שבועיים של מסלולים פראיים באריזונה, יוטה וקולורדו הפגישו את קובי פלד, בלוגר הטיולים האנרגטי הידוע ברשת כ"קוקו טריפ", עם חום קיצוני, פציעות מקוצי קקטוס מרושע ועשרות קילומטרים של עליות וירידות – בלי טיפת צל. אבל דווקא בשיא האקסטרים הוא גילה את עצמו מחדש. "פעם הייתי משתולל בלי לחשוב", הוא מספר בשיחה עם ynet, ומתייחס גם לפציעות שעבר במלחמה. "היום אני יודע שאני חייב לעצור ולעשות הפסקות, אחרת זה לא ייגמר טוב".
המסע שהביא את קוקו לקצה
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
את המסע הראשון שלו בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות עשה קוקו עם חבר קרוב וחסר מעצורים, שלפי הסיפורים נמצא בכושר שיא ומשוגע הרבה יותר מקוקו שלנו. "לא הלכנו על המסלולים הקונבנציונליים", קובי צוחק. "עשינו מסלולים שמישהו פשוט מתח בהם קו בין שתי נקודות יפות, אבל באמצע אין שום קשר ביניהן. תפרנו רכסים ועמקים ב-40 ומשהו מעלות, בלי צל ובלי מים. ישבנו אחר כך באוהל ואמרנו לעצמנו שזה באמת קשוח".
עם קרסול פצוע, יד מלאה בקוצי קקטוס, ואחרי שלוש שעות של ירידה מפרכת בחום של 50 מעלות, הוא הגיע לבריכות התכלת המופלאות שבתחתית קניון הליטל קולורדו באריזונה – והתמוטט מתשישות. "הורדתי את הווסט ונשכבתי על הרצפה", הוא משחזר. "שש-שבע דקות לא עשיתי כלום. רק נשמתי. הייתי גמור מהחום, מהרגל, מהקוצים ומהכול ביחד. לא עניין אותי כלום".
מתוך כל המסלולים המטורפים שעשה במדבריות של אריזונה, יוטה ונבדה, דווקא הירידה אל הליטל קולורדו, בלב שמורת שבט ההופי, נחרתה בזיכרונו – וגם על גופו – כאחת החוויות הקשוחות בטיול. "החבר שלי הוריד את המסלול מאיזה 'קוקו' אמריקאי", הוא צוחק. "מישהו שעושה שטויות כמוני. אבל בדיעבד היה צריך לקרוא עוד ביקורות ולעשות התאמות. אי אפשר לקחת כל קו שמישהו סימן במפה ולרוץ אחריו בעיניים עצומות".
מכאן מתחילים לרדת לכיוון המים
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
הדרך אל המים התכולים של נהר הקולורדו הקטן עוברת במסלול עתיק המכונה "הופי סולט", ששימש בעבר את בני שבט ההופי להובלת מלח מתוך הקניון אל הרמה שמעליו. הפרמיט למסלול עולה 25 דולר. "זה רק חמישה קילומטרים בירידה, אבל זאת ירידה מאוד טכנית", הוא מספר. "אין ממש שביל. אתה כל הזמן מחפש רוג'ומים (גל אבנים לסימון השביל – א"ק). יש מפלים יבשים, בולדרים וסלעים. לפעמים אתה פשוט עומד ומחפש איפה בכלל עברו אנשים לפניך. וגם עם GPS זה לא תמיד פשוט".
אלא שבדרך למטה העסק מתחיל להסתבך. "לא הייתי מרוכז", קוקו נאנח. "פספסתי דרדרת, סובבתי את הקרסול ונפלתי ישר על קקטוס. היד שלי פשוט התפוצצה מקוצים. שבוע שלם הוצאתי קוצים, וחלק נשארו בפנים. אבל אמרתי לעצמי שאני לא חוזר עכשיו לאוטו, והמשכנו". ככל שהשניים ירדו לעומק הקניון, החום הפך בלתי נסבל. "למעלה עוד יש רוח", ההרפתקן צוחק, "אבל למטה זה כבר חום קטסטרופלי. מגיעים ל-50 ומשהו מעלות. השפתיים נשברות, יורד דם, העור מתייבש וכל הגוף נהיה לבן. כל הטיול דיממתי מהשפתיים. ועד שאתה לא חוזר לעיר ויוצא מהמדבר, זה פשוט לא מתרפא".
עם קרסול פצוע, יד מלאה קוצים ושפתיים סדוקות מיובש, קובי הגיע בתחתית הקניון לקצה גבול היכולת שלו. אחרי שעות של ירידה מפרכת בחום קיצוני, הוא עצר לכמה דקות כדי להתאושש לפני שנכנס למים. רק אז, לדבריו, הצליח ליהנות מהמראה החריג שנגלה מולו.
קוקו משחזר את הפציעה:
אחרי שלוש שעות של ירידה חדה הגיעו השניים סוף סוף אל המים הכחולים. "אתה מגיע למטה ולא מבין מה אתה רואה. זה צבע שלא ראיתי בחיים. תכלת בהיר, מטורף. אתה מסתכל על המים ואומר לעצמך שזה לא אמיתי". למרות שהאזור ידוע במעיינות המלוחים שלו, התחושה הייתה מפתיעה. "המים בכלל לא מרגישים מלוחים כמו ים המלח. הם נעימים, לא קרים, ויש מסביב סלעים לבנים. יש שם גם עץ אחד שאפשר לשבת לידו. חוץ מזה, פשוט חום מוות".
אחרי מנוחה, צילום וטבילה קצרה, התחיל החלק הקשה באמת. "כל מה שירדנו במשך שלוש שעות, היינו צריכים עכשיו לטפס בחזרה". העלייה, הוא מודה, הייתה אחד האתגרים הקשים ביותר שחווה. "אתה כבר עייף, פצוע ומיובש, והשמש מכה בך. זה היה אחד הדברים הכי קשוחים שעשיתי. ירדנו שלוש שעות בשביל כמה דקות למטה, כדי להבין את הרעיון, להצטלם ולהיכנס למים, ואז שלוש שעות בחזרה".
"זאת חוויה של פעם אחת בחיים. עשיתי, ראיתי, נהניתי, אבל אני לא צריך לעשות אותה שוב"
בכוחותיו האחרונים סיים קובי את הטיפוס ועלה בחזרה אל הרמה שמעל הקניון. משם לקח איתו מסקנה אחת ברורה. "כשעליתי למעלה אמרתי לעצמי שזה מקום מדהים, באמת מדהים, אבל המחיר כבד", הוא אומר. "זאת חוויה של פעם אחת בחיים. עשיתי, ראיתי, נהניתי, אבל אני לא צריך לעשות אותה שוב".
אחרי המסלול הקשוח בליטל קולורדו, קוקו וחברו הגיעו לפארק זאיון (Zion National Park, שמוכר בעברית גם בשם פארק ציון) ביוטה כדי להתפנק עם "הסאבווי" (Left Fork Subway) – מסלול קניוני מפורסם ואייקוני. שמו ניתן לו בזכות קירות הסלע המעוגלים והחלקים, שנחצבו במשך אלפי שנים על ידי זרימת המים ויוצרים מראה המזכיר מנהרת רכבת תחתית. המסלול עובר בין בריכות מים צלולות, מפלים קטנים וקניון צר ומוצל, ונחשב לאחד ממסלולי הקניונינג היפים והמאתגרים בפארק.
בפארק זאיון
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
מסלול נדיר ביופיו
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
צוברים צעדים
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
"בהתחלה בכלל לא מבינים למה קוראים לו ככה", הוא אומר. "אבל כשאתה מגיע פנימה, אתה מבין – זה באמת נראה כמו תחנת רכבת תחתית". כדי להגיע לתחילת המסלול נדרשו השניים להזמין הסעה מיוחדת.
"הכול שם יקר", הוא צוחק. "לא היו מספיק אנשים לשאטל, אז שילמנו כאילו אנחנו שלושה מטיילים למרות שהיינו רק שניים. נסענו כמעט 40 דקות למעלה והתחלנו ללכת".
אלא שהדרך אל הבריכות האייקוניות הייתה מתעתעת. "אתה הולך שעה או שעה וחצי במדבר, הכול צחיח, ואתה אומר לעצמך, 'איך יכול להיות שיש פה מים? איך נפלנו על המסלול הזה?'. ואז פתאום מתחילה זרימה, ואתה מבין שמשהו משתנה".
לאט-לאט הופיעו בריכות המים הראשונות. "הבאנו חליפות שחייה מהארץ כי אמרו לנו שהמים קרים והקניון כולו מוצל, והנחל קר כל הזמן. אבל אני אמרתי לחבר, 'עזוב, נסתדר'. עברנו גב אחד ועוד גב, ועוד אחד. אני לא רגיש לקור, אבל בסוף כבר אמרתי לו, 'די, אני סובל'. לבשנו את החליפות, ובדיעבד זאת הייתה אחת ההחלטות הכי טובות. אחר כך שאלתי את עצמי למה לא עשינו את זה מההתחלה".
ואז הגיעו גם המפלים. "סחבתי 30 מטר חבל במזוודה מישראל", הוא מספר בגאווה. "כשאתה מגיע למפל הראשון זה מלחיץ. אתה עומד למעלה ושואל את עצמך: 'איך אני יורד את הדבר הזה?'". לדבריו, הסוד הוא בטכניקה ולא בכוח. "אתה נשען לאחור, דוחף עם הרגליים את הקיר ויורד. אם אתה מנסה לעבוד רק עם הידיים, אתה פשוט מתרסק". זה בדיוק מה שקרה לחברו הטוב. "הוא לא הסתדר עם הטכניקה ונפל למטה. למזלנו זה לא היה גבוה. זה היה סרטון מצחיק מאוד, אבל הוא ביקש לגנוז אותו.
"אתה גולש עם החבל ישר לתוך בריכות כחולות, והמפל זורם לידך. וכשאתה מגיע לסאבווי עצמו, אתה מבין למה קוראים לו ככה. הקירות חלקים ועגולים, יש מים בצבעים מטורפים, וזה פשוט אחד המקומות הכי יפים שראיתי". אבל גם אחרי שמגיעים אל הנקיק המפורסם, המסלול עדיין לא נגמר. "כולם חושבים שהגעת וזהו, אבל יש עוד שישה קילומטרים עד היציאה, כולל עלייה החוצה, ובחום הזה אתה מרגיש כל מטר".
הגענו לנקיק, אבל המסלול לא נגמר שם
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
נראה חם, אבל המים היו קרים
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
את 16 הקילומטרים של המסלול השלימו השניים בחמש שעות. "בניגוד למקומות אחרים בטיול, זה היה פשוט כיף", הוא מסכם. "קשוח, קר, רטוב ומאתגר, אבל כיף. היו מקומות בטיול ששברו אותי. הסאבווי היה פשוט חוויה. אם יש מקום אחד שהייתי חוזר אליו, זה לשם".
במשך יומיים הם כמעט לא פגשו מטיילים. "לא הייתה קליטה, ולא היו אנשים. ידענו שאף אחד לא עבר שם. אם קורה משהו, אתה לבד. מצד שני, זה חלק מהקסם".
אחת החוויות שאהב במיוחד בטיול בפארק זאיון הייתה תחושת החופש. "אף אחד לא קובע לך שום דבר. אתה רוצה להיכנס – תיכנס. לא רוצה – אל תיכנס. האחריות היא שלך. גם העיגונים לסלע והחבלים הם לא באחריות רשות הטבע האמריקאית. יש עמותה של מטפסים שבאה בהתנדבות, קודחת, מחליפה עיגונים ומתחזקת הכול. וזה מאוד יפה בעיניי".
במהלך טיול האקסטרים במדבריות ארה"ב, קובי מצא את עצמו מוותר על אתגרים שפעם היה מסתער עליהם. "החבר רצה להגיע לאיזו נקודת תצפית מפורסמת לשקיעה, שצולמה ממסוק על ידי נשיונל ג'יאוגרפיק. הוא רצה לרוץ 14 קילומטר בחושך, לראות את הזריחה ולחזור עוד 14 קילומטר. אמרתי לו: בשביל שתי דקות של נוף לשרוף יום שלם? ויתרתי. פעם אולי הייתי עושה את זה".
למרות הכול, קובי לא מתכוון להחליף את הסלעים והזיעה במוזיאונים. "אמא שלי שואלת אותי: 'למה תמיד אתה טס לראות הרים?' היא אומרת לי: 'לך תראה ערים, תראה תרבות!'. אבל זה מה שאני אוהב. בשביל זה אני טס. כן, יש רגעים שאתה שואל את עצמך מה אתה עושה לעצמך, אבל בסוף כל אחד והתחביבים שלו".
חיבור אמיתי אל הטבע
(צילום: באדיבות קוקו טריפ)
לקוקו יש כמה טיפים חשובים למי שמתכנן טיול אקסטרים בארה"ב:
החל מ-1 בינואר 2026, מבקרים שאינם תושבי ארה"ב בני 16 ומעלה נדרשים לשלם דמי כניסה בסך 100 דולר לאדם ב-11 מהפארקים הלאומיים הפופולריים ביותר בארה"ב. התשלום מתווסף לדמי הכניסה הרגילים לפארקים.
לחלופין, ניתן לרכוש מנוי שנתי במחיר של 250 דולר, המאפשר כניסה לעד ארבעה מבוגרים מעל גיל 16 או לכל הנוסעים ברכב פרטי אחד (בהתאם לפארק). ילדים עד גיל 15 פטורים מתשלום.
לדברי קוקו, המנוי משתלם במיוחד למי שמתכנן לבקר ביותר מאחד מ-11 הפארקים הכלולים בהסדר.
רשימת הפארקים: Acadia, Bryce Canyon, Everglades, Glacier, Grand Canyon, Grand Teton, Rocky Mountain, Sequoia & Kings Canyon, Yellowstone, Yosemite ו-Zion.
פרמיטים ומחירים:
למסלולים The Subway ו-The Narrows (Top Down) יש להירשם להגרלה בעלות של 6 דולר. במקרה של זכייה, יש לשלם 10 דולר נוספים לאדם.
במסלול Buckskin Gulch, הנחשב למעוק הארוך בעולם, עלות הפרמיט היא 6 דולר לאדם ליום.
במסלולי Escalante, ובהם Egypt ו-Red Breaks, יש להגיע למרכז המבקרים באסקלנטה ולקבל פרמיט ללא תשלום.
במסלול Hopi Salt Trail עלות הפרמיט היא 25 דולר לאדם ליום.
שאטלים: הסעה למסלול The Subway עולה בין 35 ל-55 דולר, בהתאם לחברה המפעילה. הסעה למסלול The Narrows (Top Down) עולה 60 דולר לאדם.
