אני מודה, לא חשבתי על רומניה כעל יעד אטרקטיבי לצילום, או בכלל יעד לטיול. אולי זה היה מתוך יהירות, או אולי מתוך בורות. הרושם שהיה לי הוא שרומניה היא מדינה ענייה ובוקרשט היא עיר של הימורים. אז איך הגעתי לשם? חיפשתי יעד זול, יחד עם אבי טלמור, החבר שטסתי איתו, ואחרי ששקלנו את קירגיזסטן ומונטנגרו, נתקלנו ברומניה. חיפוש קצר בגוגל חשף אותנו לתמונות שגרמו לי להגיד: "וואלה, יש פה משהו, אולי שפטתי מוקדם מדי". גם המלצות מחברים תרמו לעניין, אז סגרנו את היעד.
אחרי תכנון מדוקדק יצאנו למסע כשאנחנו חמושים במצלמות, ברחפן, בגו-פרו, בחצובות, במחשב לפטופ, בעדשות ובמה לא?
טסנו מטרמינל 1 לקלוז' נאפוקה. החלטנו לקחת את היום הראשון באיזי, ורק טיילנו בעיר ועשינו היכרות עם המסעדות והפאבים. את הלילה הראשון העברנו בדירת Airbnb מדהימה בלב העיר העתיקה. המחיר: 190 שקל.
30 צפייה בגלריה
אבי טלמור: "בערב הראשון שבו נחתנו היה משחק גביע חשוב בעיר קלוז'. הלכתי בעקבות הרעש והאווירה המחשמלת לכיוון האצטדיון ובדרך נתקלתי במסעדה הזו מוארת כמגדלור ענק על פני האגם".
(צילום: אבי טלמור)
למחרת, התעוררנו מוקדם והתחלנו בטיול עצמו. תחנה ראשונה: סלינה טורדה. מדובר במכרה מלח עצום ומרהיב ביופיו. עם אטרקציות מפתיעות בעומק 100 מטרים, כמו מסלולי מיני גולף, מגרש טניס, באולינג, גלגל ענק ועוד.
מבחינתנו המקום המיוחד במכרה היה מנהרת מלח באורך של קילומטר. הקור היה עז, אבל היה שווה לצעוד שם ואני ממליץ על כך.
היעד הבא: מחוז הונדוארה (Hunedoara), שם שוכנת טירת קורבין (Corvin Castle) המרשימה. הגענו בתום נסיעה של כ-150 קילומטרים בכבישים צרים ויפים, עם נופים שגורמים לך להרגיש תחושות שקשה להסביר במילים. טירת קורבין היא טירה מתקופת הרנסאנס (נבנתה בשנת 1446) שבנויה בסגנון גותי ונחשבת לאחד משבעת הפלאים של רומניה. הטירה באמת מרשימה מבחוץ יותר מאשר מבפנים. כיאה לצלם חובב שכמותי, תיעדתי אותה עם כל ציוד הצילום שהיה ברשותי, והתמונות המרשימות ביותר היו עם הרחפן. כנראה שרק כך אפשר לתפוס עוצמה של מבנה כזה.
כמובן שהייתי חייב לעשות גם סרטון טיק טוק חמוד:
משם נסענו עוד 110 קילומטרים עד לדירת ה-AirBnb הבאה בעיר הציורית והחמודה סיביו. למחרת המשכנו בנסיעה בכביש עם השם הפשוט להגייה - טראנספגרשאן (Transfăgărășan). זה כביש ארוך ומפותל שעובר ברכס הרי פאגראש וחוצה בדרך חמש מנהרות. הכביש הוא אחד מהכבישים המיוחדים והיפים בעולם והשני הכי גבוה ברומניה - יותר מ-2,000 מטרים מעל גובה פני הים.
התחנה הבאה: אגם בלאה. זה אגם יפהפה ותיכננתי לצלם אותו עם הרחפן, אך הרוחות העזות שנשבו אפשרו לי להעלות אותו לגובה של שלושה מטרים בלבד.
לאחר טיול קצר באיזור המשכנו אל היעד הבא - אגם וידרארו והסכר המרשים שנושא את אותו השם.
לא רצינו לעזוב את אזור כביש טראנספגרשאן בלי לראות דובים. עצרנו בכמה מקומות בדרך וחיפשנו רגלית, אך לא ראינו שום דוב באופק. לאחר כשעתיים של חיפושים, ממש כשכבר ויתרנו - זה קרה. בצד ימין של הדרך נעמדה שיירת מכוניות. בהתחלה לא הבנו מה הסיבה, אז עצרנו גם ושאלנו. אלו היו תושבים מקומיים שלא דיברו אנגלית, אבל הם כן עשו תנועה של דוב והבנו: מצאנו את הדוב!
הוא היה קטנטן במונחי דוב, ממש ילדון, הוא נגס בהנאה בתפוח. חזרנו מהר לרכב, התחמשנו במצלמה וצילמנו כל אחד בערך 400 תמונות וסרטונים. שלחתי גם סרטון סלפי לאימא:
התחנה הבאה: פארק פיאטרה קריולוי (Piatra Craiului) בטרנסילבניה. יצאנו למסלול הליכה של 4 שעות, ולא הפסקנו לצלם.
משם חזרנו לארוחת צהריים בבראן, עיירה קטנה, תיירותית וציורית. האטרקציה העיקרית במקום: טירת בראן, או כפי שהיא מוכרת יותר - טירת דרקולה.
לטירה, המוצגת לתיירים בתור "טירת דרקולה", יש למעשה קשר דל לוולאד המשפד, שידוע גם כרוזן דרקולה (ולא ידוע אם שהה בה בעצמו). הטירה התפרסמה בעיקר בזכות הרומן של ברם סטוקר, "הרוזן דרקולה". התור לקניית כרטיס לביקור בתוך הטירה היה ארוך ביותר, אז הסתפקנו בצילומים מבחוץ. וכשאני כותב "הסתפקנו", הכוונה לחיפוש במשך שעתיים אחר ספוט מושלם. נכון שיש לי רחפן ולכאורה לא אמורה להיות לי בעיה לצלם מכל נקודה, אבל אבי רצה לצלם עם המצלמה שלו, ככה שמצאנו את עצמנו מטפסים על צלע הר ונופלים קצת בדרך.
משם נסענו ליעד הבא שלנו: עיר הקיט סינאיה, שם שוכן ארמון פלש. צילמנו שם לא מעט תמונות, רובן גרועות, כי מתברר שהמון אנשים שמתקבצים במתחם קטן לא עושים חסד עם הנוף. אבל יצאו גם כמה נחמדות, כמו זו:
למחרת, ביום הטיול האחרון, נסענו כשלושה קילומטרים למצודת ראשנוב שנמצאת על ראש הר שמשקיף על מחוז בראשוב והעיר בראן. המבצר נבנה בין השנים 1211 ו-1225 כמערכת הגנה מפני פלישות. זכינו במזג אוויר מושלם לצילום, אך כמה חלקים במבצר היו סגורים, לכן לא חווינו את החוויה המלאה.
לאחר מכן, החלטנו לתת צ׳אנס נוסף לטירת בראן, אך גם היום היה מאוד עמוס, עם תור שלא מבייש תורים מחוץ לחנויות של אפל ביום של השקת אייפון חדש:
היעד הבא היה אגם אנה שנוצר לפני למעלה מ-40 אלף שנה בעקבות התפרצות הר הגעש Ciomadul. האגם ממוקם בתוך לועו של הר הגעש ומוקף עצים גבוהים וזקופים. הרמתי את הרחפן, הטסתי וצילמתי ב-raw (פורמט גולמי ולא מעובד). לאחר מכן ערכתי את התמונה במחשב, ונדהמתי מהתוצאה. כך זה נראה לפני ואחרי:
30 צפייה בגלריה
התמונה לאחר העיבוד. בעצם מה שעשיתי זה רק לשחק עם החשיפה של השמיים והחשיפה של האגם, וקצת הדגשה של הצבעים
(צילום: אריק דנינו)
וכמובן שצילמתי גם את יער העצים הזקופים:
סיכום קצרצר: לפני שיצאתי לטיול קיוויתי שזו תהיה חוויה שלא אשכח כל החיים, עכשיו אני יודע שהציפייה שלי התממשה.
