צפו: כך נראה המסע המצולם של רונן ויאיר לממלכת השלג היפהפייה
(צילום ועריכה: יאיר לבנת ורונן יעקובי)
רצינו לטייל ולצלם במקום שונה, קשוח ומאתגר - כוכב אחר. אז נסענו לצפון הרחוק, זה שבקצה יבשת אירופה. אבל רגע לפני, מוכרחים לפתוח בגילוי נאות: זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נוחתים בנורבגיה, ומגלים את הנופים היפים בעולם; טיילנו בעבר במדינה היפהפייה, ובפרט בפיורדים המערביים - בקיץ ובחורף. התפעלנו מהנופים הקסומים ומהעיירות הציוריות שמקשטות את צידי הדרכים, טיפסנו למקומות שמהם לא רצינו לרדת, טבלנו בירוק וירדנו במורד הקרחונים והמפלים השוצפים.
הפעם החלטנו על קונספט אחר - ללכת עד הקצה, תרתי משמע: קצה יבשת אירופה, קצה הסקאלה במד המעלות, חציית מדבריות קרח, כפרי דייגים נידחים ואיך אפשר בלי הכרטיס להצגה הכי טובה בעיר - הזוהר הצפוני. בכל זאת, לא בכל יום אנחנו נמצאים עמוק-עמוק בתוך החוג הארקטי, צפונית לקו רוחב 66°.
מדבריות קרח וספסל פיקניק קבור בשלג
נחתנו באוסלו בירת נורבגיה, ומשם עלינו על טיסת המשך בת שעתיים לעיר הצפונית אלטה (Alta). בחוץ היו מינוס 18 מעלות, אולם הנסיעה הקצרה מהשדה לעיר העלתה את האדרנלין בגופנו והשכיחה מאיתנו את הקור המקפיא. העיניים הורמו מעלה, בניסיון לתור אחר סימנים לזוהר צפוני. מניסיון העבר ברור לנו כמה הוא חמקמק, וסטייה של מבט לכיוון הלא נכון עלולה להוביל לכך שיחמוק מעינינו.
בשעות הערב יצאנו לסיבוב רגלי קצר במרכז העיר הקפואה. שם, סמוך לכנסיית Northern Lights המרשימה, ניצבו פסלי קרח צבעוניים ומהפנטים ביופיים שהבהירו לנו שמחר, גם אם תזרח השמש, לא יהיה חם יותר.
למחרת יצאנו בג'יפ ששכרנו מבעוד מועד לעבר היעד הנכסף - אל עבר קצה יבשת אירופה, בקו רוחב 71°, עמוק בתוך החוג הארקטי הקפוא. מזג האוויר היטיב עימנו והשמים היו בהירים, אולם היה ברור לנו שאנחנו נתונים לחסדי הטבע, וכי העניין יכול להשתנות תוך דקות ספורות. דהרנו על כבישי הקרח, בצידי הדרך מוטות המסמנים את גובה השלג - משמשים סימן לכך שבני אדם נוספים עברו כאן בעבר.
הכבישים ריקים, והעננים הנמוכים מתמזגים עם השלג. מסביב שקט קפוא, המופר על ידי קולות הג'יפ המוביל אותנו בין מדבריות קרח אינסופיים. רק מפלסות שלג אימתניות שחולפות על פנינו מדי פעם, ועמודי חשמל שנבלעים אל תוך העננים שבאופק, מנערים אותנו מהחלום ומזכירים לנו שאנחנו לא נמצאים על פלנטה אחרת.
הנופים נופי בראשית; לכאורה לבן ומונוטוני, אבל תוך זמן קצר ניתן להבחין בפרטים הקטנים וביופיו המרהיב של המקום השומם והבתולי.
לאורך הנסיעה, מתחלפים תדיר גוני האור ומזג האוויר. התפאורה מסביב מתחלפת אף היא, ונעה מספסל פיקניק קבור בשלג אל מול פיורד מדהים ביופיו, לגבישי קרח המכסים את השיחים הנמים שנת חורף עמוקה ועד לסירות דייגים נטושות. מראות כמעט סוריאליסטיים.
53 צפייה בגלריה
לכאורה לבן ומונוטוני, אבל מהר מאוד מתחילים להבחין בפרטים הקטנים
(צילום: רונן יעקובי)
נורדקאפ (בנורווגית: Nordkapp) הוא חצי אי קטן במחוז פינמרק (Finnmark) שבצפון נורווגיה. חצי האי התפרסם בשל צוק בקצהו הצפוני, בגובה של 307 מטר, שמזדקר מעל מימי האוקיינוס הארקטי ונחשב לנקודה הצפונית ביותר באירופה. בחורף ניתן להגיע אליו רק בשיירה עם רכבי לווי שמפלסת שלג אימתנית בראשה. הצטרפנו לשיירת הרכבים, מסוקרנים ונהנים בדרך מהשקט הקפוא. רק כאשר עמדנו על קצה הצוק הבנו את עוצמת המקום, ואילו אנדרטת הפסל הסביבתי המרשים בדמות כדור הארץ שהוצב במקום רק העצימה את התחושה שאנחנו ממש, אבל ממש, על הקצה.
יחד עימנו עוד קומץ מטיילים שהולכים לאורך הצוק בשדות השלג הלבנים, 300 מטר מתחתינו גלים מתנפצים אל קירות המצוקים האדירים.
קיווינו שעם רדת החשיכה הזוהר הצפוני יעלה, אך עננות כבדה והקור העז "הבריחו" אותנו מעט מאוכזבים לרכב החם, לא לפני שצילמנו את "המונומנט" נעלם בין פתיתי השלג אל תוך העלטה הכבדה. ידענו שהזוהר יכול לתעתע, וכי כדי ליהנות מהתופעה המרהיבה הזו צריך סבלנות, נחישות וגם מזל. התנחמנו בעובדה שזו רק תחילתו של המסע, אך היינו אופטימיים ובטוחים ביכולתנו לתפוס אותו בהמשך.
לאט לאט רמת האדרנלין יורדת... מתחילים את המסע דרומה אל בירת הצפון, העיר Tromso, ואל איי Lofoten - בסך הכול מרחק של אלף ק"מ. גולשים בין פיורדים יפהפיים וכפרי דייגים ציוריים, ברקע מוזיקה ישראלית ואנחנו כאילו בתוך חלום, מדי פעם מתעוררים ושואלים את עצמנו, איך התושבים המקומיים שורדים כאן את החורף? וכשחולפים על יד בית חווה מבודד (כן, נתקלנו גם בבתים נטושים), אי אפשר שלא לתהות איך גדלים כאן ילדים? עם מי משחקים? היכן לומדים? אבל ככל שחולף הזמן, הנופים העוצמתיים משתנים והעיניים לא שבעות.
השאלות נמוגות אל תוך היופי הייחודי הזה. מזג האוויר מתעתע בנו -רגעים נקלעים לסופת שלג, רגעים אחרים מתמכרים לקרני השמש השקרנית בקור של 31ᐤC-. מפלי מים קפואים בצידי הדרך, סירות דיג הפוכות לצידי הפיורדים הקפואים, גושי קרח צפים על המים. הקור והשקט חודרים לעצמות למרות טונות של שכבות תרמיות ששמנו עלינו.
רגעים השמש זורחת, רגעים שלג יורד, תמונת הנוף משתנה בשניות, הצבעים מתקדרים, הכול נהיה יותר דרמטי, יותר מסתורי, לכל תמונה היופי הייחודי שלה, קרני השמש הבוקעות מבעד העננים הכבדים כאילו מתעתעות בנו ויוצרות גוני צבע מדהימים.
שעת בוקר, בחוץ 6°C-, מראה אדי מים העולים מהפיורד וסירות דייגים העוגנות בפיורד מעצים בנו את ההערכה לאנשים הקשוחים שגרים כאן.
המסע לבירת הצפון: טרומסה
טרומסה (Tromso) היא עיר ומרכז מוניציפלי במחוז טרומס שבצפון נורווגיה, וכמעט הכול בה הוא הצפוני ביותר בעולם: האוניברסיטה, מבשלת הבירה, הגן הבוטני והפלנטריום, כולם הצפוניים ביותר בעולם. יש המכנים אותה פריס של הצפון, וכבר בכניסה לעיר יש וייב טוב באוויר: סטודנטים צעירים, מדרחוב ססגוני, רואים אנשים ברחובות, ברים עם מוזיקה טובה ומסעדות. הפסגות הגבוהות הסובבות אותה הן מיקום מעולה לתצפית על הפיורדים ולצפייה בזוהר הצפוני. הגענו עוד בשעות היום, וכבר מרחוק אי אפשר שלא להבחין בכנסייה הארקטית Ishavskatedralen ובגשר המוביל למרכז העיר.
מתארגנים בחופזה על מלון, הפעם בחרנו להתמקם במרכז העיר, בסך הכול אחרי כמה ימים של שקט וריחוק מסימני ציביליזציה רוצים מעט שינוי - למלא מצברים. עולים לתצפית מדהימה על העיר, ובמקביל שמים כל הזמן עין תורנית על אפליקציית תחזית מזג האוויר והזוהר הצפוני.
שמיים בהירים, מסתמן סיכוי טוב, גם התחזית תומכת בכך, רמת האדרנלין עולה - תחושת בטן חזקה שהלילה השמיים יהיו צבעוניים מתמיד. ציוד הצילום מוכן ברכב ומאורגן בקפידה, אמרנו כבר שהזוהר חמקמק אבל לא ניתן לו להתל בנו… בסופו של עניין הסבלנות השתלמה - מראה הירח השוקע מעל הפיורד אל מעבר לאופק לא הותיר ספק שהיה שווה לחכות.
עוזבים את טרומסה ליעד הבא: האי Senja. אחרי שנרגענו קצת מהחשש שנחזור הביתה מבלי לצפות בזוהר, לא העלינו על דעתנו אילו הפתעות עוד מצפות לנו. האי סניה הוא באמת פנינת טבע ייחודית, ויש שם כל מה שחובב טבע חולם עליו.
נוסעים בדרך נופית עוצרת נשימה החוצה טבע נקי ולא נגוע של הפיורדים המערביים באי - חופים ציוריים, שפע חיות בר ועופות מים - וכמובן מקווים שבערב נקבל הזדמנות נוספת לחזות בזוהר הצפוני. אנחנו כמו ילדים בחנות צעצועים - לא יודעים מה לבחור, כל עיקול בכביש מכין לנו הפתעה יפה מקודמתה, ואנחנו שוכחים את עצמנו, מתקשים לעשות הערכת זמן וקצב התקדמות, אולי מדחיקים זיכרון כואב מהטיול הקודם שבו נסחפנו, וכתוצאה מכך נאלצנו ללון ברכב כשהטמפרטורה בחוץ הייתה 20°- מעלות.
את הלילה העברנו במלון מבודד במיקום אסטרטגי - המחיר לא נמוך, אבל המיקום על קצה הצוק אל מול הים הצדיק את העלות. בעלי המלון בנו בקתה מיוחדת עם חימום וחלונות זכוכית, שמהם ניתן לצפות בזוהר הצפוני. למזלנו, בערב אכן זכינו בזוהר במיטבו.
אם זה היה תלוי רק בנו - היינו נשארים שם עוד זמן רב: השקט, האוויר הנקי והעיניים שלא מצליחות לשבוע. לשנינו היה ברור שיום אחד עוד נחזור לכאן. ובינתיים, דקרנו במפת גוגל את היעד הבא: הכפר Andenes שבקצה הצפוני של האי Andøya. בימי הקיץ פועלת מעבורת מסניה לאנדויה, ומשך ההפלגה הוא כעשרים דקות. בחורף, בשל מזג האוויר הקשה, המעבורות לא פועלות ונאלצנו לעשות עיקוף יבשתי של שש שעות. האמת שלא היה אכפת לנו מכיוון שהכול כל כך יפה. יצאנו נשכרים במיוחד, שכן הכביש החוצה את האי לאורכו הוא אחד מדרכי הנוף היפות בנורבגיה, והכפר Andenes הוא גן עדן לחובבי לווייתנים ועופות ים. להקת הלווייתנים שפגשנו במרחק של מטרים בודדים מהסירה הייתה מרגשת ובלתי נשכחת.
המסע שלנו מתקדם והיופי רק מתעצם, ממשיכים לנוע דרומה אל איי Lofoten, שרבים אולי יחשיבו (ובצדק) כ"דובדבן שבקצפת" - קצת להירגע מקרח, שלג ואקסטרים, שכן ארכיפלג זה ממוקם במערב נורווגיה ומושפע מזרם הגולף, שממתן מעט את הטמפרטורות. אבל צריך לזכור שעדיין מדובר על חורף נורווגי - עלינו מ-30ᐤC- בנורדקאפ ל-0ᐤ בסניה ולופוטן. עוצרים ללילה בכפר הקטנטן Romset. מגייסים את מיטב כישורי הניווט שלנו, דוקרים נ.צ מדויק כדי למצוא את הבית שהזמנו, גולשים בזהירות בשביל המושלג והלסת נשמטת - בית יפהפה עומד בדד על שפת הפיורד!
דבר ראשון הצבנו את החצובות על המרפסת הפונה לפיורד בתקווה שהזוהר יעלה הלילה, והוא אכן עלה.
בעל הבית, אנטון, התגלה כמארח מקסים. הוא בעלים של חברת הובלות גדולה שאפשר לנו ללמוד קצת מהמקומיים על החיים במקום, ולא נפרדנו לפני שהצטלמנו איתו ועם דארת' ויידר מ"מלחמת הכוכבים" - שאותו הביא עימו מהמזרח הרחוק.
כפרי דייגים והרים ורודים: איי לופוטן
ככל שמתקרבים לאיי לופוטן (Lofoten) משתנים הנוף והאווירה; הקרבה לים וכפרי הדייגים הקשוחים מכתיבים כאן את הטון. לופוטן - ארכיפלג בחוף הצפון-מערבי של נורבגיה - הוכרז בשנת 2002 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הדרך המקשרת בין האיים נחשבת לאחת היפות בעולם. באתר התיירות הרשמי של נורבגיה מוצג לופוטן כידוע בזכות דיג מעולה, אטרקציות טבע מרהיבות כמו אורות הצפון או שמש חצות בקיץ, כפרים קטנים וצבעוניים בצידי הדרך ושייט קיאקים בין האיים. מקום שבו תוכלו לצאת לדוג ולתפוס את "שלל חייכם", או לחפש נשרי ים הדואים בשמיים.
לנו היה ברור שקיאקים ודיג כתחביב טובים לימי הקיץ, אבל התשוקה שלנו לטבע ולצילום הביאה אותנו לחפש דברים אחרים. זו הפעם השנייה שחזרנו אל המקום לביקור חורפי, והמראה של פסגות הרים מושלגות נישאות מעל חופי ים מדהימים ריגש אותנו כמו בפעם הראשונה ואף יותר.
כפרי הדייגים הצבעוניים נבלעים בתוך פיורדים נסתרים, ומדי פעם חולפים על פנינו טרקטורים של דייגים שלא נרתעים ממזג אוויר קשוח. עננים דרמטיים צובעים את השמיים בעשרות גוונים של אפור, גלי הים מפלסים דרכם בין גושי הקרח, ספסל בודד ניצב מול הפיורד וסירות הדייגים מתנדנדות על המים. דממה מקיפה אותנו בכל מקום, ורק קולות הציפורים וגלי הים המתנפצים אל החוף מפירים אותה.
כך, לאורך כ-200 ק"מ, הנופים הייחודיים האלו חולפים על פנינו. מדי פעם קרני השמש מבליחות בין העננים וצובעות את השמיים וההרים בגוונים כתומים או ורודים.
פעמים אחרות מסתתרות קרני השמש מאחרי עננים אפורים, והאגמים הקפואים נצבעים בלבן בוהק. רק הפליז הצהוב של רונן מחמם את האווירה.
פרנסת המקומיים נשענת בעיקר על תיירות ודיג, ולאורך הדרך נתקלנו בקילומטרים של מתקני עץ המשמשים לתלייה וייבוש של דגי הקוד. בנוסף, גם בתוך הכפרים, כמעט ליד כל בית עומד מתקן ייבוש. החורף הקפוא מאפשר להם לתלות את הדגים ללא חשש שהזבובים יחגגו עליהם. עם זאת, דייג מקומי שאירח אותנו הסביר לנו שההתחממות הגלובלית פוגעת בהם קשות, הן ביבול הדגה והן בצמצום חלון הזמן שבו ניתן לייבש את הדגים.
הגענו לקצה הדרומי של הארכיפלג, ליישוב האחרון - כפר דייגים קטן בשם המוזר Å (או). שלג כבד מכסה את הכפר. בקצה המצוק משתרע הים הנורבגי, ורק 1,200 ק"מ מערבה מאיתנו קורצים לנו חופי מזרח איסלנד, אבל אנחנו יודעים שזה לא יקרה הפעם. אין ברירה, הזמן דוחק בנו, עלינו עוד להצפין בחזרה 800 ק"מ כדי לעלות בעיר Alta על הטיסה הביתה. בלב כבד מסובבים את הרכב 180° ומתחילים במסע חזרה. פונים מהדרך הראשית אל דרך ללא מוצא, הכביש הקטן מתעקל, בדרך חולפים על פני ספסל הנשקף אל הפיורד.
כמה קילומטרים אחריו עוד אגם קפוא, ומיד אחרי העיקול האחרון מתגלה מקום שאנחנו מכנים "חלקת האלוהים הקטנה" - פיורד קטנטן נחבא בין הרים שנשבענו במסע הקודם לחזור אליו - על שפת הפיורד שוכן כפר זעיר, בקתות עץ אדומות, צהובות וכתומות שהן ניגוד חריף למי הטורקיז של מעגן הסירות והשלג סביב.
זהו בדיוק המקום המושלם לסיים מסע כזה. בלב כבד עולים צפונה, הדרך חזרה לוקחת יומיים (חייבים לנוע בזהירות על כבישי הקרח), מדי פעם עוצרים להתרעננות במקומות יפים על הדרך. יש כה רבים כאלו, הלוא אנחנו בגן עדן.
מתי כדאי לטוס לנורבגיה? לדברי כתבנו גלעד ילון, למרות שתופעת הזוהר הצפוני מתקיימת לאורך כל חודשי השנה, ניתן לראותה רק בתקופת החורף ורק בלילות הבהירים ביותר. זאת ועוד, במחזה המרהיב אפשר לצפות רק מכמה מוקדים בודדים בעולם ובתקופה מסוימות בלבד במהלך השנה - בין החודשים נובמבר עד מרץ. במסגרת התופעה המדהימה, השמים נצבעים באופן מרהיב בשלל גוונים שונים.
איך מגיעים לנורבגיה? אם בשנה שעברה הורגלנו לטיסות ישירות לנורבגיה, נכון לכתיבת שורות אלו נראה שההגעה למדינה הסקנדינבית, לפחות בתקופה הקרובה, תהיה קצת יותר מורכבת: על מנת להגיע לאלטה (Alta) תדרשו קודם להגיע לבירה אוסלו – כאמור לא בטיסה ישירה - ומשם לעלות על טיסה נוספת בת כשעתיים לאלטה. הדרך הזולה ביותר להגיע לאוסלו היא בעזרת חברות הלואו קוסט: חברת וויז אייר מוציאה טיסות מנתב"ג לבודפשט לפחות פעם ביום, שם תאלצו להמתין במשך שש שעות וחצי - ומשם תמריאו בטיסת המשך בת שעתיים וחצי לאוסלו. אפשרות נוספת היא להעביר יום בווינה או בוורשה (כולל לילה), ולמחרת בבוקר להמשיך משם לאוסלו.
מקטע הטיסה בין אוסלו לאלטה שכיח מאוד: הטיסה מופעלת על ידי מספר חברות, כשהפופולריות בניהן הן סקנדינביאן איירליינס ונורוויג'ן איירליינס, כשהאחרונה הפעילה בשנה שעברה את הקו הישיר מאוסלו לתל אביב.
וכמה יעלו לכם הטיסות? הטיסה הזולה ביותר שמצאנו מנתב"ג היא בתחילת חודש פברואר לשהייה של חמישה לילות באלטה, ומחירה 235$. ישנם תאריכים רבים זמינים בשבועות של סוף החודש הקרוב ועד אמצע פברואר, במחירים נוחים יחסית של עד 300$ לנוסע. שימו לב שמדובר בטיסות לואו קוסט והמחירים הם ללא תוספת כבודה. המלצה חמה היא לנסות לעמוד באתגר הגדול ולהסתפק בכבודת יד בלבד אותה תעלו עמכם למטוס, על מנת למנוע טרטורי כבודה בשדות התעופה.
רונן יעקובי ויאיר לבנת הם צלמי טבע נפגשו לפני כמה שנים באופן מקרי בטיול צלמים בלפלנד, ומאז לא נפרדים. הם באים מרקע שונה, חושבים שונה וגם מצלמים שונה, אבל הניגודים מחברים אותם, כמו גם האהבה לטבע ונוף. אחת לכמה זמן הם מסמנים על הגלובוס מקום שנראה להם מיוחד ומעניין ומסתערים עליו.
