אני לא "הורסת" את תאילנד – אני מספרת עליה. כבר שנים רבות שאני מטיילת בתאילנד וכותבת עליה בבלוג שלי. כל פוסט שאני מפרסמת הוא גם סיפור מסע וגם פתיחת חזית קטנה. לצד התגובות המרגשות של הקוראים מופיעות לא פעם גם הערות כמו: "למה את מספרת על המקום הזה? עכשיו יבואו לשם ישראלים ויהרסו אותו".
בפועל, מה שמסתתר מאחורי ההערות האלה הוא לא דאגה לטבע או לתרבות, אלא פשוט גישה של "אני רוצה לשמור את המקום לעצמי".
אבל תאילנד שייכת לאזרחיה, והם שמחים לארח כל מי שבוחר להגיע, להתנהג בכבוד, ולשמור על חוקי הממלכה. תיירות אחראית איננה שמירה על סודות, אלא האופן שבו אנחנו משתפים, מטיילים ומכבדים את המקומיים.
והאמת הפשוטה היא שאין בתאילנד יעדים "נסתרים". בעידן הרשתות החברתיות, כל מקום שמרוחק אפילו שלוש שעות מהשביל הראשי כבר לא באמת סוד, אלא לכל היותר "פחות מתוייר".
הפוסטים שלי לא "מגלים" יעדים חדשים בממלכה, אלא מנגישים אותם למטיילים. הם מספרים על תאילנד שמעבר לשווקים של פוקט, הקניונים של בנגקוק והחופים של קוסמוי – תאילנד של התרבות, של האנשים, של השקט שבין ההרים ושל החיוך שלא נעלם גם אחרי יום ארוך וחם.
ואם קראתם עד כאן – הנה שלושה יעדים שאני ממליצה להוסיף לחופשה הבאה שלכם בתאילנד.
למפאנג (Lampang)
למפאנג היא עיר שמרגישה כמו מסע בזמן. היא השלישית בגודלה בצפון תאילנד ובירת מחוז למפאנג, ובכל זאת נשארה אותנטית, שלווה, ירוקה ומלאת קסם. העיר הוקמה משני גדותיו של נהר ואנג, בין רכסי ההרים קון טאן ופי פאן נאם. בסמטאותיה עדיין נשמעים גלגלי כרכרות ופרסות סוסים — מסורת חיה שמלווה את העיר כבר דורות. למפאנג הייתה עיר חשובה בתקופת ממלכת לנה, והיום שומרת על יופייה ההיסטורי; ברחובותיה ניכרת ההשפעה הבורמזית והבריטית בבתי העץ, במבנים הקולוניאליים ובאווירה הכללית.
מה עושים באזור?
וואט צ'אלרמפראקיאט – "מקדש השמיים" (Wat Chalermprakiat): מקדש נדיר ביופיו, הניצב על פסגות הר דוי פו יאק (Doi Pu Yak). בשעות הבוקר המוקדמות, הפגודות הלבנות נראות כאילו הן מרחפות בעננים. המקדש נבנה לכבוד 200 שנה להולדת המלך ראמה הרביעי, על ידי נזירים ומתנדבים שנשאו את חומרי הבנייה על גבם.
וואט פרה טאט למפאנג לואנג (Wat Phra That Lampang Luang): מקדש מהמאה ה־13, הנחשב לאחד היפים והחשובים בצפון תאילנד.
סיור רגלי בעיר העתיקה: בין בתי העץ בסגנון לאנה, בתי קפה שקטים וחנויות קטנות.
מוזיאון הקרמיקה דהנאבאדי (Dhanabadee): כאן מייצרים את קערות התרנגול המפורסמות.
נסיעה בכרכרות סוסים: למפאנג היא העיר היחידה בתאילנד שבה התחבורה הזאת עדיין קיימת, לא רק לתיירים, אלא גם כסמל מקומי.
שוק הלילה במדרחוב קאד קונג טא (Kad Kong Ta): שוק חי ותוסס, עם אוכל רחוב נהדר ואווירה מקומית.
פארק הפילים Thai Elephant Conservation Center: מרכז שבו מטפלים בפילים שניצלו מתעשיית התיירות.
מערת הנטיפים טאם פא תאי (Tham Pha Thai).
טיול יום בפארק הלאומי ומפלי צ'ה סון (Chae Son), כולל טבילה במעיינות החמים הטבעיים.
העיירה ראנונג (Ranong)
ראנונג, בירת המחוז הנושא את שמה, היא אחת הפינות השקטות והפחות מתוירות בדרום תאילנד. היא נקודת המוצא לאיים הקסומים קו פייאם (Koh Phayam) וקו צ’אנג ראנונג (Koh Chang Ranong) – שני יעדים מושלמים למי שמחפש שקט, חופים פראיים ואווירה תאית פשוטה ונעימה.
העיירה עצמה שומרת עד היום על השפעות תרבותיות חזקות, החל ממקדשים סיניים ועד דוכני אוכל רחוב עם טעמים ייחודיים. ראנונג משמשת גם כשער למיאנמר, עם סירות ארוכות וצבעוניות החוצות מדי יום את נהר קראבורי לאי ויקטוריה (Victoria Point) שמעבר לגבול – יעד מוכר במיוחד בעבור מי שמאריך את השהות שלו בממלכה בשיטת ה"ויזה ראן".
מה עושים באזור?
המעיינות החמים של ראנונג: אחד המקומות המרגיעים והאהובים באזור. סביבם תמצאו פארק יפהפה ומלונות ספא מפנקים.
מפל טון פט (Ton Phet): מפל מרשים בעל 11 מפלסים, הזורם כל השנה ממורדות הר פוטה צ’ונג דונג – הגבוה ביותר במחוז.
מפל נגהו (Ngao): ממוקם בפארק לאומי נהדר, ומאפשר לראות את המים הזורמים על הרי הגרניט כבר מרחוק. באזור התגלה גם “סרטן הפנדה” – מין נדיר וייחודי.
קבר מושל ראנונג הראשון: אתר היסטורי מרשים על גבעה קטנה, שהוקדש על ידי המלך ראמה החמישי. במקום פסלים עתיקים, שבילי הליכה לצד מפלים קטנים ודוכני מזכרות.
טיול יום באיים הסמוכים, כולל שנורקלינג, קיאקים, רחצה ומנוחה בחופים שקטים.
ראיונג (Rayong)
היעד האחרון נמצא במרחק כשעתיים מהעיר פטאיה הפופולרית. ראיונג, בירת המחוז הנושא את שמה, שוכנת לחופי מפרץ תאילנד — ולמרות הקרבה לפטאיה הסואנת, היא נשארת עד היום מחוץ לאור הזרקורים ושומרת על אופי מקומי, נינוח ושקט.
ראיונג היא עיר חוף נעימה במיוחד: לאורך הטיילת פזורים שווקים מקומיים ודוכני דגים טריים. בערבים, האווירה של משפחות שיושבות סביב שולחנות מול הים, מוזיקה מקומית וריח של גריל באוויר — יוצרים תחושה אותנטית וחמימה שמלווה את כל החופשה.
העיר משמשת גם שער לאי קו סאמט (Ko Samet), שנמצא במרחק הפלגה קצרה מנמל Ban Phe. זהו אחד האיים האהובים במזרח תאילנד, עם חופים לבנים, מים צלולים ואווירה שמושכת מטיילים שמחפשים שילוב של רוגע וחיי לילה נעימים ולא מתאמצים.
מחוץ לעיר תמצאו את הפארק הלאומי קאו לאם יה – מו קו סאמט, שמציע תצפיות מרהיבות, שבילי הליכה קצרים ומפרצים קטנים לרחצה. סביב ראיונג פזורים מטעי פירות, בעיקר דוריאן הידוע לשמצה, מנגו ומנגוסטין, שניתן לבקר בהם בעונה.
מה עושים באזור?
רחוב יומג’ינדה (Yomjinda Road): מסע נוסטלגי בעיר העתיקה, בין בתים ישנים, דוכני אוכל מקומי וחנויות קטנות לממכר עתיקות וחפצי אמנות.
שמורת המנגרובים של ראיונג: טיילת עץ יפהפייה באורך קילומטר, החוצה יער ירוק וסבוך של עצי מנגרוב. בקצה השביל ניצב מגדל תצפית בן שלוש קומות שמציע נוף פנורמי מרהיב של קו החוף והים.
חוף מאה ראם פונג (Mae Ram Phueng Beach): רצועת חוף זהובה ונעימה באורך כשמונה קילומטרים — מושלמת לרחצה, לטיול רגוע או לצפייה בשקיעה.
מוזיאון בובות הצללים במקדש ואט באן דון (Wat Ban Don – Shadow Play Museum): מוזיאון מיוחד במינו המוקדש לאמנות המסורתית של בובות הצללים (Nang Yai). במקום מוצגות בובות עור מגולפות בעבודת יד ולעיתים מתקיימים גם מופעים חיים בליווי מוזיקה וסיפורי מיתולוגיה תאילנדית.
חוף לאם צ’רואן (Laem Charoen Beach): חוף שקט, נקי ואידיאלי למי שמחפש שלווה הרחק מהמולת התיירות.
תונג פרונג תונג (Thung Prong Thong) – "השדה המוזהב": אחד מאתרי הטבע המרשימים של ראיונג: טיילת עץ באורך כשני קילומטרים העוברת בין מנגרובים בצבע זהוב-ירקרק ויוצרת נוף שקשה להישאר אדיש אליו.
