בזמן שרוב הישראלים מכירים אוטובוס לילה כנסיעה מתישה לאילת, עם מזגן מקפיא, מוזיקה רועשת מאחור ועצירה מפוקפקת לשירותים מלוכלכים בתחנת דלק באמצע המדבר, איתי שבח (38), מדריך תיירים ובלוגר טיולים אנרגטי, גילה בווייטנאם חוויה ממוזגת על גלגלים שנשמעת יותר כמו מחלקת עסקים מפנקת של חברת תעופה מהמפרץ.
האוטובוס המפנק שהדהים את המטייל הישראלי
(צילום: איתי שבח)
הכול התחיל בדרך ל"הלופ של הא ג'יאנג" (Ha Giang Loop) – מסלול האופנועים המעגלי המפורסם בצפון וייטנאם, שאליו מגיעים תרמילאים מכל העולם, לאחר נסיעת לילה ארוכה מהאנוי. מדובר בנסיעה של שמונה עד תשע שעות באוטובוס "סליפר" – אוטובוס שינה וייטנאמי – שעלותו כ-50 שקל בלבד, ושבמקרה של איתי הפך לאחת מחוויות התחבורה הציבורית המוזרות והמפנקות ביותר שחווה בטיוליו בעולם.
"יש פה כל מיני רמות של סליפרים (תאי שינה – א"ק)", הוא מספר ל-ynet. "יש את הכי פשוטים ויש את הכי מפוארים. והרבה אנשים אמרו לי, 'אתה חייב לקחת את הסליפר הכי מפואר'. בדיעבד, זאת באמת הייתה חוויה מטורפת".
עוד לפני שהאוטובוס הגיע, איתי כבר הבין שמשהו כאן עובד אחרת. את הכרטיס הוא הזמין דרך אפליקציית VeXeRe – אפליקציה מקומית המיועדת לתיירים ומנגישה באנגלית את מערך התחבורה בווייטנאם. "חברת האוטובוסים עצמה שלחה לי הודעה בוואטסאפ כדי לוודא שאני מזהה נכון את נקודת האיסוף", הוא מספר. "זה היה מאוד מסודר, מאוד מקצועי".
כשהאוטובוס מגיע – בדיוק בזמן – איתי מרגיש שהוא נכנס לסרט מדע בדיוני. "האוטובוס נראה כמו חללית", הוא צוחק. "אורות צבעוניים, לדים, הכול נוצץ. אני בא לעלות עם הנעליים ופתאום עושים לי: 'לא, לא, מה נראה לך?'. מורידים נעליים". הוא צוחק ומוסיף: "שמו לי את הנעליים באיזה תיק מיוחד. הכול הרגיש VIP".
גם השירות הלבבי של הצוות הפתיע אותו. "לא נתנו לי אפילו להרים את התיק לבד", הוא מתאר. "הדייל ישר לקח ממני את התיק, הכניס אותו לבטן של האוטובוס ואני פשוט עליתי פנימה". בפנים חיכתה לו אחת ההפתעות הגדולות של הטיול בווייטנאם. "אלה לא מושבים רגילים", הוא מספר בהתלהבות. "יש מין קפסולות שינה כאלה. מיטות מסודרות בשתי קומות – תחתונה ועליונה – ממש כמו תאי שינה עתידניים".
המטייל הוותיק לא מסתיר את ההתלהבות שלו. "מצאתי מיטה תחתונה בתוספת של איזה חמישה-שישה שקלים, וזה היה שווה כל שקל", הוא צוחק. "נכנסתי פנימה כמו ילד קטן והתחלתי ללחוץ על כל הכפתורים. נדלקו אורות צבעוניים ולדים, היה מסך אישי מולי, מים מוכנים, וילון שאפשר לסגור". לצד המיטה המתין גם שלט שהפעיל פונקציית עיסוי מובנית. "נשבע לך, הרגשתי כאילו אני בטיסה של אמירייטס".
אחד הדברים שהכי הפתיעו את המטייל הוותיק היה דווקא המזגן. "בדרום אמריקה האוטובוסים תמיד בהקפאה", הוא נאנח. "עשיתי על זה מחקר, ונראה לי שהם מקפיאים את האוטובוס כדי שאנשים לא יסתובבו באמצע הנסיעה. אבל בסליפר מהאנוי הטמפרטורה הייתה מושלמת. באמת תנאי מעבדה".
למרות שהמיטות מותאמות למידות וייטנאמיות, גם תנוחת השינה הייתה נוחה יחסית. "אני 1.72", איתי צוחק, "אז הייתי צריך להיכנס קצת באלכסון, אבל הסתדרתי. היה וילון, היה מטען לטלפון, הכול היה מאוד נוח. זה באמת מרגיש כמו סוויטה קטנה".
ובסוף, אחרי לילה שלם בתוך "קפסולת השינה" הווייטנאמית על גלגלים, איתי מסכם את החוויה המפתיעה. "ישנתי מדהים", הוא אומר. "באמת מדהים. הדבר היחיד שהיה חסר לי זה חיבוק מאמא לפני השינה – וזהו".
איתי מספר כי המלחמה הובילה אותו לשינוי משמעותי בחיים. "אחרי השביעי באוקטובר הבנתי שהתיירות בארץ לא תחזור מהר", הוא אומר. "אין לי תואר ואין לי משהו אחר. אז אמרתי לעצמי שניתן השראה לאנשים לצאת לטייל – ולעשות טיולים משמעותיים".
לדבריו, הטיול עצמו נדחה שוב ושוב בעקבות המלחמה עם איראן. "הייתי אמור לטוס ב-28 בפברואר בשעה 14:00", הוא מספר. "בשעה 8:15 בבוקר התחילה המלחמה. מפה לשם, האימא התוניסאית שלי אמרה לי: 'אולי תישאר לפסח', ואז הייתה עוד דחייה ועוד דחייה, ובסוף טסתי רק חודש וחצי אחר כך. במקום לנחות בבנגקוק, נחתתי בווייטנאם".
לאחר נסיעת הלילה הגיע שבח ל"הלופ של הא ג'יאנג", מסלול אופנועים מפורסם בצפון וייטנאם. למרות שהוציא רישיון רק חודשים ספורים קודם לכן, הוא החליט לרכוב לבדו לאורך המסלול בן ארבעת הימים. "יש שם יותר מ-1,500 פיתולים ונופים פסיכיים", הוא מספר. "זה היה מאתגר, אבל אחת החוויות הכי חזקות שהיו לי בטיול".
לדבריו, אחד הדברים שהכי הרשימו אותו בווייטנאם הוא תחושת הביטחון. "בדרום אמריקה בחיים לא הייתי משאיר את הדרכון ואת ציוד הצילום שלי בהוסטל בלי מנעול", הוא מספר. "ופה אני מדבר איתך כשהכול זרוק בחדר. בדרום אמריקה לא הייתי עושה דבר כזה". הוא צוחק ומוסיף: "בברזיל הייתי מסתובב עם פלאפון חלופי בגלל פחד מגניבות. פה אני יכול ללכת ברחוב ולדבר בטלפון בלי לחשוב פעמיים. זה מטורף. אני עדיין מתרגל לזה".
