עופרי קרק (30), אדריכלית נוף, מדריכת טיולים ויוצרת תוכן מגבעת יערים, מצאה את עצמה בבוקר של פרוץ המלחמה הנוכחית בשדה התעופה בן גוריון, עם ציוד סנובורד מלא וחלום על חופשת סקי מפנקת. כשהטיסות בוטלו, היא לא ויתרה: דרך אילת, מעבר גבול עם סיני וטיסה משארם א-שייח – היא הגיעה לאלפים הצרפתיים. "זה 20 שעות ושלוש מדינות, אבל בסוף אתה על הפודרה", היא צוחקת.
מסע הבריחה לחופשת הסקי
(צילום ועריכה: עופרי קרק)
לפני שמתחילים, חשוב להדגיש שהכתבה אינה מהווה המלצה או עידוד לנסיעה דרך סיני, שיש לגביו אזהרת מסע חמורה מצד גורמי הביטחון בישראל. המסלול שמתואר כאן משקף החלטה אישית של המרואיינת בלבד, ואינו מתאים לכל אחד. לפני כל תכנון דומה, יש לבחון היטב את ההנחיות הרשמיות, להבין את המשמעויות, ולשקול בכובד ראש את רמת הסיכון.
המסע כולו התחיל בבוקר פרוץ המלחמה. רגע אחד עופרי והמשפחה עומדים בתור לדלפק עם ציוד סנובורד, וברגע הבא יורדים למקלט של שדה התעופה. "היינו בצ'ק אין ביום שבו התחילה המלחמה", עופרי מספרת ל-ynet, "ופתאום אמרו לנו: 'נסגרות הטיסות, לכו הביתה'. זה היה וואו!".
התזמון הגרוע בעולם
התכנון המקורי של עופרי היה חופשת סקי משפחתית עם בן הזוג דן והאחות הקטנה כליל (21), שעבורה זו אמורה להיות חוויית סקי ראשונה. אבל המציאות הישראלית הנושכת נכנסה בדיוק ברגע הלא נכון. "חזרנו לארץ ל-48 שעות רק כדי לקחת את ציוד הסנובורד לסוף של הטיול שלנו – ונתקענו". הרקע רק מחדד את הדרמה. "אני ודן כבר מטיילים תשעה חודשים, מה-10 ביוני", היא מספרת. ״פספסנו את האיראן הקודם, יצאנו יומיים לפני שהתחיל, ומאז אנחנו בחו"ל. חזרנו לארץ ל-48 שעות רק כדי לקחת את ציוד הסנובורד שלנו - ואז נתקענו בדיוק בזמן המלחמה. הרגשנו פראיירים. יכולנו להישאר בחו"ל, לא להיתקע ולא לחוות את זה. תמיד חלמתי לסיים את הטיול הזה עם סנובורד".
בחזרה ליום שבת בבוקר לפני כמעט שלושה שבועות, שבו מדינת ישראל מתעוררת למצב מלחמה ושדה תעופה סגור. "ירדנו למקלט", היא משחזרת, "ואז חזרנו לראות אם עוד אפשר לטוס. זה היה רגע של בלבול בשדה התעופה. למרות שזו הייתה רק התרעה ראשונית של 'תתכוננו' ואמרו לכולם לרדת למקלטים, עלינו מהמקלט וחזרנו לצ'ק אין. ראינו שהדיילים עדיין עומדים ואמרנו – אולי עוד הטיסה תצא". אבל התקווה החזיקה זמן קצר מאוד. "אחרי עשר דקות הודיעו שכל הטיסות מבוטלות עד להודעה חדשה, והתבאסתי בעיקר בשביל אחותי הקטנה. הייתי בשוק, אבל גם אמרתי לעצמי – כמה גרידית אני יכולה להיות? טיילתי תשעה חודשים בחו״ל. אז אמרתי, טוב, נראה משפחה, נראה חברים. זה היה בעסה אבל גם לא לגמרי".
מסלול עוקף נתב"ג: סנובורד בדרך לסיני
אחרי שבוע מתיש של טילים ומקלטים, כשהטיסות עדיין לא חזרו לשגרה, עופרי החליטה שהיא לא מוותרת על חופשת סקי משפחתית באלפים הצרפתיים ועולה על כיוון חדש בדרך לשלג. "ידענו שיש את האופציה של שארם", היא מסבירה על מסלול עוקף נתב"ג מסורבל, יקר ומתיש, שהפך פופולרי בזכות המלחמה. "הייתי נוסעת המון לסיני לפני השביעי באוקטובר, אז הכיוון הזה היה מוכר לי".
אבל ההחלטה הסופית הייתה צריכה עוד להבשיל. "אני ואחותי רצינו ואמרנו - יאללה נטוס. דן (בן הזוג - א"ק) היה יותר סקפטי – 'מה, נטוס דרך שארם? יש לכם כוח? זו דרך ארוכה'. ואז יום אחד הוא פשוט אמר – טוב, יאללה", היא צוחקת. "הזמנו כרטיסים ביום רביעי, ובשבת כבר טסנו".
"זה נראה ממש מצחיק ולא קשור בכלל - סנובורד בדרך לסיני", עופרי מתייחסת לסיטואציה ההזויה של מעבר גבול למצרים בזמן מלחמה עם ציוד סקי מלא. "אנחנו רגילים לעשות בסיני חופשות של קייטסרפינג, אבל לעבור עם בורדים, סנובורד, זה כבר סיפור אחר". ואז מגיע רגע המתח. "שמעתי בצד הישראלי מישהו מדבר בטלפון ואומר 'סנובורד לא מעבירים'. ניגשתי אליו והוא אמר שלא נותנים להעביר את הציוד. אמרתי – יואו".
למרות הדיווח המתסכל, הם החליטו לנסות להגשים חלום. "היינו חבורה גדולה עם ציוד, אמרנו - ננסה את מזלנו. כשהגענו לשיקוף בצד המצרי, הם הבינו שיש לנו בורדים ולקחו דרכונים. חשוב לי להגיד, הם היו סופר נחמדים. זה לא היה בקטע רע, הרגשתי שהם ממש מנסים לעזור. הראינו להם שיש לנו טיסה עוד ארבע שעות לצאת ממצרים לסקי, אבל בסוף לא הצלחנו להעביר את הבורדים". היא נאנחת בתסכול. "את שאר הציוד דווקא כן אישרו: נעליים, קסדות ושאר האביזרים עברו בלי בעיה, אבל דווקא הדבר הכי חשוב לחופשת הסקי נשאר מאחור".
מהצד זה אולי נשמע כמו פרט טכני קטן, אבל בפועל זו הייתה תקלה של ממש. אחרי כל הדרך, התכנון והלחץ להספיק לטיסה בשארם, הם מצאו את עצמם בגבול מצרים עם נעלי סקי וקסדות - ואת המגלשיים היקרים נאלצו להשאיר מאחור. למזלם, אח של אחד הבחורים שהכירו במעבר הגבול הסכים לשמור להם על הציוד. אחרים שנסעו לחופשת סקי דרך סיני נאלצו לאלתר פתרונות עוד יותר מוזרים, כולל נהגי מוניות שהסכימו לשמור אצלם את הציוד עד החזרה.
20 שעות בדרכים, שלוש מדינות - והלם תרבות אחד. לאחר שנאלצו להשאיר את המגלשיים ביציאה מישראל, המסע המפותל אל חופשת הסקי באלפים הצרפתיים ממשיך עם נסיעה מלחיצה של שלוש שעות לאורך חופי סיני בוואן גדול לציוד שהזמינו מראש, מעברי מחסומים מתישים, טיסה משארם, נחיתה בז’נבה ונסיעה נוספת לאלפים. "מהרגע שיצאנו מהבית עד שנכנסנו למלון - 20 שעות", היא מדגישה. "זה שלוש מדינות. זה מטורף". ואז מגיע המעבר החד לחופשה. "כל פעם שאני עושה מעבר כזה, זה מטריף לי את השכל. פתאום אתה עובר ממלחמה, אזעקות, באסה - לאווירה של סקי, ספורט, טבע, מסיבות. אין על חופשות סקי".
הכי כיף בעולם, אבל הראש קצת בארץ
"לפעמים אני שומעת רעש, לרגע מדמיינת וחושבת שזו אזעקה", גולשת הסנובורד מחייכת, "ואז אני כזה - אה, אוקיי, זה רק העלייה של המוזיקה לפני הדרופ במסיבה. זה מין דמיונות כאלה, אבל לא באמת". הפער מורגש גם בלילה. "הכי כיף זה לישון בלי לקום ולרוץ לממ"ד, בלי להיות עם בגדים על הגוף כל הזמן. זאת תחושה טובה".
ועכשיו להמלצה של עופרי על היעד החלומי של חופשת סקי ששווה לנסוע בשבילו עשרים שעות דרך מצרים. ואל טורנס הוא אחד מאתרי הסקי הגבוהים באירופה, ולטענת עופרי הוא מציג את האלפים במיטבם. "זה אתר שיש בו 'סקי אין סקי אאוט', זאת אומרת שאתה יוצא מהמלון ישר למסלול וחוזר בגלישה. זה נחשב משהו ממש טוב בעולם הסקי". והאווירה? "יש פה מלא מסיבות, אוכל צרפתי – בגטים, גבינות. יש סנופארק, המון מסלולים, ואפשר לגלוש גם לעוד עמקים. ובגלל שהוא אתר גבוה, יש שלג כמעט כל העונה".
למרות כל האופטימיות, המודעות של עופרי נטועה עמוק במציאות. "אני לא מעודדת נסיעה לארץ עם אזהרת מסע, אבל אם בוער, אז בוער. אני לא רוצה שיצא שאני מעודדת אנשים לנסוע דרך סיני. זו מדינה עם אזהרת מסע ואני לקחתי את זה בחשבון וגם אני חששתי. לא סתם לא נסעתי לסיני מאז העשירי באוקטובר".
בחזרה להרי האלפים הגבוהים, למדרונות המושלגים ולמזג האוויר השמשי המושלם. "הכי כיף לי בעולם", עופרי מדווחת בזמן אמת במהלך עצירה באחד המסלולים, "אבל הראש קצת בארץ״, היא מודה. "תמיד יש את התחושה הזאת שאתה בחו״ל, עושה פאן, ואתה יודע שהמשפחה והחברים שלך עכשיו במקלטים. זה איזון קשה. סנובורד זה מאוד כיף, אבל זה היה עוד יותר כיף אם הייתי יודעת שכולם בארץ חיים בשגרה רגועה".
