דמיינו שאתם יושבים על כיסא נוח מעץ טיק סביב בריכה במלון בסגנון "הלוטוס הלבן" ולוגמים קוקטייל. ופתאום: שפריץ, קולות צחוק וצרחות. המשפחות מהקומה השנייה וחמשת ילדיהם הגיעו לאחה"צ של משחקי מים, ריצות וקפיצות.
את הנציבה לענייני ילדים בצרפת, שרה אל אאירי, מזעזעת העובדה שיש אנשים הרואים בכך סיוט. היא החליטה להיאבק במגמה העולה ברחבי העולם של "מלונות למבוגרים בלבד". בחודש מאי האחרון היא הצהירה כי הרעיון "מנוגד לתרבות ולפילוסופיה ואיננו רוצים שזו תהפוך לנורמה בארצנו. אאבק באופנת המקומות 'ללא ילדים'". היא אף חילקה למלונות תג עם הכיתוב "בחירה במשפחות 2025", שבמרכזו עגלת ילדים.
השבוע הצטרפה אליה לוֹרנס רוֹסיניוֹל, סנטורית סוציאליסטית והשרה לשעבר לענייני משפחה, ותיקים וזכויות הנשים והילדים. "אנחנו לא יכולים לארגן את החברה ולהפריד ממנה את הילדים כמו שמלונות מסוימים מסרבים לכלבים. הילדים אינם חיות מחמד מרעישות. לא מקובל עליי שאנשים יגידו שהם לא סובלים את הילדים של האחרים וימסדו את חוסר הסובלנות הזה. בסוף תמיד הנשים משלמות את המחיר. גם לאימהות יחידניות יש זכות לנסוע ברכבת ולקחת חופש", זעמה.
בסקר שנערך בצרפת על ידי חברת דוֹקסה, רק 3% או מקסימום 5% מהמלונות ברפובליקה מיועדים למבוגרים בלבד. 54% מהצרפתים דווקא בעד מקומות כאלו. 75% מהם מציינים כאחת הסיבות את העובדה ש"הילדים היום פחות מחונכים מבעבר".
בחוק הצרפתי ישנו סעיף האוסר על "אפליה המבוססת על גיל או מצב משפחתי", והעונש על העבירה יכול להגיע לשלוש שנות מאסר וקנס של 45 אלף יורו. אף משפחה צרפתית מעולם לא תבעה מלון או מסעדה בעילה זו. אל אאירי ורוֹסיניוֹל מעוניינות לחוקק איסור מוחלט על קיום מקומות ללא ילדים, אולם גם חוקים כאלו אפשר לעקוף: "אני גובה 100 יורו למיטה נוספת בחדר, זו שיטה כלכלית להרתיע משפחות", סיפרה קטי, בעלת מלון ארבעה כוכבים בקורסיקה, בריאיון לרשת הטלוויזיה הצרפתית M6.
טיסה בלי בעיטות בגב
מגמת ה-No Kids מפותחת יותר במקומות אחרים בעולם. בבלגיה מסעדה אחת מתוך עשר אוסרת על כניסת ילדים מתחת לגיל 16, ספרד היא אלופת אירופה וגם ביוון המגמה בעלייה. במלאזיאן איירלינס יש כבר מאז 2012 קווים ליעדים "ללא ילדים" (וללא בעיטות בגב) ואף כאלו שבהן תינוקות אסורים במחלקת העסקים. באיטליה יש קרונות רכבת ללא ילדים קטנים וקרונות "שמחים" למשפחות. בכל העולם נשלחות הזמנות לחתונות - ללא ילדים. בגרמניה קיימת כבר שנים רשת מלונות כזו. באסיה ומקסיקו קיימים אתרים כאלו כבר כמעט עשרים שנה ואין מדור נסיעות מכובד שלא פרסם רשימת יעדים כאלו. בדרום קוריאה, המדורגת אחרונה באחוזי הילודה בעולם, נספרו 600 מקומות כאלו, כולל ספריות. השלטונות מנסים להילחם בתופעה.
ירידת אחוזי הילודה היא חלק חשוב במוטיבציה הצרפתית. במשך עשר השנים האחרונות הייתה שיאנית אירופה עם ממוצע של 1.62 לאישה (הפונדקאות אסורה בצרפת) וב-2024 עקפה אותה בולגריה עם ממוצע של 1.81. מחקרים מראים כי נדרש ממוצע מינימלי של 2.1 ילדים כדי לחדש את האוכלוסייה ולשמור על הדמוגרפיה. הוקעת מקומות המסרבים להכניס ילדים היא חלק מהחדרת התודעה כי הילדים רצויים ואינם מהווים עול על החברה. האנתרופולוג הצרפתי ז׳אן דידייה אוּרבּאן, המתמחה בתיירות, הסביר לשבועון "אוֹבּס" כי "זוהי עדות לחברה המתפצלת יותר ויותר לקבוצות קטנות. איננו מסוגלים לחיות יחד, לנסוע יחד. הפילוסוף היהודי וולטר בנג׳מין כינה את התופעה 'הסיוט של המאה העשרים ואחת'. אנחנו חיים אותו ואין כל סימן שהמגמה הזו תיחלש".
קצת שקט
מצד שני עומדים הלקוחות המבקשים קצת שקט. ולחלקם יש אפילו ילדים בבית וגם להם יש זכויות. ונסן לאגארד, פרופסור חבר באוניברסיטת לימוֹז׳, שחקר את המודל העסקי של מלונות ללא ילדים, אמר בריאיון ל"גרדיאן" הבריטי כי "שני שליש מהקהל של המקומות הללו מציין כסיבה 'חופש מהמשפחה ומהחובות המתלווים לה'. הם לא שונאים ילדים. הם פשוט חייבים חופש מהשגרה". לאגארד מציין גם פלח אוכלוסייה מפתיע: "מורים ואנשים העובדים עם ילדים, זקוקים לקצת חופש מהם. זו אינה מגמה חדשה בצרפת. הקורונה, כמובן, חיזקה אותה".
עוד פלח אוכלוסייה הוא מטיילים עצמאיים ובעיקר מטיילות, שהן הרוב בקטגוריה הזו. זהו סקטור עולה ופורח - רק בארה"ב הכניס השוק הזה 482.5 מיליארד דולר ב-2024. רוב המטיילים העצמאיים מחפשים מלונות למבוגרים בלבד. באיסטגרם תמצאו מיליוני פוסטים בנושא, וגם בטיקטוק המשפיעניות הנהנות בחברת עצמן בחופשות יוקרה זוכות להצלחה.
גם זוגות ׳ללא ילדים מייחלים לשקט במרפסת המשקיפה אל הנוף. אמה גאנון, מחברת הספר "הקסם משנה החיים של לא לשים ז*ן", מספרת בבלוג שפרסמה בשנה שעברה כי "גם כשהייתי קטנה לא נהניתי מפארקים, דיסנילנד, אולמות משחקי וידאו או מקומות רועשים. אני אוהבת ילדים ומוכנה לראות איתם את 'צעצוע של סיפור' באחה"צ גשום, לערוך איתם פיקניק, לצאת איתם לשחק באולינג. ארוץ יחפה על אבנים חדות מאות אלפי קילומטרים כדי לראות את אחייני הפעוט. בקיצור, פעילות של יום אחד בלבד, לא חופשה ארוכה".
פרופסור ונסן לאגארד מספר כי לאתרים למבוגרים בלבד יש הילה של יוקרה. המלונות הללו יכולים לדרוש תעריפים גבוהים יותר רק בגלל שהילדים לא צועקים או בוכים. "החברה הצרפתית תשושה מנטלית ופיזית כרגע. אנשים רוצים להתנתק".
בעידן שבו כולנו מוקפים ברעש ובחרדות, מקום בו אפשר לשתות בשלווה מול בבריכת האינפיניטי או לסעוד באווירה רגועה הפך למוצר יוקרה. זכות או אנוכיות? הכול תלוי בנקודת המבט לאופק הכחול.
