כשיהונתן הרשקוביץ (35) טיפס בשביל הצר אל הכפר הציורי בצפון וייטנאם, הוא עוד האמין שהוא בדרך לאחת החוויות האותנטיות ביותר בטיול. כמה שעות קודם לכן יצא ממרכז העיירה התיירותית האייקונית סאפה, צעד בין טרסות אורז ירוקות, חלף בין הרים וכפרים, ודמיין את הערב הייחודי שבו יבלה לילה בבית אמיתי של משפחה מקומית משבט המונג המסתורי. הוא רצה לראות איך הם חיים, איפה הם ישנים, איך הם מבשלים – ואיך נראים חייהם כשהתיירים לא מסתכלים.
"מלא מלכודות תייירים"
(צילום: יהונתן הרשקוביץ)
בסוף הטרק המפרך הוא הגיע עם בת זוגו למבנה מודרני. "עוד בשנייה הראשונה היה ברור שזה לא באמת הבית שלהם", הוא מספר ל-ynet, ומגחך באירוניה על הסיטואציה ההזויה. "זה היה מבנה חדש, מסודר, שנבנה בשביל תיירים. בהמשך הבנתי שהמאמא המארחת מאוד מצליחה, והיא בנתה גסטהאוס שבו היא מארחת מטיילים. הילדים שלה מגיעים לשם לקראת סוף היום, עושים קצת שיעורי בית, מבשלים עם התיירים ואז חוזרים לישון בבית האמיתי שלהם. זה היה סטינג. תפאורה שנבנתה במיוחד עבור תיירים. זה הרגיש כמו הצגה". הוא צוחק: "זה לא באמת ייצג את מה שרציתי לראות".
הרשקוביץ הגיע לווייטנאם לאחר שהתפטר, יחד עם בת זוגו, מעבודתו בהייטק. וייטנאם הייתה התחנה השנייה בטיול, מיד אחרי סין, וסאפה הייתה אחד המקומות שחיכה להם במיוחד. כמו רבים לפניו, גם הוא הגיע עם תמונות שכבר היו צרובות בראשו: שדות אורז על מדרונות ההרים, נשים מקומיות בלבוש מסורתי, כפרים קטנים, ערפל, טבע והבטחה לאותנטיות. "ברשתות החברתיות אתה רואה סרטון של חמש או שבע שניות", הוא מספר. "הסרטון מראה טבע מהמם ומטורף, ואתה מגיע עם ציפיות מאוד גבוהות. ידעתי שסאפה תהיה מתויירת, וזה לא הפריע לי. אבל כן ציפיתי לקבל איזושהי אותנטיות מסוימת. מה שחוויתי בסאפה זה שלקחו את האלמנט המקומי והפכו אותו למאוד תיירותי".
וכך זה נראה באינסטוש
(צילום: יהונתן הרשקוביץ)
"אתה הולך במרכז העיר ולא מרגיש שאתה בווייטנאם. אתה מרגיש כאילו אתה בפארק דיסני שנבנה לתיירים באווירה וייטנאמית"
סאפה נמצאת בצפון-מערב וייטנאם, לא רחוק מהגבול עם סין. במשך שנים היא נחשבת לאחד היעדים המפורסמים במדינה: עיירה הררית מוקפת פסגות ירוקות, טרסות אורז מרשימות וכפרים נידחים של קבוצות אתניות מסקרנות. עבור מטיילים רבים זהו אחד המקומות היפים בווייטנאם. גם הרשקוביץ לא מתווכח עם זה.
"הטבע מסביב באמת מדהים", הוא מדגיש. "ההרים מאוד יפים, טרסות האורז מרשימות, ובעונה המתאימה ההליכה שם מהממת. האכזבה שלי לא הייתה מהנוף – אלא ממה שנבנה סביבו. אתה הולך כמה שעות עם המאמא דרך שדות האורז וההרים, וזה באמת יפה מאוד, אבל כשמגיעים לכפר, אתה מגלה שאתה לא באמת מתארח בבית שבו המשפחה גרה. אני רציתי לשבת איתם, לראות איפה הם ישנים, איך הם אוכלים, איך הם מבשלים – באמת לחוות את החיים שלהם. במקום זה הרגשתי שאני נמצא בגסטהאוס שמדמה בית של משפחה מקומית. החוויה הייתה קצת כמו הצגה.
"אני תמיד אומר שאני לא מחפש אטרקציות, אני מחפש אינטראקציות. באנג'י, טרקטורונים או כל פעילות תיירותית אחרת יכולים להיות כיפיים, אבל זאת לא הסיבה שאני מטייל. אינטראקציה עם מקומי נותנת לי חלון אל החיים שלו, אל התרבות שלו, אל משהו שלא הייתי מכיר אחרת. בסאפה הרגשתי שלקחו את האינטראקציה עם המקומיים והפכו אותה לאטרקציה".
התחושה הלא נעימה הזאת ליוותה אותו גם במרכז העיירה המפורסמת. לדבריו, סאפה עצמה כבר לא הרגישה לו כמו עיירה וייטנאמית, אלא כמו יעד שנבנה מחדש עבור תיירים. "אתה הולך במרכז העיר ולא מרגיש שאתה בווייטנאם. אתה מרגיש כאילו אתה בפארק דיסני שנבנה לתיירים באווירה וייטנאמית. הרחובות מלאים בחנויות, מסעדות לתיירים, תפריטים באנגלית, פיצות והמבורגרים. הכול מאוד מאוד מתוייר".
רחובות סאפה
(צילום: יהונתן הרשקוביץ)
ובכל זאת, הוא מדגיש, גם בתוך סאפה אפשר למצוא קצת נחת – אם מתעקשים לחפש אותה. "ממש ניסינו להתרחק מהרחוב הראשי", מספר בלוגר הטיולים. "אחרי כמה ימים מצאנו מסעדות מקומיות יותר, כאלה שהתפריט בהן כולו בווייטנאמית, בלי תיירים סביבנו. זאת הייתה תחושה אחרת לגמרי. אבל צריך ממש לצאת מהאזור המרכזי כדי למצוא את זה".
אחד הרגעים האבסורדיים בטיול התרחש בכפר קאט קאט, אחת האטרקציות המפורסמות באזור סאפה. הרשקוביץ ובת זוגו חשבו שהם יוצאים מהעיר הממוסחרת אל כפר קטן ואותנטי, מקום שבו יצליחו להתחבר לחיים המקומיים. ואז, בכניסה לכפר, ביקשו מהם לשלם. "זה היה צריך להיות תמרור אזהרה", הוא צוחק. "אבל אמרנו, יאללה, אנחנו כבר פה. לא עשינו מחקר, פשוט זרמנו. שילמנו ונכנסנו".
מהר מאוד הם הבינו שהגיעו למשהו אחר לגמרי ממה שציפו לו. "קאט קאט הוא בעצם כפר שהוא תערוכה אחת גדולה", הרשקוביץ הבין בדיעבד. "יש שם מופעי ריקוד, הדגמות של מלאכות מסורתיות, מבנים משוחזרים, מעין שחזור של 'איך המקומיים חיו פעם'. המקום עצמו יפה, יש בו ואדי, מפל וטבע מסביב, ונחמד להסתובב בו. אבל כשאתה בא לראות משהו חי ואמיתי, ומקבל במקום זה מוזיאון פתוח – קשה להתחבר".
גם כאן הוא מנסה לדייק ולא לבטל את המקום לחלוטין. "ראינו אישה מבוגרת שמשתמשת ברגליים שלה כדי לעבוד על מתקן אריגה מסורתי להכנת שטיח. אני בטוח שלשיטות האלה יש היסטוריה מרתקת, ואני בטוח שגם לריקודים יש משמעות תרבותית. הדברים האלה מעניינים אותי. אבל כשהם מגיעים בתוך סטינג כזה, כמו תצוגה לתיירים, זה מרגיש אחרת. זה לא המפגש שחיפשתי".
אם קאט קאט מייצג את המסחור של התרבות המקומית, פארק הצילומים הפופולרי בעיירה מייצג בעיניו של המטייל הוותיק את המסחור של הנוף. "יש שם פארק קטן במרכז סאפה עם כל מיני פסלים ועמדות צילום", הוא מספר בטון אירוני. "יש כף יד ענקית מבטון שאפשר לטפס עליה ולהצטלם עם הנוף של ההרים. יש נדנדות, יש כנפיים, כל מיני תחנות כאלה. הנוף מאחור באמת מדהים, ההרים ירוקים ויפים, אבל אתה עומד בתור עם עוד חמישים אנשים, מצטלם ואז עובר לתחנה הבאה".
"שער גן העדן של באלי" בפארק הצילומים מואנה סאפה
(צילום: Kanchana P / shutterstock)
שווה רק בשביל תמונות
(צילום: יהונתן הרשקוביץ)
מעין מוזיאון אינסטגרם באוויר הפתוח
(צילום: יהונתן הרשקוביץ)
עבור חובבי אינסטגרם, הוא מודה, זה כנראה עובד מצוין. "יכול להיות שזה פארק חובה למי שמחפש תמונות", הוא אומר. "התמונות יוצאות יפות כי הרקע יפה. אבל אם אני רוצה תמונה יפה של ההרים, אני פשוט אלך להרים. אני לא צריך לעמוד על יד מבטון מול הר, לשלם על זה כסף ולעמוד בתור עם עוד עשרות אנשים".
ובכל זאת, הרשקוביץ לא אומר שלא כדאי לנסוע לסאפה. להפך, הוא מנסה לחדד למי המקום מתאים. "אם מישהו מחפש טבע יפה, טרסות אורז, רכבל להר פאנסיפאן והרבה אטרקציות לתיירים – הוא יכול מאוד ליהנות מסאפה", הוא אומר. "יש סיבה שהמקום הזה כל כך פופולרי. הנוף באמת מרשים. אבל מי שמחפש חוויה מקומית עמוקה ואותנטית צריך לדעת שזה לא בהכרח מה שהוא יקבל במרכז סאפה או באטרקציות המוכרות".
את החלק היפה ביותר של הביקור בהרים הוא מצא דווקא כשעזב את העיירה. "שכרנו אופנוע ופשוט יצאנו מסאפה. ברגע שאתה יוצא מהבועה התיירותית, אתה נחשף הרבה יותר לחיים הכפריים האמיתיים של האזור. לא צריך אפילו לתכנן יותר מדי. סע ימינה, סע שמאלה, תתרחק מהמרכז – האנשים נחמדים, ויש המון מה לראות".
נוף מרהיב. היה שווה להתרחק קצת מהעיירה
(צילום: יהונתן הרשקוביץ)
ולמרות הביקורת והאכזבה, הרשקוביץ מקפיד לא להפוך את החוויה הפרטית שלו לכתב אישום נגד המקומיים. "אין בזה שום פסול", הוא מדגיש. "בסוף זו הפרנסה שלהם. יש קהל שמתעניין בזה ואוהב את זה, והרבה אנשים נהנים מאוד. צריך רק לדעת לפני שנכנסים למה נכנסים. אני יצאתי מאוכזב, אבל זה גם קצת באשמתי. הגעתי עם ציפיות מסוימות, וקיבלתי משהו אחר".
