ימי מעברים הם הבירוקרטיה בעולם התרמילאים. אריזת התיקים, מציאת תחבורה ציבורית והעמסת התיקים. בטח כשמדובר במשפחה, זהו מסע פילים. רק המחשבה על אריזה גורמת לי להתעייף. הימים שבהם חוצים גבולות יבשתיים מורכבים אף יותר: צריך להחליף את הכסף המקומי כשעוזבים מדינה, להבין אם יש אגרות במעבר הגבול, למצוא תחבורה ציבורית מתאימה ושוב לפרוק בגבול היציאה, למלא טופסי יציאה בגבול ולהעמיס שוב את הציוד, להזמין מלון מראש במדינה החדשה, למצוא סים קארד מקומי, לוודא שער מטבע להחלפה וללמוד מחדש את המחירים. יש שיאמרו "צרות של עשירים".
משהו קרא לנו להתקדם בנדודים, להגיע לארץ חדשה. החלטנו להמשיך לטייל בצד הקריבי של מרכז אמריקה ולעבור את הגבול ממקסיקו לבליז. החלטנו לבקר בשונית המחסום השנייה בגודלה בעולם, וללמוד על העולם הנפלא שיש לבליז להציע מתחת למים. בליז היא מדינה קטנה במרכז אמריקה ששטחה 23 אלף קמ"ר, דומה לזה של ישראל, אך חיים בה רק 400 אלף תושבים.
במעבר הגבול בין מקסיקו לבליז, בצד המקסיקני, עברנו ניסיון הונאה מצד הפקידים שביקשו 200 דולר (40 דולר לאדם) כמס יציאה ממקסיקו, ללא אפשרות לשלם באשראי וללא קבלה. אחרי בירורים, שאלות וטענות הבנו כי מדובר בניסיון הונאה. אמרנו בעדינות "נשלם בפעם הבאה, כאשר נחזור מבליז למקסיקו". זה הסתיים במבט זועף של הבכירה בפקידים. קיבלנו את הדרכונים והמשכנו לצד של בליז. בצד השני המתין לנו רכב שהסיע אותנו לעיר הגדולה בליז סיטי, שממנה שטנו במעבורת לאי אמברגריס קיי, שאליו הגענו בשעות הערב. בבליז מדברים אנגלית - היא נקראה בעבר הונדורס הבריטית וראש המדינה הוא המלך צ'ארלס השלישי. על שטרות הכסף (דולר בליזי) מופיעה המלכה אליזבת.
לה איסלה בוניטה
מספרים כי בבליז יש 450 איים (לא ספרנו). אמברגריס קיי הוא הגדול ביותר, ובו מבחר גדול של בתי מלון, מסעדות, חנויות צלילה ואפשרויות בילוי. הוא נגיש באמצעות מעבורת מהעיר בליז סיטי, ורק קילומטר מחופיו נמצאת שונית המחסום של בליז. סן פדרו היא עיירת חוף נחמדה באמברגריס קיי, וזהו אחד היעדים הפופולריים ביותר בבליז. המקום ידוע כבעל אווירה נינוחה וידידותית.
אחרי הפלגה ארוכה במעבורת פרקנו את התיקים במזח קטן מעץ, ועברנו בין שבילי הבוץ כדי לאתר את ההוסטל שהזמנו מראש. בין דוכני הרחוב התנגן השיר של מדונה "לה איסלה בוניטה" (האי היפה בתרגום לעברית). מיוזע עם שני תיקים גדולים על הגב חשבתי לעצמי שלא רק מדונה אלא גם אנחנו חלמנו על האיסלה בוניטה. בעצם לא רק חלמנו, גם הגענו לכאן. באי כמעט שאין מכוניות, אך יש הרבה מאוד רכבי גולף קטנים. החלפנו את הקרוואן ברכב גולף קטנטן (בהחלט פשוט יותר מקרוואן באורך תשעה מטרים) ונסענו ליהנות מהחוף הסודי, סיקרט ביץ' (למרות שמו, מתברר ששמעו עליו לא מעט אנשים). הנסיעה אל החוף קופצנית בין בורות, סמוך לביצות מנגרוב. על הכביש הצר יש שילוט "זהירות תנינים", ולצד עצי המנגרוב זיהינו עופות מים רבים ולא פחות מארבעה תנינים שוחים להנאתם, אחד מהם נח לצד הדרך.
למחרת בבוקר התייצבנו בסוכנות הצלילה, שעליה קיבלנו המלצה משליחי בית חב"ד באי (בחור יהודי בשם רובי מנהל את סוכנות הצלילה). קיבלנו סנפירים, משקפות ושנורקלים ויצאנו כל המשפחה להפלגה לשמורת טבע ימית באחד מאתרי הצלילה הטובים ביותר שיש לאי להציע. הסירה קיפצה במים, השמיים התקדרו והאפירו, ולפתע משום מקום - או יותר נכון משמיים - החל מבול מטורף, גשם בלתי פוסק, ונרטבנו לגמרי. מדריכי הצלילה החליטו לעצור תחת סוכה ליד אחד המזחים, מישהי שלפה מגבת יבשה ועטפנו את הילדים. אחרי עשר דקות פסק הגשם, יצאה השמש (טרופי זה כאן) והמשכנו בהפלגה.
דולפינים וכרישים
כשהגענו לאתר הצלילה ירדנו עם מדריך אל המים. מיתר ומנור הקטנים והאמיצים ניסו לשחות עם מסכה, שנורקל וסנפירים, אבל החליטו שזה לא בשבילם וחזרו לסירה לאכול חטיף ולצפות במתרחש מלמעלה. נופר המתבגרת שלנו שחתה וצללה עם השנורקל, ואני והדר חלקנו את הזמן בין המים לסירה עם הקטנים. השמורה הימית נקראת הול צ'אן (ערוץ קטן בשפת המאיה) - 18 קמ"ר של שוניות אלמוגים, ראות נפלאה, צבעים עזים במים הרדודים ואלפי דגים. במהלך הצלילה ראינו עשרות כרישי זנבתן חלודי, איגל ריי שוחה באלגנטיות, סטינגר ריי ואפילו דולפינים, שאחד מהם אכל דג לארוחת בוקר, כמו גם מגוון עצום של דגים אלמוגים.
באתר הצלילה שארק אלי (סמטת הכרישים) הקטנים ראו היטב מהסירה את הכרישים הרבים, וגם את הדולפינים המקפצים מעל המים. נופר העזה ושחתה במים ליד עשרות הכרישים והבטאים. על אף שזו שמורת טבע מוגנת, לצערי מחלק מהסירות המקומיים משליכים אוכל לכרישים, לכן יש התקהלות המונית של כרישים במים ושל ציפורים בשמיים. גם הדיג מותר כאן, בשונית המחסום השנייה בגודלה בעולם (אחרי שונית המחסום הגדולה באוסטרליה). אחר הצהריים הסתובבנו על החוף. בין המזחים ראינו עשרות בטאים (טריגונים) שוחים באלגנטיות ומסננים חול. הילדים אמרו שזה היה אחד הימים הנפלאים בטיול כולו.
גם ביום האחרון בסן פדרו ביליתי בצלילה מסירה בשניים מאתרי הצלילה הרבים והמגוונים סביב האי. פגשתי לובסטרים, צלופחי מורנה ומגוון עצום של דגים. שלושה כרישים ליוו אותי צמוד במשך 50 דקות באחת הצלילות, כמו מורי דרך נאמנים בסיור מודרך בשמורה הימית.
"Tropical the island breeze, all of nature wild and free, this is where I long to be, La isla bonita". לימים הסבירה מדונה בריאיון כי כאשר כתבה את השיר לא היה לה כסף להגיע לאיים שכאלה. היא כתבה באופן כללי על איים עם אווירה לטינית, והעניקה לאי בשיר את השם סן פדרו. מתברר כי ישנם עוד איים רבים בעולם שמתהדרים במילות השיר.
קיי קולקר
מסן פדרו הפלגנו במעבורת לאי קטן יותר בשם קיי קולקר (Caye Caulker). האי מחולק על ידי ערוץ מים צר, "הספליט", שנוצר כתוצאה מסופת הוריקן שממש שברה את האי וחילקה אותו (ספליט). את התהליך המשיכו זרמי ים, וכיום האי מחולק לשניים. באזור הספליט חוף חולי ואפשרות לשחות במים רדודים בקרבת החוף, ואף ליהנות ממסיבות חוף בערב. בצפון האי יער מנגרובים צפוף שבו זוחלות איגואנות ועופות מים צדים דגים. האי יושב מעל מערת נטיפים לבנה אשר ניתן לזהות את פתחה במים, אך היא אינה פתוחה לצלילה לציבור.
גם מכאן יצאנו בסירה לשנורקלינג בשמורה ימית ולצלילות נוספות באתרי צלילה. הספקתי לצלול פעמיים באתרי הצלילה Spanish bay ואזמרלדה. פגשנו גם ישראלים וישראליות רבים, צעירים אחרי צבא, חלקם עם הורים בגילי.
בערב האחרון באי הגענו לאיגואנה ביץ'. רגע לפני שקיעה נוגה צפינו בעשרות מחבטנים (סוג של טריגון או סטינגר ריי באנגלית, שיש המכנים עטלפי ים או חתולי ים), וגם שקנאים ועופות ים אחרים שמגיעים לקבל דג ואולי גם ליטוף. הם מצפים לארוחת ערב, ומקומיים משליכים לעברם סרדינים בקרבת החוף. באיגואנה ביץ' ניתן לאמץ את העיניים ולאתר סוסוני-ים קטנטנים המוצאים מחסה ומסתווים בין שורשי המנגרוב. אפשר להאכיל דגי טראפון - אלה דגים ענקיים שאינם למאכל, והם מוגנים על פי חוק בבליז. מותר לדוג אותם כספורט אך יש לשחררם - למזלם של הדגים הם לא טעימים.
זהו המקום שבו חגגנו חצי שנה למסע במסעדה מקומית. בלילה יצאנו ל"זמן הורים", להרים כוסית טקילה עם שקיעת הירח לים. חצי שנה בנדודים! איך הזמן טס.
את חופיה הקריביים של בליז החלפנו בנוף היערות הירוקים של גואטמלה. הפלגנו מקיי קולקר חזרה לבליז סיטי, משם נסענו במיניבוס לעיירת הגבול, חצינו בעצמנו את הגבול היבשתי, החתמנו דרכונים ובאוטובוס נוסף המשכנו לפלורס (פירוש השם פרחים), אי קטן ומיושב בצפיפות על פני אגם. החלפנו כסף לקצאל (שם המטבע בגוואטמלה, על שמה של ציפור נפלאה שנכחדה מרוב מדינות מרכז אמריקה וזהו שמה - קצאל), ויצאנו לטייל באחד מאתרי המאיה החשובים במרכז אמריקה - טיקל. על כך בכתבה הבאה.
עינב ברזני הוא צלם, טייל, מהנדס אווירונאוטיקה וחלל, מרצה ומנחה חוגי ילדים בנושא קיימות וטבע. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלו, ולעקוב אחרי בלוג המסע ודף הפייסבוק "לקצה העולם עינב ברזני".
