיוחד – וסימן על הבאות. "הבת של שר האוצר לשעבר של סמואה מקושרת עם ישראלים, ותמונת הפרופיל שלה היא עם אריה ודגל ישראל", מספר יונתן. "היא ארגנה לנו נהג – חבר מהקהילה, לא נהג מונית – שחיכה לנו בשדה התעופה עם דגל ישראל ענק. הוא הוציא שופר והתחיל לתקוע בשעה שתיים וחצי בלילה, 16 אלף קילומטר מישראל. זו הייתה מחווה מרגשת. בנוסף, היא גם סידרה לנו שני לילות במלון של חברה שלה, על חשבונה.
"בהמשך הטיול עצרנו ליד בית מקומי כדי לבקש להשתמש בשירותים. האישה שמעה שאנחנו מישראל, מיד הכניסה אותנו פנימה והתעקשה שנישאר ללון אצלה. בעלה, שעובד באוסטרליה, עלה לטלפון ולא ניתק עד שלא הבטחנו ליצור קשר לכל צורך".
"בכל כניסה ויציאה שלנו מהבית, הם עמדו במשמר כבוד עם הדגלים, כיבדו אותנו, שאלו על ישראל, הביאו אוכל ומתנות"
האהבה המפתיעה לעם הנבחר פרצה מכל כיוון, והחיבורים עם המקומיים הלכו והתרחבו להזמנות אישיות שהפכו את השהות בסמואה לאינטימית ובלתי נשכחת.
"מקומיים אוהבי ישראל מקהילת עמנואל שכרו לנו רכב ג'יפ לשלושה ימים והזמינו אותנו לביתם בכפר כשעה נסיעה מעיר הבירה. שם הם חיכו לנו עם דגלי ישראל, זרי פרחים, שירים וריקודים. במשך שלושה ימים, בכל כניסה ויציאה שלנו מהבית, הם עמדו במשמר כבוד עם הדגלים, כיבדו אותנו, שאלו על ישראל, הביאו אוכל ומתנות, והכוונו אותנו מה כדאי לראות ולעשות באי".
וכשהגיע זמן הפרידה, האירוח הפך לאירוע מרגש במיוחד: "כשהבינו שאנחנו טסים למחרת, הכינו לנו טקס פרידה בלבוש מסורתי. עשו הופעות וריקודים עם דגלי ישראל, הביאו מתנות ואוכל – ממש מסיבה".
בגילוי לב משתף המטייל כי כמות תשומת הלב האדירה שקיבל גם הביכה אותו לעיתים: "ידענו שהסמואים מאוד אוהבים את ישראל, אבל זה היה מוזר בצורה שלא חווינו קודם. בהתחלה זה היה מרענן – להגיד 'אני מישראל' בלי לפחד, ולקבל תגובה חיובית. אבל לפעמים לא נוח לקבל כל כך הרבה תשומת לב ומשמרי כבוד רק בגלל שאנחנו מישראלים. ברור שלא ביקשנו כלום – הודינו כל הזמן וניסינו גם 'להחזיר'. עניתי לכל שאלה, ובערב האחרון ביקשתי מהם לכתוב פתקים כדי שנשים בשבילם בכותל".
ואז, באמצע החופשה החלומית באי הטרופי, הגיעה תזכורת חדה לכך שהחיים באיי הדרום שונים לגמרי מחיי היומיום בישראל: "יום אחד בעל המקום שבו ישנו ניגש אלינו בהתרגשות ואמר: 'הר געש התפרץ ויש התרעה של צונאמי. בשעה תשע וחצי כולם עולים להר ומחכים שיעבור'. הוא הדגיש שב-2009 היה כאן צונאמי קשה שבו נהרגו קרוב ל-200 איש. עלינו עם כל המקומיים להר וחיכינו לעדכון עד הבוקר. לשמחתנו הפעם לא קרה כלום, רק גל קטן של כשני מטרים".
יהונתן מתאר מדינה קטנה אך מגוונת: "סמואה היא מדינה של כ-200 אלף תושבים, המורכבת משני איים מרכזיים ועוד כמה קטנים. האנשים פולינזים, ויש שם באמת הכול – חופים מטריפים ותרבות חיה ואותנטית. כמעט בכל שעה נתקלנו באירועים ובמנהגים מקומיים.
"בימי ראשון המדינה סגורה לגמרי, זה כמו שבת אצלנו, אפילו יותר כי זו מדינה קטנה. באחד מימי ראשון שלנו באי נתקלנו בטקס פרידה מכומר הכפר: ריקודים, פרחים, משפחות מביאות מתנות – לפעמים ערימות של כסף, שטיחים מסורתיים – ושירים בלי הפסקה. הכול מאוד אותנטי. בכל פעם שדיברנו עם מקומיים נחשף עוד נדבך מהתרבות".
מתברר שאחד המרכיבים המרשימים ביותר בתרבות המקומית הוא מסורת עתיקה של כאב וגאווה: "הסמואים מאוד גאים בקעקועים. המילה האנגלית Tattoo (קעקוע) נובעת מהמילה הסמואית לקעקוע – Tatau. אצל גברים מדובר בקעקוע שמתחיל מהצלעות ונמשך עד הברך, והוא נעשה בשיטה מסורתית באמצעות שתי מקלות. זה תהליך כואב במיוחד, שנמשך כשבועיים ויכול לעלות עד כ-2,500 דולר. הוא מסמל סטטוס – נכונות לסבול למען המשפחה, האבות הקדומים והכבוד. אצל נשים הקעקוע צנוע יותר, אך מייצג את אותו רעיון".
איך מגיעים לסמואה?
"אפשר דרך סינגפור להגיע לאיי פיג'י (Fiji) – המרכז התעופתי של דרום האוקיינוס השקט – ומשם להמשיך לסמואה. אפשר גם להגיע דרך הוואיי, אוסטרליה או ניו זילנד".
ומה אוכלים בסמואה?
"אוכל פשוט. זו מדינת איים, אז הרבה מוצרים מיובאים. בסופרים יקר מאוד – למשל, קילו גמבה עולה 90 שקל. הם אוכלים בעיקר ממה שאפשר לגדל בחצר: פקעות טארו, פרי עץ הלחם, והרבה שילובים של דגים עם חלב קוקוס, בתנור אדמה מסורתי. אין מים חמים במקלחות ואין וויי-פיי. המדינה כל כך חמה שמתקלחים במים רגילים, והאינטרנט חלש מאוד – בעיקר בכרטיסי SIM מקומיים".
ומה לגבי כסף?
הרשקוביץ מזהיר לא להתבלבל: "המטבע המקומי הוא טאלה – שווה בערך לשקל. חשוב לא להתבלבל עם סמואה האמריקנית, שנמצאת שעה טיסה משם. שם זו טריטוריה אמריקנית ומשתמשים בדולר".
גזור ושמור: שבועיים בסמואה – המסלול של יהונתן
"שבועיים בסמואה עלו לנו כ-1,500 דולר לשניים, כולל רכב ששכרנו ב-35 דולר ליום – יחסית זול. נחתנו בעיר הבירה אפיה (Apia), זו עיר קטנה, לא מיוחדת. המדינה מורכבת משני איים: הקטן יותר, אופולו (Upolu), שבו נמצאת עיר הבירה והוא המאוכלס יותר; והאי הגדול, סבאיי (Savai'i). המעבר ביניהם נעשה במעבורת – כשעה נסיעה – וניתן להעביר גם את הרכב".
לדבריו, התחבורה בסמואה פשוטה וזולה יחסית: "אפשר לטייל ברכב – זה לא יקר במיוחד – ואפשר גם בטרמפים. המקומיים מאוד חברותיים, יעצרו לך באמצע הדרך וייקחו אותך גם אם זה מחוץ למסלול שלהם. אנחנו שכרנו רכב והקפנו את שני האיים. באופולו (Upolu) יש המון מפלים, חופים יפים, וגם אפשר לישון ב'פאלו' (Fale) – בית מסורתי, חושה פתוחה על החוף. השירותים משותפים, כמו בסיני. המחיר נע בין 35 ל-50 דולר לאדם, כולל ארוחת בוקר וערב. לא זול, אבל זו החוויה הכי אותנטית שיש. אנחנו התארחנו גם אצל מקומיים – חמישה לילות מתוך 13, ללא תשלום.
"מהבירה נוסעים מזרחה לכיוון חוף לאלומאנו (Lalomanu Beach) – רצועת חוף מהממת עם מים כחולים וחול לבן. בהמשך מגיעים לתעלת האוקיינוס טו סואה (To Sua Ocean Trench) – בריכה טבעית עצומה שנוצרה מלבה ששקעה. יורדים אליה בסולם, המים צלולים, מקום פשוט מדהים. יש גם אתרי שנורקל נהדרים, אזורים לצפייה בצבים, ומקלט צדפות הענק (Giant Clam Sanctuary) – שדה ענק של צדפות צבעוניות עצומות. לאורך הדרך יש עוד מפלים ואתרי טבע רבים. חשוב לדעת שרוב האתרים נמצאים על אדמות פרטיות, ולכן בכל מקום יש תשלום כניסה קטן".
