1 ביוני 2025, טורקיה. אחרי שכבר הלך ברגל 5,000 קילומטר, לוק דיקין מצא עצמו בבעיה. בוויזה שקיבל מהרשות ההגירה הטורקית תפוג בעוד שישה ימים, ומנגד נותרו לו עוד 750 קילומטר ללכת עד הגבול. מבחינת זמנים ויכולות - אין סיכוי שהוא יכול לעשות את זה. אבל אין לו ברירה. הוא החליט "פשוט להמשיך, אשלם קנס אם צריך".
זה רק אתגר אחד מתוך רשימה של אתגרים שנאלץ דיקין לעבור מאז ה-16 בספטמבר 2024 – היום שבו יצא מביתו בעיירה Stratford-upon-Avon שבלב בריטניה, והחל לצעוד לכיוון מזרח כשהיעד הסופי הוא וייטנאם. "רציתי לדחוף את עצמי עד לקצה גבול היכולת ולחקור את העולם בדרך שמכריחה אותי להתחבר אליו באמת", הסביר דיקין בריאיון לאתר What’s The Jam. "ההליכה מעניקה לי הזדמנות לפגוש אנשים, לחוות תרבויות ממקור ראשון ולהעריך את הדרך לא פחות מהיעד. רציתי הרפתקה של פעם בחיים – ולהוכיח לאחרים שהכול אפשרי".
דיקין מקפיד לצעוד ברגל בלבד. בלי טרמפים, רכבות, או טיסות. רק את תעלת למאנש חצה במעבורת מהעיר דובר שבאנגליה לקאלה שבצרפת — אחד משני המעברים הימיים היחידים שתכנן לאורך כל הדרך, מחוסר ברירה. הוא צפוי לעבוד 23 מדינות בסך הכול. נכון לאמצע יוני, הוא עבר כבר את צרפת, בלגיה, לוקסמבורג, גרמניה, אוסטריה, הונגריה, סרביה, בולגריה, יוון וטורקיה, וכעת הוא בדרך לגאורגיה. בהמשך הוא צפוי לחצות את אזרבייג'ן, קזחסטן, אפגניסטן, פקיסטן, הודו, בנגלדש, מיאנמר, תאילנד, קמבודיה ולבסוף להגיע לווייטנאם. ולמה דווקא וייטנאם? דיקין מסביר ש"וייטנאם תמיד הייתה מיוחדת עבורי, מאז שהתנדבתי שם בעבר".
את כל המסע הוא מתעד ברשתות החברתיות – בטיקטוק, באינסטגרם וביוטיוב. עם הזמן, החשבונות שלו הפכו לוויראליים וצברו מאות אלפי עוקבים. בדיווחים ובסרטונים שהוא מעלה, הוא מספר שחוץ מהבירוקרטיה, הוא מתמודד גם עם קשיים פיזיים ונפשיים. "להיות לבד כל כך הרבה זמן – זה ללא ספק אחד הקשיים הגדולים ביותר במסע", אמר באחד הראיונות. לאורך חודשים רבים צעד לבד, עד שחברו קייל ממלטה החליט לעזוב את עבודתו ולהצטרף אליו. "אנחנו עוברים תקופה נהדרת, כל כך נחמד שיש לי חברה אחרי שהייתי לבד כל כך הרבה זמן".
בינתיים, דיקין ממשיך לצבור חוויות במסע. באחד הלילות בבלגיה, בזמן שישן לבדו באוהל ביער, הגיע זאב למחנה המאולתר שלו. "כנראה שהוא הריח את האוכל שלי, הדלקתי את הפנס ועמדתי מולו, קפוא. גם הוא עמד במקומו. שנינו פשוט פחדנו באותה מידה". מקרה אחר התרחש באוסטריה, כאשר צעד בשולי כביש מהיר בעקבות הנחיות שגויות של אפליקציית ניווט. ניידת משטרה עצרה לידו – ולמרות שעל פי החוק המקומי מדובר בעבירה, הוא מספר שהשוטרים גילו הבנה והחזירו אותו בניידת לנקודת ההליכה שממנה סטה, כדי שלא ייאלץ לחזור אחורה בעצמו.
ואיך הוא מממן את כל זה? דיקין מספר שהוא מקפיד על סגנון חיים מותאם לדרכים - חיים פשוטים ומינימליסטיים כהגדרתו. הוא ישן באוהל, אוכל בעיקר ארוחות פועלים אותן הוא בונה בסופרמרקטים, ולעיתים זוכה לארוחות חמות ממקומיים שפוגשים אותו בדרך. "זה בהחלט מסע בתקציב נמוך אבל גיליתי שאנשים יכולים להיות מאוד נדיבים כשאתה מטייל לבד ברגל".
לצד האתגר הפיזי והלוגיסטי, דיקין גם פועל לפי לוח זמנים הדוק. הוא העריך כי יידרשו לו בין שנה לשנה ורבע להגיע להאנוי, ומאז היציאה לדרך הוא מתעד את מספר הימים שחלפו באופן שיטתי. המטרה שהציב לעצמו: לסיים את המסע בתוך פחות מ-450 יום. נכון לתחילת יוני 2025, מאחוריו כבר כ-250 ימים וכ-5,000 קילומטר – קרוב למחצית הדרך, גם בזמן וגם במרחק.
לצד תגובות מפרגנות, הגיעו גם לא מעט תגובות סקפטיות. חלק מהמגיבים מטילים ספק אם אכן צעד את כל הדרך, או שאולי קיצר חלקים ממנה. "איך בדיוק חצית את הגבול בין ארמניה לאזרבייג'ן?", שאל אחד הגולשים, כשאחר הוסיף: "אין מצב שהוא עושה את כל זה באמת ברגל". ויש גם את האלו שבאמצע שעדיין מפרגנים: "תשמע, גם אם לא תלך את הכול – אתה השראה", דיקין עצמו לא מתרגש מהביקורת. "אני יודע מה עשיתי", הוא אומר. "אני לא צריך להוכיח את זה לאף אחד".
עכשיו, אחרי יותר מ-250 ימי הליכה ולמעלה מ-5,000 קילומטר, דיקין נכנס לשליש השני של המסע. היעד הסופי עדיין רחוק, אך הוא נחוש להגיע לשם. "רציתי הרפתקה של פעם בחיים – ולהוכיח לאחרים שהכול אפשרי", אמר. "הליכה מעניקה לי הזדמנות לפגוש אנשים, לחוות תרבויות ממקור ראשון ולהעריך את הדרך לא פחות מהיעד".
