ההודעה הדרמטית שיצאה בסוף השבוע מירושלים על הכרה רשמית בסומלילנד כמדינה עצמאית, התקבלה בהרגייסה הבירה כמו חג לאומי. דגלי ישראל נתלו לצד דגלי סומלילנד, והתחושה ברחובות היא של שותפות גורל אמיתית בין שתי מדינות קטנות, מוקפות אתגרים, שבחרו בדרך הדמוקרטיה והקידמה. עבור המקומיים, הדרכון הישראלי הפך בין לילה לסמל לחברות אמיצה, והסקרנות ההדדית בשיאה.
אבל מעבר ללחיצות הידיים הדיפלומטיות, ההכרה הזו פותחת בפני המטייל הישראלי דלת ליעד שהיה עד כה "מחוץ לרדאר" כמעט לחלוטין. סומלילנד היא לא עוד יעד קלאסי של "בטן-גב", והיא בוודאי אינה המקום לחופשת "הכל כלול". זהו יעד המיועד למטיילים סקרנים, חובבי היסטוריה והרפתקנים שרוצים לראות אפריקה אחרת.
יש לציין כי נכון להיום, סומלילנד כלל לא מופיעה ברשימת מדינות העולם באתר המטה לביטחון לאומי ולכן אין דרך לדעת אם ישראל ממליצה לאזרחיה להימנע מביקור במדינה ומהי דרגת הסיכון שבה.
לא, זו לא סומליה: בלי פיראטים ובלי טרור
כדי להבין את היעד, חשוב קודם כל לעשות סדר ולנפץ את הסטיגמה: סומלילנד היא אינה סומליה. בעוד שמוגדישו, בירת סומליה השכנה, נחשבת לאחד המקומות המסוכנים בעולם עם מלחמות אזרחים, ארגוני טרור פשיעה ופעילות של פיראטים, סומלילנד – שהכריזה על עצמאותה ב-1991 – מתנהלת כמדינה מתפקדת לחלוטין.
היא דמוקרטית, יציבה ובטוחה באופן מפתיע, מחזיקה במטבע משלה, מנפיקה דרכונים, ומפעילה כוחות משטרה וצבא יעילים תחת ממשלה נבחרת. במשך שלושה עשורים העולם התעלם ממנה, אך היא המשיכה להתפתח בכוחות עצמה, כשהיא משלבת מסורת שבטית עתיקה עם כמיהה אדירה למערב.
איך מגיעים ואיפה ישנים?
ההגעה לסומלילנד דורשת מעט סבלנות, שכן נכון להיום מן הסתם אין טיסות ישירות מישראל. המסלול הנוח והבטוח ביותר הוא באמצעות חברת "אתיופיאן איירליינס", הנחשבת למוביל האמין בקו הזה. המסע מתחיל בטיסה מנתב"ג לאדיס אבבה, ומשם ממשיכים בטיסת קונקשן קצרה של כשעה וחצי להרגייסה.
מחיר כרטיס טיסה הלוך-חזור נע בדרך כלל סביב 800 עד 1,200 דולר. חשוב לזכור כי ישראלים זקוקים לוויזה, אותה ניתן להנפיק בשגרירות סומלילנד באדיס אבבה או בחלק מהמקרים בנחיתה, אך הדבר מחייב תיאום מראש של מכתב הזמנה דרך גורם מקומי.
(סומלילנד: ממש לא מה שחשבתם)
בגזרת הלינה, אל תצפו למצוא כאן את רשתות הפאר הבינלאומיות. הלינה בהרגייסה מתבססת על מלונות מקומיים, שחלקם מציעים רמה טובה מאוד ושירותים מודרניים בהחלט. המלונות הבולטים הם "מנסור" (Mansoor), המועדף על עיתונאים זרים ואנשי או"ם בזכות הסדרי האבטחה שלו, ומלון "דמאל" (Damal) המודרני יותר שממוקם במרכז העיר. המחירים נעים סביב 60 עד 90 דולר ללילה לחדר זוגי.
בטוחה, אבל עם חוקים נוקשים במיוחד
סוגיית הביטחון האישי בסומלילנד היא אולי ההפתעה הגדולה ביותר. בניגוד לתדמית האזורית, רמת הפשיעה האלימה נמוכה מאוד, והבירה הרגייסה בטוחה להסתובבות במשך היום. מי שכבר גילה זאת הוא בלוגר הטיולים היהודי-אמריקני המפורסם, דרו בינסקי (Drew Binsky), שביקר בכל מדינה בעולם.
בינסקי, שהקדיש למדינה סרטון ויראלי תחת הכותרת "סומלילנד היא לא סומליה", הציג לעולם את החיים השלווים במדינה. "דעתי היא שסומלילנד היא מדינה עצמאית לחלוטין", אמר בינסקי ביומן המסע שלו, "היא בטוחה, יש לה ממשלה משלה וכסף משלה. האנשים כאן הם מהנחמדים שפגשתי באפריקה". כשבלוגר שביקר בעיראק, אפגניסטן וסוריה אומר שהוא מרגיש בטוח – כנראה שיש דברים בגו.
"לפני שהגעתי, כולם הזהירו אותי. הממשלה, ההורים שלי – כולם אמרו שזה אזור מלחמה מסוכן", אמר בינסקי. "אבל המציאות היא שאני מרגיש כאן בטוח יותר ממה שאני מרגיש בחלק מהערים בארצות הברית. האנשים כאן לא רוצים את הכסף שלכם, הם רוצים את ההכרה שלכם. הם פשוט רוצים שהעולם יידע שהם קיימים".
עם זאת, הממשלה המקומית עדיין חרדה לתדמיתה הבינלאומית ולכן מחילה חוק ייחודי וקשוח על תיירים המכונה SPU - Special Protection Unit. המשמעות היא שכל יציאה של תייר אל מחוץ לגבולות עיר הבירה מחייבת ליווי של מאבטח חמוש מהיחידה המשטרתית המיוחדת. אי אפשר לשכור רכב ולנסוע לבד לטייל במדינה. מעבר לסרבול, לדרישה הזו יש משמעות כלכלית כבדה: יום טיול מחוץ לעיר, הכולל רכב שטח, נהג, מאבטח ודלק, יעלה כ-150 עד 200 דולר, מה שמייקר משמעותית את השהות.
לצד זאת, חובה לזכור שמדובר במדינה מוסלמית שמרנית מאוד. המדינה יבשה לחלוטין מאלכוהול – אין ברים, אין משקאות במלונות, ואסור בתכלית האיסור להביא אלכוהול במזוודה. גם קוד הלבוש מחייב צניעות: גברים מתבקשים ללבוש מכנסיים ארוכים, ונשים צריכות להקפיד על לבוש המכסה את הגוף.
מסע אל ההיסטוריה: אתרי החובה
אז נגיד ואתם מיטיבי לכת והחלטתם ללכת על הטיול הזה. למרות הבירוקרטיה והחוקים הנוקשים, הביקור בסומלילנד הוא מסע בזמן, והיהלום שבכתר הוא ללא ספק לאס-גיל (Laas Geel). מדובר במתחם מערות שהתגלה למערב רק ב-2002 על ידי משלחת צרפתית, ובו ציורי סלע בני כ-5,000 שנה. בניגוד לאתרים ארכיאולוגיים דהויים, הציורים כאן נשמרו בצורה פנומנלית: דמויות של פרות, כלבים ובני אדם בצבעי אדום, לבן, שחור וסגול עזים, שנראים כאילו צויירו אתמול. המקומיים מאמינים שהאתר קדוש, והמיקום שלו על גבעה מבודדת מספק תצפית מדברית עוצרת נשימה.
בתוך העיר הרגייסה, האקשן האמיתי קורה בזריחה בשוק הגמלים. זהו אחד משווקי המקנה הגדולים במזרח אפריקה, כאוס מאורגן של מאות גמלים, עיזים וסוחרים שמנהלים משא ומתן קולני באבק. זהו מחזה אנתרופולוגי מרתק ורייחני שממחיש את הכלכלה המקומית. לא רחוק משם, במרכז העיר, נמצא שוק הכסף המפורסם: בשל האינפלציה הקיצונית וערכו הנמוך של השילינג המקומי, חלפני הכספים יושבים ברחוב עם "מגדלים" וחבילות ענק של שטרות, ללא כספת וללא אבטחה גלויה – עוד עדות לרמת הביטחון האישי הגבוהה.
מי שיצפין לכיוון החוף, יעבור דרך הרי השייח' (Sheikh Mountains) – רכס ירוק ומפתיע שמציע הפוגה מהחום, עם נופים דרמטיים וכבישים מפותלים שנבנו עוד בתקופת המנדט הבריטי. הכביש מוביל אל עיר הנמל ברברה (Berbera). זוהי עיר עם אופי אחר לגמרי מהבירה: לחות כבדה, ארכיטקטורה עות'מאנית ובריטית מתפוררת שנותנת תחושה של "עיר רפאים" קסומה, וחופים בתוליים של הים האדום שטרם נהרסו על ידי תיירות המונית.
בשורה התחתונה, הטיול בסומלילנד אינו זול כפי שניתן היה לחשוב. בעוד שהמחיה היומיומית והאוכל זולים מאוד, עלויות הלוגיסטיקה והאבטחה הופכות את החופשה להוצאה משמעותית. ובכל זאת, מי שיבחר להגיע אליה עכשיו, יזכה לקבלת פנים נדירה וחמה השמורה לחברים אמיתיים, ולחזות במדינה בהתהוות הנמצאת בצומת דרכים היסטורי.
