בפעם האחרונה שדיברנו עם ליהיא מאיר (23), תרמילאית אנרגטית מבת ים, היא חגגה את החיים בטיול סולו קשוח ביערות יפן, אבל עכשיו היא גרה בפאבלה בריו דה ז'ניירו יחד עם בן זוגה הברזילאי. "אמרו לי כל החיים שריו מסוכנת – ובסוף התאהבתי בה", סיפרה בשיחה עם ynet.
למה עברתי לגור בפtבלה בברזיל?
(צילום: ליהיא מאיר)
"אימא שלי נולדה בברזיל", הוסיפה המטיילת הישראלית. "יש לי משפחה בדרום ברזיל ודרכון ברזילאי. כביכול אני ברזילאית, אבל בפועל לא דיברו איתי מילה פורטוגזית כשגדלתי". המשפחה של ליהיא מתגוררת בדרום הקריר של היבשת: "דרום ברזיל זה הרבה יותר כמו ארגנטינה ואורוגוואי. זה אזור מאוד שונה. כשאתה אומר ברזיל, אתה לא מדמיין את פורטו אלגרה. יש שם מורשת אירופאית מאוד חזקה. הערים בנויות כמו ערים גרמניות, ממש כמו בבוואריה, זה נראה כמו לונה פארק גרמני מוגזם".
המסע של ליהיא בברזיל החל בסואו פולו: "נחתתי בעיר וגרתי אצל חברת ילדות של אימא שלי. אחרי 20 שנה שהן לא היו בקשר, אימא שלי פשוט התקשרה אליה ואמרה: 'הבת שלי נוחתת בברזיל, את יכולה לקחת אותה שתבוא לישון אצלך איזה לילה?'. התחברתי עם המשפחה הזאת ברמות. הייתי אצלם שבוע ומשהו והם רצו שאשאר עוד, אבל אמרתי – אני לא יכולה, אני חייבת להמשיך לטייל".
מתברר כי גל התיירים הישראלי בברזיל מדלג בטיול הגדול על חופים מופלאים. "רוב הישראלים שרוצים להגיע לריו, נוחתים בסאו פאולו - ולוקחים אוטובוס של שבע שעות", הסבירה ליהיא. "אבל בין סאו פאולו לריו יש רצועת חוף יפה מאוד, עם כפרים ואיים יפים, יש שם מקומות מטורפים ורק ברזילאים הולכים לשם". ההמלצות של ליהיא לעצירות בדרך: "איליה בלה, אי מדהים; בטובה, עיירת גלישה מטורפת; פרצ'י, מקום שהוא קצת יותר מוכר ותיירותי לאירופאים וגם ישראלים הולכים אליו בקטנה".
לבסוף הגיעה ליהיא אל העיר הגדולה שבמשך שנים הפחידה אותה. "לא רציתי להגיע לריו", סיפרה. "מאז שאני ילדה, כל המשפחה שלי מדקלמת - ריו מסוכנת, יפה, אבל מסוכנת. וכל הסיפורים שאתה שומע על ישראלים שנשדדו בדרום אמריקה - זה בריו. הגעתי לשם ובפעם הראשונה בחיים שלי נכנסתי לזרם של הישראלים. אף פעם לא באמת הייתי בתוך הישראליאדה. אמרתי, 'אני הולכת להוסטל של הישראלים', כי הוא יחסית זול ביחס להוסטלים האחרים - שהם לא חתוליות".
למחרת בבוקר הכל השתנה: "התאהבתי בעיר הזאת ברמות. הלכתי לים. פתאום אתה רואה את המדרכה המפורסמת של קופקבנה ואת ההרים ברקע ואת העיר, ואנשים כל כך שמחים, שרים ברחובות - פשוט סצנה מסרט. ככה. מדהים".
8 צפייה בגלריה
מדבקות של נופלים ישראלים מול פסל ישו בריו. "בכל סיור שהדרכתי עצרתי שם עם הקבוצה והוספתי מדבקות"
המפגש הישיר עם המציאות שינה לה את התחושה והחזיר את הביטחון האישי. "הבנתי שזה לא כזה מסוכן, אבל יש כללי זהירות ואם נצמדים אליהם יקרה כלום.
"החזקתי את הטלפון צמוד לגוף, ואז אני קולטת בזווית של העין שני בחורים על אופנוע, מגבירים מהירות לכיווני"
הכלל החשוב ביותר הוא לא לצאת בלילה. עניין נוסף הוא סביב הטלפון שעלול לשמש מטרה לשוד. "הייתי במעבר חצייה ליד ההוסטל של הישראלים", סיפרה. "החזקתי את הטלפון צמוד לגוף, ואז אני קולטת בזווית של העין שני בחורים על אופנוע, מגבירים מהירות לכיווני. ישר שמתי את הטלפון מאחורי הגב. שניהם דפקו לי מבט של 'יפה לך, סבבה', והמשיכו לנסוע. זה העניין. בריו תמיד יהיו ניסיונות, תמיד יחפשו הזדמנות. אבל אם אתה מודע, אם אתה ערני, אם אתה שומר על הכללים – אפשר להסתדר. זה לא סיפור כל כך מפחיד כמו שעושים מזה".
איפה הכרת את החבר הברזילאי?
"הכרתי את טיאגו בהוסטל הישראלי שהתנדבתי בו", סיפרה. "הוא עבד שם והתחברנו. היינו חברים מאוד טובים בשבועות הראשונים, ואז, אתה יודע, זה פתאום נפתח, וזהו. מהשנייה שזה נפתח, זה נפתח - מאפס למאה, ועברנו לגור ביחד בדירה בקופקבנה".
אחרי חצי שנה בריו, השניים יצאו למסע זוגי בפרו ובוליביה. "כבר שנים מטיילת לבד, והיה לי קשה לפעמים להתחשב פתאום בעוד מישהו. אני יכולה לעזוב עיר מעכשיו לעכשיו אם לא טוב לי, ובטיול זוגי אתה לא יכול להתנהל ככה.
"לא היו לנו גבולות בטיול. עשינו קמפינג, טרמפים, טרקים הזויים וכאלה דברים. טיאגו אפשר לי להביע את הטיול שלי בצורה הרבה יותר קיצונית, זה הרגיש מאוד בטוח וסבבה". בסוף המסע בבוליביה ופרו הזוג הצעיר כמעט חזר לארץ. "מלימה היינו אמורים לקחת טיסה לישראל, אבל אז המציאות התהפכה. איראן התחילה לירות טילים וכל הטיסות בוטלו. היינו בתסביכים של מה אנחנו עושים – והחלטנו לחזור לברזיל. לחסוך קצת כסף ולסדר לו ויזה לישראל - שלא תהיה בעיה בהמשך".
לאחר שהתוכניות לנחות בישראל נקטעו, ליהיא מצאה את עצמה חוזרת לריו ומתמקמת עם בן זוגה בשכונת עוני עם מוניטין מפוקפק. "אנחנו גרים בפבלה שנקראת וידיגל", סיפרה בגאווה של מקומית. "זו שכונה שבנויה על הר מעל קופקבנה, עם מדרגות תלולות ורחובות צרים, ובתוכה קהילה גדולה. זה אולי נשמע מוזר לגור בפאבלה, אבל בפועל זו אחת ההחלטות הכי טובות שעשינו".
המחיר הפתיע אותה. "בפבלה השכירות מצחיקה. אנחנו משלמים 1,200 שקל בחודש לדירה עם סלון ושני חדרי שינה, משופצת ומאובזרת עד הסוף. יש ריהוט מלא, יש מזגנים בכל החדרים – משהו שבקושי קיים פה. רוב השכנים מסתפקים במאוורר, לנו יש מזגן, וזה מרגיש לוקסוס".
"לא תכננו לגור בפבאלה. זה לא היה חלק מהתוכנית. אמרנו שניקח את הדירה הראשונה שתיראה לנו טובה, וזאת הדירה שמצאנו. יצא שהיא גם אחלה וגם זולה"
המעבר לשכונה המלחיצה לא היה בחירה מודעת. "לא תכננו לגור בפבאלה. זה לא היה חלק מהתוכנית. אמרנו שניקח את הדירה הראשונה שתיראה לנו טובה, וזאת הדירה שמצאנו. יצא שהיא גם אחלה וגם זולה. המיקום נוח מאוד – קרוב לכניסה. אנשים שגרים למעלה צריכים לעלות עשר דקות מדרגות כל יום. אנחנו דקה מהכביש הראשי, איפה שהאוטובוס עוצר. זה נוח, זה רגוע, ולא סיוט".
לדבריה, דווקא בפבאלה היא מוצאת תחושת ביטחון. "אנחנו מדברים על מדינה עם שלטון מושחת, שלא אכפת לו על האזרחים. לפעמים המאפיה עושה יותר טוב לאזרחים מאשר הממשלה. יש להם פה חוקים משלהם – אסור לגנוב, אסור לאנוס, אסור לשתות כל מיני דברים ולהשתמש בסמים בתוך הפאבלה. זה קוד קהילתי שיוצר תחושת ביטחון. אנשים מבחוץ לא מבינים – זה לא ג'ונגל של שודדים עם מצ'טות".
מה התוכניות לעתיד? ליהיא מודה שהיא עוד לא מיצתה. "ברור שאני ממשיכה לטייל. עוד לא נמאס לי. אני כבר כמה שנים בטיולים ומרגישה שעדיין לא ראיתי כלום מכל מה שאני רוצה לראות בעולם הזה. ברזיל מבחינתי היא בית," היא מסכמת. "מצאתי פה קהילה, בן זוג, משפחה מורחבת. זה לא היה מתוכנן – אבל זה הפך לחיים שלי."
מה יש לך להגיד לבחורה ישראלית שרוצה לצאת לטיול סולו ואולי חוששת?
"אין לך מה להתלבט, תמיד אפשר להתחיל בקטן. תעשי איזה חופשה קצרה באירופה עם עצמך או אפילו בארץ. אם את מתל אביב, תיקחי את עצמך ליום כיף בירושלים, שמרגישה גם ככה כמו חו"ל. תני לעצמך להיות לבד עם המחשבות שלך. לא לפחד מהלבד הזה, זה דווקא משהו שיכול לבוא לטובתך. זה פותח אותך להרבה אופציות".
