"חווית הגיבונים" בלאוס היא כנראה לא אטרקציה - אלא מבחן אומץ הכולל טרק קשוח בג'ונגל פראי ותחושה רדיקלית שלא יוצאת מהראש. יש רגע כזה, שבו אתה עומד על פלטפורמת עץ צרה, רתמה מתוחה על הגוף, מתחת תהום ירוקה של ג'ונגל אינסופי, וממול – כבל מתכת דק שנעלם אל האופק. אין קהל ואין קליטה, רק רוח קלה, אדרנלין בשמיים ומדריך משבט מקומי שאומר: "עכשיו קופצים".
ברגע הזה אתה מבין ש-The Gibbon Experience הוא לא "עוד פארק אומגות", זו חוויה שמטלטלת את החושים, מוציאה אותך מהאזור הבטוח ושולחת אותך לרחף מעל יער גשם פראי, במהירויות ובגבהים שמזכירים יותר סצנה מסרט הרפתקאות מאשר אטרקציה תיירותית.
הכל התחיל כשעפר פייבושביץ, חבר הטוב והרפתקן ידוע, השמיט מספר פרטים משמעותיים כשתיאר בפני את 'חווית הגיבונים' בלאוס. לטענתו המלומדת, גיבונים הם זן נדיר של קופים בסכנת הכחדה ושירת החיזור הנוגה שלהם היא קונצרט מוזיקלי מרגש ומרפא כאחד. בשל כריתת העצים, המודרניזציה ואפקט החממה, זה הרגע האחרון פחות או יותר שבו אפשר לשמוע בטבע את שירת הגיבונים. תוסיפו לזה שגלישה באומגות הקיצוניות מותרת עד גיל 60 (המתקרב אליי בצעדי ענק) ונוצר לחץ חברתי חזק מספיק כדי שנעזור לחבר להגשים חלום - לשמוע בטבע את שירת החיזור של הגיבונים.
לאחר נחיתה רכה בבנגקוק, לקחנו טיסה מקומית לעיירה הצפונית המנומנמת צ'יאנג ראי הצמודה לנהר המקונג - המהווה את קו הגבול הבינלאומי עם לאוס - ושם התחיל המסע שלנו. שם גם אכלתי מרק בשר סמיך ופירות יער מוזרים בסגנון סיני אקזוטי שרק בשבילו היה שווה לארוז תרמיל. לאחר ביקור מרתק במקדש הלבן האייקוני של צ'יאנג ראי, יצאנו במונית למעבר הגבול של לאוס, הכולל מעבר יבשתי בגשר בטון מודרני אל העיירה המאובקת הואי סאי (Huay Xai) בצפון-מערב לאוס. כאן החלפנו דולרים לשטרות של קיפ מקומי וגם באט תאילנדי עבד מצוין. לאוס זולה מאוד, הבעיה היא שאין על מה להוציא את הכסף.
למחרת בבוקר אספו אותנו ברכב פיק אפ ישן ולאחר שעתיים וחצי של נסיעת שטח מטלטלת בכבישים משובשים של ג'ונגל הגענו לנקודת ההתחלה של חווית הגיבונים - כפר זעיר של בקתות עץ ריח עשן ומקומיים אקזוטיים נמוכי קומה. המדריך המקומי, צעיר משבט קאמו המסקרן חילק רתמות כפפות וקסדה, העביר תדריך קצר באנגלית טובה ואומגה ראשונה מעבר לנחל הררי מרהיב יצאה לדרך, לאחר קטע קשוח של טיפוס רגלי מפרך בזווית אכזרית במשך שעתיים לפסגת הר שבו ממוקמת נקודת היציאה.
כל מי שחלם לראות את הג'ונגלים של לאוס מהאוויר או להרגיש טיסה חופשית מעל יער קדום הגיע למקום הנכון. האומגות בלאוס הן מהארוכות והגבוהות בעולם. חלקן חוצות עמקים שלמים, אחרות מחברות בין צמרות עצים עתיקים, בגבהים שמגיעים לעשרות מטרים מעל הקרקע. הגלישה המהירה הרגישה כמו תנועה טבעית בתוך הנוף, ואם יש לך אומץ מומלץ להסתכל למטה ולראות את המרחבים הפראיים שנמשכים עד לאופק.
בניגוד לציפיות ולהפתעתי הרבה – ממש פחדתי. מרוב גובה היה לי קשה להסתכל על הנוף, ורוח קלה טלטלה אותי בין שמיים וארץ. סיימתי מזיע את האומגה, תקוע על הכבל עשרות מטרים לפני הסוף, ונאלצתי למשוך את עצמי בהליכת זיקית מאתגרת עד נקודת הסיום.
מכאן העסק התחיל להתגלגל במהירות: צעדות ועליות קצרות, ומעברי אומגות מטורפים בין הרים ירוקים ונופים קדומים מכל עבר. כדי לא להיתקע כמו מסכן ולמשוך את עצמי בידיים עשרות מטרים עד קו הסיום, המדריך המקומי לימד אותי להרים רגליים וליישר את הגב כדי לצבור מהירות. באומגה הרביעית טסתי כמו חללית – שכחתי מהברקס, נתקעתי בעץ מקולל וחטפתי פנס רציני מעל העין.
באותו יום מפרך עשינו 16 אומגות באורכים שונים, ולקראת שקיעה הגענו בטיסה לבית עץ ענק ומפנק, שנבנה עשרות מטרים מעל פני היער – על אחד העצים הגבוהים בג’ונגל. כאן נאכל ארוחה חמה ונישן בבטחה, ואולי יתמזל מזלנו ונשמע את שירת החיזור הנוגה של קופי הגיבון המסתוריים.
כאמור, מעבר לשירת הקופים, גולת הכותרת של המסע היא הלינה בבית עץ בלב הג’ונגל, בגובה שמנתק אותך לגמרי מהקרקע ומהמציאות. אין קליטה סלולרית, אין קירות – ויש מיליון כוכבים, רעשי יער עזים ותחושת ניתוק מוחלטת. באופן מפתיע במיוחד הייתה גם מקלחת מפנקת ללא קירות, של מים קפואים ממפל סמוך, ואסלה חגיגית עם הנוף הכי שווה שאפשר לדמיין.
לאחר שקיעה מרהיבה על הג'ונגל האינסופי, הטמפרטורות יורדות, ורעש חד של אומגה מתוך החושך מבשר לנו שארוחת הערב הגיעה. שתי צעירות מהשבט הופיעו מתוך החשכה עם סירים וסלים. התברר שהן אינן בודהיסטיות, אלא שייכות למסורות אנימיסטיות עתיקות, הכוללות אמונה ברוחות טבע ואבות קדמונים.
לאחר ארוחת ערב טובה – יחסית לתנאים של בית עץ בגובה של עשרות מטרים מעל הקרקע – ומשחקי קלפים מוזרים וחידות עם כפיות שהמקומיים ניסו ללמד אותנו, בזמן שהם חוגגים עם יין אורז חזק במיוחד בזיקוק עצמי, פרשנו לישון מפורקים על מזרנים. הבנות המקומיות תלו מעלינו, במקצועיות רבה, כילות עבות במיוחד.
וכאן התחיל תדריך בטיחות מטריד במיוחד להתמודדות עם עכברי ג'ונגל: את חלקה התחתון של הכילה העבה יש לדחוף מתחת למזרן, להכניס גם את הנעליים, ולא להשאיר בשום פנים ואופן אוכל מכל סוג בתיק.
בלילה הג'ונגל מתעורר. שומעים קריאות רחוקות, תזוזות בין העלים ורוח שמרעידה קלות את המבנה. שניות לאחר שכיבינו את האור וחשכה מוחלטת שלטה בכל, עשרות עכברים חצופים השתלטו על המרחב הציבורי, מטפסים על הכילות, וקולות רועמים של צפרדעים וציקדות ממלאים את האוויר.
בוקר טוב מבית העץ. למרות העכברים המעצבנים שטיילו עליי חצי לילה – ישנתי טוב, וקמתי במצב מאושר כזה שמזכיר למה יצאנו למסע מלכתחילה. ארוחת בוקר צנועה בגובה של עשרות מטרים כללה מרק טעים במיוחד, ואז התגלה פרט מעניין בסיפור.
שאלתי את המדריך אם הקולות המוזרים ששמענו במהלך הלילה קשורים אולי לשירת החיזור של הגיבונים המסתוריים – והוא התחיל לצחוק. מסתבר שבעקבות גל התיירים הרועשים שהחלו להציף את הג’ונגל, הקופים הביישנים עברו לאזור אחר ומרוחק ביער, ללא אומגות מפנקות, וצריך טרק רגלי אינטנסיבי וקשוח של כמה ימים כדי להגיע לשם.
מכאן העסק החל לזרום בקלילות מפתיעה. מסיבת יין האורז הביתי של הערב הקודם נתנה את אותותיה במדריך, וקיבלנו אישור להתקדם לבד ובמהירות האפשרית: שמונה או עשר אומגות מסוגים שונים, אל נחל קטן שאפשר להתרחץ בו. ביום השני של חוויית הגיבונים התחלתי להתרגל לסיטואציה, והפחד היה פחות משמעותי בחוויה. בעונה היבשה של השנה, שנבחרה על ידי מוביל הטיול בקפידה, לא היו יתושים ועלוקות ולא היה בוץ – ובאופן מצער גם לא ראינו ציפורים. רק יער אינסופי, רעש של אומגה וקסדה שמעיקה על הראש.
מעבר לאדרנלין ולריגוש, The Gibbon Experience נולדה בראש ובראשונה כפרויקט שימור. המטרה אינה רק להעיף מטיילים מעל צמרות העצים, אלא להגן על יער הגשם בצפון לאוס מפני כריתה, ציד ופגיעה מתמשכת. האטרקציה פועלת בתוך אזור שהוגדר כשמורת טבע, ומעניקה פרנסה לקהילות מקומיות החיות בלב הג’ונגל – כך שהיער עצמו הופך למשאב שיש לשמור עליו, לא לנצל אותו.
האטרקציה האקולוגית מוצעת בכמה מסלולים: חבילה של יומיים (220 אירו) וחבילה של שלושה ימים (340 אירו). המחיר אינו זול במונחים של לאוס, אך כולל הכול: לינה, אוכל, מדריכים, ציוד בטיחות והסעות. זו לא חוויה לכל אחד. מי שמפחד מגבהים, מתקשה בהליכה בג’ונגל או זקוק לנוחות מערבית – יתקשה לשרוד. אבל למי שמחפש ריגוש אמיתי, חיבור עמוק לטבע וזיכרון שנשאר הרבה אחרי שהטלפון חוזר לקליטה – זה אחד השיאים של טיול תרמילאים בלאוס.
לסיכום: לא ראינו גיבונים ולא שמענו את שירתם הנוגה, אבל מאוד נהנינו מחוויית ג’ונגל מפנקת במיוחד, והלינה במרומי בית העץ הייתה תענוג יוצא דופן. מפוצצים באדרנלין, התעופפנו כמו ציפורים בין שמיים וארץ, הכרנו תרבות ילידית מסקרנת, חלקנו יצוע עם עכברים – והיה מדהים. בעולם שבו אטרקציות הופכות דומות זו לזו, חוויית הגיבונים בלאוס הצליחה לעשות משהו נדיר: להפתיע עם טבע עוצר נשימה, גובה מוגזם, פיק ברכיים ותחושת חופש אותנטית, משחררת ומרפאת. יש אנשים שאוספים מזכרות, אחרים אוספים רגעים שבהם הלב דופק חזק יותר – וחוויית הגיבונים היא רגע כזה.
