הרפתקן ללא גבולות: אלכס פייג', אמריקני בן 23, מצא את עצמו רץ ברחובות פיונגיאנג, בירת קוריאה הצפונית, כשמשני הצדדים מריעים לו אלפי אזרחים צפון קוריאנים - חלקם רואים לראשונה בחייהם אדם זר. בתוך העיר המבודדת ביותר בעולם, בין המוני צופים שמביטים בו, הוא עדיין מנסה להבין איך בכלל הצליח להגיע לכאן, להתברג למרוץ, ולהפוך לאמריקני היחיד על קו הזינוק במדינה שכל טעות קטנה שתייר עושה בה - עלולה להסתיים בעונש מוות או במאסר אכזרי ארוך שנים, במיוחד אם אתה אמריקני.
מרתון בצפון קוריאה? מתברר שיש דבר כזה
למרות התדמית הסגורה של צפון קוריאה, מסתבר שהמרתון הבינלאומי של פיונגיאנג הוא אירוע רשמי שמתקיים כבר עשרות שנים ומושך אליו גם רצים מחו"ל - אבל רק במסגרת סיורים מאורגנים ובאישורים מיוחדים. המרוץ כולל מקצים שונים, מהמרתון המלא ועד חצי מרתון וריצות קצרות יותר, וכולם מוזנקים מהאצטדיון המרכזי של פיונגיאנג ומסתיימים בו.
המסלול עובר לאורך שדרות רחבות, אנדרטאות ומבנים סמליים של הבירה, ומשלב קטעים בתוך העיר ומחוצה לה. האירוע עומד בתקנים בינלאומיים ומאושר על ידי התאחדות האתלטיקה העולמית ועל ידי AIMS, מה שמעניק לו מעמד ייחודי יחסית למדינה שממעטת לפתוח את שעריה לתיירים. עבור מעט הזרים שמורשים להשתתף בו - מדובר בחוויה נדירה שקשה למצוא במקום אחר בעולם.
"אני לא מאמין שהצלחתי לעשות את זה"
פייג׳ מספר ששמע על המרתון דרך אחת מקבוצות הטיולים האתגריים שבהן הוא חבר. כששהה בהוסטל במונגוליה, פייג' פגש מטייל שסיפר כי השתתף בסיור הראשון שנכנס למדינה אחרי שנפתחה מחדש ב-2025 וזה בעצם היה הרגע שגרם לו להתחיל לברר איך גם הוא יכול להגיע לשם.
"היו לי מיליון סימני שאלה -האם זה בכלל אפשרי? יתפסו אותי בגלל שאני מצלם? בגלל שאני אמריקני? בגלל שאין לי ויזה לסין?", אמר פייג' בראיון מיוחד למגזין "פיפל", כשהוא משחזר את רגעי ההכנה למרתון בצפון קוריאה. לדבריו, הוא לא באמת יודע איך הצליח לעבור את כל האתגר הלוגיסטי: "אני באמת לא מבין איך הצלחתי לעשות את זה". אבל הקושי האמיתי חיכה לו על קו הזינוק. "הריצה עצמה הייתה החוויה הכי מטורפת שהייתה לי בחיים, זה הרגיש כאילו אנחנו כוכבי האולימפיאדה - מה שמטורף, כי אני בכלל רץ חובב".
פייג' מספר שדווקא הקהל היה זה שהפך את האירוע לבלתי נשכח. "החלק הכי חזק בחוויה כולה היה הקהל - אלפי צפון קוריאנים שעמדו משני צידי המסלול". לדבריו, רבים מהם מעולם לא ראו תייר: "אין שם כמעט זרים. ילדים מתחת לגיל שש בכלל מעולם לא ראו זר, כי המדינה הייתה סגורה במשך 6 שנים".
למרות זאת, הם קיבלו אותו בחום: "האנשים היו כל כך שמחים ומחייכים, והאנרגיה שלהם פשוט הדביקה אותי". כשהוא מתאר את רגעי הבדידות באמצע המסלול, הוא אומר: ״להיות כמעט לבד ככה, ולראות את כל הבניינים סביבי - זו הייתה חוויה ממש סוריאליסטית. פיונגיאנג בעיניי היא עיר מדהימה, ממש מקום נעים״. ולבסוף הוא מסכם את כל המסע: "למדתי שם כמה משיעורי החיים הכי משמעותיים - כאלה שבחיים לא הייתי לומד בבית ספר. במיוחד בכל מה שקשור לעצמאות אמיתית".
צפון קוריאה, תמיד בודדה עצמה מהעולם, אבל עד 2020 עוד איפשרה לתיירים להיכנס אליה בחודשים מסוימים בשנה ותחת מגבלות קפדניות - אפילו ישראלים היו יכולים לבקר בה, במסגרת טיולים מאורגנים. עם פרוץ מגיפת הקורונה הגבולות נסגרו לחלוטין, והתיירות הזרה נעלמה לגמרי. רק בשנה האחרונה החלה המדינה בפתיחה הדרגתית של הגבולות, אחרי שכמעט 6 שנים הייתה מבודדת יותר מתמיד.
