הודו היא אחת המדינות האהובות על מטיילים ישראלים. אבל עבור לא מעט ישראליות שמטיילות לבד, תת-היבשת מביאה איתה גם רגעים של חוסר נוחות, פחד ותחושת דריכות תמידית. מיכל שמש, בלוגרית טיולים שחזרה לאחרונה מטיול סולו בדרום הודו, מספרת על נסיעת לילה אחת באוטובוס מקומי צפוף שהפכה לחוויה מלחיצה במיוחד.
הטיפים של מיכל שמש לטיול סולו בהודו
(צילום: מיכל שמש)
"אני חושבת שלאישה שמטיילת לבד זה אתגר בכל העולם", היא אומרת בשיחה עם ynet. "אבל בהודו אומרים שיש יותר הטרדות, ולא כל כך נהוג שנשים מטיילות לבד. גם המקומיות בדרך כלל הולכות עם גבר לידן או עם עוד אישה. ממש להסתובב לבד זה פחות מקובל שם, ומרגישים את זה ברחוב, בתחבורה הציבורית, במבטים".
זו כבר הפעם השלישית שלה בהודו, אבל לדבריה רק עכשיו היא מבינה עד כמה הייתה חסרת אחריות במסעות הקודמים שלה. "בפעם הראשונה שטיילתי בהודו ממש לא נזהרתי", היא צוחקת. "עשיתי דברים שהיום בחיים לא הייתי עושה. נסעתי לבד שעות על גבי שעות באוטובוסים, הגעתי למקומות מבודדים וישנתי איפה שיצא. אז הייתי בטוחה שהכול יהיה בסדר - היום אני מבינה שזה לא כזה פשוט".
לאחרונה היא נחשפה לעדויות של תיירות שטיילו לבד בהודו ושיתפו חוויות לא נעימות. "ראיתי סרטונים של מטיילות שאמרו: 'זה קרה לי', 'הטרידו אותי', 'אני לא אחזור להודו בחיים'". בעקבות זאת, היא החליטה לשתף ברשת את הסיפור שלה - חוויה הודית דוחה במיוחד שהתרחשה במהלך נסיעת לילה מהעיר אלפי שבקראלה לעיירת ההרים מונאר, יעד פופולרי המפורסם במטעי התה הירוקים שלו.
"זו הייתה נסיעה שהייתה אמורה לקחת שש שעות, אבל בפועל היא נמשכה כמעט שמונה", היא משחזרת. "עליתי בערב, קניתי כרטיס והתיישבתי במקום פנוי. הכול היה רגיל - חם, דביק, צפוף".
בשלב מסוים עלה נוסע הודי והתיישב לצידה. "יצא לי כבר לשבת ליד גברים הודים, ודיברתי עם מלא אנשים בהודו - ותמיד הרגשתי בנוח, אבל הפעם היה משהו לא נעים. הוא ישב ממש צמוד אליי. אני לא חושבת שהוא ניסה לגעת בי או לעשות משהו מיני, אבל הוא פשוט היה מאוד בתוך המרחב האישי שלי".
לדבריה, אחת הנקודות המורכבות בטיול בהודו היא הפער התרבותי סביב מרחק פיזי בין אנשים. "יש שם עניין אחר לגמרי עם מגע וקרבה", היא מחייכת. "הם יושבים מאוד קרוב, גם נשים וגם גברים. יכול להיות שבתרבות שלהם זה תקין לגמרי, אבל אני בן אדם שמרגיש את הדברים האלה. אני שמה לב כשמישהו עומד קרוב מדי או נוגע בי בטעות. שמתי אוזניות, אמרתי לעצמי שאולי ככה הוא פחות ינסה לדבר איתי, אבל זה לא ממש עבד. כל פעם שפתחתי את הטלפון, הוא הסתכל לי למסך".
ואז מגיע רגע מלחיץ במיוחד. "הייתי צריכה להזמין מקום לישון במונאר, אבל פתאום קלטתי שאני לא מרגישה בנוח לעשות את זה כשהוא מסתכל לי בטלפון. אמרתי לעצמי: אני לא יודעת מי הבן אדם הזה. אולי הוא יראה איפה אני ישנה ויגיע אחריי. פתאום הבנתי שאני נמצאת בסיטואציה שלא מרגישה בטוחה".
כאילו זה לא מספיק, בשלב מסוים עלה נוסע נוסף והתיישב גם הוא על אותו ספסל. "זה לא באמת כיסא רגיל", היא צוחקת. "זה מין ספסל כזה. השאלה כמה אנשים אמורים לשבת עליו נתונה למחלוקת. בארץ היו מושיבים שם שני אנשים - בהודו שלושה".
החום, הזיעה והצפיפות הפכו את נסיעת הלילה הדוחה והמעייפת לסיוט. "שמתי בקבוק מים ותיק בינינו כדי ליצור קצת מרחק", היא משחזרת. "לא חשבתי שמישהו הולך לעשות לי משהו, פשוט הייתי חייבת אוויר. זה נהיה צפוף ברמה שלא יכולתי יותר".
"בדיעבד כולם גיבורים, אבל כשאת בתוך סיטואציה כזאת זה לא כזה פשוט. היה לי תיק ענק מתחת לרגליים, כל האוטובוס מסתכל עלייך, אנשים צריכים לקום בשבילך. זה נהיה אירוע"
הרבה אנשים ששמעו את הסיפור שאלו אותה למה פשוט לא קמה ועברה מקום. "בדיעבד כולם גיבורים", היא מחייכת. "אבל כשאת בתוך סיטואציה כזאת זה לא כזה פשוט. היה לי תיק ענק מתחת לרגליים, כל האוטובוס מסתכל עלייך, אנשים צריכים לקום בשבילך. זה נהיה אירוע".
בסופו של דבר היא קמה, אוספת את הציוד ועוברת למושב אחר באוטובוס. "ברגע שעברתי מקום הרגשתי הקלה מטורפת, פתאום היה לי אוויר. פתאום יכולתי לנשום". בהמשך הנסיעה עלו לאוטובוס, ממש במקרה, זוג מטיילים ישראלים. "ישר ביקשתי מהמטיילת הישראלית לבוא איתי לשירותים בתחנה", היא משתפת בהקלה שחשה. "זה עוד משהו שלומדים בטיולים כאלה, לא ללכת לבד לכל מקום, במיוחד בלילה".
למרות החוויה הקיצונית, היא מדגישה שהיא לא נגד טיול בהודו - להפך. "אני עדיין אוהבת את הודו", היא מדגישה. "אבל היום אני מבינה שצריך לטייל אחרת: להזמין מקומות מראש, לנסות לשבת ליד נשים, למצוא אנשים לנסוע איתם. יש היום גם אזורים לנשים בלבד באוטובוסים וברכבות, והמודעות עלתה". הטיול הזה גרם לה להבין עד כמה החופש המוחלט שמרגישים בטיול סולו מגיע עם אחריות כבדה. "פעם הייתי בטוחה שהכול יהיה בסדר. היום אני עדיין מטיילת לבד, אבל אני הרבה יותר דרוכה".
למרות הרגעים הקשים, תלאות הדרך והבדידות, מיכל עדיין מאמינה שטיול סולו הוא אחת החוויות הכי משמעותיות שאדם יכול לעבור. "לטייל לבד זה פשוט מדהים, לא לחכות לאף אחד, לא להיות תלויה באנשים אחרים, לעשות בדיוק מה שבא לי באותו רגע. אם אני רוצה לטוס - אני טסה. אם בא לי לשנות תוכניות ברגע האחרון - אני משנה. זה חופש אחר לגמרי. זה מפחיד לפעמים, אבל זה גם ממכר. אתה מגלה על עצמך המון דברים".
אחרי החוויה הלא נעימה שעברה באוטובוס המקומי, מיכל החליטה לפרסם את הסרטון ברשת - החלטה שלא הייתה פשוטה עבורה. "בהתחלה בכלל רציתי לשתף איך נראית נסיעה בלוקל-בס בהודו", היא מספרת. "צילמתי את הנסיעה, את השיחה עם הבחור שישב לידי, הכול היה רגיל. אבל אז הרגשתי שהסיטואציה מתחילה להיות לא נעימה, והמשכתי לצלם".
לדבריה, אחד הדברים שהכי הפתיעו אותה היה עד כמה נשים אחרות הזדהו עם הסיטואציה. "כמעט כל מי שטיילה בהודו אמרה לי שהיא עברה משהו דומה", היא מספרת. "לאו דווקא משהו קיצוני, אבל סיטואציות של צפיפות, חדירה למרחב האישי, מבטים, תחושה לא נעימה".
מאז היא גם גיבשה לעצמה רשימת "חוקי הישרדות" בסיסיים לטיול סולו בהודו:
"קודם כול - לא להסתובב לבד אחרי שמחשיך, זה מבחינתי כלל ברזל". החוק השני שלה: לא לנסוע לבד בנסיעות ארוכות. "עדיף להתחבר לאנשים בדרך ולא לעלות לנסיעת לילה לבד".
רק בדיעבד היא מבינה שהייתה צריכה להתנהל אחרת לגמרי. "כשעליתי לאוטובוס היה מקום ליד אישה", היא מחייכת. "אבל אני אמרתי לעצמי: 'לא, אני רוצה לשבת לבד'. אחר כך הבנתי שפשוט עדיף לשבת ליד אישה. זה נשמע קטן, אבל זה משנה הכול".
גם סגנון לבוש מערבי יוצר, לדבריה, תשומת לב מיותרת. "בהודו עדיף להתלבש יחסית צנוע ופחות למשוך תשומת לב". במהלך הטיול היא אפילו קנתה בגדים מקומיים כדי להשתלב יותר בסביבה. "יש משהו בזה שאת מנסה להבין את המקום שאת נמצאת בו", היא אומרת. "אישה שמסתובבת בגופייה ומכנס קצר מושכת יותר תשומת לב, ובסוף את לא יודעת במי תתקלי".
אבל לצד רגעי אי הנוחות, היא מדגישה שרוב המפגשים שלה עם הודים היו דווקא חיוביים וחמים. "באמת שהיו לי חוויות טובות בתור ישראלית", היא אומרת. "הרבה אנשים חייכו אליי כשהבינו שאני מישראל. חלק אפילו אמרו שהם מרגישים שהם מבינים את המצב שלנו בגלל הסכסוך שלהם עם פקיסטן".
ואחרי כל הסיפורים, היא עדיין בטוחה שטיול לבד הוא חוויה שכל אדם צריך לעבור לפחות פעם אחת. "זה לא מתאים לכל אחת", היא מסכמת. "אבל למי שזה כן מתאים, זה משנה אותך".
