במרכז טביליסי, בלב העיר העתיקה של בירת גאורגיה, נגלית מולנו פתאום חנוכייה ענקית מאבן. אנחנו מתקרבים אליה ואז רואים עוד מחזה מוכר. מדבקות, עשרות מדבקות, ועליהן תמונות של נרצחים ונופלים ממלחמת 7 באוקטובר. אחרי שנתיים שבהן נהיה קשוח להיות ישראלי בעולם, העיניים כבר מתרוצצות אוטומטית, בודקות: רגע, בטח חלק מהסטיקרים הושחתו. אולי נתלשו. אבל לא. שם, בטביליסי, הם נשארו שלמים.
"יופי, אוהבים אותנו בגאורגיה!" אמרו לי חברים כשבישרתי על היעד שאלינו אני נוסע. אבל נראה שאהבה זו לא ממש הגדרה קולעת. אף גאורגי לא קפץ עליי בחיבוקים כשסיפרתי שאני מישראל. מצד שני, אף אחד גם לא קילל. התושבים היו פשוט מסבירי פנים, אדיבים, עדינים, בלי קשר להיותנו ישראלים. אבל בימים כאלה אפילו זה - היכולת לא להרגיש שנואים - הופך לנקודת זכות בהחלטה לאן לטוס. זה, וגם העובדה שמדובר ביעד קרוב למדי. שעתיים וחצי טיסה ואתם שם.
טיול בגאורגיה הוא עניין קצת מבלבל. השיק הוא של ארץ אירופאית. בטביליסי, למשל, המרפסות בעיר העתיקה נראות כמו תפאורה רומנטית מהסוג המוכר. למרגלות בית האופרה יש שדרת כוכבים שמוקדשת לגיבורי תרבות, גם חנויות יוקרה לא חסרות, ומדי כמה פינות מגיח פארק שנעים לרבוץ בו. בלילות אפשר להרגיש ברגליים את הבסים שבוקעים ממועדונים, בזכות סצנת מוזיקת טכנו שנחשבת לאחת המובילות בעולם.
מעל האווירה המערבית מרחף גם ווייב אחר. העבר, כנראה קוראים לו. בשוק הפשפשים "הגשר היבש" בטביליסי אפשר למצוא תקליטים של מוזיקה קומוניסטית, פלאסקים שעליהם מוטבעים מגל וחרב וגם גרביים עם דיוקן של סטאלין, האיש המפורסם ביותר שיצא מגאורגיה - והקטלני שבהם
אבל מעל האווירה המערבית מרחף גם ווייב אחר. העבר, כנראה קוראים לו. בשוק הפשפשים "הגשר היבש" בטביליסי אפשר למצוא תקליטים של מוזיקה קומוניסטית, פלאסקים שעליהם מוטבעים מגל וחרב וגם גרביים עם דיוקן של סטאלין, האיש המפורסם ביותר שיצא מגאורגיה - והקטלני שבהם. האווירה שואבת אותך כמה עשורים אחורה, לתקופת ברית המועצות, שאליה כבר לא ממש מתגעגעים בגאורגיה אבל גם לא לגמרי מצליחים להתנתק ממנה.
טביליסי מוקפת בהרים מרוב צדדיה. בעזרת נסיעה ברכבל ניתן ליהנות בזום-אאוט מהנוף היפה שלה ולהגיע למגדל הטלוויזיה שנחשב לאחד מסמלי הבירה - מגדל אדום-לבן, חללי כמעט, שכאילו נולד להיות אייקון עירוני. בפארק מתאצמינדה הסמוך לו נמצאות מסעדות רבות, יוקרתיות יחסית, שנותנות כבוד לאוכל הגאורגי. חצ'פורי, מאפה גבינה מסורתי, הוא מאסט מענג. חינקלי הוא סטארטאפ: כיסונים שממולאים במרק - קודם לוגמים, אחר כך לועסים. לקינוח אסור לוותר על פונצ'יקי, הגרסה המקומית לסופגנייה, שממולאת בקרם חלב רותח. ולקינוח הקינוח - מומלץ לצלול לשנ"צ שיעזור לעכל את כל הבצק.
האזור התיירותי הפופולרי ביותר בטביליסי הוא העיר העתיקה. בתפריט: סמטאות קסומות, כנסיות מפוארות ואפילו בית כנסת אחד וגם רובע המרחצאות אבאנוטובאני, שבו מתפנקים במים שבוקעים מעומק של עד שלושה קילומטרים. רוצים למצוא אותם? לכו בעקבות ריח הגופרית. מעדיפים אמנות? חפשו על הקירות ברחובות ציורים של חתולים ועכברים - המומחיות של אמן רחוב בשם גושה שחש עצמו בנקסי והוסיף הרבה צבע לעיר.
עצירה לטריוויה: הנה פרט מפתיע שתוכלו לשלוף בכל פעם שתרימו כוסית. ידעתם שהגאורגים מכריזים על ארצם כעל מולדת היין? מתברר שממש כאן נמצאו העדויות הארכיאולוגיות הכי עתיקות לייצור מאורגן של הנוזל המשכר - כדים בני 8,000 שנה ובהם שרידי המשקה. במוזיאון תת קרקעי שמוקדש כולו ליין חיכה לנו מדריך שהסביר שבשביל גאורגי ממוצע לגימה של שני ליטר ביום היא עניין סטנדרטי. בעיר עצמה אפשר למצוא חנויות עם מבחר משוגע של יינות מכל סוג וצבע וטווח מחירים משוגע לא פחות שנע בין 20 שקל ל-2,500 שקל לבקבוק. יש אפילו יין כחול.
היין הגאורגי מגיע בעיקר ממחוז קאחתי, חבל ארץ יפהפה, מלא בכרמים, שמשתרע עד לגבול עם אזרבייג'ן. נסיעה בכבישי האזור כוללת פקקי תנועה שנגרמים בגלל עדרי כבשים ונוף שמתחלף בין פסגות לבנות למרחבים צחיחים וחומים. אחד מאתרי התיירות המרכזיים שם הוא מתחם דוד גרג'ה שמורכב מ-15 מנזרים שחצובים בסלע. אווירת משחקי הכס שבו נחמדה, הצריח עם הפעמון מרשים, רק שאת הנזירים קצת קשה למצוא כי הם גרים במערות התבודדות. ממתחם המנזרים מומלץ להמשיך לסירנארי, עיירה יפה מהמאה ה-18 שמשקיפה על עמק אלזאני, הגדול ביותר בגאורגיה. העיירה, שקיבלה את הכינוי "עיר האהבה" בזכות הזוגות הרבים שבאים להתחתן בה, מציעה גם מסעדות שמגישות מנות מחומרי גלם שנקטפו - או נשחטו - ממשקי האזור.
את הלילה כדאי להעביר לא הרחק משם, בכפר ציננדלי, שמפורסם בעיקר באחוזה שבה גר במאה ה-19 הנסיך אלכסנדר, אריסטוקרט מקומי. מתחביביו: לארח במקום את האצולה הגאורגית ולכתוב שירים. על יסודות האחוזה הוקם מלון "ציננדלי אסטייט", שמשפריץ יוקרה אלגנטית בכל פינה שלו וגם בבריכת האינפינטי. עם מסעדה שנבנתה במרתף יין שבנוי מאבנים מסותתות ומתהדר במנורות שמורכבות מבקבוקי אלכוהול, אפילו הליכה לשירותים המעוצבים היא חוויה. בארץ לילה במלון כזה היה עולה אלפי שקלים, אבל כאן רק כ-650 שקל. זה העניין עם המחירים כאן. החופשה זולה. במדינה שבה השכר הממוצע הוא כ-3,000 שקל - מה שיקר למקומיים משתלם לתיירים.
בבוקר גיליתי שבציננדלי יש גם אקסטרים: כשעשיתי טיולון רגוע בגינה הירוקה, הענקית, שסמוכה למלון, נתקלתי פתאום בראש כרות. זה היה ראשו של לנין, מזכרת מפסל ענק שהופל יחד עם המשטר הקומוניסטי. לידו התרוצץ סנאי חמוד שנישנש אגוז והוכיח שעדיף להיות מכרסם חי מאשר דיקטטור מת.
שווה לעצור במפגש של נהרות ארגווי כדי לצפות בתופעת טבע יוצאת דופן - שני נהרות שזורמים זה לצד זה בצבעים שונים. האחד תכלת, האחר שחור
מחבל היין המשכנו לאגם ז'ינוואלי, מאגר מים מלאכותי אך יפהפה שמפיץ גווני טורקיז. זה אגם עצום, עם נוף באווירת גלויה, ובנקודת התצפית עליה תוכלו להתרענן במי רימונים, צ'יפס בצורת סופת טורנדו וגם בצ'ורצ'חלה - ממתק מסורתי בצורת נקניקייה שעשוי מאגוזים ומענבים מיובשים. בסתיו אפשר לעשות כאן שיט, אחרי הגשמים גם ראפטינג. לא רחוק משם שווה לעצור במפגש של נהרות ארגווי כדי לצפות בתופעת טבע יוצאת דופן - שני נהרות שזורמים זה לצד זה בצבעים שונים. האחד תכלת, האחר שחור.
מאזור הנהרות הגענו לקזבגי, עיירה המוקפת בהרי הקווקז החומים שצבע לבן מעטר את פדחתם - חלקם כבר בעלי אזרחות רוסית. הנוף הוא חד-פעמי, מהסוג שממלא את הריאות באופטימיות. קזבגי היא נקודת היציאה לטרקים באזור, אבל גם הליכה קלילה בעיירה היא חוויה נעימה. פרות משוטטות פה ושם בשבילים, בין בתי אבן ולא מעט מלונות ואכסניות. עננים נכלאים בין הפסגות הגבוהות. בחורף הכל כאן יכוסה בשלג אבל בסתיו הקור נעים, מעורר.
מעבר לנהר נמצא כפר נוסף, גרגרטי שמו, שמפורסם בכנסיית השילוש הקידוש הניצבת מעליו ומשקיפה אל נוף מעורר קנאה. אל המבנה מרהיב אפשר להגיע בנסיעה בכביש סללומי. הרפתקנים יכולים לטפס אליו ברגל. הכנסייה נבנתה במאה ה-14 כמקום תפילה מבודד ונסתר, ונחשבת לאחת החשובות בגאורגיה. נוצרים אורתודוקסים עולים אליה לרגל וכמה נזירים עדיין גרים במתחם. לקראת חודשי החורף אנשי הדת אוגרים אוכל ומים, כי השלג חוסם כל כניסה ויציאה למקום. ויותר חשוב: מתברר שיש להם כאן טלוויזיה. כי בגאורגיה כמו בגאורגיה, ההווה והעבר משתלבים היטב.
הכותב היה אורח של לשכת התיירות של גאורגיה
