עבור רובנו, הוואי היא תמונת שומר מסך מושלמת עם חופים מושלמים בצבע זהב, גלים אינסופיים, אנשים יפים בבגדי קש וקרני שמש מלטפות – אבל עבור שי כספי (51) האי מאווי היה הרבה יותר מזה, האי המרוחק הפך לבית ולזירת אקסטרים. "מאז שאני זוכר את עצמי, אני גולש רוח", סיפר כספי בשיחה עם ynet. "בשנת 1997 נסעתי בפעם הראשונה למאווי, הייתי שם חודשיים וזה היה כמו חלום. חזרתי לארץ, אבל הזרע נשתל. חזרתי לארה"ב לעבוד, בעיקר בניו יורק, והבנתי שאין לי מה לחפש שם, חיפשתי חיים, חיפשתי ים, אז חזרתי למקום שהרגיש לי הכי נכון – מאווי".
כמו בסרט הוליוודי נועז על הגשמת חלום, כספי ההרפתקן התמקם באי בתחילת שנות ה-2000, חי שם עשור שלם, ועבר דרך ארוכה, מעבודות מזדמנות ועד השתלבות עמוקה בתרבות המקומית ובקהילת הגולשים הבינלאומית. "החיים במאווי הם חיים פשוטים", הוא נזכר, "יש את התיירים והעובדים מהיבשת שמגיעים עם כסף ורוצים ליהנות מהחיים, ויש את המקומיים – אנשים שחיים סביב הים, לא מחפשים יותר מדי, גולשים, דגים, נושמים את האוקיינוס".
מאווי, כמו יתר האיים בהוואי, היה מאוכלס במשך מאות שנים על ידי פולינזים שהיגרו לאזור במאה הרביעית לספירה. התרבות של המקומיים הייתה קשורה בחקלאות ובדייג, והם פיתחו מערכת פולחנית עשירה כאשר הים והגלים מהווים חלק בלתי נפרד מהאמונות המקומיות. הגולשים ההוואיים היו הראשונים שפיתחו את ספורט הגלישה שהוא כיום הסמל של האי.
"כיבדתי את המקום, למדתי את התרבות, את השפה, לא דחפתי את עצמי בכוח. חייתי עם הקהילה, התחריתי בחתירה בקאנו, הוזמנתי לטקסים בטבע ולקחתי חלק בדייג עם הקהילה"
"מי שבא מבחוץ נחשב תמיד זר", הסביר כספי. "אבל אני כיבדתי את המקום, למדתי את התרבות, את השפה, לא דחפתי את עצמי בכוח. חייתי עם הקהילה, התחריתי בחתירה בקאנו, הוזמנתי לטקסים בטבע ולקחתי חלק בדייג עם הקהילה – זה היה תהליך של שנים עד שקיבלו אותי באמת. כל החיים שם הם בעצם סיפור אחד גדול של קשר לאדמה ולים. אתה לא סתם גולש, אתה חלק מהקהילה. בין אם אתה גולש רוח או עושה ספורט ימי אחר, הים הוא החוט שמחבר את כולם שם".
במאווי יש את הקסם של הים, אך גם את התרבות העשירה של פולינזיה שמלווה את המקומיים במשך דורות. הגולשים והמטיילים שמגיעים ל'מכה של הגלישה' לא תמיד מצליחים להסתגל לתרבות המקומית, ודווקא זה יוצר את האתגרים הגדולים יותר של המקום. "המקומיים מאוד שומרים על התרבות שלהם, על אורח חיים מאוד פשוט", סיפר כספי. "זה שונה ממה שמגיע מבחוץ, שהרבה פעמים יוצר קונפליקטים סביב כלכלה וכסף".
מאווי, כמו שאר האיים בהוואי, נמצא בשינוי מתמיד. "מגיעים עשירים מחוץ לאי, קונים נדל"ן, מעלים את המחירים, והילידים המקומיים לא יכולים לעמוד ביוקר המחיה", הסביר כספי. "הרבה מהם נאלצים לעזוב את הבית שלהם. זו התנגשות קשה בין הכסף לבין הפשטות של האנשים שחיו כאן במשך דורות".
מתי התחלת לגלוש?
"אני גולש רוח מאז שאני ילד בצופי ים ובמועדון הגלישה 'לגונה' בבת ים, זה משהו שתפס אותי מגיל צעיר".
אחרי שנים של גלישת רוח במאווי, כספי החל לגלוש על גלים גבוהים כשהוא נעזר באופנוע ים שגורר אותו פנימה אל גלי ענק שאינם נגישים בחתירה רגילה. "כל הזמן ניסיתי לדחוף את הגבולות", סיפר. "החיבור בין הים, הגלים האדירים, והיכולת להיות שותף לרוכב אופנוע ים, הפך את זה לספורט שמחייב אותך להיות כל כולך בתוך הפעולה. כל טעות קטנה עלולה להוביל לפציעה קשה, או גרוע מכך. כשאתה גולש על גל בגובה 20 מטרים, כל פעולה לא נכונה עלולה להסתיים בטביעה ומוות.
"קשה לתאר את כל הרגשות והתחושות שעוברות בגוף במהלך גלישה על גל ענק, לא חשבתי על שום דבר אחר כשהייתי על הגל, רק על איך הוא עלול לשבור אותי, איך אני אשמור על עצמי - ואיך אני לא אתן לגל לנצח אותי".
גלי הענק במאווי נקראים בפי הגולשים "מלתעות" (Jaws) וגובהם נע בין 9 ל-24 מטרים. לגל הייחודי ולסצנת הגולשים הרדיקלית שלו יש מקום של כבוד בתרבות הפופולרית והוא הופיע גם בסרט הגלישה המיתולוגי "נקודת פריצה" (Point Break).
(גלישה ב"מלתעות")
ההכנות לגלישה מטורפת כזאת מתחילות הרבה לפני שמגיעים לים. "אתה רואה את תחזית הגלים ויודע שהיום יהיה מיוחד", סיפר כספי על האווירה סביב הגל. "כל השבוע שאתה ממתין לגל הגדול והדופק שלך עולה, כל הרגשות המלווים את ההכנה לגל מתגברים, זה משהו שלא יכולתי לדמיין עד שהגעתי לאי.
"הנסיעה עם אופנוע ים לכיוון הגל הענק אורכת כ-20 דקות, וכל דקה מרגישה כמו נצח. פתאום מתחילים לעלות פחדים, אתה מתחיל לחשוב לעצמך אם באמת אתה רוצה לעשות את זה"
"הנסיעה עם אופנוע ים לכיוון הגל הענק אורכת כ-20 דקות, וכל דקה מרגישה כמו נצח. פתאום מתחילים לעלות פחדים, אתה מתחיל לחשוב לעצמך אם באמת אתה רוצה לעשות את זה. אני מתחיל לחשוב אם זה לא יותר מדי, אם אני מוכן לגל הזה, אם אני באמת רוצה להתמודד עם כל מה שעומד מולי. הסכנה פה היא גם לגולש וגם לרוכב על אופנוע הים. צריך לדייק ברגעי חילוץ, בחירת הגל המתאים ויכולת קריאת הגלים. זה לא רק ספורט – זה על החיים עצמם".
לא רק גלישה - ההמלצות של שי
מאווי, על אף הים והגלים המפורסמים, הוא גם אי של טבע פראי והרים קסומים וגם מי שלא גולש או עוסק בספורט ימי יוכל להתאהב. אחד המקומות המיוחדים שממליץ עליהם כספי לטרק מאתגר בחיק הטבע, הוא הר הליאקלה (Haleakalā), הר געשי מרשים בגובה של כ-3,000 מטר. "כשאתה עומד על הפסגה, אתה בעצם מעל העננים. יש משהו מאוד מיוחד בטיול שם", סיפר הגולש הוותיק. "ההרים של מאווי לא פחות מרתקים מהים. יש מסלולי הליכה נהדרים, טיולים ברחבי הרכס, טיולי סוסים. זה פשוט לא נגמר".
כספי המליץ גם על שמורת הטבע באזור החוף המכונה קִיפַּהוּלוּ (Kipahulu) הממוקמת בצד הדרומי של האי בפארק הלאומי הליאקלה. מדובר במקום שקט ורגוע, שבו גולשים פחות ומטיילים יותר. "החופים שם קטנים יותר, והגלים הרבה יותר רגועים, זה מקום נהדר למשפחות ולמתחילים", סיפר. "אבל גם בשמורה הזאת יש הרבה מקום לספורט ימי, שנורקלינג, חתירה, וכל מה שקשור לים".
8 צפייה בגלריה
אוהאו גולץ' (שבע הבריכות הקדושות בבפארק הלאומי הליאהקאלה
(צילום: David Shao / shutterstock)
8 צפייה בגלריה
פסגת הפארק הלאומי הליאקלה (הר הגעש של מזרח מאווי) במאווי, הוואי, מעל לעננים בשעת השקיעה
(צילום: shutterstock)
לא רחוק משם, נמצא האזור של La Perouse Bay, חוף עם סלעים וגלים שמהם הגולשים המקצועיים יכולים לגלוש, אך החוף מתאים גם לטיולים רגליים. "זה מקום מדהים לטיול, ואם יש לך ילדים, זהו מקום מצוין לבלות בו יום שלם בטבע", המליץ כספי. "אולי שם לא תמצאו גלישה מסוכנת, אבל שם תוכלו להרגיש את הרוח של מאווי, את השקט והפשטות של המקום".
אחרי עשר שנים מלאות באדרנלין של גלי ענק ומיסטיקה פולינזית, כספי עזב את מאווי וחזר לישראל. "בסוף, גם לגן עדן יש מחירים", הסביר את המעבר. "החיים מאוד יקרים שם, ההזדמנויות הכלכליות מוגבלות. זה לא מקום פשוט לחיות בו לטווח ארוך".
אבל הגלים הגדולים של מלתעות לא עזבו אותו. "לא משנה היכן אני נמצא בעולם, הים תמיד יהיה הבית שלי. החוויות במאווי, עם הגלים והרוח, יישארו איתי לנצח".
